ליד מרכז המבקרים היפהפה של יקב תל שיפון בקיבוץ אורטל, משקיף על הכרמים, עומד לקום מתחם גלמפינג, הראשון מבין שישה שיקומו על ידי חברת התיירות של קיבוץ ניר דוד בשותפות עם קיבוצים אחרים שבשטחם ייבנו המתחמים. כבר בחורף הקרוב עם השלג הראשון יציע קיבוץ אורטל לנפוש בגובה 900 מטר מעל הים, ב-30 אוהלים, חמישה מתוכם מצוידים גם במקלחת ושירותים צמודים — שיובאו במיוחד מדרום אפריקה ומצטיינים בבידוד ובחלונות — ויהיה גם חימום באמצעות מזגנים שיותקנו באוהלים. המחיר ללילה יעלה כאלף שקל למשפחה והם יכולים להכיל זוג פלוס שלושה ילדים. בכל מתחם מושקעים 7 עד 10 מיליון שקל. בגשר הזיו בונה שותפות ניר דוד, גלמפינג עם 30 אוהלים בתוך חורשה מרחק הליכה מהבריכה של הקיבוץ שעוברת כעת שיפוץ. במקביל מתנהל מו"מ עם עוד 4 קיבוצים ברחבי הארץ להקמות אתרי גלמפינג דומים בפיסות טבע שבבעלותם.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
המנוע מאחורי המיזם היא מנכ"לית "תיירות ניר דוד" חלי יעקבס (קרובה של יעקבס מהגבינות), 51, אמא לארבעה וסבתא לנכד. היא מתגוררת בשדה אילן, מושב עובדים דתי, פצצת אנרגיה עם סיפור חיים לא שגרתי: התייתמה מאביה שנפל במלחמת יום כיפור, דתייה לאומית, גרושה וחיה בזוגיות עם אישה דתית.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
חלי היא זו שאחראית על תחום התיירות בניר דוד: מתחם "גן גורו" שכולל 50 בקתות אירוח כפרי בשטח הקיבוץ, ליד הסחנה. בנוסף, הקיבוץ מפעיל מתחם קמפינג בעמק המעיינות וגם קיוסקים וחנויות נוחות למבקרים. התיירות מהווה מקור נכבד מהכנסות ניר דוד, שעלה לכותרות בעקבות המאבק על נחל האסי שעובר בתחומו. עכשיו הקיבוץ מציב יעד שאפתני: הקמה של רשת גלמפינג ארצית. בינתיים, המחירים ללילה בגלמפינג בניר דוד עומדים על 1,500 שקל לאוהל לחמישה, עד סוף אוגוסט ובתקופת החגים. בשבועיים הראשונים של ספטמבר המחירים יורדים ל-800 עד 1000 שקל.
מה סוד הקסם של האירוח הכפרי בקיבוצים ולמה הגלמפינג שהוא פחות מפנק תפס פופולריות מטורפת?
"האירוח הכפרי אהוב מאוד על משפחות — חמולות שמחפשות מרחב לילדים שחיים בבניינים משותפים בעיר. בקיבוץ הם יכולים לפתוח את הדלת ולרוץ בדשא. המרחב הפתוח הוא משאב שהולך ונכחד בערים — הרבה משפחות זה כל מה שהן רוצות. הגלמפינג תפס תאוצה מטורפת, יחד עם זאת התחום עבר הזניה. לא כל אוהל עם מזגן זה גלמפינג. זאת תיירות למי שרוצה חיבור לטבע — אנשים שרוצים לקחת אחריות על חוויית הנופש ולא רק לקנות אותה. הם מקבלים אוהל נהדר, מנגל, גינון ואת כל השאר עושים לבד, מפעילים את עצמם, הם היצרנים של החוויה, הם לא רוצים הפעלה של צוות בידור במלון. זה אנטיתזה לאורח החיים הפסיבי שאנחנו מנהלים כשהילדים ישובים כל היום מול מסכים, שהכול מגיע הביתה עם וולט. מדובר בקהל שפחות מזיק לסביבה וזה כיף".
