שחר עזרן מספר על הדרך חזרה למדינה אדומה מביתו בניו ג'רזי
(צילום: אורי דוידוביץ)
שחר עזרן, צלם ישראלי המתגורר בניו ג'רזי כשלושה עשורים, הגיע לישראל לפני כחודש לחופשת מולדת. אתמול (ד') חזר לארצות הברית - מדינה שנחשבת "אדומה", ותיעד את כל הדרך הביתה. בריאיון לאולפן ynet סיפר שהמשימה להיכנס לניו יורק הייתה הרבה יותר קלה ומפתיעה מאשר להגיע לישראל, "זה היה מסע די פשוט ונעים".
8 דקות מהנחיתה והייתי כבר במונית
"בארץ אתה נכנס לנתב"ג, עושה בדיקת קורונה, מראיינים אותך - גם רופא וגם נציגים מהצבא וממשרד הבריאות, מבקשים למלא טפסים. לאחר מכן בודקים שאתה בבידוד, וכאן - אחרי שכבר נפשית הכנתי את עצמי להליך ארוך, צר לי לאכזב אבל שמונה דקות מהשעה שנחתתי בניו יורק וכבר הייתי במונית בדרך הביתה".
מצד שני לדברי עזרן, בישראל יש הרגשה שבאמת מנסים לשמור ולשלוט על המצב. "כאן, בארצות הברית, זה קצת מלחיץ מכיוון שלא עשו שום דבר ואתה מרגיש שאתה די בודד במערכה פה".
עזרן מתאר כיצד אף אחד בשדה בניו יורק לא מדד לו חום, לא שאל מהיכן הגיע ואם יש לו סימפטומים למגפת הקורונה. "אני הייתי כולי בהתרגשות, מוכן עם התוצאה השלילית שלי מהבדיקה שעשיתי בארץ בבית החולים אסף הרופא ושום דבר. כלום". דבר נוסף שהפתיע את עזרן היא היציאה מהשדה לעבר תחנת המוניות הקבועה והגילוי שכמעט אין מוניות בחוץ.
לשאלה האם ההתנהלות הרופפת בשדה התעופה בניו יורק מדאיגה אותו, כמדיניות המשקפת אולי את המצב הכללי בארצות הברית, ענה עזרן שהוא אכן מאוד מודאג מניו יורק.
"כל הסיטואציה בניו יורק מדאיגה אותי. יש פה המון בלבול. למשל אם ניקח את נושא ההגעה למקומות עבודה כאן: אם יש לך 5,000 איש בבניין ומותר להיכנס עד ארבעה אנשים בכל מעלית ויש באותו בניין חמש מעליות, זה אומר שאתה יכול להגיע בשמונה בבוקר לעבודה אבל לא תגיע למשרד לפני השעה 12:00.
"אז אי אפשר לפתוח פה משרדים וזה בכל תחום ככה. אתה מגיע לשדה, אין להם שליטה, יש המון טיסות, הם לא יודעים מאיפה הגעת, אין להם שום אפשרות לבדוק את זה, אני לא חושב שהם יכולים להתמודד בכלל עם הדבר הזה".
"חזרנו 30 שנה אחורה"
ראית את העיר אי פעם בצורה כזו? "כשהגעתי ראיתי את ההומלסים ברחובות. זה הזכיר לי את תחילת שנות התשעים כשראיתי את העיר עם פשיעה. היום חזרנו באמת לפחות שלושים שנה אחורה מבחינת הפשיעה כאן", סיפר עזרן ונזכר בתקופה שלאחר מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר 2001.
"היינו בטוחים שהיינו נמצאים במערכה שזהו, סוף העולם, ואז הבנו שזו בעצם מערכה מקומית, אמריקאית, ועוד יותר מקומית, ניו יורקרית. ועכשיו מאוד קשה לי לראות את העיר הזאת חוזרת אחורה, היא ממש לא נעימה. אם תגיעו לעיר - לא תזהו אותה, היא עיר אחרת לגמרי".
