איסטנבול היא אחת הערים המתוירות בעולם, ובצדק. בלוטות הטעם חוגגות ברחובותיה, ויש בה המון שווקים, מרכזי קניות ואטרקציות לילדים. העיר העצומה, המתפרשת על פני שתי יבשות - אסיה ואירופה - היא גם פקוקה וצפופה, ועמוסה בתיירים לאורך כל ימות השנה. למרות זאת, אם באמת רוצים, אפשר למצוא בה גם אתרים ואטרקציות שרוב התיירים עוד לא הספיקו לגלות.
עוד מקומות לא מוכרים בערים מוכרות מאוד:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ורד שבח, מדריכת טיולים ובעלת חברת התיירות "אוריינטלית - טיולים לתורכיה הקסומה", הסכימה לגלות לנו איפה אפשר לאכול, לבלות וגם לקנות כמו המקומיים, ובלי ליפול למלכודות התיירים הפזורות ברחבי העיר. טיפים נוספים ומידע ספציפי על איסטנבול אפשר למצוא גם כאן.
איסטנבול היא עיר של שווקים. עוד בימי קדם היא שימשה מקום מפגש מרכזי של סחורות וסוחרים ממזרח וממערב. עם השנים וההתפתחות של העיר נפתחו בה מאות קניונים ושווקים, והתוצאה: ערבוב מושלם בין הבקשיש והעמידה על המקח של השווקים העממיים לרשתות המזון המהיר ולמרכזי קניות מהמפוארים בעולם.
מרבית המרכזים מוכרים לתיירים הפוקדים את איסטנבול בהמוניהם, אבל אפשר למצוא בה גם שווקים מקומיים ופחות מוכרים, שלמרבה ההפתעה מצליחים עדיין לשמור על האותנטיות הטורקית שלהם. בכל זאת, בעיר שבה מתגוררים כ-15 מיליון תושבים, צריך שיהיו גם כאלה לצד הקניונים המפוארים. ההמלצה של שבח היא לצאת ממרכז העיר לטובת השכונות הסמוכות, ולבקר בשווקים המקומיים הנודדים שפועלים שם בימים קבועים.
שוק יום שבת (Bakırköy pazari), שפועל מדי שבת בשכונת בקירקוי, הוא אחד השווקים הגדולים, האותנטיים, הזולים וגם המומלצים למי שרוצה ליהנות מחדוות הקניות של המקומיים. אל השכונה עצמה, הנמצאת בחלקה האסייתי של העיר על חופו הצפוני של ים מרמרה, אפשר להגיע באמצעות תחבורה ציבורית (נסיעה של כחצי שעה עד ארבעים דקות ממרכז העיר) או באמצעות מעבורת מרציף המעבורות באמינונו (שיט שנמשך כחצי שעה).
השוק עצמו פועל בתוך מבנה מקורה החל מעשר בבוקר ועד שבע בערב - אז המבנה עצמו מפורק עד לפתיחת השוק בפעם הבאה. הוא כולל בעיקר דוכנים של איכרים שמוכרים שם מוצרים שונים שאותם הם מגדלים בעצמם - החל מביצי משק, דרך ירקות ועד לפירות אורגניים כמו דובדבנים, תותים ותותי עץ. מלבד מוצרי מזון יש שם גם דוכני תכשיטים, מוצרי שיער, כלי בית, בגדי עודפים ממותגים בינלאומיים ומקומיים וצעצועים לילדים. הכול נמכר במחירים נמוכים מאוד, שנעים בין עשרה ל-60 שקלים למוצר, והסחורה ברובה איכותית וטובה. לא רחוק משם נמצא ריכוז של חנויות המוכרות חפצים ישנים - מקום מצוין למי שמחפש כלי נחושת עתיקים.
