המחזה הזה הפך ליומיומי: קבוצות מאורגנות של מבקרים - ישראלים ותיירים מחו"ל - יורדים מרכבי הסעות בפתח הבית של רחל אדרי, או "רחל מאופקים" כפי שכולם מכירים אותה. הם נעמדים על המדרכה ושומעים סקירה ארוכה של המדריך על סיפור הגבורה של רחל, שהפגינה קור רוח מול המחבלים שהתבצרו בביתה ב־7 באוקטובר. רחל אמנם לא משתפת פעולה עם הסיורים, אבל זה לא מפריע למבקרים להצטלם על רקע הבית ולהעלות לרשתות.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רק הבית של רחל הפך לאתר תיירות מבוקש. מחזות דומים של מיניבוסים עמוסים במבקרים אפשר לראות מדי יום גם מחוץ לתחנת המשטרה בשדרות, באתר מסיבת הנובה סמוך לקיבוץ רעים, במגרש הגרוטאות בנתיבות שאליו פונו המכוניות ההרוסות מהמסיבה, וכמובן גולת הכותרת, אם אפשר להתבטא כך: קיבוצי העוטף כמו בארי וכפר עזה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
באתר האינטרנט של אחת מחברות הטיולים מצאנו את הטקסט הבא: "טיול מרגש ועצוב אך מלא תקווה, בין פריחת הכלניות, אתרי טבע, מורשת גבורה והתיישבות, אתרים היסטוריים... נצא דרומה אל אתרי עוטף עזה ההרוסים, אתר מרגש לפסטיבל נובה, וגם אל הכלניות שצובעות את כל זה בדם יהודי. נפגוש מקומיים שחזרו, חקלאים עקשניים, חיילים עייפים עם אש בעיניים, מתנדבים ומפונים. ע"פ אישורי צה"ל נבקר בחלק מהיישובים שנפגעו... טיול קל הליכה, מלא טבע ותמונות נוף משגעות". 180 שקל למעוניינים.
לתופעה הזו יש שם: תיירות מלחמה. ויש אפילו חבילות סיור בתשלום. קחו למשל את ג', שמציג עצמו כמורה דרך מוסמך וכשוטר לשעבר. מספר הטלפון שלו רץ בקבוצות ווטסאפ בין ישראלים שמוכנים לשלם הרבה כדי לראות מקרוב את אתרי הדמים של 7 באוקטובר. "אני עושה סיורי VIP בעוטף", הוא מציג עצמו בשיחת טלפון שבה התעניינתי באפשרות לרכוש סיור. "הסיורים שלי לא זולים", הוא מזהיר מראש, "אני אוסף אתכם עם אוטו התיירות שלי ומתחילים את הסיור בתחנת המשטרה בשדרות. לאחר מכן אני מנסה לתאם כניסה לכפר עזה. הצלחתי להיכנס לשם כבר, אבל אני לא יכול להבטיח במאה אחוז שניכנס".
למה?
"אני אהיה דוגרי איתך, לקיבוץ בארי אני כבר לא מצליח להכניס קבוצות. הם לא מסכימים. לכפר עזה יש לי סיכוי טוב להכניס, יש לי קשרים ב... (נוקב בשם ארגון שקשור לכוחות הביטחון וההצלה – ל"א) ודרכם אני יכול להיכנס".
אז איך נדע אם יש אישור כניסה או לא?
"אני אעדכן מראש, זה לא שאנחנו באים לשער ולא יודעים אם יכניסו אותנו או לא".
אוקיי, ומאיפה ממשיכים משם?
"המסלול זה שדרות, כפר עזה לפחות שעתיים, שטח המסיבה ברעים ואחרי זה מגרש המכוניות שנשרפו ושירו עליהן. זה לוקח יום שלם".
ואין בעיה להיכנס לשם?
"לא, לאתר המסיבה ולמגרש הגרוטאות אין בעיה, לשם אני בטוח מכניס אתכם".
כמה זה עולה?
