לפני חצי שנה מונה עוז ברלוביץ למנכ"ל חברת ארקיע, וסגר מעגל ארוך של 26 שנים מאז שהגיע לחברה ב-1998. הוא היה אז סטודנט ליחסים בינלאומיים ומדע המדינה, והחליט ללכת בעקבות אחותו, שהייתה דיילת, והתקבל לקורס דיילים בחברה. "חשבתי שאני בא לשנה", הוא אומר. "צברתי מאות שעות על מטוס דאש 7, דייל יחיד בטיסה של 50 איש לאילת, ארבע פעמים ביום. זה היה בית ספר חשוב להתמודדות עם מצבים מול קהל. אנשים כלואים יחד בצינור מתכת בגובה 40 אלף רגל, ויוצאים מהם דברים, לחץ, מצבים רפואיים, ואתה צריך להתמודד לבד".
היום, כמנכ"ל, הוא עובד במרץ כדי לנער את החברה בדרך ליעד שהציב לעצמו – לעקוף את ישראייר ולהפוך לחברה מספר 2 בארץ אחרי אל על. בין היתר, לדבריו, בימים אלו הוא נמצא במו"מ מתקדם לרכישת שתי סוכנויות נסיעות, שכל אחת מהן אמורה להביא לו קהל או פעילות חדשה שמשיקה לפעילות של ארקיע.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
איך אתה מתכוון להפוך למספר 2, ומה אתה עושה לחיזוק המותג ארקיע, שסובל מחולשה בהשוואה למתחרים?
"הפער בינינו לבין ישראייר במספר הנוסעים הוא לא כזה גדול. אני ממצב את ארקיע כחברה עממית – לא אל על עם המורשת שלה, אבל גם לא לואו-קוסט – מבחינת השירות והסדירות. לקחתי את הקומיקאית ליטל שוורץ כפרזנטורית שלנו – היא עממית, מדברת לכולם, מצחיקה. החלפנו סיסמה ל'רוצים חו"ל – עושים חו"ל', כשהכוונה היא שהכל פשוט. בגלל שישראל היא סוג של אי, הרצון לנפוש בחו"ל הוא צורך אמיתי, והישראלי הרבה יותר ספונטני. הבריטי, לדוגמה, מתכנן שנה מראש איפה ינפוש. ישראלים קונים גם מהיום להיום".
מאז המלחמה יש יותר שיבושים בטיסות לישראל: ביטול טיסות, חברות שמפסיקות לטוס לארץ. נראה שיש קאמבק לסוכני הנסיעות. אנשים רוצים שתהיה להם כתובת בטוחה לפניות, ופחות נלהבים לרכוש דרך אתרים.
"זה נכון שיש חזרה לסוכנים. אנשים איבדו את הביטחון ורוצים שיהיה להם עם מי לדבר במקרה של תקלה. כל יום יש פרסומים על ישראלים שנתקעו בחו"ל, גם למשך כמה ימים. זו גם הסיבה שמעדיפים להזמין הכל במקום אחד ולא להזמין את רכיבי החופשה במספר אתרים שונים לפי המחיר. אני יכול להגיד בוודאות שהנוסע מוכן היום לשלם פרמיה כדי לטוס בחברת טיסה סדירה כמונו. הוא מעדיף טיסה בשמונה בבוקר עם ארקיע ולא בחמש לפנות בוקר בלואו-קוסט. בדקנו את גובה הפרמיה שהציבור מוכן לשלם – לא רק על שעת הטיסה, אלא גם על הסיכוי שלא תתבטל – ומצאנו שהיא עד 100 דולר בהשוואה לטיסה לאותו יעד של חברת לואו-קוסט. הציבור כבר יודע שאנחנו לא נבטל טיסה בגלל שהיא לא מלאה ולא רווחית".
4 צפייה בגלריה
ברלוביץ. "החזון הוא לבנות את ארקיע כסופרמרקט התיירות הגדול בישראל"
(צילום: אביגיל עוזי)
השבוע התפרסם על פסיקת בית משפט לטובת משפחה שהטיסה שלה חזרה לארץ בארקיע בוטלה, ורק לאחר יומיים סיפקתם לה טיסה חלופית. הם נאלצו לדאוג לעצמם לסידורי שהייה, ובנוסף החברה לא הייתה מוכנה לשלם להם את מלוא ההוצאות.
