מגפת הקורונה תפסה את עולם התיירות בשיאו. הנגיף החל להתפשט מחוץ לסין במהלך פברואר 2020 – וחרץ לפחות לשנה זו את דינו של ענף התיירות, אשר הושבת כמעט לחלוטין באופן חסר תקדים. במידה רבה, תנועת התיירים המסיבית זירזה באופן משמעותי את התפשטות הנגיף למדינות רבות בעולם.
ירידת מחירי הטיסות בשנים האחרונות בעקבות הסכמי שמיים פתוחים ושגשוג חברות הלואו-קוסט, לצד הוזלת מחירי החופשות על רקע עלייתו של שוק השכירויות לטווח קצר (Airbnb) – הביאו להפיכתה של חופשה בחו"ל ל"מוצר צריכה בסיסי" עבור יותר ויותר אנשים שבעבר לא יכלו להרשות לעצמם לטוס יותר מאחת לכמה שנים. על פי דו"ח הארגון הבינלאומי לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD), בשנת 2019 נרשם מספר שיא עם תנועה של יותר מ-1.5 מיליארד תיירים ברחבי העולם. על פי ארגון התיירות העולמי של האו"ם, מדובר בגידול של 3.8% במספר התיירים לעומת השנה הקודמת.
הגידול בתנועת התיירים הביא להופעתה של תופעה חדשה: תיירות-יֵתֶר – התיירים גודשים את שדות התעופה, את המלונות, את המסעדות ואת אתרי התיירות – מעבר לגבול היכולת של התשתיות לשאת אותם. אל ונציה למשל, עיר קטנה ועתיקה שבה מתגוררים בסך הכל כ-60 אלף תושבים, מגיעים מדי שנה בשנים האחרונות כ-20 מיליון תיירים. גם את ברצלונה פוקדים מדי שנה קרוב ל-20 מיליון תיירים – מה שהוביל למחאה של התושבים שהרגישו שהם נדחקים ממרכז העיר. גם העיירה השלווה דוברובניק בקרואטיה, שבה פחות מ-50 אלף תושבים, הפכה למוקד המושך אליו מיליוני תיירים בשנה לאחר שסדרת הטלוויזיה המצליחה "משחקי הכס" צולמה בתחומיה.
בעוד שלא היה נראה שתופעת תיירות היתר מתכוונת להיעצר מעצמה, ייתכן שמגפת הקורונה היא הדבר שיביא לשינוי המגמה. לפחות באופן זמני, ואולי אפילו באופן קבוע בטווח הארוך. עם החזרה לשגרה, הנופשים יעדיפו לחפש יעדים פחות מוכרים ופחות המוניים, שבהם הם לא יידרשו להצטופף יחד עם אלפי תיירים אחרים מרחבי העולם. יתר על כן – בערים שכבר התרגלו להישען על התיירות ההמונית כמקור פרנסה מרכזי, עסקים רבים נפגעו אנושות מתקופת ההשבתה הארוכה, ויחלוף זמן רב עד שהערים הללו יצליחו לשקם את תשתיות התיירות ויוכלו לקלוט זרם תיירים כבעבר.
מקרי ההידבקות שהתגלו בפברואר 2020 באוניית התענוגות "דיימונד פרינסס" בעת ששטה במים הטריטוריאליים של יפן הפכו אותה בראשית ימי המגפה למוקד התפרצות הקורונה השני בגודלו אחרי סין.כ-3,700 נוסעים ואנשי צוות הוכנסו להסגר של שבועיים על סיפון האונייה - שבמהלכו יותר מ-700 מהם נדבקו בנגיף. בשלושת החודשים שלאחר מכן התגלו מקרי קורונה על סיפונן של כ-40 אוניות תענוגות, וממשלות רבות המליצו לאזרחיהן להימנע מהפלגות כאלו – מה שהביא להשבתה כמעט מוחלטת של ענף הקרוזים למשך חודשים.
בעשרים השנים האחרונות עבר ענף הקרוזים תהליך מהיר של צמיחה והפך יותר ויותר פופולרי, עם מספר מוערך של כ-20 מיליון נוסעים באוניות תענוגות מדי שנה. מאז 2001, נבנו בכל שנה לפחות תשע אוניות תענוגות חדשות כדי לספק את הדרישה ואת צורכי הנוסעים, ועל פי ההערכות שווי השוק עמד על כמעט 30 מיליארד דולר בשנה בעשור האחרון.
עם זאת, ההפסדים שגרמה מגפת הקורונה היו עצומים. ברבעון השני של 2020, לדוגמה, דיווחה ענקית השיט נורווג'יאן קרוז ליין על הפסד של 715 מיליון דולר, מול הכנסות של 17 מיליון דולר "בלבד". קרניבל קרוז, ענקית נוספת, דיווחה ברבעון השלישי על הפסד של כמעט שלושה מיליארד דולרים. ואלה רק שתי דוגמאות. החברות, יחד עם ענקית השיט רויאל קריביאן, האריכו פעם אחר פעם את הקפאת ההפלגות שלהן. חלק מהחברות אפילו העבירו חלק מאוניות התענוגות שלהן לגריטה עקב חוסר התועלת בהן והעלות הגבוהה של החזקתן גם ללא הפעלתן.
