אין כמו לבקר בעיר זרה יחד עם בן המקום, לכן שמחנו על ההזדמנות לצאת לטיול בנאפולי, בירת דרום איטליה, עם פביו (ואשתו תמי), החבר הנאפוליטני שלנו שנולד וגדל בה. מצאנו עיר מהממת, שוקקת חיים – ומאוד טעימה. מצד אחד, ארכיטקטורה והיסטוריה מפוארות, ומהצד השני שכונות וסמטאות צרות, כבסים שעדיין נתלים על חבלים המתוחים בין הבתים, ותנועה כאוטית של אופנועים והולכי רגל. וכל פינה מקושטת בתמונות ובצבעים של קבוצת הכדורגל המקומית וכוכביה, שזכו לאחרונה באליפות איטליה בפעם השלישית בתולדות הקבוצה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בשלב התכנון של הטיול הצעתי לחברנו להזמין מלון עם ארוחת בוקר. אין צורך ולא כדאי, הוא אמר, כי כל נאפוליטני שמכבד את עצמו נוהג לפתוח את היום בבית קפה עם כוס אספרסו קצר ומרוכז. טעם הקפה כאן חזק במיוחד, אולי כי המים עוברים לאט יותר בתהליך ההכנה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
מתברר גם שהנאפוליטנים הם סוציאליים מאוד והתפריט בכל בית קפה כולל אפשרות להזמין גם קפה למי שאינם יכולים להרשות זאת לעצמם – סוג של מתן בסתר מסורתי. הקפה הזה נקרא קפה סוספזו (משהו כמו "קפה בהמתנה" – למישהו שיצטרך אותו).
את הקפה שלכם תזמינו מהבריסטה המקומי, שהוא הדמות הדומיננטית במקום, ואיתו תוכלו לנהל סמול־טוק ולהתייעץ איזה מאפה כדאי להזמין. תוכלו לבחור בין הספוליאטלה דמוי הצדפה, שהוא בצק עלים במילוי גבינת ריקוטה עם גרידת תפוז, לבין קורנטו, מעין קרואסון איטלקי במילוי משתנה של קרם שוקולד או קרם פסטיצ'רה או קרם פיסטוק, ועוד.
על בטן מלאה יצאנו לסיור בבית האופרה העתיק של נאפולי - תיאטרון סאן קרלו. המבנה המרשים נבנה ב־1737 עם 1,500 מושבים, והוא נחשב לגדול ולעתיק באיטליה. האולם המרכזי מוקף בשש קומות של תאי צפייה. בכל תא ראי המכוון כך שהוא מאפשר לראות את התא המרכזי של המלך. המטרה הייתה לאפשר לקהל לראות מתי המלך מוחא כפיים, כי מי שהעז להקדים את המלך בכפיים, נזרק החוצה אחר כבוד על ידי אנשי המשמר. על תקרת האולם בעל האקוסטיקה המיוחדת תוכלו לראות פרסקו מרשים.
סמוך לתיאטרון נמצא ארמון המלך הבנוי בסגנון ניאו קלאסי, וניתן לעשות בו סיורים מודרכים. חלונות הארמון פונים לכיכר המרכזית, פיאצה פלבישיטו המפורסמת ורחבת הידיים, עם שדרת העמודים המרשימה וכנסיית סן פרנצ'סקו די פאולה.
הרחוב הראשי של נאפולי נקרא – בעקבות תקופת השלטון הספרדי – via toledo, אבל הנאפוליטנים ממשיכים לכנות אותו via roma. מצידו האחד, במעלה הרחוב, ממוקם הרובע הספרדי העתיק בעל הסמטאות הצרות. המקום השתדרג בשנים האחרונות, והילדים שנהגו להגיח ממנו לוויה טולדו, לחטוף תיקים מהתיירים ולהיעלם בסימטאותיו, התחלפו בדירות משופצות להשכרה לתיירים, מסעדות וברים.