"העלות, בין אם אני מצליח להכניס לכפר עזה או לא, זה 1,500 שקל בלי דלק. תוסיפי דלק והחזר הוצאות, זה אומר פלוס־מינוס 2,000 שקל. יש לי מקום בג'יפ לשישה אנשים, אבל אפשר לצרף עוד. אני יכול על פי החוק להדריך אוטובוס שלם. אם זה מכוניות פרטיות, מעל חמישה רכבים זה ברדק".
ועל מה אתה מדבר במהלך הסיור?
"אני מומחה לזיהוי גופות במשטרה, ראיתי המון פיגועים, אני מומחה לזירות רצח, מומחה לבליסטיקה, וכמובן מורה דרך ויודע לספר סיפורים והיסטוריה. מבחינת כפר עזה רואים את זה בעיניים, לא צריך להכיר את האנשים אישית כדי לספר. יהיה מרתק, אני מבטיח".
גם ב' מעבירה סיורים בעוטף. הגענו אליה דרך אחת המטיילות שהשתתפו בסיור. "אני מפוצצת במטיילים בשבועיים הקרובים", היא אומרת בשיחה טלפונית. "תנו לי אופציה לכמה תאריכים ואולי אצליח להכניס אתכן עם קבוצה שכבר סגרה איתי. אם לא יסתדר, בואי נתאם לעוד שלושה שבועות סיור רק שלכם".
כמה זה עולה?
"2,000 שקל".
לאזור תחנת המשטרה בשדרות, שבה התנהל קרב גבורה נגד מחבלי חמאס ב־7 באוקטובר, הגיעו כבר אלפי מבקרים מאז פרוץ המלחמה. "אנחנו רואים המון אוטובוסים שעוצרים בהיקף שבועי, אם לא יומי, מחוץ לתחנה", מספר קצין משטרה בדרום. "אוטובוסים שלמים שיורדים עם מדריך שמספר ומסביר להם מה היה פה. גם לאתר המסיבה ברעים מגיעים אוטובוסים שלמים. התיירות הזו היא תופעה אמיתית. אנחנו רואים אנשים מניו־יורק, מצרפת ואפילו מהמזרח הרחוק".
נראה לי שזה גם מעסיק אתכם לא מעט.
"כל הזמן אנחנו מקבלים דרישות לליוויים, הדרכות, להביא שוטרים שיספרו מה עבר עליהם, אנחנו מתעסקים בדברים האלה המון, זה כבר פוגע בתפקוד שלנו. אני גם פוגש הרבה אנשים שמוכרים חתול בשק. מספרים סיפורים שהם ממציאים, זה גובל בביזיון. יש אצלנו שוטרים שאם יעזבו את השירות", הוא אומר ספק בצחוק ספק ברצינות, "ויתחילו לספר ולגבות כסף על מה שעבר עליהם ב־7 באוקטובר, הם יעשו כסף טוב על מורשת קרב".
גם באופקים כבר מכירים היטב את הסקרנים שבאים לצפות מקרוב בבית של רחל אדרי. "הבית סגור במנעולים, אי־אפשר להיכנס", מספר אחד התושבים. "רחל לא משתפת עם זה פעולה. לפי השמועות היא חתמה על הסכם בלעדיות לסדרה תיעודית עם מפיק מחו"ל, ומאז מוסכם שהיא פחות תתראיין לתקשורת, אבל זה רק שמועות. יש גם דיבור שעיריית אופקים הציעו לה להפוך את הבית לאתר מורשת של העיר. כולם מבינים שיש פה ערך חשוב של גבורה. בינתיים מה שרואים זה אוטובוסים שעוצרים ליד הבית, עושים סיבוב מבחוץ, כשדרך הגדר ניתן לראות את הבית המחורר. אנשים מצטלמים ומעלים לרשתות. אמיתי להגיד לך, אני לא מבין את זה".
