חשבתם שלהיות סגורים בבידוד בבית זה מדכא? חשבו שוב. נוכח הסגר שנכפה עלינו, החלטנו להציג בפניכם שבעה מקרים של אנשים שמצאו את עצמם בבידוד מהעולם שבחוץ. אבל הם, לעומתנו, לא ישבו בבית עם נטפליקס ומקרר מלא באוכל - אלא נאלצו לשרוד ולהתפלל שאי שם, יהיה מישהו שישמע את זעקתם ויבוא להושיע אותם.
ונחשו מה? כולם נמצאו בסוף וחזרו לשגרה - חלקם אחרי 69 יום, וחלקם כעבור שבועיים. ואגב, למרות שבחלק מהמקרים מדובר היה בקבוצה של מבודדים ולא באדם אחד - להיתקע במשך זמן רב כל כך מתחת לאדמה (כמו במקרה של הכורים מצ'ילה) או בתוך מערה מוצפת במים (כמו הנערים מקבוצת הכדורגל בתאילנד), זאת אף פעם לא חוויה נעימה.
מדריכת היוגה שאיבדה את דרכה ביערות הוואי
אמנדה אלר, מדריכת יוגה ופיזיותרפיסטית, הייתה בת 35 בעת שהלכה לאיבוד בשמורת היער מקוואו שבאי מאווי בהוואי - שמורה מתפרשת על שטח של קצת יותר מ-8,000 דונמים, ומוקפת בעוד אלפי דונמים נוספים של יער עבות ומסוכן.
ב-8 במאי 2019, יצאה אלר לטיול בשמורת היער כשהיא בגפה. היא תכננה לצעוד במסלול קצר אותו עשתה בעבר, ובשלב מסוים ירדה ממנו על מנת לנוח, אך כשהחלה לצעוד שוב - היא איבדה את דרכה.
ביום שלמחרת היעלמותה דווח כי היא נעדרת, ומשלחות חיפוש נשלחו לתור אחריה. אך ככל שחלף הזמן, משפחתה וחבריה החלו לחשוד כי בוצע פשע מחריד, ואף הציעו פרס כספי בסך 50,000 דולר למציאתה.
ביום השלישי להיעלמותה, אלר החלה בחיפושים אחר מקור מים שתוכל להישאר בקרבתו. לרוע מזלה, במהלך החיפושים היא נפלה מצוק בגובה 6 מטרים, שברה את רגלה וריסקה את ברכה.
בלילות הקרים, אלר כיסתה את עצמה באמצעות שרכים ועלים, והיו גם לילות בהן ישנה בבוץ או במאורה של חזירי בר, על מנת להתחמם מהקור המקפיא ששרר בחוץ. בניסיון לשרוד, היא אף אכלה תותים, צמחים אותם זיהתה ועשים שטיפסו על גופה.
באופן מפתיע למדי, לאחר כשבועיים, מסוק הצלה מצא את אלר צועדת יחפה בין שני מפלים כשהיא מנופפת לעזרה בזרועותיה. חאבייר קנטלופ, אחד מאנשי ההצלה ששהו במסוק, תיאר את המפגש בשתי מילים - "לא ייאמן".
אלר, אותרה כשהיא סובלת מפציעות קלות וכשהיא סובלת מתת משקל. אך באופן מפתיע, היא הייתה במצב יציב. היא הוטסה לשדה התעופה הקרוב, וממנו נלקחה ישירות לבית החולים.
אז איך שורדים כזה דבר? קנטלופ, ייחס את יכולתה של אלר לשרוד במצב קיצון שכזה, לחוויית ההיכרות שלה עם הטבע. לדבריו, הקריירה שלה כפיזיותרפיסטית, כמו גם היכרותה עם הצמחייה המקומית וטכניקות היוגה בהן היא מחזיקה - הן שהצילו את חייה.
הצריף של אדילנג
בשנת 2018, צעיר מאינדונזיה חולץ לאחר שנסחף לים במשך 49 יום כשהוא בתוך צריף דייגים.
אלדי נובל אדילנג, שהיה בן 19 בלבד כשהתרחש המקרה המבעית, התגורר בבקתת דייגים - המכונה באינדונזיה "כרומפונג", כאשר חבל העיגון נקרע ורוחות עזות סחפו את הבקתה, כשהוא בתוכה, למרחק של כ-1,800 קילומטרים לתוך הים, לכיוון יפן. למעשה, הוא נסחף במשך כמעט חודשיים על הספינה המאולתרת, שלא הייתה מצוידת בכלי היגוי כלל.