עם כל הכבוד לחוויות בטבע, אוהל בלי שירותים צמודים זה קצת מוגזם.
"יש לזה כמה סיבות, שירותים מייקרים את ההשקעה בפרויקט ובשרשור את מחיר הנופש, זה פוגע בטבע כי אתה צריך לחפור יותר בורות ספיגה ועובדה שאנשים אוהבים את זה. אולי גם בקטע של נוסטלגיה שמזכירה להם תקופות מהצופים והטירונות. זאת גם הסיבה שאנחנו לא מחזיקים טלוויזיות באוהל".
למה הנופש בארץ כל כך יקר בהשוואה לחו"ל?
"לצערי הכול יקר גם לנו. המדינה קטנה עם גבולות סגורים וכל דבר שמייצרים פה יקר בהשוואה לחו"ל. ובעיקר יקרה הרגולציה הישראלית המטורללת — בין 35% ל-40% מהתקציב לפרויקט הולך על רגולציה. יש סדר גודל של 66 רשויות שונות שאנחנו נדרשים לאישורים מהן, כל אחד מגיבה בזמן שלה ואין אחידות במדיניות התכנון. זה מתחיל עם דוחות שצריך ממשרד התיירות, מכבי האש, פיקוד העורף וכו'. לכל אחד דרישות שונות. לחלק מהגופים אנחנו נדרשים לקחת יועצים בשכר ולמרות הניסיון הרב שיש לי — גם אני נתקעת עם המון דברים עד שמגיעים להיתר בנייה וגם אז נתקלים בחסמים חדשים. כל פרויקט לוקח בין שנתיים לשלוש שנים.
"כשהמדינה שואלת למה יקר פה צריך לשאול מה חלקה ביוקר הזה? הכי קל להיכנס בבעלי ההון אבל הם אלה שמשקיעים, בונים ויוצרים מקומות עבודה. אפשר היה לעשות הכול יותר בזול אם הבירוקרטיה הייתה קצרה ושקופה ליזמים. לפני שנתיים לדוגמה נדרשתי לשים ספרינקלרים באוהלי הגלמפינג. אין דרישה כזאת בעולם. זה מייקר את הפרויקט במיליון וחצי שקל, אבל הבעיה הגדולה הייתה כשהסתבר שאין אפשרות טכנית להרכיב ספרינקל על אוהל. במשך שבעה חודשים ניסינו לשכנע את מכבי האש שניתן להסתפק בהתקנה של גלאי עשן. הם ירדו מהעניין רק אחרי שטענתי שגם באוהלים בצה"ל אין ספרינקל".
מה לגבי המחירים?
"השנה לא העלינו מחירים אבל עברנו לעבוד בשיטת תמחור לפי ביקוש והיצע כמו בחברות התעופה, שכל מושב מתומחר אחרת לפי מצב הביקושים בזמן הרכישה. עשינו גם שינוי בתחום המזון — הבופה עכשיו מצומצם יותר ולפי קטגוריות: אזור לחמים, אזור גבינות וכו'. גילינו שהעיצוב משפיע על הצרכן — כשהבופה מעוצב סולידית אז גם ההעמסה סולידית. זה חיסכון ניכר בעלויות המזון שלנו".
מה עמדתך במאבק על האסי שניהלו תושבי בית שאן בטענה לצדק חלוקתי?