חוויית הקנייה בשוק האסתטי והנקי מתעצמת עוד יותר בזכות דוכני המזון והמסעדות המקומיות שפועלות בו. "אל תוותרו על המאפים המעולים שמוכרים בדוכני האוכל בשוק. ההמלצה שלי היא לפתוח את הביקור עם איירן (משקה יוגורט טורקי) טרי מחלב בופאלו, שידוע בטעם המעט מלוח שלו", אומרת שבח, "ויש עוד מאכל, שבעיניי הוא לא פחות מאשר חובה - גוזלמה, מאפה מקומי שאת הבצק הדק שממנו הוא עשוי הטורקיות ממלאות בתרד, בגבינת עיזים או בפטה, מהדקות באצבעותיהן עד לסגירה הרמטית ומניחות על הסאג' לאפייה קצרה. אין מישהו שלא מתאהב במאכל הזה, באחריות".
שוק נוסף ומוצלח לא פחות הוא ה-Yeşilköy Pazarı, שפועל בימי רביעי בשכונת פלוריה (Florya) הנמצאת בצד האירופי של העיר. השוק עצמו דומה מאוד לזה שפועל בשכונת בקירקוי, ואינו נחשב לתחנת חובה. ההמלצה של שבח היא לפתוח שם את היום עם גוזלמה, ומשם להמשיך למוזיאון השוקולד (Pelit Chocolate Museum), ששוכן במרחק הליכה מהשוק באזור תעשייה שנקרא Esenyurt, ונחשב לאחד האתרים שהילדים המקומיים אוהבים במיוחד. הוא כולל גם תצוגות שוקולד, לצד חנויות שמוכרות את הדגמים המוצגים ואזורים ייחודיים לצילומי אינסטגרם.
"כבר בכניסה למוזיאון כל מבקר מקבל חפיסת שוקולד אישית. במוזיאון עצמו מוצגים דגמים של אנשים, אתרים ואפילו אירועים מפורסמים שכולנו מכירים, כולם עשויים משוקולד כמובן. יש שם למשל את תיבת נוח, כולל בעלי החיים, לצד מסגד אל-אקצא ודמויות טורקיות ובינלאומיות מוכרות", מתארת שבח. "הקומה התחתונה היא האזור של הילדים: יש שם דמויות מיינקראפט משוקולד, דמויות מאגדות כמו 'שלגייה ושבעת הגמדים', הבית של עמי ותמי כולל הילדים והמכשפה וגם מפל שוקולד שאפשר לגשת אליו עם כפית שמקבלים בכניסה, ולהעמיס עליה כמה שוקולד שרק רוצים".
אחרי ההרפתקה המתוקה ממליצה שבח להמשיך לאקווריום הגדול בעולם ולהירגע עם קצת דגים שחיים ושוחים להנאתם, לפחות בינתיים. דגים לאכילה עוד יגיעו בהמשך, סמכו על הטורקים. מוזיאון האקווריום נמצא בתוך קניון פלוריה, והוא אחד האקווריומים הגדולים באירופה עם יותר מ-15 אלף יצורים ימיים מקרב 400 מינים שונים, כולל פינגווינים מתוקים להפליא. האטרקציה העיקרית במקום היא המנהרה התת-ימית השקופה שמתפרשת על פני 45 מטרים, ובמהלך הסיור בה תוכלו לצפות בשלל בעלי חיים השוחים מעליכם - כולל כרישים, צבי ים, דגי חתול ועוד יצורים שיש סיכוי שמעולם לא שמעתם עליהם.