המוני הישראלים שמשלמים אלפי שקלים כדי לבוא לחזות בזוועות הטבח הם חלק מתיירות מאורגנת רחבה יותר, שעיקר משתתפיה הם סלבס ותיירים מחו"ל – פוליטיקאים, שחקנים, אנשי עסקים, כמו למשל ג'רי סיינפלד, בוריס ג'ונסון, אילון מאסק, איוונקה טראמפ, השחקנים היהודים מייקל רפפורט ודברה מסינג, משלחות של בכירים בקהילות היהודיות בארה"ב וקנדה, פעילים חברתיים ופוליטיקאים יהודים מצרפת, וצעירים יהודים וגם לא יהודים ממדינות שונות במערב, שמגיעים כדי להתנדב בחקלאות ובתחומים אחרים לתקופה קצרה. להבדיל מהמטיילים הישראלים, לנוכחות של הסלבס מהעולם יש במקרים רבים ערך הסברתי חשוב.
מאחורי הקלעים מדובר במכונה משומנת שעובדת ללא הפסקה כדי להביא לכאן את המפורסמים מהעולם. עלות סיור מלחמה בן שלושה ימים של כוכב הוליוודי בישראל יכולה לנוע בין 10 ל־30 אלף דולר. זה כולל טיסה במחלקה ראשונה או ביזנס, מלון חמישה כוכבים ומסעדות נחשבות בתל־אביב. במימון הביקור נושאים בדרך כלל ארגונים יהודיים מצפון אמריקה. המסלול כולל ביקור בכיכר החטופים בתל־אביב ומפגש עם משפחות חטופים, סיור מודרך באחד הקיבוצים בעוטף ומפגש עם בכירים דוגמת נשיא המדינה.
גם עלויות הביקורים של המשלחות היהודיות מוערכות בעשרות אלפי דולרים, שמכניסים מעט חמצן לתעשיית התיירות הישראלית שנמצאת במשבר. ראשי הקהילות מתאכסנים במלונות שמתאימים לאנשים במעמדם, ואילו הצעירים מסתפקים בדרך כלל במלונות זולים ובאכסניות משודרגות.
"שבועיים אחרי שפרצה המלחמה התחילו להגיע משלחות לארץ", מספר לנו א', גורם בענף התיירות שעובד מקרוב עם ארגונים יהודיים ברחבי העולם ומלווה את המשלחות מחו"ל. "מדובר בתורמים יהודים עשירים, משלחות סולידריות של פוליטיקאים מכל העולם וסלבס. אצל גופים שעוסקים בהבאת משלחות לישראל נפתח תחום חדש לגמרי שנקרא 'משלחות סולידריות'".
מי הקהל העיקרי?
"הצרפתים הגיעו ראשונים. האמריקנים בהתחלה חששו, אבל בדצמבר התחיל פרץ של משלחות מאמריקה. דוחפים להם לוז צפוף עם כל מה שאפשר. יש יום 'מאסט' בעוטף עזה. מגיעים גם לשדרות. לרוב מביאים נציג של זק"א שיספר, נציג של מד"א, לפעמים נציגים של דובר צה"ל, אבל זק"א הם הכוכבים. זה צבר תאוצה עד שבקיבוצים פתחו ממש חמ"ל, כי שוטפים אותם בכמויות של משלחות".
איך אתה מסביר את הנהירה הזו?
"זה ממש מזכיר את המסעות לפולין. אתה עובר בין בתים, רואה דם, נעליים זרוקות, חולצה מגואלת בדם, רואה פריטים, מצלם, עוצר, מתעד. התיירים עומדים דקות ארוכות ומתעדים ומצלמים כל דבר אפשרי. מהכי מזוויע להכי טריוויאלי. מחפשים עדויות לרצח. הם לא רגילים לראות מלחמה, טבח, בצורה הזו. הזוועה מוחשית כל כך. אני מסתכל על משלחות שעושות שם את מה שאני עשיתי באושוויץ כשהייתי מעביר שם סיורים, זה מזעזע, אבל כהסברה זה טוב, אין ספק".
איך בקיבוצים מתייחסים לזה?
"הרבה כבר לא רוצים את זה כי הם אומרים שנבזזו להם פריטים מהבתים, תיירים לוקחים דברים מהבתים כמזכרת, וזה הזוי, זה כמו שייקחו מאושוויץ מזכרת. נכון שיש לזה ערך הסברתי וחלק מהמשלחות תורמות כסף לקיבוצים, אבל הרבה לא מוכנים שיגיעו אליהם יותר תיירים. חלק גם לא בעד לקבל תרומות מהסיורים האלה".