"אנחנו צריכים להשתפר בשירות ללקוח, גם בשירות לאחר ההזמנה, ואנחנו עובדים על זה. כיום יש לנו מוקד טלפוני עם 20 איש וצ'ט באתר, אבל זה לא מספיק. הבאתי מנהלת שירות חדשה, שמטפלת בכל נושא תיקון חוויית הלקוח. אני יודע שהיו מקרים שהיינו פחות טובים. היעד הוא תיקון ענק במהירות התגובה ללקוח.
"מצד שני, לא קל היום לנהל חברת תעופה, בכל מקום בעולם – הבלת"מים (אירועים בלתי מתוכננים) רק הולכים ומתגברים. זה לא רק המלחמה. האקלים משתנה. יש לדוגמה יותר דיווחים בעולם על כיסי אוויר משמעותיים שגרמו לפציעות נוסעים. אני לא אשכח את ליל הטילים האיראניים, שהשמיים נסגרים, ואז יומיים אחרי זה מבול והצפות בדובאי, יעד פופולרי של ארקיע שאנחנו טסים אליו שלוש פעמים ביום, כשהסופה משביתה לסירוגין את שדה התעופה של דובאי ומשבשת את כל לוח הטיסות של החברה בשרשור. היו יומיים במהלך הסופה שנאלצנו לנחות יום לאחר יום בנסיכויות אחרות במפרץ, ולארגן לנוסעים הסעה לדובאי. ושבוע אחרי – תקלה במטוס שלנו שקורקע לחמישה ימים בדובאי והשפיע על כל לוח הטיסות. דבר אחד אני יכול להבטיח: מעולם לא הפקרתי לקוח שהטיסה שלו בוטלה. אני אחראי שהוא יחזור בסוף לישראל, גם אם ייקח כמה ימים".
מה היעדים שהצבת לעצמך עם הכניסה לתפקיד, מה ייחשב בעיניך כהצלחה?
"אנחנו משקיעים הרבה מאמצים במהפכה הדיגיטלית, כדי להפוך את הליך הזמנת הטיסה באתר לפשוט. היעד שלי הוא לפשט כמה שיותר את קניית הכרטיס. בינתיים פועל בארקיע מרכז הזמנות טלפוני עם 100 נציגים, ו-30% מההזמנות שלנו נעשות דרכם. חלק מהאג'נדה שלי זה שעד 2025, 80% מהמכירות והקשר עם הלקוח יהיה דיגיטלי. זה יתגלגל ללקוח במחיר. אנחנו פועלים גם לשיפור השירות. במקביל, עד סוף 2025 נגדיל את צי המטוסים: כל המטוסים הקטנים יוחלפו באיירבס 321. הצי יהיה אחיד בסוג המטוסים וקל יותר לתפעול. יהיו לנו 6-8 מטוסים שלנו, ובעונה נחכור עוד שלושה מטוסים. ככל שנגדל בצי, נתח השוק שלנו יגדל".
בחזרה 26 שנה אחורה: אחרי שנתיים כדייל, התמנה ברלוביץ, כיום בן 48, למדריך דיילים, ואחר כך למנהל הדרכה ולסגן מנהל מחלקת דיילים. ב-2006 נרכשה ארקיע מידי משפחת בורוביץ, לאחר שזו קנתה את השליטה באל על. הרוכשים היו האחים ג'ו, רלף ואבי נקש, ילידי ישראל שהיגרו בשנות ה-60 לארה"ב והפכו לאימפריית טקסטיל לאחר שכבשו את ארה"ב עם ג'ינס "ג'ורדש", שהיה אז שם דבר. לאחר רכישת ארקיע מונה אבי נקש ליו"ר החברה, והחליט לקדם את ברלוביץ למנהל מסוף ארקיע בשדה דב בתל-אביב. אחרי התפקיד הזה כיהן ברלוביץ במשך חמש שנים כסמנכ"ל תפעול, ואחר כך קודם למשנה למנכ"ל.