בצד השני של הרחוב, במורד לכיוון הים, נמצא רובע ספקה נאפולי. במלחמת העולם השנייה נחתה על העיר הפצצה כבדה של מטוסי בעלות הברית, שגרמה לכ־25,000 הרוגים. בהפצצה נהרס כמעט כליל מנזר santa chiara, ושוחזר לאחר המלחמה ביד אמן. תוכלו לשוטט במנזר בין המוצגים העתיקים ובחצר הפנימית ולצפות בסרטון המתאר את הפגיעה.
בעת ההפצצות מצאו רבים מהתושבים מקלט במערכת מנהרות תת־קרקעיות (Napoli Sotterranea) שנותרו מתקופות עתיקות שבהן חצבו באבן הגיר לצורך בנייה. במהלך הסיור המודרך תוכלו ללמוד על השימושים השונים הנוספים שהיו להן לאורך השנים: מזבלה, מאגר מים, דרך מילוט למלך.
אתה אוהב מוצרלה? שואל אותי החבר הנאפוליטני. אני משתמש במוצרלה לסלט או לפיצה, אבל מדובר בגבינה עם מרקם אלסטי וללא טעם, אמרתי. זה מה שאתה חושב כי עוד לא טעמת מוצרלה נאפוליטנית, הוא אמר, ולקח אותנו לארוחת ערב אצל ולנטינה וסטפאנו, קרובי משפחתו שגרים בעיר. אחרי שטעמנו את המוצרלה המקומית, כמנה לפני אחרונה בארוחה, הבנתי כמה טעיתי. אין טעימה כמוה, והיא נהדרת גם בתוך הפיצה המקומית עם הבצק הרך והשוליים מלאי האוויר. אז לפני החזרה לארץ קנינו קילו מהגבינה הזאת בדיוטי פרי המקומי, צפה במים וארוזה כראוי בקלקר.
אם אתם רוצים ליהנות ממוצרלה כמנה אחרונה אחרי ארוחה של אוכל מקומי בסיסי ולא פלצני, באווירה אותנטית ומטורפת של קרנבל שיוצרים הצעירים המקומיים, שנראים תמיד שמחים ומלאי חיים - מומלץ לסור בשעות הערב (למרות שהמקום פתוח גם בשעות 15:00-12:00) ל־Trattoria Da Nennella, שבסמטאות הרובע הספרדי ההיסטורי. האוכל הדרום איטלקי כולל מנות פסטה עם פירות ים ואחרות, מבחר מנות מסורתיות של ירקות צרובים, וסלטים טריים מלווים בזיתים ירוקים ענקיים שראיתי רק בנאפולי. לקרניבורים מגישים כאן סוגי בשר צלויים, אבל גם צמחונים ימצאו בקלות מה לאכול. המחירים עממיים, 15-10 יורו לארוחה משביעה, בירה החל מ־2.5 יורו בלבד, ובקבוק יין־הבית לבן, צונן ותוסס ב־5 יורו. להשוואה: בקבוק קולה עולה כאן 2 יורו. ככלל, ברוב המסעדות בעיר תמצאו אוכל מעולה במחירים מצוינים, במיוחד בהשוואה לארצנו היקרה.
אימצנו את המלצתם של המקומיים וניגשנו למחרת – בעת שסיירנו בטיילת שליד הים בסמוך למרינה המקומית – גם למוסד הקינוחים המקומי Chalet Ciro, שנוסד ב־1952 ומביא את המושג קינוח לרמה של אמנות. שמה של הגלידה האיטלקית הולך לפניה גם בגלידריות בארץ, אבל כאן זאת ממש ליגה אחרת. הטעם - טעם גן עדן. אל תסתפקו בגלידה, מומלץ לשבת במקום ולהזמין מהמלצר את מנת הפחזניות. כשהיא הוגשה לשולחן לא הבנו ברגע הראשון איפה הפחזניות – כי הן טובעות בכמויות עצומות של קרמים אלוהיים. הזמינו גם את מנת התותים המיניאטוריים המוגשים מעל בצק טארט פריך.