גורם נוסף בענף התיירות, שמעורב בסיורים של יהודים ותורמים מחו"ל, מספר איך בונים את הסיורים וגם על הדרישות, המפתיעות לעיתים, של חברי המשלחות. "דרישה שתמיד חוזרת היא להביא ניצולים שידברו איתם. יש דרישות לראות בית של חטוף מפורסם. למשלחות של בכירים יש בקשות לפגוש אנשים מוכרים כמו דובר צה"ל דניאל הגרי, זה הכי חם אצלם, הוא הכי מבוקש והוא כמובן לא מגיע לכל אחד. הוא ממש־ממש סלב. עוד מישהו שהרבה רוצים לפגוש הוא ראש עיריית שדרות, אלון דוידי. ואם יש מישהו שכולם רוצים לפגוש, ממש כולם, זה נשיא המדינה, ואם הנשיא לא יכול הם מקבלים את זה כעלבון גדול, במיוחד במקרים של תורמים יהודים כבדים. אף פעם לא ביקשו מאיתנו פגישה עם ראש הממשלה נניח. קבוצה שמישהו אחר הביא, לא אני, נפגשה בשבוע שעבר עם אביב כוכבי".
ויש כאמור גם כאלה שמגיעים להתנדב בשטח. "יהודים ולא יהודים. זו זווית מאוד רצינית שמחזירה אותנו לשנות ה־70 כשצעירים בחו"ל עפו על התנדבות בקיבוצים בקטיף. יש התעוררות גדולה של התחום הזה. והכול כולל הכול עולה לאינסטגרם. אם אתה לא מתעד זה לא נחשב. הרבה שמגיעים רוצים להשיג אפודים וקסדה, להצטלם איתם, זה ממש סמל סטטוס. היום כבר לא מחייבים לבוא ברכב ממוגן ואפודים ושכפ"צים, אבל עד לפני חודש זה היה חובה. תחשבי עלינו כחברת תיירות, איך תשיג 60 אפודים וקסדות למשלחת? נלחמנו כדי לגייס ציוד מגן ליום בשכירות. היו חברות שעזרו והשאילו".
אין בהם פחד?
"הפחד לא שווה ערך לתמונה טובה או סיפור טוב כשהם יחזרו הביתה. בסיורים בכפר עזה אין לך שבע שניות לרוץ לממ"ד, אתה נשכב על הרצפה אם יש ירי. ובסיור אחד שמענו יציאה שריקה ונפילה, לא הייתה אזעקה. צעקנו לשכב על הרצפה והתיירים היו בהלם, למרות שהכנו אותם כמה פעמים. מספיק פעם אחת צבע אדום למשלחת – והם מבינים פתאום מה זה חיים בעוטף עזה. העלויות הולכות לפי הלו"ז. במשלחות היקרות יותר הלו"ז הוא שביום הראשון נוסעים לעוטף, היותר דתיים ירצו ביום השני לפגוש חיילים, לעשות על האש עם החיילים, חלקם הולכים להביא מתנות בבתי חולים, עושים הרבה שמח. הם גם סוגרים דברים לבד, מגייסים עשרות אלפי דולרים כדי לשמח בחזית. לקבוצות של הפוליטיקאים והמיוחסים יש שלוש ארוחות ביום והם ישנים במלונות כמו קינג דיוויד".
מה עוד מעניין אותם לשמוע?
"הנושא של הטרור המיני מאוד מעניין את המשלחות, אז אנחנו עושים הכול כדי להביא נציגים שידברו על זה בכל מחיר, תרתי משמע. פוגשים משפחות חטופים כמעט תמיד. ותמיד־תמיד מגיעים לכיכר החטופים וחווים את האווירה שם. לפעמים מקבלים ברקס מלהיכנס לבארי, אבל זה לא מונע מהם לטוס לישראל. אז מפגישים אותם עם שר ועושים להם סיבוב בכיכר החטופים. לא הייתה תיירות מלחמה בהיקף כזה מעולם".
