פרובנס היא תמיד הבטחה לטיול רגוע ויפהפה, רווי בכרמים מוריקים, שדות לבנדר סגולים (אם הספקתם להגיע במהלך יולי), מטעי זיתים ודובדבנים והרבה יין ורוד או כתום. מדובר בחבל ארץ עשיר מאוד באופציות תיירותיות — עיירות עתיקות, כפרים תלויים בנוף המשכר, ערים קטנות ותוססות, שמורות טבע, הרים וחופי ים, שוקי איכרים ואתרים היסטוריים — ואפשר, כמובן, למתוח את הטיול בו גם על גבי שבועיים ויותר.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
אנחנו בחרנו בטיול בן כמה ימים, שהציר המרכזי שלו הוא שוטטות איטית ונעימה בין הכפרים התלויים בלי למהר לשום מקום. את חלקו הקדשנו לאזור הכפרי מהיפים בצרפת — אזור הלוברון, שנמצא במרכז פרובנס, מעט צפונית לאקס אן פרובנס ומזרחית לאביניון. חלקים אחרים של הטיול הקדשנו לערים היפות אקס אן פרובנס, הגדולה והתוססת, וקסיס הציורית והקטנה ממנה, וכן לשיט מענג בקאלאנקים ובקניון הוורדון.
דרום ומצפון לרכס הרי הלוברון – הרים נמוכים ברובם – נטועים כפרים ציוריים שרובם הגדול יושבים על מורדות הגבעות, גולשים אל תוך השטחים החקלאיים. לא לחינם כיוונו מיטב האמנים האימפרסיוניסטיים את מכחוליהם גם אל עבר חבל הארץ הזה, ששבה את ליבם וגם את ליבנו. רוב הכפרים נמצאים במרחק של עשר דקות עד חצי שעה נסיעה אלה מאלה, מה שמאוד מקל על הטיול והופך אותו לסוג של התגלגלות נעימה ועמוסה בנופים, טעמים, צבעים וריחות. הכפרים שנזכיר הם אלה שבהם בחרנו לטייל, וכמובן אפשר לבחור גם באחרים. תחליטו אתם איך לחלק את הזמן.
התחלנו לא הרחק מאביניון בעיירה ל'איל סור לה סורז'’, שהיא שער הכניסה המרהיב לאזור הלוברון. כמו שמרמז השם, מרכז העיר הוא בעצם "אי" ששוכן בין תעלות המים שיוצר נהר הסורז'. מיד כאשר מגיעים אליה, נשטפות העיניים ביופי של התעלות ושל המים הצלולים המשקפים את תכול השמיים ואת הירוק של צמרות העצים, והשילוב המהפנט הזה, שבתוכו שטים ברווזים וברבורים, הוא לא פחות מעוצר נשימה.
כשתרימו את העיניים מהמים תבחינו במה שהפכו לסמלה של העיר — גלגלי המים הענקיים בני מאות השנים, שעשויים מעץ ונטועים לאורך התעלה. בעבר היו בעיר עשרות רבות של גלגלים כאלה, שתנועתם הפעילה את בתי החרושת לנייר ולמשי שהיו כאן. שוק אוכל מרשים וטעים מאוד מתקיים בימי חמישי ושבת על גדות התעלה המרכזית, היכן ששוכנים בתי הקפה והמסעדות.
תכל’ס, היינו יכולים להישאר פה גם שבוע ולהשיב את הנפש, אבל במרחק של רבע שעה נסיעה מכאן נמצא המקור של כל היופי הזה — האתר "פונטן דה ווקלוז". אלה הם המעיינות של נהר הסורז', שנמצאים בכפר באותו שם.
מחנים את הרכב בכניסה לכפר הקטן ונכנסים לתוך גלויה פרובנסלית שגודלה כמה עשרות מטרים ציוריים. במרכז הכפר — כיכר קטנה, עצי ערמונים, ספסלים וסניף דואר — והכל בצמוד לנהר שמעליו עוברים גשרונים ציוריים, וגם כאן גלגלי המים היפהפיים. ליד הסכר הקטן ולאורך עיקול הנהר תמצאו מסעדות ובתי קפה, שאפשר לבדוק כמובן ברשת את הציונים שקיבלו ולהחליט היכן להתיישב. זה מקום מקסים לאכול בו צהריים. יש מסעדות טובות ופסטורליות, חלקן ממש על קו המים.