וכיצד נער בן 19 מגיע למצב בו הוא נמצא לבדו משך ימים שלמים, בבקתת דייגים מרוחקת? אדילנג, עבד כמפעיל מנורה (חיקוי עלוב למגדלור השוכן על מבנה עץ זעיר), כ-100 קילומטרים מחופי אינדונזיה. במסגרת תפקידו, נאלץ להישאר לבדו במשך חודשים ארוכים, ולהדליק מנורות על מנת לאתר דייגים מקומיים המנסים לעשות את דרכם חזרה הביתה.
הקשר האנושי היחיד שלו היה עם ספקי המזון, שדאגו להביא לו אספקה חדשה פעם בשבוע. מסיבה זו, אגב, לאדילנג לא היה מספיק מזון ל-49 הימים בהם שהה בלב הים. ואכן, לאחר שהאספקה הסתיימה, הוא החל השתמש בקורות העץ שהחזיקו את הצריף כדי להצית אש, ושרד באמצעות תפיסת דגים ושתיית מי ים, אותם סינן דרך חולצתו.
משך כל אותה תקופה בה שהה לבדו בלב הים, ניסה הצעיר לנופף לספינות חולפות, אך איש מאלו שהיו על סיפונן - לא הצליחו להבחין בו.
הסאגה ההזויה הגיעה לסיומה כשאחת מהספינות ששטה לא רחוק ממנו, הצליחה לקלוט את אות המצוקה ששידר באמצעות הרדיו שהיה ברשותו - והצילה אותו. אדילנג נלקח באמצעות הספינה לאוסקה שביפן, וב-8 בפברואר 2018, חודש וחצי לאחר שנסחף לים - הוטס בחזרה לבית משפחתו במנאדו, שבמחוז סולווסי הצפוני באינדונזיה.
(הכתבה ששודרה ב"גארדיאן" הבריטי אודות היעלמותו של אדילנג )
דה סאלזר מתגלה על חוף ים מרוחק
(צפו במאהל שהקים דה סאלזר בשמורת הטבע בטוסקנה)
כשהרופא והפסיכולוג הספרדי המוכשר, קרלוס סאנצ'ס אורטיז דה סאלזר, נעלם באופן פתאומי ב-1996 - רבים ממכריו כבר צפו את הגרוע מכול. ידידיו ובני משפחתו של הרופא סיפרו כי הוא סבל מדיכאון קשה, והניחו כי התאבד.
בשנת 2010, דה סאלזר הוכרז רשמית כמת. התפנית המעניינת הגיעה כמעט 20 שנה מאוחר יותר, כששני קוטפי פטריות כמהין שוטטו בקו החוף המרוחק של טוסקנה באיטליה, ונתקלו במאהל סודי שהוקם בתוך שמורת טבע.
לאחר שדה סאלזר הופיע ממעבה היער - שני הגברים רצו לקרוא לעזרה. כשהגיעו עם פקח היערות מספר שעות לאחר מכן, הסביר סאלזר שהוא מתגורר בחוף הזה משנת 1997.
למרות בקשותיו של דה סאלזר להשאיר אותו לבדו, פקידי המשטרה יצרו קשר עם משפחתו. אבל עד שהללו הספיקו להגיע לאיטליה, על מנת להתאחד עם יקירם שנמצא אחרי שנים כה רבות - הוא כבר ארז את חפציו ונעלם שוב, וטרם נמצא עד היום הזה.
קבוצת נערים מתגלה במערה בתאילנד
ביוני 2018, התבצע אחד מאירועי ההצלה המתוקשרים בעולם, כשחברי קבוצת הכדורגל התאילנדית לנוער, נלכדו בתוך מערת תאם לואנג נאן נון שבמחוז צ'אנג ראי בתאילנד.
12 מחברי הקבוצה, בני 11 עד 16, ועוזר המאמן שלהם, בן 25, היו בסיומו של אימון כשחיפשו מחסה מפני הגשם שהחל לרדת, ונכנסו למערה שהייתה בסמוך אליהם. בחירה גרועה למדי, כך לפחות הסתבר זמן קצר לאחר מכן - כשהגשמים העזים החלו להציף חלק מן המערה, וחסמו את דרכם של הנערים החוצה.