אחרי כל האטרקציות, הגיע הזמן להתפנק בארוחה טובה. נתחיל בכך שאיסטנבול בורכה בשפע של מסעדות ודוכני אוכל רחוב מעולים. הבחירה לאן ללכת היא לא פשוטה, וכמעט בכל מקום יגישו לכם אוכל טעים. ההמלצה של שבח היא לצאת מהקניון ולהיכנס ל"שאזלי" (Şazeli Florya), מסעדת בשרים מעולה שנמצאת לא רחוק משם. במסעדה עצמה יש ויטרינה עצומה עם מבחר גדול ומגוון של סטייקים וקבבים. כל שעליכם לעשות הוא לבחור את הנתחים שבהם אתם חושקים, ולהמתין באזור הישיבה היפהפה שנמצא בתוך גן קסום עם מפלי מים, עצים ובריזה נעימה עד שהם ירדו מהאש ויוגשו לשולחן. לצד הבשר יש שם גם מבחר סלטים נרחב. המחירים במסעדה לא נמוכים בהשוואה למחירים של האוכל שיגישו לכם במסעדות עממיות יותר, אבל האיכות כאן גבוהה והתמורה שווה את המחיר.
הפודיז הרציניים באמת יוכלו ליהנות גם מהמעדנייה הסמוכה שמציעה סוגי פסטה שונים, גבינות מקומיות, מבחר של אגוזים שגדלים על העצים בטורקיה, תבלינים מיוחדים שמיוצרים במקום ועוד מטעמים שלא תמצאו בארץ.
רובע בשיקטאש (Beşiktaş) הקטן והיוקרתי הוא אחד האזורים היפים והפחות עמוסים בעיר. לצד מסעדות ושדרה של חנויות שמציעות מותגי יוקרה, הוא נחשב גם לאזור הבילוי הלילי המועדף על המקומיים. בכל אחד מהרחובות שברובע הזה יש ברים וטברנות, ובימים שבהם קבוצת הכדורגל המקומית משחקת משדרים שם את המשחק על מסך ענק, וברחוב יש חגיגות של אוהדים.
על אף שאיסטנבול היא עיר מוסלמית, בברים האלו יגישו לכם אלכוהול בלי שום בעיה וגם מנות אוכל מקומי. אם אתם פחות בעניין של ברים, פועלות שם גם לא מעט טברנות שמגישות מנות דגים מקומיות. ואם אתם מתלבטים באיזה בר או טברנה להתיישב, ההמלצה של שבח היא להיכנס למקום הכי פחות עמוס. "כולם מעולים ומומלצים, ובכולם יגישו לכם בדיוק את אותן מנות".
ומחיי הלילה בבשיקטאש לחיי הלילה בעיר העתיקה. הטורקים, כאמור, מוסלמים ברובם ולא נוהגים לשתות אלכוהול. אלו מביניהם שמתקשים לוותר על השתייה החריפה לעולם לא ישתו בבית, ויפקדו את מתחם הטברנות בעיר העתיקה, סמוך למצר בוספורוס בגבול שבין החלק האירופי לאסייתי.
בטברנות האלה, שמכונות גם "ראקי באליק" (ראקי - ערק, באליק - דג) והן ידועות באווירה שמחה וכיפית במיוחד, יגישו להם מנות דגים טריים לצד סלטים וערק. את כל הטוב הזה הם יאכלו לצלילי מוזיקה צוענית שמנגנים עבורם נגנים צוענים תמורת כמה לירות טורקיות. הטיפ של שבח הוא להגיע למקום במונית, לבקש תפריט באנגלית ולבדוק שלא מבקשים מכם מחירים גבוהים יותר מאלו שמצוינים בתפריט.
מלבד טברנות יש עוד כמה אזורים בעיר העתיקה ששווים ביקור: שכונות המגורים פנר (Fener) ובלאט (Balat), השוכנות על גדות "קרן הזהב" - לשון ים צרה היוצאת ממצר הבוספורוס - זו ליד זו.
רובע פנר, הרובע היווני של איסטנבול שממוקם לאורך קרן הזהב, נבחר על ידי אונסק"ו לאתר מורשת עולמי בעיקר בזכות המבנים הביזנטיים שמקשטים את רחובותיו. לדברי שבח מדובר באזור פסטורלי ומקסים, ומומלץ במיוחד לטייל בו בשעות אחר הצהריים. "יש בו רחובות צדדיים קטנים, מבנים עתיקים וצבעוניים וכנסיות רבות בעיצוב אדריכלי מיוחד מאוד. כנסייה מפורסמת ומומלצת לביקור היא כנסיית סנט ג'ורג', שבה יש אוסף של שרידים ביזנטיים חשובים".