לנהירה לאתרי 7 באוקטובר הצטרפו גם הסלבס המקומיים. זה הפך לסוג של סמל סטטוס. האינסטגרם מוצף בתמונות של כוכבי מדורי הרכילות שמצולמים עם האפוד הקרבי ההכרחי מעל בגדי המותגים בפוזות פטריוטיות. לא תמיד ברור איך הם נכנסים לקיבוצים, ומה שפחות ברור הוא הערך ההסברתי של התמונות שהם מעלים. הקיבוצים בעוטף, שעוסקים בעיקר בשיקום נפשי, פיזי וכלכלי, נאלצים להתמודד גם עם הדיפה של מדריכי טיולים שמנסים להיכנס ליישובים, וכיתות הכוננות שומרות גם מפני מבקרים לא קרואים שרוצים סלפי עם בית שרוף. בכניסה לבארי יש כבר רשימה "שחורה" עם שמות של מדריכים שממציאים סיפורים כדי לנסות להיכנס בשער.
מבחינת תושבי העוטף, יש חילוקי דעות גדולים בנוגע לסיורים. הדעות נעות בין הצורך לגייס תרומות ולהראות לעולם את הזוועות שעברו, לבין הצורך בפרטיות ושיקום נפשי. גילי מולכו, מזכיר קיבוץ בארי: "אפילו היום בבוקר קיימנו על זה דיון בהנהלה והדעות חלוקות, ההרגשה היא של איבוד שליטה, אלף איש מגיעים כל יום באוטובוסים, משלחות, סיורים. ועדיין אין הסכמה אם צריך או לא ובאיזה מתכונת".
תסביר.
"יש סיורים של תקשורת וגיוס תרומות, שאנחנו בעדם, גם מבחינת חשיבות ההסברה בעולם. אבל יש יותר ויותר גופים וארגונים – שמגיעים גם מתוך הזדהות וגם מתוך מציצנות – ולא ברור מה הערך של הביקורים שלהם. כרגע אין מתווה. אנחנו מנסים לפתח משהו יצירתי, אבל אני לא יודע אם נצליח - אולי סיורים מחוץ לגדר, אולי סיורים וירטואליים, מפגשים וסיפורים מחוץ ליישוב. לפנינו גם פסטיבל דרום אדום, וכמות האנשים שתרצה להגיע לפה תהיה עצומה. אתמול באה אליי חברה מהקיבוץ שאמרה שהייתה בבית שלה ופשוט נכנסו אנשים וצילמו אותה, והיא הרגישה מושפלת".
מה דעתך על הסיורים הפרטיים שמארגנים מורי דרך?
"אנחנו לא בעד, וכבר היה מישהו שתפסנו שנכנס ללא רשות. יש המון אנשים שמארגנים סיורים, שלא קשורים אלינו ישירות, והכסף מגיע לכיסם הפרטי. אנחנו משתדלים לעשות הכול כדי למנוע את זה ולפקח בשער שרק מישהו שהוא תושב הקיבוץ יכול להכניס וללוות קבוצה, אפילו אנשי צבא חייבים אישור של דובר צה"ל. משלחות של האו"ם מגיעות. הפכנו לאתר תיירות מובהק. כמות האנשים בשטח הקיבוץ היא מטורפת".