לפני שהתיישבנו לארוחה טעימה מאוד (ראו בהמשך), הלכנו לחפש את הנביעה. צעדנו בעיקול הנהר בשביל נוח מאוד ורחב ידיים, ולאחר 200 מטר בערך שמענו את מנגינת המים, מנגינת החיים. ללא ספק אחד המקומות היפים בטיול שלנו. ואם תרצו לאכול במסעדה היושבת ממש במרכז הכפר בסמוך לסכרים, ולשמוע ולראות תוך כדי הלעיסות את זרימת המים העוצמתית, חפשו את La vanne marel – שמציעה מטבח צרפתי עם השפעה פרובנסלית. דגים שמגיעים מהנהר הסמוך, סלטים עשירים מאוד, וכל מה שרגילים לראות במטבח הצרפתי, כמו סטייקים, פואה גרה ועוד. מקום נהדר להזמין בו את הסלטים הנפלאים והעשירים של פרובנס, עם החסות הפריכות והרטבים העשירים, שאותם תנסו לשחזר בבית.
ממשיכים במורדות הלוברון, כחצי שעה נסיעה מזרחה, ומגיעים לגורד, אחד הכפרים הכי מפורסמים בפרובנס ובצרפת בכלל. אם היה צריך לבחור תמונה אחת לפוסטר של פרובנס, הייתה זו התמונה של גורד, הכפר היפהפה התלוי על מורדות ההר, צופה אל העמק החקלאי ועמוס החורשות שתחתיו, שיוצר מניפת נוף מרהיבה. הבתים עשויים מאבן גיר עם גגות רעפים אדומים, והרחובות המתפתלים מלאים בבתי קפה, גלריות, מסעדות וחנויות בגדים ומעצבים, שמכל אחד מהם אפשר להשקיף אל תוך גלוית הנוף הבלתי-נגמרת. הסוכריה התיירותית שבמרכז הכפר היא טירת ימי ביניים מהפנטת. קחו את הזמן כדי לשהות ולהשתאות, לשוטט ברחובות הצרים, לשבת באיזה בית קפה המשקיף אל הנוף, שחלקו ירוק גם בקיץ, ללגום משהו קר ולשטוף את העיניים בעוברים ובשוות, ולנצור את הרגעים הללו. כשתחזרו הביתה, לקיץ הישראלי, תשאלו את עצמכם ההיו או חלמתם חלום.
חלום? בואו תראו חלום. ברוכים הבאים לכפר "האדום" רוסיון, שנמצא רבע שעה נסיעה מזרחה מגורד. הכפר שוכן על גבעה באזור עשיר בסלעים בעלי גוון אדום-חמרה-אוקרה יפהפה, והמצוקים שלה נחשפים מבין עצי החורש. גם האבן שממנה בנויים בתי הכפר היא בגוון האדום, מה שהופך את כל המראה לבלתי נשכח, וכמובן כזה שמצטלם באופן מרהיב. וזה גם מפני שהוא ממוקם בראשו של צוק תלול בגובה 360 מטר, ויש תצפית ממנו אל נהר הלו. כל אלה הפכו בעבר את הכפר למעוז של הצבא הרומי.
במפלסים השונים של הכפר אפשר למצוא בתי קפה ומרפסות שצופות אל נוף הצוקים האדומים והשדות הטבולים בכל טוב. בואו לכאן עם כל הזמן שבעולם לספוג את הצבעים ואת היופי. אנחנו תפסנו בית קפה עם מרפסת ענקית (יש כמה כאלה), לגמנו יין כתום עם זיתים ירוקים גדולים ומקומיים, ובהינו במרבדי הנוף — העמקים הירוקים, הצוקים האיתנים, חלקות האדמה החרושות והאופק הנפרש כהבטחה שמתממשת.
מרוסיון ממשיכים דרום מערבה אל מנרבה, אבל בדרך כדאי מאוד לעצור בגשר ג'וליין — גשר רומי שנשתמר במלוא הדרו מעל נהר הקאלבון, פנינה היסטורית מרשימה ביותר. מנרבה הוא כפר קטן יותר מקודמיו, שיושב בתוך היער רחב הידיים שבמורדות ההר, וגם כאן הבתים צופים אל הנוף החקלאי שמתחתיו. התחושה בשיטוט בכפר היא כאילו הכניסו את העבר לתוך ציור, כולל הרחוב המרכזי העתיק על שלל החנויות, הבוטיקים, בתי הקפה והמסעדות.
