צפו בטקס במנזר באבו גוש
(צילום ועריכה: רון פלד)
40 יום בשנה, שתחילתם כ-40 יום לפני חג הפסחא (המועד בו נצלב ישו), מתחילה בעולם הנוצרי תקופת התענית (הנקראת בלועזית: Lent). מדובר במסורת נוצרית שראשיתה במאה ה-4 לספירה, בתקופה הביזנטית.
בעולם הנוצרי-קתולי, מתחילה הספירה מדי שנה ביום הרביעי של השבוע, בטקס דתי המכונה "יום רביעי של האפר" (Ash Wednesday). מטרת התענית היא הכנה לחג הפסחא, תוך תקופה של התבוננות ורוחניות פנימית. בתקופה זו, הנוצרים נוהגים מנהגי אבלות, נמנעים מאכילת בשר, משתיית אלכוהול ומקיום אירועים שמחים.
המנזר הקתולי בבירת החומוס
את הטקס העתיק, כך הסתבר לנו, אפשר למצוא גם אצלנו: בכנסיית "מריה הקדושה של התחייה", הנמצאת במנזר הבנדיקטיני הקתולי באבו גוש - הידוע גם כבירת החומוס של ישראל - מדי שנה נערכת תפילת "יום רביעי של האפר".
במתחם המוריק, החולש על שטח של כעשרים דונם שבמרכזו ניצבת הכנסייה הצלבנית מרשימה - מהבודדות בארץ ששרדו בשלמותן - שוכן, כאמור, המנזר הבנדיקטיני-קתולי, בו מתגוררים כיום שמונה נזירים. במבנה סמוך, נמצא מנזר הנשים בו מתגוררות כ-15 נזירות.
הכנסייה, הממוקמת בתוך מבנה בזיליקה מפואר, נבנתה במאה ה-12, והייתה בעבר בבעלותם של חברי המסדר ההוספיטלרי הצלבני שנוסד באמצע המאה ה-11, או כפי שהוא נקרא בשמו המלא - "מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים".
לפי המסורת הצלבנית, במקום הזה שכנה אמאוס - עיר רומית-ביזנטית עתיקה, המוזכרת בברית החדשה (לוקאס י'ד). אמאוס, נחשבת לאתר קדוש לקתולים, המאמינים כי שם התגלה ישוע לשניים ממאמיניו לאחר שקם לתחייה.
המעיין שבקריפטה (הכנסייה התחתית), שימש על פי מסורת אחרת כמעיין של גבעת קריית יערים המקראית. מכאן, יש הטוענים, העלה דוד המלך את ארון הברית לירושלים בה רקד ופיזז, כאשר מיכל בת שאול השתאתה על מעשיו כמסופר בשמואל ב' - "וְהָיָה אֲרוֹן יְהוָה, בָּא עִיר דָּוִד; וּמִיכַל בַּת-שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן, וַתֵּרֶא אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהוָה, וַתִּבֶז לוֹ, בְּלִבָּהּ".
על הקשר בין אקסודוס לבנדיקטוס
המסדר הבנדקטיני (Ordo Sancti Benedicti), נוסד באיטליה על ידי בנדיקטוס מנורסיה במאה ה-6 לספירה. בנדיקטוס הקדוש נחשב ל"אבי הנזירות בכנסייה המערבית".
לאחר התקופה הצלבנית, עמדה הכנסייה נטושה ומוזנחת במשך מאות שנים. בשנת 1873 העניק הסולטאן הטורקי, עבד אל עזיז, את המתחם לממשלת צרפת, והוא נמצא בבעלותה עד היום. לפני יותר מ-40 שנה, נמסר המקום לרשותם של נזירים מהמסדר הבנדקטיני.
את האח אוליבייה - ותיק הנזירים במקום - הכרתי לפני 29 שנים, במהלך שירותי הצבאי ברובע היהודי שבעיר העתיקה בירושלים. מדי כמה שנים, האח אוליבייה מצטרף אל משפחתי לחגוג את סדר פסח ומפליא בקריאת ההגדה. אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת.
בנוסף לאזרחות הצרפתית שלו ולמרות שהוא אינו יהודי, ברבות השנים הוענקה לאוליבייה אזרחות ישראלית. הוא דובר עברית רהוטה, ומדי שבוע מבקרים במנזר קבוצות רבות של ישראלים החפצים ללמוד על אורח החיים במקום. בעברית מתובלת בסלנג ישראלי צבאי, הוא מספר להם על חייו כנזיר בארץ.