אמו של אחד מהילדים חששה כאשר בנה לא שב מהאימון, והתקשרה לרשויות שהחלו בחיפושים אחר החבורה. ההבנה כי הם קלועים בתוך המערה התקבלה מהר יחסית, אך המאמצים לאיתורם הפכו לקשים במיוחד בשל עליית מפלס המים והזרמים החזקים. למעשה, יותר משבוע ימים חלף עד שחברי הקבוצה ראו אור יום או אדם נוסף מלבדם.
מאמצי החילוץ נמשכו זמן רב ואף התרחבו לכדי מבצע מאסיבי, וכללו צוותי חילוץ מכל העולם. ב-2 ביולי, לאחר שהתקדמו במעברים צרים ובמים בוציים - הצוללנים הבריטים, ג'ון וולאנטן וריצ'רד סטנטון, מצאו את חברי הקבוצה כשהם ישובים על סלע מוגבה, כ-4 קילומטרים מפתח המערה.
אך כעת התעוררה בעיה נוספת: חברי הקבוצה אינם יודעים לשחות, וישנו קושי להוציא אותם מהמערה המוצפת כולה. צוותי החילוץ וההצלה שהופקדו על האירוע, דנו באפשרויות השונות לחילוץ הקבוצה - בין היתר עלתה המחשבה ללמדם כישורי צלילה בסיסיים או, לחלופין, להמתין עד שתימצא כניסה חדשה ויקדחו פתח במערה. רעיון נוסף שהועלה היה להמתין עד שמי השיטפון ישקעו, פעולה המתרחשת רק בסוף עונת המונסון, כלומר - חודשיים לאחר מכן.
בסופו של דבר, בין ה-8 ל-10 ביולי, לאחר ימים שלמים של שאיבת מים מהמערה והפוגה בגשמים - הצליחו צוותי החילוץ להוציא את חברי הקבוצה. החילוץ התבצע במהירות רבה, גם בשל החשש מהמונסון הבא, שצפוי היה להיא עמו 52 מ"מ של גשמים נוספים.
במאמצי החילוץ היו מעורבים למעלה מ-10,000 איש ובהם יותר ממאה צוללנים, עשרות עובדי הצלה, נציגים מכמאה סוכנויות ממשלתיות, 900 שוטרים ו-2,000 חיילים; בנוסף, היה צורך ב-10 מסוקי משטרה, שבעה אמבולנסים, יותר מ-700 מכלי חמצן ושאיבה של יותר ממיליארד ליטר מים מהמערות.
האיש שחזר מטואיצ'י
בשנת 1981, יצא יוסי גינסברג מרמת גן, לטיול של אחרי צבא באזור טואיצ'י בבוליביה.
במהלך הטיול בג'ונגלים, הוא חבר לשני ידידים הרפתקנים, קווין ומרקוס, ולטיפוס מפוקפק בשם קארל - אוסטרי מסתורי, שטען שהוא גאולוג המתכנן לחקור אזור מבודד ולא ממופה בלב יערות הגשם של בוליביה, מקום בו נמצא שבט אינדיאני מסתורי ומכרות זהב. בהמשך, אף הסתבר כי אותו קארל הוא עבריין אוסטרי נמלט שהיה מבוקש על ידי האינטרפול.
עד מהרה החלום הפך לסיוט, כאשר גינסברג מצא את עצמו לבדו בג'ונגל, מפוצל מקבוצתו הקטנה, ונאלץ לשרוד בגפו וללא ציוד במשך שלושה שבועות ביערות הגשם, לאחר שהרפסודה עליה שט בנהר האמזונס - התהפכה. באחד הימים, כך סיפר לאחר חילוצו, כמעט ונאכל חי על ידי להקה של נמלי אש, ובשבוע השני עד לחילוצו - כמעט טבע בשיטפון.
לאחר שלושה שבועות בהם נעדר ביער, שמע לפתע גינסברג רעש של מנוע, הוא רץ אל הגדה של הטואיצ'י, ושם חולץ על ידי גייל, אחד מהבחורים שיצאו איתו למסע, ועמו מספר תושבים אינדיאנים מקומיים והשוטר שפיקד על מבצע החילוץ שלו. את שלושת החודשים שלאחר החילוץ הוא בילה בבית חולים מקומי עד להחלמתו.