כשהמנכ"ל דודו מחלב פרש לפני חצי שנה, מונה ברלוביץ למנכ"ל על ידי נקש, שבמשך השנים הוא נחשב לבן טיפוחיו, ובין היתר נוהג בשבתות לרכוב על סוסים בחוות הסוסים של נקש במושב בית יצחק. לנקש משק בבעלותו במושב, אבל הוא עצמו גר בקומה העליונה של מלון אורכידאה ברחוב הירקון בתל-אביב, מול הים. ברלוביץ גר ברמתיים, בזוגיות שנייה ואב לשתי בנות, וגם את אם ילדיו — פרסרית (דיילת ראשית) באל על – הכיר בעבודה. "הבנות שלי הן אצלי דבר ראשון", הוא אומר. "יותר קל להיות מנכ"ל מאשר אבא, כי ההחלטות יותר קלות. מבחינת לוחות הזמנים אני מצליח לשלב בין השניים. למזלי יש לי בת זוג שהיא אמא מדהימה, ואני לומד ממנה איך להיות אבא לא פחות טוב ממנכ"ל".
4 צפייה בגלריה
ברלוביץ עם דיילי החברה. "הישראלים קונים יותר חבילות נופש, כדי שתהיה כתובת אחת במקרה של בעיות"
(צילום: אביגיל עוזי)
בקורונה, בניגוד לאל על וישראייר, החליטו בעלי ארקיע להשבית את החברה לחלוטין למשך מספר חודשים, כדי לא לצבור הפסדים. ברלוביץ: "החברה הושבתה לשבעה חודשים, ואם אני מסתכל רק מהפן המסחרי, ההחלטה הייתה נכונה. בפורטפוליו של האחים נקש, ארקיע היא אחזקה מאוד קטנה. יש להם מפעלי ענק במזרח, לטקסטיל, מלונות, נדל"ן". באין עבודה, ברלוביץ החליט עם שותף להקים חווה הידרופונית, עסק קטן שפועל עד היום.
חממה הידרופונית?
"בשיא הקורונה, ב-2020, הוצאנו 95% מעובדי החברה לחל"ת והחברה הודממה לגמרי. ישבתי בבית על המרפסת עם קולגה, היינו תכלס ללא עבודה ולא ידענו לאן דברים הולכים, ואמרנו: אנחנו שני יזמים עם ניסיון של ניהול, בוא נבדוק לאיפה העולם הולך ביזמות. שמענו מחבר שיש הרבה יזמות בתחום החקלאות המתקדמת. אני גדלתי במשק חקלאי של סבי וסבתי ברמתיים, עם בעלי חיים. מין כפר. אהבתי את האדמה והחיות, היו לי שני סוסים שהיו אהבת חיי והיו תרנגולות. חשבתי שאבלה את חיי בפרדסים.
"חלום חיי היה להיות פלאח. לא האמנתי שיום אחד אלבש חולצה מכופתרת וז'קט. החלטנו ללכת על חקלאות נקייה, מתקדמת, ולהקים חממה הידרופונית לירקות ירוקים על שטח בכפר הס. כשחזרה התעופה, חזרתי לארקיע, ואני לא נמצא שם באמצע השבוע. המקום מתנהל על ידי צוות מקצועי. אבל בסופי שבוע אני מבקר, לשאוף אוויר, זה משהו שטוב לנפש, ממלא אותי באנרגיות טובות. החווה זה כאילו חזרה לעבר, למרות שמדובר בחקלאות מאוד נקייה. הכל עובר דרך מחשבים ואפליקציות, כך שזה מוריד מאיתנו להיות שם בשוטף. יש שם גם אנשים טובים שמנהלים את המקום, כשאני נמצא עם ארקיע 24/7".
מעטים זוכרים שארקיע הייתה בתחילת דרכה בבעלות אל על וחברת העובדים. היא קמה בשנות ה-50 כחברה לטיסות פנים ארציות כדי להבטיח קשר לאילת המרוחקת. רק בשנות ה-60 הרחיבה את פעילותה גם לטיסות לחו"ל. בשנות ה-80, לאחר שצברה הפסדים, נמכרה לראשונה לידיים פרטיות – משפחת בורוביץ, שפיתחה את החברה והרחיבה את פעילותה בחו"ל. כיום החברה מפעילה 7% מכלל הטיסות הבינלאומיות שיוצאות מנתב"ג, בחמישה מטוסים. היא טסה ל-27 יעדים, בעיקר יעדי נופש קרובים, בהם קפריסין ואיי יוון, בורגס, טביליסי, בטומי, רומא, ברצלונה, בלגרד, פראג, בוקרשט, בוסניה וסופיה. בעקבות המלחמה נאלצה לסגור את היעד החדש האחרון שפתחה – סרי-לנקה.