"אני שמחה שיש מתווה של הפרקליטות לפיו ייפתח החוף הירוק, לא במתחם המגורים של הקיבוץ. אני חושבת שרוב האנשים מבינים שצריך לאזן בין זכויות החברים לחיות בשקט לבין זכויות המוחים. זה לא באמת מאבק בין בית שאן לקיבוץ — מדובר במשהו גדול מזה, מאבק כוח בין שני מחנות. 'הקיבוצניקים החילונים הפריבילגים' זה רק שם קוד שלתוכו נכנסים דיונים על גזענות, הדרה וכו'. זה היה אירוע שמסמל את כלל המחלוקות שפרצו עכשיו במדינה. נכון, האסי של כולם אבל מה לעשות שב-1936 בנו קיבוץ על גדותיו? אז להרוס את הקיבוץ בשביל שאחרים יוכלו לטבול במים? הפרקליטות יצרה איזון מבורך בין הצרכים של המחנות. 160 אלף איש ביקרו בחוף הירוק השנה. רוב הציבור לא רוצה שייאלצו אותו לשנוא ולהילחם. הייתה לי טראומה איומה מהפרשה, מהאלימות בעימותים סביב האסי, ומהתקשורת שכיסתה את הנושא בעצימות גבוהה. עדיין הקיבוץ נשאר עם בעיה: כל הוצאות ההפעלה של החוף הירוק מוטלות עליו וזה דבר שיצטרכו לפתור אותו".
יעקבס עוסקת בתיירות מאז שהייתה סטודנטית לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית ומדריכת טיולים. "נולדתי בחיפה בנווה שאנן", היא מספרת. "אבי שהיה מילדי קיבוץ בארות יצחק נהרג כשהייתי בת שנה וחצי במלחמת יום כיפור. גדלתי בקריות ותמיד היינו בקשר עם המשפחה בקיבוץ, גם בת הזוג שלי יסכה בשיא (אביה היה ראש מנהלת ההתנתקות) מקיבוץ שדה אליהו. כיום היא מתגוררת בירושלים, בעלת חברה לייעוץ אסטרטגי. קנינו ביחד דירה בקטמונים בירושלים וחצי מהזמן אני מתגוררת שם. למדתי תואר שני במשפטים ומינהל עסקים ותוך כדי התפתחה אצלי השקפת עולם שקשורה לתיירות ולהזדמנויות הכלכליות שהיא מביאה איתה לפריפריה".
העובדה שאת דתייה ולסבית הפריעה לך במהלך הקריירה?
"התחתנתי בגיל 20. לפני שמונה שנים הנישואים שלי התפרקו. בהגדרתי, לא הייתי אף פעם בארון ולא יצאתי מהארון. גם היום אני מתקשה להגדיר את עצמי. ליסכה זוגתי יש שלושה ילדים, נפגשנו במסגרת עבודה משותפת — הקמנו קבוצת פייסבוק של נשים דתיות בעסקים, שמנתה 14 אלף נשים מזרמים שונים. היום כולן 'דתיות על הספקטרום' — היו בקבוצה חרדיות, דתיות, מתנחלות עם מטפחת, בלי מטפחת, עם מכנסיים, חרד"ליות וכו'. בכנסים על הבמה ישבו שתי נשים, אני ויסכה שחיות בזוגיות, וזה לא הזיז לאף אחת מחברות הפורום. בסוף הן אומרות לעצמן המכנה המשותף שלנו הוא שאנחנו נשים וזה בסדר שנהיה חלוקות בנושאי ההתנחלויות, פוליטיקה ואורח חיים. המציאות היא שהציבור הדתי מסוגל להכיל מורכבויות הרבה יותר ממה שכותבים עליו. אם מתעלמים משופרות שצועקות אג'נדה — אז החיים חזקים מכל הדיבורים ואת זה אני אומרת מניסיון. הלסביות זה לא הדגל המרכזי שאני נושאת בחיים, זה חלק מהפאזל המורכב של חיי. אני גם יתומת מלחמה ואישה, ואני תמיד צוחקת שאני מבלבלת את האלגוריתמים של הגיוון".