בגלל המגפה: טורקיה מפרקת ספינות תענוגות
(צילום: רויטרס)
בטווח הארוך, אם החיסון נגד קורונה יוביל לחזרה עולמית לשגרה, ייתכן שנראה את ענף הקרוזים חוזר בהדרגה לימי הזוהר שלו. אבל נכון לעכשיו, כולם עדיין זוכרים איך התקשורת העולמית עקבה באדיקות אחר 14 ימי ההסגר של נוסעי האונייה ועדכנה מדי יום, כמו בתוכנית ריאליטי, על עשרות נדבקים חדשים שאובחנו על הסיפון. אף אחד לא רוצה להשתתף בעצמו בעוד תוכנית כזאת. אומרים שהתיירות היא הראשונה שנפגעה והאחרונה שתתאושש, זה לא יהיה הימור פרוע להעריך שמבין ענפי התיירות השונים ענף שיט התענוגות יהיה מהאחרונים, אם לא האחרון, להתאושש.
כדי להתמודד עם הפסדי העתק שנגרמו עקב הקורונה, החלו יותר ויותר חברות תעופה להציע גימיק חדש – "טיסות לשום מקום". מה שנחשב בעבר לאטרקציה מנומנמת בשם "טיסה בשמי הארץ" הפך בעקבות הגעגוע למטוסים ובזכות המיתוג החדש והמסקרן לטרנד עולמי בחסות הנגיף.
חברת התעופה האוסטרלית קוואנטס הציעה "טיסה לשום מקום" מסידני שחולפת מעל האזור המדברי הענק של היבשת וכן מעל שונית המחסום הגדולה – והצליחה למכור את כל 134 הכרטיסים תוך 10 דקות בלבד. הטרנד הפך להצלחה במדינות רבות נוספות – והביא כצפוי גם להולדת טרנד ה"הפלגה לשום מקום" שהציעה לראשונה רויאל קריביאן בספינה "קוואנטום אוף דה סיז". הספינה יצאה לדרכה מסינגפור בתחילת החודש עם 1,680 נוסעים והייתה אמורה להפליג במשך ארבעה ימים מול החוף, אך נאלצה לשוב לנמל לאחר שאחד הנוסעים נמצא חיובי לקורונה.
ברור, עם זאת, שמדובר בגימיק זמני שלא יחזיק מעמד ברגע ששגרת הטיסות הבינלאומיות תשוב.
ה"הפלגה לשום מקום" שנקטעה באמצע
(צילום: רויטרס)
בסוף חודש מאי אישרה הממשלה ביטול של שורת הגבלות שהוטלו במהלך הגל הראשון של הקורונה – מה שאפשר את פתיחתן המחודשת של האטרקציות התיירותיות, בריכות השחייה והמסעדות. ישראל הפכה זמנית למדינה ירוקה בזמן שרוב מדינות העולם נותרו אדומות, וראש הממשלה בנימין נתניהו אמר לציבור, בפשטות: "תעשו חיים". עבור רוב הישראלים, שרגילים לבלות את חופשות הקיץ שלהם מעבר לים, הציבה שנת 2020 אתגר לחופשת קיץ אחרת - מקומית.
בעוד שבמהלך 2019 נרשמו 9.2 מיליון יציאות לחו"ל של ישראלים, רבע מהן בחודשים יולי-אוגוסט, בקיץ 2020 היה שיעור הנסיעות לטיולים בחו"ל אפסי – והישראלים גילו את קסמיה של מדינת ישראל. רבים מהמלונות, הצימרים, בתי ההארחה ומתחמי הקמפינג ברחבי הארץ דיווחו על תפוסה מלאה. רשות הטבע והגנים דיווחה בסוף הקיץ על עלייה של כ-6% במספר המבקרים בשמורות הטבע והגנים הלאומיים לעומת השנה שעברה - זאת למרות היעדר תיירות מחו"ל ומכסות המבקרים שהוגדרו בהתאם לתו הסגול.
"האמת שהיה ממש מגניב ומפתיע לטובה", סיפר לי חבר בשנות ה-30 לחייו שנוהג לנסוע כמה פעמים בשנה לחו"ל, אך השנה נאלץ להסתפק בטיול בהרי ירושלים – אחרי שלא טייל בארץ מאז הטיולים השנתיים בתיכון. כמו רבים, גם הוא ישוב לתחביב הטיסות לחו"ל ברגע שזה יתאפשר שוב בקלות וללא בידודים, אך הישראלים יזכרו היטב את החוויות והמראות היפים שהארץ סיפקה להם בחודשים הקשים, ותיירות הפנים תתחזק משמעותית.
תקופת הסגר הראשון, שבמהלכה הוגבל הציבור לשהייה במרחק של עד 100 מטר מהבית בשיא האביב, גרמה לרבים לגלות פתאום שלפני שהשכונה שבה הם מתגוררים נבנתה – היה זה שטח טבעי עם פרחים וחיות בר. ואם מחפשים טוב, מוצאים את הסימנים לטבע הזה עד היום בשולי הערים ואף בשטחים לא בנויים ממש במרכזי הערים.