בניגוד לשתי המתחרות הישראליות אל על וישראייר, ארקיע היא חברה פרטית שנתוניה אינם מתפרסמים. בנוסף, היא היחידה שהעובדים בה מחזיקים ב-26% ממניותיה (באמצעות התאגיד "תות"). ובניגוד למתחרות, היא טסה גם בשבת. היא מעסיקה 450 עובדים, מתוכם 55 טייסים, ש-70% מהם יוצאי חיל האוויר. "חיל האוויר הוא כבר לא הספק היחיד של טייסים. יש כיום טייסים וטייסות מצוינים שלמדו טיס מסחרי אזרחי בשוק הפרטי בארה"ב וצברו שם ניסיון של 500 שעות טיסה. יש לנו גם טייס ששירת בגבעתי", אומר ברלוביץ בחיוך.
מה החסמים של חברות התעופה הישראליות בתחרות מול החברות הזרות?
"נושא האבטחה. בניגוד לחברות זרות, לנו, בנוסף לתיאום סלוטים (רשיון לנחיתה בזמן נקוב) ושדה תעופה, יש עוד גוף שצריך לתאם איתו – יחידת אופק של חיל האוויר, שאחראית מטעם המדינה על האבטחה בחו"ל. זה משאב מוגבל בהתאם לכמות המאבטחים, וזה מגביל אותי במספר הטיסות שאני יכול לבצע. אם אני מפעיל מטוס זר חכור עם צוות זר לבטומי, נגיד, הוא לא מחויב באבטחה ישראלית ביעד. אם יש לי טיסה של ארקיע וטיסה חכורה לאותו יעד, נוסעי טיסת ארקיע יעברו תהליך ארוך יותר, כשלטענתי יש שדות תעופה שרמת האבטחה שלהם לא נופלת מהאבטחה הישראלית, ואפשר להסתפק בה.
"חסם נוסף הוא שלמדינת ישראל אין שדה חלופי לנתב"ג. בניגוד לפרסומים על הפעלת נמל התעופה בחיפה, לא ניתן להאריך את מסלול הנחיתה שלו, ולכן מטוס סילוני לא יכול להמריא ממנו. הבעיה היא שנתב"ג, לפי כל התחזיות, ייסתם עד 2030 ב-30 מיליון נוסעים לשנה, כשבשיא, ב-2019, הוא כבר הגיע ל-25 מיליון נוסעים. לצערי, המדינה לא מצטיינת בהחלטות, ואין עדיין שדה חלופי במרחק שעתיים מנתב"ג. שרת התחבורה מירי רגב אומרת שזה בתכנון, אבל בפועל אין החלטה קונקרטית".
ארקיע ממילא טסה לשדה התעופה רמון ליד אילת. למה לא להוציא משם טיסות בינלאומיות?
"ניסינו. זה שדה תעופה מדהים. אבל הניסיון הבהיר לנו שהציבור הישראלי, שרובו גר בצפון ובמרכז, לא מוכן לנסוע 4-5 שעות כדי לטוס לחו"ל. אנחנו שוקלים להצטייד במטוסים רחבי גוף, כדי שנוכל להטיס בהם יותר נוסעים".
איפה עומד המאבק שלכם להוציא טיסות מטרמינל 1 בנתב"ג, ולמה זה חשוב לכם?
"אנחנו נלחמים בחודשים האחרונים להעביר את הפעילות לטרמינל 1 כי כיום, בגלל הטיסות הפנימיות לאילת, אנחנו עובדים בשני טרמינלים – 3 ו-1, שנמצאים במרחק 3 ק"מ אחד מהשני. זה מחייב הפעלת שני צוותים במקביל. טרמינל 1 יעיל, והאגרות בו יותר זולות. כל הרעיון של חברות הלואו-קוסט מבוסס על טיסה מטרמינלים זולים ויעילים. חברות הלואו-קוסט הזרות טסות מטרמינל 1 בתעריף מוזל. צריך לתת לחברה ישראלית, במיוחד כמונו, שמפעילה גם טיסות פניומיות לאילת, יתרון. משרד התחבורה בעדנו, אבל רשות שדות התעופה מתנגדת, כנראה בגלל אובדן הכנסות. צריך להבין שבסוף זה מתגלגל למחיר לנוסע. למה שריינאייר יטוסו מטרמינל 1 וארקיע לא?"
מאז המלחמה מחירי כרטיסי הטיסה זינקו, לא רק בישראל ולא רק בחברות הסדירות. יש סיכוי לחזור לימים של טיסות לואו-קוסט ב-100 שקל?