בעקבות החוויה המטלטלת שעבר, גינסברג כתב ספר, שעובד בשנת 2017 לסרט הקולנוע: "בחזרה מטואיצ'י", בכיכובו של דניאל רדקליף ("הארי פוטר"). כיום, גינסברג מרצה על הרפתקאותיו בג'ונגל ועל כוח הרצון האנושי, בהרצאות מרגשות בארץ ובעולם.
צפו בטריילר לסרט "בחזרה לטואיצ'י
תאונת המכרה בצ'ילה
תאונת הכרייה של קופיאפו, המכונה גם "תאונת הכרייה הצ'יליאנית", החלה ביום חמישי בתאריך ה-5 באוגוסט 2010, במכרה הנחושת והזהב של סן חוסה, שנמצא במדבר אטקמה בצפון צ'ילה. האירוע, שזכה לעניין תקשורתי רחב בעולם כולו, החל כש-33 גברים נלכדו 700 מטרים מתחת לאדמה ו-5 קילומטרים מהכניסה למכרה.
לאחר שחברת הכרייה הנמצאת בבעלות המדינה, לקחה אחריות על מאמצי ההצלה מבעלי המכרה - החלו המחלצים בפעולות קדיחה על מנת לנסות ולהגיע ללכודים. באופן מדהים, 17 יום לאחר התאונה, נמצא פתק מודבק למקדח שהוחזר אל פני הקרקע: "אנחנו בסדר, 33 מאיתנו".
צפו בחילוץ הכורים שנלכדו במכרה בצ'ילה
(רויטרס)
שלושה צוותי קידוח נפרדים, כמעט מכל משרד ממשלתי בצ'ילה, בנוסף לסוכנות החלל נאס"א מארצות הברית ותריסר תאגידים נוספים מרחבי העולם, שיתפו פעולה בהשלמת החילוץ.
המאמצים הקדחתניים (תרתי משמע) נשאו פרי ב-13 באוקטובר, 69 יום לאחר שהאדמה כלאה בתוכה את הכורים האומללים, והגברים נשלפו אל פני הקרקע בזה אחר זה, בקפסולה שנבנתה במיוחד, בעוד מיליארד איש מרחבי העולם צופים בהם בשידור חי.
למעט מקרים חריגים, כולם היו במצב רפואי טוב וללא השפעות פיזיות ארוכות טווח. בידוד במיטבו.
הירו אונודה
במהלך מלחמת העולם השנייה, קולונל הירו אונודה היפני נשלח לפיליפינים, במה שהיה בעצם משימת התאבדות. מרבית החיילים שנשלחו אף הם לאותה משימה - נלקחו בשבי או נהרגו, אך אונודה הצליח לברוח למרגלות הגבעות עם כמה חיילים נוספים.
עם תום המלחמה, בשנת 1945, אונודה המשיך להילחם נגד תושבי הפיליפינים, בעודו מסתתר באחד מהיערות העבותים במדינה יחד עם שאר חברי הגרילה שנלחמו לצידו. הוא המשיך להילחם גם כשממשלת יפן הצניחה עלונים מעל הג'ונגל בו הסתתר, והודיעה למי שנותר שם - שהמלחמה הסתיימה. אך אונודה, שסבר כי מדובר במלכודת, המשיך להילחם במשך שנים רבות.
בשנת 1972, לאחר שכל עמיתיו נהרגו או נלכדו, נותר אונודה בג'ונגל כשהוא בגפו, וההנחה הרווחת הייתה שגם הוא אינו בין החיים יותר.
אך באורח פלא, בשנת 1974, מטייל היפי צעיר בשם נוריו סוזוקי שטייל להנאתו ברחבי הג'ונגל באי לובנג שבפיליפינים, מצא את "סגן אונודה, דב פנדה ואיש השלג" (בסדר הזה...). המטייל הצעיר הצליח לשכנע את אונודה שהמלחמה אכן נגמרה, ואונודה נכנע וחזר ליפן כגיבור לאומי. סוזוקי עצמו מת כתוצאה ממפולת שלגים בהימלאיה, במהלך מרדף דמיוני אחר איש השלג.
פורסם לראשונה: 16:45, 27.03.20