הפוסטים שהציפו את הרשתות החברתיות עם תמונות טבע ש"צולמו 100 מטר מהבית" מעידים כי הקורונה גרמה לרבים להכיר בחשיבותו של הטבע העירוני. בחלק מהערים יש אתרי טבע עירוניים-קהילתיים שמטופחים ומנוהלים על ידי הרשות המקומית, והכניסה אליהם היא כמובן בחינם כמו אל כל פארק עירוני אחר. דוגמאות בולטות הן עמק הצבאים בירושלים, פארק הצפרות באילת, פארק אגם ירוחם, פארק נחל הזהב בקריית שמונה ובריכת דורה ושמורת האירוסים בנתניה – אך יש עוד אתרי טבע רבים שיכולים להפוך לפנינות בלב השטח הבנוי.
בתקופה האחרונה מנסים תושבי תל אביב, לדוגמה, לקדם את הפיכת השטח הטבעי מצפון לרחובות רמת אביב לאתר טבע עירוני בשם "אקו פארק גלילות". על השטח הייחודי, שבו נמצא שדה הנרקיסים השני בגודלו בישראל - לצד מתחם מערות אפקה שבו ריכוז של 15 מערות קבורה שומרוניות עתיקות, חורשת דרזנר שבה נטועים מאות עצים ובריכת חורף המהווה בית גידול לטריטונים נדירים – מאיימות תוכניות לבניית אלפי יחידות דיור.
סביר להניח שהמודעות לטבע עירוני שגברה במהלך תקופת הקורונה תיתן רוח גבית למאבקם של תושבים להגן על פיסות טבע שנותרו בערים, ותוביל רבים נוספים ללחוץ על הרשויות המקומיות לטפח אתרים כאלו.
לכאורה, תקופת הקורונה הייתה אמורה להיות תור הזהב של הפתרונות הטכנולוגיים שנועדו להחליף סיורים בשטח. כשאין אופציה לבקר באתרי התיירות או בכלל להתרחק מהבית, היינו מצפים לראות אנשים נוהרים עם מחשביהם וסמארטפוניהם אל הסיורים הווירטואליים וסיורי המציאות המדומה - במיוחד כשההיצע היה גבוה מאוד. אולם הביקוש היה מאכזב.
נכון, היו מי שהתנסו בזה. היו גם מי שהתלהבו מזה, והיו גם מי שאפילו הצליחו להתפרנס מזה בתקופה הקשה. אבל עבור רוב האנשים זה היה קוריוז נחמד, והוכח כי הטכנולוגיה, מתקדמת ככל שתהיה – היא לא תחליף ליציאה לשטח.
פתרונות טכנולוגיים שנועדו אך ורק להוות תחליף לסיורים בשטח כנראה לא יחזיקו מעמד, אך אלו שיוכלו להפוך את עצמם לעזרים משלימים שיכולים לסייע לתכנון טיול בשטח או לשדרג את חוויית הטיול יוכלו לפרוץ קדימה.
במקביל לאבטלה הגואה בתקופת הקורונה, נראית אינפלציה ב"תחום תעסוקה" אחד בולט – בלוגר טיולים. רבים מאלו שאיבדו את מקום עבודתם מצאו עצמם עם זמן פנוי לטייל בארץ, וחלקם הפכו לבלוגרים של ממש שמתעדים את טיוליהם ומפרסמים אותם בפייסבוק, באינסטגרם וביוטיוב יחד עם המלצות והסברים. לצידם יש רבים שהיו לפני הקורונה בלוגרים מוכרים של טיולים בחו"ל, ובהיעדר טיסות החלו לגלות גם את ארץ ישראל עצמה.
(צילום: שמוליק דודפור)
בעוד שחלק מהבלוגרים עושים עבודה יפה מאוד, רבים רואים בראש מעייניהם רק את כמות הלייקים שיקבלו – וכך הרשת מוצפת בחודשים האחרונים בהמלצות על מקומות פוטוגניים מאוד שההגעה אליהם לא תמיד מומלצת ולעתים אף אסורה ומסוכנת, כמו אותה לגונה מדהימה באחד מנחלי הצפון שנמצאת בשטח של שמורת טבע סגורה וההגעה אליה אסורה מטעמים של שמירה על הטבע, או אותו מעיין חם שנמצא בלב אזור בולענים לחוף ים המלח.
אבל העיקר התמונות היפות והלייקים על ההסבר על ההגעה ל"מקום הסודי"–וגם בלי שום אזהרה, כשזו נדרשת. בחלק מהמקרים נראה כי המטרה בנסיעה הפכה למעשה להיות פרסום הפוסט בבלוג לאחר הטיול, וההנאה מהטיול היא שולית.
ניתן להניח שרבים מאותם בלוגרים לא יוכלו להקדיש את מלוא זמנם לעיסוק זה לאורך זמן, במיוחד כשאפשרויות הפרנסה מכך מוגבלות מאוד, ורבים ישובו לעיסוקיהם הקודמים.