"הימים של טיסות ב-40-50 דולר לדעתי לא יחזרו. זה היה גימיק שיווקי. גם אם רואים כיום טיסה ב-50 דולר בריינאייר או באיזי ג'ט, זה גירוי מניפולטיבי. בסוף הנוסע לא ישלם פחות מ-300 דולר הלוך ושוב. כי זה לא כולל כלום – רק את האופציה לעלות על המטוס. כשמוסיפים כבודה, מושב וכו', המחיר מזנק. נכון, תמיד יש את הנוסעים הפריקים שמוכנים להתגמש על יעד ותאריך בשביל המחיר, אבל הם לא מייצגים את רוב הציבור שמעדיף לטוס במועדים קבועים: חגים וחופשות.
"העלויות שלנו גבוהות יותר משל חברות הלואו-קוסט, מלבד האגרות. אנחנו משלמים פי ארבעה לצוותים שלנו – עלות השכר בארקיע מהווה כ-15% מעלות הטיסה. השנה המחירים שלנו גבוהים יותר בכ-15% מבשנה רגילה, משום שיש פחות טיסות. אחרי אוקטובר — בהנחה שהמלחמה תיגמר – חלק מחברות הלואו קוסט יחזרו, ויחזור להיות שוק של מחירים – אבל הם לא יהיו נמוכים כמו שהיו. אני רואה שהמחיר הבסיסי אצל כל החברות יחסית נמוך אם אתה עולה עם ארנק בלבד, אבל רוב החברות נמדדות על ההכנסות הנוספות – כמה עולה הטרולי, הכיסא, הכריך וכו'. במהלך השנה האחרונה אנחנו גדלנו ב-50% בהכנסה הנוספת שמסביב למחיר הכרטיס — על ידי מכירת מוצרים נוספים כמו מלונות, אטרקציות וכו'".
מה אתה חושב על התקומה של אל על מחברה כמעט פושטת רגל לחברה רווחית?
"לטוס לבד לגמרי לצפון אמריקה במשך חצי שנה ולגבות עד 10,000 דולר למושב בביזנס או עד 2,000 דולר ברגיל, זה ניצול הזדמנות. ארקיע, גם כשטסה לבד, לא לקחה 500% יותר על כרטיס. אני יודע שמאז שדלתא ויונייטד איירליינס חזרו לטוס בקו לניו-יורק, המטוסים של אל על כבר לא מלאים כמו קודם".
אתה חושב שהציבור הישראלי יזכור לכם את החסד הזה כשטורקיש או חברות לואו-קוסט אחרות יחזרו יום אחד עם המחירים הנמוכים שלהן?
"אני לא חושב שיזכרו לנו שנים קדימה שהחזרנו בזמן המלחמה נוסעים עם צו 8, כשאנחנו החברות הישראליות טסנו לבד. כשהתחרות תחזור המחיר יהיה הנושא המרכזי, אני מקווה שלא רק. כשטורקיש תציע 50 דולר פחות למושב, לא בטוח שהנוסעים יזכרו את זה, אבל מקבלי ההחלטות בישראל צריכים לזכור ולסייע לנו מול התחרות".
במה שונה הקיץ הזה מבחינת הרגלי צריכת הנופש של הישראלים, וכמה השפיעה המלחמה?
"המלחמה שינתה. טורקיה נמחקה מהמפה. בשנה רגילה 2.5 מיליון ישראלים טסו לטורקיה. לא כולם לנופש, חצי עשו שם קונקשן. השאר נפשו באנטליה, במרמרה. זה היה הכי משתלם במונחי ואליו פור מאני (תמורה למחיר). בעונת הקיץ היו קרוב ל-20 טיסות יומיות לטורקיה. הישראלים לא היו משמעותיים מאוד לטורקים מבחינת מסת התיירים שנופשת שם, אבל זה פגע בהם במסחר וגם במלונות, כי להבדיל מהתייר האירופאי, הישראלי מבזבז יותר גם במלון וגם בקניות מחוץ למלון. גם שארם א-שייך, יעד שנפתח לפני שנתיים, בקיץ האחרון טסו לשם קרוב ל-20 טיסות שבועיות, וב-7 באוקטובר נמחק ברגע.