גם בקיבוץ כיסופים חלוקים בסוגיית תיירות המלחמה. "בכל פעם שאני חוזר לקיבוץ אני רואה משלחות ענק, עשרות רכבים מחוץ לבית שלי", מספר ליאב הנדלר, תושב כיסופים. "יש ויכוחים על העניין, אבל יש הסכמה גורפת שאסור שזה יהיה תחום פרוץ. אפילו ממני, כשאני חוזר לקיבוץ, מבקשים תעודת זהות בכניסה, אז איך עדיין אנשים מבחוץ נכנסים חופשי? בהרגשה האישית שלי זה פשוט כאילו הבית שלך עובר אונס קבוצתי. זה הבית היחיד שלנו, ועברו רק שלושה חודשים. הטיולים באושוויץ התחילו ארבעים שנה אחרי, לא שלושה חודשים אחרי. התרגלו לכך שאנשים מפונים וזרוקים בכל מיני מקומות בארץ ואפשר לעשות בקיבוצים שלהם מה שרוצים. חברת קיבוץ שאיבדה בני משפחה ב־7 באוקטובר, ומשרתת במילואים, באה אתמול לסיור עם החברים שלה מהמילואים, וסיפרה לי שתוך כדי שהיא מספרת לחברים שלה מתוך בית הוריה, מגיעים שלושה אנשים זרים שהיא לא מזהה ונכנסים לבית. אפילו מזיזים אותה כדי לעלות במדרגות לקומה השנייה, ככה בכיף שלהם. זה נורא. עזבי את זה שנעלמים לנו דברים מהבתים". הנדלר מוסיף שארגונים וחברות במשק שמארגנים סיורים בתיאום עם הקיבוץ ומבטיחים לתרום כספים - פעמים רבות לא עומדים בהבטחה.
9 צפייה בגלריה
הפך לסמל סטטוס: סלבס מצטלמים ומעלים לרשת. מימין לשמאל: עדן פינס, מאיה קיי, מייקל רפפורט
(צילום: מתוך אינסטגרם)
ויש מקרים שלוקחים את התופעה הזו לקיצוניות אפילו גדולה יותר ורק מוכיחים שבמדינה שלנו כל מה שצריך זה קשרים. לוחם בעזה מספר: "בסיום פעילות מבצעית במחנה פליטים, פתאום אנחנו רואים כוכב מפורסם, אחד הכי גדולים במדינה, שקורא לנו כדי לעשות איתנו סלפי. כמה דקות לפני זה עוד ירינו והיו פיצוצים, והוא ממש בתוך עזה, בפאתי מחנה פליטים, ומצטלם איתנו לבוש במכנסי טרנינג ואפוד. חשבנו שאנחנו בהזיה. עד עכשיו לא ברור למה הוא נכנס לעזה ומי לעזאזל הכניס אותו".
פרופ' יניב פוריה, מהמחלקה לניהול תיירות ופנאי באוניברסיטת בן גוריון בנגב, חוקר את תחום ניהול המורשת כבר תקופה ארוכה - מהמסעות לפולין ועד מורשת של קבוצות כדורגל מפורסמות בעולם. הוא מודה שתופעת תיירות המלחמה בעוטף כבר הפכה להיות גורם מרכזי במחקרים שלו בזמן האחרון. "היישובים הפכו להיות תערובת של אתר מורשת והסלע האדום. כמו כשהייתי ילד וכולם רצו להגיע ולראות את הסלע האדום בירדן? ככה גם בבארי וכפר עזה. פה זה הרבה יותר מלראות. אנחנו מחפשים מגע, לחוש את הדבר האותנטי. ובשביל לאתגר את עצמנו, לעורר את כל החושים, נעשה הכול: מלהיכנס בלי רשות, לקחת מהבתים מזכרות, עד לחרוט על חפצים 'דויד היה פה'. ואלו דברים שראיתי במו עיניי. אנשים מהארץ יודעים שסיורים כאלה פתוחים רק למקורבים ורוצים גם להיות מהמקורבים שהצליחו. לא יכול להיות שאני פוגש מפונים בים המלח, מראה להם תמונות של מפורסמים שהיו בתוך הבית שלהם ואף אחד לא ביקש מהם אישור כניסה".
מה לגבי הכספים שמתגלגלים מאחורי התופעה הזו?
"זה אתר מורשת, וכמו שאת לא משלמת כניסה לכותל, כמו שאת לא משלמת כניסה ליד ושם, גם לשם אסור להגיע למצב שמשלמים עבור הכניסה. אני מאמין בתיירות כמנוע כלכלי, אבל חשוב שההדרכה תינתן בהסכמת המקומיים ועל ידם. האתגר שלנו כמדינה זה שהמרחב הזה יחזור להיות מרחב שחיים בו, ולא שבוכים בו. ואם כן, רק חלק קטן ממנו צריך להיות מוקדש לנושא. חייבים לעצור את תחנת הרכבת הזאת. לא חוכמה להביא עשרות אלפי מבקרים, צריך לנהל את התהליך ככה שלא יבזה את הנרצחים והתושבים שניצלו. מי שמגיע עכשיו זה בעלי אינטרסים שהמדינה חפצה בהגעתם, והמטרה שלנו זה שיביאו תרומות או שיתרמו להסברה שלנו בעולם. זאת לא התיירות הגדולה שמחכה באמת מעבר לפינה".
