מדיניות השמיים הפתוחים הביאה בשנים האחרונות לגידול חד במספר הישראלים שטסו לחו"ל, ובהתאם יצרה הרבה עבודה לסוכני הנסיעות. כל זה נגדע ביום אחד, עם מגפת הקורונה, ועשרות אלפי עובדי הענף חרדים לגורלם.
אילנית חג'ג' (46), אם חד-הורית, היא סוכנת נסיעות במשרד "קוקי טורס" בנתניה, שמעסיק עשר עובדות. "אני בענף כבר עשרים שנה, ובקוקי טורס שש שנים", היא מספרת. "אנחנו סגורים ממרץ, כל העובדות במשרד הוצאו לחל"ת. הבעיה היא שלא רואים את האופק לגבי חזרה לשגרה. כל המשק חזר לעבוד ורק אותנו שכחו בבית, כאילו שאנחנו שקופים, לא קיימים.
"אני לא בגיל לעשות הסבת מקצוע. זו העבודה שלי. זה גורם לי סיפוק גדול לארגן חופשות ללקוחות שלנו. הם תמיד חזרו מחופשה עם חיוך ותודה – ועכשיו אין כלום. אני בקושי שורדת כלכלית. נערמים אצלי על השולחן חשבונות שאני לא יודעת מתי אוכל לשלם. נותרו לי 1,000 שקלים שאיתם אני צריכה לגדל ילדה קטנה. זה לא שפוי. הסטרס פגע לי בבריאות. בוקר אחד קמתי עם חצי פנים משותקות. אבל למי אני אבוא בטענות? אי אפשר לתבוע את הקורונה".
ג'עפר עפיפי (39) הוא מנכ"ל משותף בחברת "נזארין טורס" מנצרת, שמעסיקה 122 איש. "נאלצתי לפטר או להוציא לחל"ת כמעט את כל העובדים", הוא מספר, "כרגע יש ארבעה עובדים שמטפלים בלהחזיר ללקוחות כסף מחברות התעופה. המצב הנוכחי הוא למעשה גזר דין מוות לענף שבו עובדים למעלה מ-30 אלף איש במעגל הראשון, ובמעגל השני 200 אלף איש – ביניהם נהגי אוטובוס, מדריכי טיולים, העובדים בדיוטי פרי, ועוד. מישהו צריך להתעורר. איך אפשר לשכוח ענף שהכניס למשק 12 מיליארד שקל בשנת 2019. גזרו עלינו קופון ועכשיו זורקים אותנו לעזאזל".
רחל כהן-שאשא (53), סוכנת נסיעות במשרד "שאשא טורס" בחולון, מוסיפה: "לא רואים אופק, וגם כשנחזור לפעילות זה לא יחזור לממדים שהכרנו בענף תיירות החוץ, ובוודאי לא למחירים שהיו עד הקורונה. זו מכת מחץ לענף שלנו. עסקים מהסוג שלנו נעלמים מיום ליום. חלקנו כבר מחפשים לעשות הסבה מקצועית. קשה לי לדמיין איך הענף שלנו מתאושש בשנה הקרובה. זה עצוב אבל זו האמת".
קובי קרני, יו"ר התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות, מזהיר: "תיירות מבוססת על הדדיות בין מדינות: תיירים מגיעים ממדינה אחת לשנייה, ולהפך. אם לא תתקיים תנועה הדדית בין ישראל לשאר מדינות העולם יאמירו מחירי כרטיסי הטיסה ותיפגע התיירות הנכנסת. אנחנו מתחילים לראות קריסה של משרדי נסיעות. כל העוסקים בתחום הם עסקים כחול לבן, בכל סדרי הגודל: החל מעצמאים שעובדים מהבית ועד חברות ציבוריות הנסחרות בבורסה. המדינה חייבת להתייחס לענף כאל נכס אסטרטגי".
סוגיה שמרתיעה רבים מלטוס היא ביטוח הנסיעות, או ההנחה שלא ניתן להשיגו בימים אלה. אולם אלון קצף, נשיא חברת "פספורטקארד", אומר: "הקורונה היא אירוע מתגלגל שאנו לומדים אותו, אבל כבר היום אנחנו יודעים לתת מוצר ביטוחי מתאים לתקופה, ולא מדובר במוצר יקר. יש תוספת של שניים עד שניים וחצי דולרים ליום לפוליסה הרגילה במדינה ירוקה, שלושה דולרים במדינה צהובה, ו-25-15 דולר כשמדובר במדינות אדומות כמו ארה"ב. מדינות כמו מקסיקו, הודו וברזיל הן מדינות שחורות, ואנחנו לא מבטחים ליעדים אלה".
גם מדריכי הטיולים בחו"ל הפכו למובטלים מיד עם תחילת המגפה, ואין להם מושג מתי יוכלו לשוב לעבוד. זוהר אשכר מהרצליה נמצא בתחום כבר 34 שנים, וזו הפעם הראשונה שהוא מיואש באמת. "מאז גיל 21 אני מדריך טיולים בחו"ל – כמעט בכל מקום על פני הגלובוס", הוא מספר. "מאז חודש מרץ אני יושב בבית מובטל בלי צפי לחזרה. אין אור בקצה המנהרה, רק חושך. זה לא עניין של עוד יום או שבוע. לא ברור מתי יפתחו את השמיים, וגם אחרי שזה יקרה כל הענף שלנו צריך ללמוד לשווק את הטיולים המאורגנים מההתחלה לאור הסיפור של הקורונה.
"אני עובד כשכיר במספר חברות ונמצא בחל"ת שאין לו קץ מכולן. ריסקו את כל החברות ואותנו. ממשלת ישראל חייבת להבין שמישהו צריך לטפל בתיירות חו"ל ולתת מענה לעובדים. אני קורא שמשרד התיירות רואה בדאגה את פתיחת השמיים לקפריסין וליוון – ויומיים אחר כך מודיעים שפתיחת השמיים תידחה בעוד חודש. התחושה שלי היא שישאירו במכוון את השמיים סגורים בשביל לעזור לתיירות הפנים".
עדה לוי ממזכרת בתיה היא מדריכת טיולים כבר 30 שנה. "בענף שלנו רוב המדריכים הם פרילנסרים", היא מסבירה, "אני מקבלת הכנסה לפי יום טיול כפול מספר הימים בטיול. כשאין טיולים – אין לי כסף. הקורונה עצרה הכל. עבור אישה בגילי, 67, זו לא תקופת חל"ת. זה לא ניצול דמי חופשה. אני אפילו לא זכאית לדמי אבטלה. תקועה בין הפטיש לסדן. די במפתיע הצלחתי לקבל בכל זאת את קצבת הזקנה שמגיעה לי, כי בביטוח הלאומי נאמר לי לפני פרוץ הקורונה שמבחינתם אני מרוויחה שכר מעל המינימום ולכן לא הייתי זכאית אז לקצבת זקנה. עכשיו הגלגל התהפך.
"אני לא בוכה בשם עצמי, אני בוכה בשם הענף כולו. המדינה דואגת יותר לתיירות הפנים, אבל יש המון אנשים שחיים מהתיירות היוצאת. על הנייר, אגב, יש הרבה טיולים: ליוון, לקפריסין ואפילו ליפן. זה לא אומר שנוסעים. משחקים בנדמה לי. כל זמן שלא תהיה החלטה שלפחות מי שמגיע מהארצות הירוקות לא צריך בידוד, אנשים לא יעלו על טיסה".