הקניות בנאפולי זולות יחסית. מלבד רשתות כמו ברשקה, h&m, בנטון, זארה, תמצאו חנויות פרטיות עם סחורה טובה ומחירים מצוינים. חובבות הנעליים יוכלו להשיג כאן שני זוגות ב־100 יורו, ולא בסוף עונה. אפשר לערוך קניות לאורכו של ויה טולדו, דרך מדרחוב via di Chiaia. למי שמחפש חנויות יוקרה - via dei mille.
לחובבי קניות שנמצאים בעיר במהלך סוף שבוע, מומלץ לגשת לשוק Mercato Caramanico a Poggioreale. אפשר להגיע במטרו עד לתחנה הגדולה בכיכר גריבלדי, ולהמשיך בטראם. השוק נראה כמו שוק בגדים אירופי טיפוסי. תמצאו כאן נעליים, בגדי נשים וגברים ותיקים. חלק גדול מהסחורה ממותגת ומקורית, מקולקציות ישנות ועודפים. קנינו למשל ג'ינס מקורי של טומי הילפיגר ב־20 יורו, וחולצות ספורט ממותגות מקוריות ב־10 יורו.
כשתהיו ברובע הספרדי, בכל פעם שתביטו מבעד לסמטאות שעולות לכיוון ההר, תראו בפסגה את מצודת San Martino. העלייה אליה נעשית בקרוניות פינוקולרה (כמו כרמלית), ומהפסגה יש תצפית מהממת לעבר העיר והנמל. ברחבה לפני הכניסה למבצר המרשים מוצגים פסלי לובסטרים בתחפושות צבעוניות של אמן הפופ־ארט פיליפ קולברט. במסדרונות יש מבחר מוצגים ויצירות אמנות מהתקופה שלאחר שנבנה, במאה ה־14. ואפשר לשוטט גם בחצר המנזר. נקודה מומלצת להצטלם: המרפסות המקושתות עם הר הגעש וזוב ברקע. את הדרך חזרה לעיר מומלץ לעשות ברגל, דרך המדרגות העתיקות. כשתתחילו לשמוע את שאון העיר והצפצופים, תדעו שהגעתם למטה.
מומלץ לבקר בגבעה נוספת בעיר - בארמונות ובחצרות רחבי הידיים של Capodimonte. גם מכאן יש תצפית מרשימה על העיר, לצד ארמון רב־תפארת, פסנתרן שמנגן חי וממחיש את האקוסטיקה המצוינת של האולמות, ועוד.
10 צפייה בגלריה
המרפסת של מצודת סאן מרטינו. תצפית אל הר וזוב והנמל של נאפולי
(צילום: הדי בירן בלהוסקי)
בכל עיר שבה אני מבקר אני מחפש מראש אם יש במקרה מופע של אמן בינלאומי באותם תאריכים. כשבדקתי על נאפולי התברר שקולדפליי צפויה להופיע – אבל רק בהמשך הקיץ. לעומת זאת, כוכב הפופ הנאפוליטני ג'יג'י ד'אלסיו, האלמוני מבחינתנו, הופיע בדיוק בימים שהיינו בעיר. הצצה ביוטיוב לימדה שמדובר בכוכב היסטרי ברמה המקומית, אז קנינו כרטיסים – ואיזה סיום מפואר זה היה לביקור שלנו בעיר, ובאיזה מיקום מהמם: כיכר פלבישיטו הענקית, שג'יג'י מילא אותה באביב הזה חמש פעמים, עם לא פחות מ־50,000 נאפוליטנים בכל ערב, בנוסף ל־3.5 מיליון צופים בשידור חי בטלוויזיה.
מתחילת ההופעה ועד סופה הצעירים, ובעיקר הצעירות, המקומיים שרים ורוקדים איתו, ותוך כדי - מתעדים הכול ברשתות החברתיות. לאחר שאירח במהלך המופע, שנמשך מעל שלוש שעות, כמה מגדולי הכוכבים האיטלקיים, הסתיים המופע בזיקוקים סופר־מושקעים מעל שדרת העמודים המוארת בשלל צבעים.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.09.23