יעקבס הראשונה להודות שהיא אישה של ניגודים. "אני דוגלת בתפיסה כלכלית קפיטליסטית שמאמינה בשוק חופשי, ומוכנה להגיד על עצמי שבהיבטים פוליטיים אני קרובה יותר לביטחוניסטים הימניים — ופתאום אני גם לסבית ופמיניסטית. הייתי חברת הוועד המנהל של שדולת הנשים ועזבתי מיוזמתי על רקע העובדה שאני ימנית והייתה שם קבוצה שהייתה פרוגרסיבית מדי לטעמי. אני דוגמה לאיך אפשר להיות גם שמרנית לפי ההגדרה האמריקנית, וגם להגיד חירות זה לכולם כולל ערבים — כל זמן שהם לא מאיימים עליי, הם צריכים לחיות כאן כשווים. כאשת עסקים היה ברור שיש למורכבות שלי מחיר. לאו דווקא בקריירה, מחיר הגירושים יותר קשה מהמחיר של חיים עם אישה. פירוק משפחה זה עצוב ולא משנה שבקצה יש משהו טוב. גירושים זה מחיר כבד שהילדים משלמים, מדובר בהתנפצות חלומות".
איך קיבלו בחברה הדתית סביבך את הזוגיות החדשה שלך?
"אני אומרת לך שהחברה הדתית מכילה יותר ממה שנהוג לחשוב. אנחנו הולכות יחד לבית כנסת ביישוב וגם לבית כנסת בירושלים. יש לנו חברים שגרים בהתנחלויות, אנחנו יוצאות לנופשים בצימר אצלם ומשכירים לנו — ואם במקום מסוים, והיו מקומות כאלה, לא קיבלו אותנו, אז לא. אני שלמה עם עצמי".
היא הייתה רק בת שנה וחצי כשאביה נהרג במלחמת יום הכיפורים. "אני בת 51 ולקח לי המון שנים להבין שהמלחמה היא האירוע המכונן של חיי ולהודות בזה. כמי שגדלה ללא אב התובנה שלי היא שחשוב שלילדים יהיה אבא ואני אומרת את זה בתור מי שחיה עם אישה. דווקא בעידן הפלואידי ולמרות שאני פמיניסטית, אני יודעת מהניסיון האישי שלי שיש הבדל בין מה שאבא יכול לתת לאמא. ילדים שאין להם אבא אין להם תחושת מוגנות. זאת הסיבה שאחד הצווים הכי חשובים בתורה הוא להגן על יתום ואלמנה. בתוך הדבר הזה הפכתי בלי לדעת לפמיניסטית, הבנתי שנשים שהגברים שלהן מתו, אם לא תהיה להן יכולת להתפרנס, הן לנצח יישארו מאחור".
מה את חושבת כמי שגדלה בציונות הדתית על הממשלה.
"הממשלה הזאת איבדה את הדרך. הם מדברים על שוק חופשי ובמקביל מחלקים קצבאות על ימין ועל שמאל. זאת לא ממשלה שמדברת ז'בוטינסקי, לא ימין אמיתי. הציונות הדתית זה מותג שנגנב מאיתנו על ידי קיצונים ולא דומה למה שסבא וסבתא שלי האמינו בו".
איך את מבלה את החופשות שלך?
"אני בענייני הייקינג. לפני שנה חגגתי 50, צעדתי את מסלול 'קמינו דה סנטיאגו' שמתחיל בפורטוגל ונגמר בספרד. סה"כ 400 ק"מ שצעדתי במשך 25 יום למעט שבת. זה נחשב לא רק מסע פיזי אלא גם חוויה רוחנית שמספקת הזדמנות להתבוננות עצמית ולחיבור עם צועדים אחרים. בימים האחרונים יסכה הצטרפה אליי. בחרתי במסלול שיש בו מפגש אינטנסיבי עם אחרים, אני בעד תיירות שמשתלבת עם הקהילה ולא יזיק שיהיה גם קצת קשה".
פורסם לראשונה: 00:00, 22.08.23