לא רחוק משם נמצאת שכונת בלאט, השכונה היוונית-אורתודוקסית והארמנית של איסטנבול שהפכה בשנה האחרונה לפופולרית יותר בקרב תיירים, ולמרות זאת מצליחה עדיין לשמור על האותנטיות שלה. בדומה לפנר הסמוכה, גם בלאט מלאה בבתים עתיקים וצבעוניים ובכנסיות. במרכז השכונה יש שוק ובו חנויות וינטג' קטנות ומקסימות, לצד גלריות אומנות ובתי קפה. אחת הכנסיות המעניינות כאן זו כנסיית חורה, שהוקמה בתקופה הביזנטית ועד היום מקושטת במגוון פסיפסים וציורי קיר מהמאה ה-14. לא רחוק משם נמצא גם בית הכנסת אהרידה, מהעתיקים הפועלים בעיר.
בור המים של תיאודוסיוס הוא מאגר מים עתיק בן 1,600 שנה שנחשף לראשונה ב-1950, ונפתח לכניסת תיירים ב-2018 לאחר שעבר שיפוצים במשך שמונה שנים. הוא כולל 32 עמודי שיש התומכים בתקרה, ותאורה חזקה שמאפשרת לצלם את האתר המרהיב. מאגר תיאודוסיוס (Şerefiye Sarnici) נבנה תחת שלטונו של הקיסר הביזנטי תיאודוסיוס השני בשנת 428 לספירה, ושימש חלק מתשתית המים התת-קרקעית שבנו הביזנטים, ששלטו בעיר עד להגעתם של העותמאנים. הוא נמצא בבמרחק של כעשר דקות הליכה מכיכר סולטאן אחמט (Sultan Ahmet) המפורסמת שבעיר העתיקה, סמוך למאגר המים הוותיק והפופולרי ירבטאן סראיי (או הבזיליקה כפי שנהוג לכנות אותו).
באיסטנבול יש למעלה מ-40 בורות מים קדומים, אולם רק מעטים מהם פתוחים לתיירים ורובם צפופים ועמוסים במבקרים. את המאגר של תיאודוסיוס רוב התיירים טרם גילו, כך שאם אתם באזור – אל תחשבו פעמיים לפני שאתם נכנסים פנימה. הכניסה לאתר היא בתשלום (60 לירות למקומיים ו-300 לירות לתיירים), וכוללת הדרכה של מדריך מקומי.
גבעת צ'מליג'ה (Camlica Tepesi), המכונה גם "גבעת הכלות" על שם הכלות שמגיעות להצטלם שם ביום חתונתן, נמצאת במרחק של מספר קילומטרים מרובע אוסקדאר (Üsküdar) בצד האסייתי של העיר. זו הנקודה הגבוהה ביותר בעיר (267 מטר מעל פני הים), ובהתאם לכך גם מציעה תצפית מרהיבה ומעט שונה על איסטנבול.
הגבעה מורכבת משתי גבעות, צ'מליג'ה הגדולה וצ'מליג'ה הקטנה, ולכל גבעה יש נקודת תצפית משלה, עם טראסות צפייה ומשקפת שבאמצעותה אפשר להשקיף על נוף פנורמי שכולל את גשר הבוספורוס, חצי האי אמינונו, ים מרמרה ואיי הנסיכים. לא בכדי היא משמשת אזור בילוי פופולרי עבור המקומיים, שנוהגים לערוך שם פיקניקים בסופי השבוע ובחגים. עובדת בונוס מרעישה: בפארק היפהפה הזה צולמו כמה מהסדרות הטורקיות המצליחות, בהן גם קטע אחד עם פארוק וסורייה מהסדרה האלמותית "הכלה מאיסטנבול".