על פניו זה מקום עצוב ומפחיד, מה יש בו שמושך כל כך הרבה אנשים.
"אין בעולם, לא רק בארץ, אתרים שמחברים את כולם סביב משהו אחד. אנשים כאן יכולים להתחבר לסיפורים, להתחבק, להחזיק ידיים ולדמוע. איזה עוד מרחב יש לנו שיכול לחבר בין דתיים וחילונים, דרוזים, ערבים, גברים, נשים, אשכנזים וספרדים, בעד או נגד ביבי, סינים ואמריקנים? כולם מגיעים לשם ומרגישים שזה מרחב קדוש. אין מקומות כאלה כמעט בעולם. וזה מאוד מזכיר את הטיסות לפולין. יש לנו פה מורשת לאומית, מורשת של העם יהודי, וגם מורשת אישית של כל אדם באשר הוא אדם. כולנו נזכור איפה היינו ב־7 באוקטובר. זה נכס, אבל אני מדגיש, אם זה לא ינוהל כמו שצריך תהיה בעיה אמיתית. חייבים לעצור את הזילות של התיירות שם, ועכשיו. הנושאים האלה חייבים להיות מונחים על כתפיהם של שר המורשת, שר התיירות ושר החינוך, לא של ראשי היישובים שדואגים לשיקום החברה שלהם".
אבנר לש, מנכ"ל חברת התיירות "החוויה הישראלית", שמביאה לארץ משלחות מחו"ל מאז 7 באוקטובר, מעדיף להסתכל על הצדדים החיוביים. "מיד אחרי 7 באוקטובר פעלנו כדי להביא לישראל כמה שיותר משלחות למען ההסברה ישראלית. אירחנו משלחות דיפלומטיות ורשמיות של ראשי הארגונים היהודיים והלא־יהודיים המובילים בעולם, ביניהם הקונסיסטואר הצרפתי, ארגון ה־Crif הצרפתי, משלחות תורמים ואנשים מובילים בעולם היהודי בצפון אמריקה".
״החוויה הישראלית", חברה־בת של הסוכנות היהודית, פועלת כבר 65 שנה לחיזוק הקשר לישראל בקרב יהודים בעולם, ואחת ממטרותיה היא מלחמה באנטישמיות באמצעות הסברה. "אנחנו יודעים להתנהל בשגרה וחירום - עברנו מלחמות, מבצעים, קורונה. המשתתפים בתוכניות שלנו יוצאים מכאן עם כלים וידע לגבי התמודדות עם אנטישמיות, וחלקם גם בוחרים לעשות עלייה. אי־אפשר להתעלם מזה", אומר לש. "המשלחות לעוטף מגיעות לשטח ורואות במו עיניהן את הזוועות, אבל גם פוגשות מפונים, משפחות חטופים, פוגשות את העשייה האזרחית הענפה בתחום ההתנדבות והעזרה לאחר, פוגשות ראשי ערים, וגם דנים ובוחנים יחד אפשרויות למלחמה באנטישמיות. אנחנו רואים חשיבות רבה בהגעתן, מתוך אמונה בכוחה וחשיבותה של ההסברה בעולם. בנוסף אנחנו מקיימים תוכניות התנדבות של 5 ימים עד חודש. משלחות של צעירים יהודים מגיעים להתנדבות, בקטיף וכו' בשיתוף גופים כגון מסע, תגלית ועוד. אין שיעור טוב יותר בערכים וציונות ממראה הצעירים הללו שמגיעים דווקא עכשיו, בעיצומה של מלחמה".
פורסם לראשונה: 00:00, 02.02.24