בזכות המלצה חמה של בעלת הצימר המשפחתי שבו התארחנו (כמיטב מסורת פרובנס — חדרים מעוצבים, חצר מטופחת, בריכת שחייה, נוף חקלאי), הגענו אל אחת המסעדות הטובות ביותר בלוברון. תמיד שווה לקחת המלצות ממקומיים, ואכן נהנינו מאוד. Les Saveurs Gourmandes היא מסעדת שף מוקפדת שנמצאת באחת הסמטאות המרכזיות, בבית אבן טיפוסי ויפהפה. האווירה ביתית וידידותית, ואת פנינו מקבלים השף ורעייתו, שמנהלת את המקום, בחיוך רחב. התפריט מציע את נפלאות המטבח המקומי, שמכינים כאן בטכניקות מתקדמות ומתוחכמות, מה שהופך את המסעדה למומלצת מישלן. אוכלים פה גם עם העיניים, וכיוון שהמקום קטנטן ופתוח רק בערב, חשוב להזמין מקום מראש.
אחרי ארוחת בוקר של בגט עם חמאה וריבת תפוזים מקומית, נפרדנו מאזור הלוברון והדרמנו לאקס אן פרובנס, עיר ששווה מאוד להגיע אליה בסופשבוע ולפגוש אותה תוססת, כאשר הבליינים ממלאים את השולחנות שיוצאים אל סמטאות העיר העתיקה. כך גם תתפסו את השווקים הפתוחים ותיהנו מההיצע הקולינרי המשובח וגם משופינג קיצי של שמלות ססגוניות אה-לה פרובנס.
אחרי יום שוק ובילויים באקס התוססת, עזבנו את העיר ויצאנו דרומה, שעה נסיעה, אל עיירת הנופש והקיט המקסימה קסיס, שנמצאת דרום מזרחית למרסיי, לחופי הים התיכון. במרכז קסיס הנמל הקטן והיפה שלה, עם כל הסירות והיאכטות, שצמוד לו גם חוף רחצה מזמין. בהליכה נעימה מסביב לנמל וברחובות העיירה פוגשים שלל בוטיקים, חנויות, מסעדות ובתי קפה, באווירת נופש טוטלית.
אחד הדברים הכי מומלצים לעשות בקסיס זה לקחת מהנמל שיט אל תופעה גיאולוגית יפהפיה שיוצרת מראה קסום — הקאלאנקים, מפרצונים שנכנסים לבטן ההר ויוצרים מעין פיורדים ים-תיכוניים משובבי עין. אפשר גם לראות את כל האמיצים שמטפסים על הסלעים כדי לקפוץ אל המים, עם או בלי בגד ים.
למי שמעוניין, יש גם מסלול רגלי, אבל כדאי לבדוק את משך וקושי ההליכה. אנחנו התפרקדנו לנו בסירה, שאותה ניווט קפיטן צרפתי שגם העניק הסברים. מדובר בחוויה בלתי נשכחת.
היעד הבא שיחתום את הטיול הוא קניון הוורדון המרוחק שעתיים וחצי נסיעה מקסיס מזרחה. אנחנו הקדשנו לו יום שלם. בלילה שלפני לנו בעיירה הקסומה קסטלן (castellane) שנהר הוורדון ממש זורם בתוכה. בבוקר, לאחר טיול דרך מרכז העיירה אל הגשרון שמעל הנהר (וכמובן עצירה בבולנז'רי המקומי לאחת מעוגות הסולת או השקדים הנפלאות של פרובנס), יצאנו לטיול בקניון הוורדון. ואפרופו אזור קסטלן, אם הגעתם לכאן ביולי, ודאי לא תוכלו לפספס לאורך הדרך את פריחת הלבנדר ששוטפת את הנוף.
את הטיול בקניון ורדון התחלנו בנסיעה מעלפת באחד הכבישים היפים ביותר כאן, D23, שמתפתל מעל הקניון ומגיע לגבהים של מאות מטרים, כאשר בחלקם הכביש ממש נושק לתהום. קחו נשימה ועצרו במפרצונים כדי להביט במראה המדהים. המשכנו עד לגשר pont du galetas, שממנו מתחיל אגם הוורדון (נהר הוורדון מנקז מים בעזרת סכרים, מה שיוצר אגם גדול מאוד). כאן תחנו את הרכב ותשכרו לכם סירת פדלים או סירה ממונעת, ואפשר גם קאנו לשיט עצמי. בלי מדריך, בלי סקיפר, רק אתם, הפדלים והמים.
בסירת הפדלים הצבעונית שלנו יצאנו לשיט מתחת לגשר ולתוך הקניון עצמו במסלול מדהים שאורכו 2 ק"מ. קירות הקניון המסולעים והקשוחים מתרוממים מעל מים טורקיזיים חלומיים, ויחד עם החורש ברום ההר יוצרים גלוית חלום. המים רכים ורגועים, ומזמינים לשהות כאן, להשתזף בתוך הסירה וגם על הגדה, לבהות, להתאחד עם הטבע ולהגיד מודה אני.