סביב הגבעה יש גנים פסטורליים ושבילי הליכה נעימים, לצד בתי קפה, מסעדות ושלל דוכנים. בין אלו שפועלים שם שבח ממליצה במיוחד על בית הקפה העותמאני Çamlıca Tepesi, שבתפריט שלו יש רק ארוחות בוקר, כולן טורקיות אותנטיות. בין היתר יגישו לכם צ'אי, מבחר של זיתים, גבינות טורקיות ושקשוקה טורקית, ירקות מקומיים, ריבות טורקיות וגם סו בורק (בורקס מים טורקי), מיני מאפים מסורתיים ולחם תירס - הכול טרי ונעשה במקום. בית הקפה הלך עם העניין האותנטי עד הסוף, וגם הישיבה שם היא על שרפרפים עותמאניים מסורתיים.
אזור אקסראי (Aksaray), שנמצא בחלק האירופי של העיר, ידוע במסעדות האורפליות שפועלות בו. האורפלים הם יהודים יוצאי העיר אורפה, שכיום נמצאת במחוז דרום-מזרח אנטוליה שבטורקיה. מכיוון שהעיר עצמה שוכנת בחבל כורדיסטן, האורפלים נחשבים לחלק מיהדות כורדיסטן על אף שרובם מעולם לא דיברו כורדית או ארמית, אלא ערבית וטורקית.
המסעדות כולן עממיות, לרובן אין אתר אינטרנט, והן מגישות תפריט מצומצם שכולל כבד צלוי על האש וקבב פיסטוק ולצידם אורז, סלט ושתייה. מסעדה מומלצת כזאת היא Cigeristan, אבל כמותה יש מסעדות נוספות. גיוון אולי אין כאן, אבל המנות שמוגשות מעולות. מכיוון שמדובר במקומות קטנים ועממיים, הסיכויים שתמצאו שם מישהו שדובר אנגלית הוא אפסי. העצה של שבח היא להצביע על המנה שבה אתם מעוניינים ולהתענג על כל ביס.
ואיך אפשר לסיים את הטיול בלי ביקור בארמון מפואר? ארמון ביילרביי (Beylerbeyi Sarayi), השוכן על חופי הבוספורוס בגדה האסייתית של איסטנבול, שימש בעבר כמעון הקיץ של הסולטאנים העות'מאניים וכן כבית הארחה עבור ראשי מדינות זרים. הסולטאן עבדול עזיז היה זה שהורה על בניית הארמון ב-1863, וכשנתיים לאחר מכן נפתח הארמון באופן רשמי.
לאורך השנים אירחו הסולטאנים בארמון מבקרים חשובים כמו הקיסרית יוז'יני מצרפת, הקיסר יוזף מאוסטריה-הונגריה, יורש העצר אוסקר משוודיה ונסיראדין, השאה של איראן. באופן אבסורדי למדי, הארמון שימש גם כמקום השבי האחרון של הסולטאן עבדול חמיד השני, שהודח וחי שם עד יום מותו ב-1918.
ארמון האבן בן שתי הקומות כולל בתוכו שישה אולמות, 24 חדרים, חמאם וחדר רחצה אחד. סיור בפנים מגלה כי האלמנטים הניאו-קלאסיים המערביים בשילוב עם עיצוב עותמאני מסורתי נותרו בדיוק כפי שהיו בעבר, ולצידם גם הרהיטים, שחלקם הגיעו היישר מאירופה ושימשו את הסולטאנים שהתגוררו שם. האטרקציה העיקרית במקום: אולם קבלת הפנים האלגנטי, הידוע גם בתור האולם עם אם הפנינה, המוביל לחדר יפהפה הצופה אל הים. הכניסה לארמון היא בתשלום, ומומלץ להגיע עם מדריך. כתובת: Beylerbeyi, Abdullahağa Cd., 34676 Üsküdar.
