המדור הזה עוסק בהרפתקה לא צפויה: רכישה ספונטנית של בית קטן בכפר נידח על הר נידח עוד יותר בחבל אאוסטה. המחוז היפה ביותר והמוכר פחות באיטליה. רכשנו אותו ללא תכנון כלכלי או חשיבה. הוא פשוט היה זול יותר לרכישה מחדר שירותים בבית גוברין.
הרכישה הזו התגלתה כמעשה נבון. הבית שלנו עדיין פשוט וזול. מבחינות אחרות, הגשנו מתנת ענק לעצמנו. אנחנו משוגעים על טבע, וזהו המשאב היחיד שהבית הזה מספק ביד רחבה. למי שבא כדי לשקוע בשופינג, מומלץ לברוח למקום אחר.
אבל לפני שמתחילים יש להבהיר משהו. עקב הימים הנוראים העוברים עלינו, המדור אינו מפציר בכם להזמין עכשיו כרטיסי טיסה לאלפים המערביים של איטליה. להפך.
זהו מדור שנועד לקריאת כורסה נינוחה, לחיוך ולמילוט של כמה דקות משפת התהום המאיימת. ברור שאם שובה את ליבכם המסע לאגם הקרחונים לה מולן על הרכס העצום שליד העיר אאוסטה, תוכלו למצוא את המידע שמור באפליקצייה או במערכת. הכל ימתין לכם כשהחושך יתבהר. בינתיים הכינו נעלי הליכה נוחות, תיק גב וטלפון חירום שמחובר מנימי הלב לעוטף ולגליל.
את הבית הסמוי הזה לא רצינו, והוא לא הופיע בשום חלום שלנו. תיכננו לרכוש בית במנרה. למעשה יש דמיון בין הבידוד ההררי ונופי הפרא בשני האתרים, רק שלמנרה אין צורך לטוס. רק להמתין לקצת שקט. בביתנו האיטלקי, לעומת זאת, לא שמעו על יירוטים, נפילות, כטב"מים, רקטות וממ"דים. אפילו האיטלקית המעובה המדוברת כאן אינה מובנת לנו. חיפשנו גם סניף של סטימצקי או צומת ספרים, ולא היו. מה יש לומר. אנחנו עדיין מוברגים לדרום השרון.
הבית הוא זה שמצא אותנו. פגשנו בו במקרה ומיד הוא החל לנדנד: בבקשה קנו אותי. לא תתחרטו.
למה שבכלל נקנה אותך?
כי אני ממש זול עכשיו.
וואללה, זה כי אתה שוכן באמצע הכלום.
עכשיו חושך. חכו לבוקר, ותראו את הנופים שבהם אני יושב. אני גם בנוי היטב, ולא דולף גם בקיץ, כמו אצלכם במעברה. אני מבודד מקור ואין אצלי מזגן כי אין צורך. פשוט פותחים דלת. האח הגדולה מחממת בלי עניינים, ובולי העץ, המסודרים למופת, מחכים רק לכם, ובחינם. יש לי ארבעה כיווני נוף, כולל זריחה מהאמבטיה ושקיעות בוערות בהר. על זה אתם כתבתם את "כלניות". חכו. אני אתן לכם סיבות להתפייט.
התחלנו להתרכך. הבית שיווק לנו גם אוויר הרים צלול, מי ברז בטעם סן פלגרינו, חלב וגבינות מהמרעה ויופי. פשוט יופי ושקט לאין שיעור. נופי שלגים לצד המון שמש.
שכנים ישראלים הזמינו אותנו, למרבה התדהמה, להתארח אצלם לשבוע כדי שיראו לנו את האזור הפלאי. גמענו הכל. לכל היה טעם של מי מעיין וסלע בזלת. קנינו. השכנים הפכו לחברי נפש ולאחים לנשק.
לקפוץ למים החלטנו כנראה לאחר שפגשנו גם את השכנות החדשות. חברינו לקחו אותנו לניווט בוקר בסביבה ופתאום עצרו כל מכוניות הכביש. 20 דקות של המתנה ואז פתח השכן שלנו שער ברזל, וממנו פרצו המון פרות נחושות בדרכן למרעה. אנחנו מתים על פרות. העדר נהר, פסענו אחרי הבקר, בצהריים חתמנו. חוזה מסודר בתוך עשר דקות, כולל מתווך ונוטריון.
חברים שקנו בית אחרינו, הצטיידו גם בעורך דין איטלקי דובר עברית. צעד נבון. הקפדנו על סביבה הררית וציורית באופן מוגזם כדי להבטיח שגם רכישת אסלה (עניין סבוך שעוד ידובר בו) או יעה יתרחשו בנוף מופלא.
× × ×
מאז 7 באוקטובר לא ביקרנו שם. יש לנו כאן משימות וענייני סיוע. ככה זה אצל כולם באזור השרון. ככה זה כששייכים בלי להסביר. יגיע היום שבו נפרוץ מן הכורסה למסע בלתי כורסתי ביחד. הבית מחכה.