אוליבייה הגיע לישראל בשנת 1977, בין השאר לאחר שצפה בסרט הנודע "אקסודוס" בו הופיע השחקן פול ניומן, והתאהב בסיפור הציוני ובארץ ובעצם עשה סוג של "עלייה", ישירות אל המנזר באבו גוש. אכן נפלאות הן דרכי האל.
הנזירים והנזירות המתגוררים במנזר, מעבירים את רוב יומם בתפילה ובעבודה - הם עובדים במפעל הקרמיקה והנרות שבמקום, עוסקים במלאכות יד ומטפחים את הגינה היפה שסביב המנזר. בנוגע לצורכי הפרנסה של הנזירים, אומר אוליבייה כי "על פי דרכי המסדר, עלינו לספק לעצמנו את כל צרכינו כמשק אוטרקי (כלומר, כיחידה כלכלית שאינה מקיימת סחר חוץ עם סביבתה, ומנסה לספק את כל צרכיה בכוחות עצמה, ר.פ), ואת זה אנחנו עושים באמצעות חנות המפעל שבמתחם, מתיירים המבקרים במקום וגם קצת מתרומות".
נחזור אל הטקס. ביום רביעי בשעות הבוקר, מגיחים הנזירים אט-אט אל עבר הכנסייה, מהפתח שבצידו הצפוני של האפסיס - אותה גומחה מעגלית השוכנת לרוב לצד הקיר המזרחי. הם מתיישבים על כיסאות העץ, מצד אחד הנזירים ובצד השני הנזירות. אב המנזר, לואי מרי, תופס את מקומו על הכיסא המרכזי.
הכנסייה, שנבנתה בסגנון רומנסקי-מערבי, עוטרה בפרסקאות (ציורי קיר) ששרידים שלהם ניתן לראות גם כיום, ולשמחתנו שוחזרו לפני כעשרים שנה. מעניין לציין עוד, כי הדמויות המופיעות בכל הציורים הן נטולות פנים - פניהם, כך הסתבר לנו, הושחתו על ידי המוסלמים (אִיקוֹנוֹקְלָאזם) ששהו במקום בזמן שהכנסייה עמדה נטושה.
בכנסייה מתקיימות שש תפילת ביום. התפילה הראשונה נערכת בשעה 05:30 בבוקר, ואילו האחרונה בשעה 20:30. הנזירים ישנים לא יותר משש שעות שינה בלילה - "לו"ז מטכל"י", כפי שמתאר זאת האח אוליבייה בהומור.
"כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" – הגרסה הקתולית
הטקס נמשך כשעה, ובמהלכו קראו ושרו הנזירים תפילות מהברית החדשה והישנה בשפה הלטינית. הטקסט היחיד אותו הצלחתי לזהות היה קטע מספר תהילים. אחד המאפיינים את הטקסים בכנסיות הוא הליטורגיקה - השירה הדתית שבמהלך הטקס.
החל מיום זה, עם תחילת צום הארבעים, אב המנזר לבוש בגלימה סגולה כמנהג כוהני דת נוצריים מזרמים שונים. צבע סגול הנו הצבע המסמל חרטה ותשובה בנצרות. כך נהוג בכנסיה הקתולית עד לפסחא עצמה שבתחילת אפריל.
אוליבייה נחשב ל"זמר הראשי" של המנזר, ואכן הוא מפליא בגרונו. שיאו של הטקס היה כשהנזירים והנזירות עברו זה אחר זה על פי תור ומיד אחריהם קהל המאמינים שנכח בטקס, ובורכו על ידי אב המנזר תוך כדי שהוא מסמן צלב על ראשם בעזרת אצבעו, עם אפר שנשאר מענפי דקל של יום ראשון של כפות התמרים משנה שעברה. מקור המנהג הזה הוא בפסוק המקראי מספר בראשית פרק י"ג - "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב", המזכיר לנו בני התמותה שזמננו בעולם זה קצוב.
הטקס ננעל במיסה המסורתית כשאב המנזר ואוליבייה עברו אחד-אחד, ונתנו למתפללים לאכול מלחם הקודש וללגום מהיין. שני אלו מסמלים בנצרות את בשרו ודמו של ישוע, אשר הקריב את עצמו למען גאולת האנושות על פי אמונתם.
שעות הביקור במנזר: ימים ב'-ד', ו'-שבת, 11:00-08:30 ו-17:30-14:30. סגור בימי ראשון.