4 צפייה בגלריה
מיקונוס. "יעדי בטן-גב במרחק עד שעה-שעה וחצי הם הכי פופולריים"
(צילום: באדיבות Visitgreece.gr)
"אלה שני יעדי בטן-גב קלאסיים, ולכן האלטרנטיבה היא איי יוון. ישראלים תמיד טסו לאיי יוון, אבל לא בכמות הזאת. לרודוס הפעלתי בעבר חמש טיסות בשבוע, היום זה עשר טיסות. אם בעבר לא טסתי לקוס, השנה כן, וגם למיקונוס, לפקדה, קרפטוס וקפריסין. בכלל, יעדי בטן-גב במרחק עד שעה, שעה וחצי, טיסה הם הכי פופלריים. מחירי החופשות גבוהים יותר מבשנה שעברה, כי המלונות התייקרו ביוון, גם בגלל שמכל העולם יש יותר ביקוש ליוון, וגם מחירי הטיסה עלו ויש פחות היצע. מונטנגרו היא להיט השנה. יש נופים, שעתיים וחצי טיסה בלבד, והיא ידידותית לישראל. כל הבלקן ומזרח אירופה, להבדיל ממערב אירופה, בעדנו, והשנה יש לזה משקל אצל הנופשים".
"ממה שאני רואה אצלי, כמות החבילות שנרכשו עלתה: לקוחות רוצים לקנות את כל מרכיבי הנופש במקום אחד. בנוסף, אני מפעיל מרכז הזמנות גדול למי שקשה לו להזמין לבד באינטרנט, אבל אנחנו רואים שמספר ההזמנות בדיגיטל הוכפל. זה אומר שהישראלים למדו להזמין דרך האינטרנט".
כל חייך המקצועיים אתה בארקיע. כשהבת שלך תגיד לך בעתיד שהחברים שלה עוברים כל כמה שנים מקום עבודה כדי להתקדם, ומי שנשאר במקום אחד עלול להיתפס כסוג של כישלון, מה תייעץ לה?
"אני לא רואה כדבר רע להישאר במקום אחד, בתנאי שתתקדם כל הזמן בתוך הארגון. בעולם התעופה הניסיון הוא חלק מאוד חשוב ביומיום, כמו שראינו במשברים שעברנו כמו הקורונה, המלחמה, ולכן התמדה בענף מביאה ליתרון. כשהתחלתי כדייל לא נסעו כל כך הרבה כמו היום, והנוסעים חששו על המטוס והסתכלו עליך כמו על מושיע, והיית צריך גם להקרין את זה, זה נותן הרבה ניסיון. גם גדלתי במשפחה של ייקים, שיש להם מסלול חיים מוסדר שצריך לעשות: לסיים צבא, ללמוד ולעבוד. אני לא הייתי, למשל, בטיול של אחרי צבא. זה נכון שאני עוסק כל השנים בענף אחד, אבל הוא כל כך מורכב, שהתחושה היא לא של מקום חדגוני. תחום התעופה הוא הכי קשה לניהול, לא משנה גודל החברה. כל דבר משפיע עליו, והרווחיות נמוכה. החזון שמלהיב אותי הוא לבנות את ארקיע שתהיה סופרמרקט התיירות הכי גדול בישראל, שיהיה בו הכל – טיסות, חבילות, מלונות, אטרקציות, בתפעול ומחיר נגישים. בסוף לישראלים יש יותר אמון בחברה ישראלית".
מהו יעד הנופש המועדף עליך?
"בגדול אני איש של פריז ולונדון. הייתי בדובאי עם הבנות במלון על חוף הים ומאוד נהנינו בגלל רמת השירות יוצאת הדופן — הלקוח הוא מקום ראשון בכל דבר. הייתי במסגרת העבודה בדרום הודו – בקרלה וגואה, ומאוד אהבתי. כשאתה מגיע לשם אתה בתחושה שהגעת לעולם אחר. קצב שונה, ריח לא מוכר, אוכל חדש ואנשים אחרים. שם אני מרגיש שאני מצליח לנשום אחרת. ארקיע טסה לשם בעבר, ואני מקווה שנחדש את הטיסות".
"החזון שמלהיב אותי הוא לבנות את ארקיע שתהיה סופרמרקט התיירות הכי גדול בישראל, שיהיה בו הכל - טיסות, חבילות, מלונות, אטרקציות, בתפעול ובמחיר נגישים. בסוף לישראלים יש יותר אמון בחברה ישראלית"
