ביקור בבית ההבראה הנטוש באשקלון
(צילום: אורי דוידוביץ)
בצידה הדרומי של העיר אשקלון, צמוד לפארק אשקלונה הנטוש, מסתתר בית הבראה מסתורי, מוזנח ונטוש אף הוא. מעבר לגדר התוחמת את האתר, ניצבים מבנים ישנים שהעזובה והצמחייה הפראית השתלטו עליהן, והומלסים וציפורים הפכו אותם לביתם. מדובר באזור דמדומים ללא חוק, וביטחונו האישי של מי שמעז לסייר במקום - אינו מובטח.
בית ההבראה "מרגוע לעובד", נפתח בקול תרועה רמה מול חוף הים הקסום של אשקלון ב-1955. עיקר האורחים שפקדו את המקום, היו חברי ההסתדרות ובני משפחותיהם ברי המזל. עשרות שנים לאחר הקמתו, הטיסות לחו"ל הפכו שכיחות, הציבור הישראלי איבד עניין בסגנון הבילוי המועדף על הוריהם, והמקום ננטש לאנחות ונמכר לחברת בנייה פרטית.
מבנים מתפוררים וצמחייה פראית
ובחזרה ל-2020; את הסיור שלנו בבית ההבראה הנטוש, יזם והוביל איליה סוקולוב - הרפתקן, חובב מקומות נטושים ובעל הבלוג הפופולרי בשפה הרוסית ל"מקומות נטושים בישראל".
סוקולוב, מקצוען וחסר פחד שליווה אותנו בעבר גם במהלך הסיור בבית הספר הנטוש ו"שורץ הרוחות" בנתניה, חיפש פרצה בגדר על מנת שנוכל להיכנס פנימה, לתוך האתר המוזנח. מדובר היה במשימה פשוטה למדי, שכן הגדר הישנה הייתה מלאה בחורים.
נכנסנו פנימה, הישר לתוך השדות הירוקים ולשטח העשיר בצמחייה פראית, כזו שאפשר לראות רק במקומות שנזנחו על ידי בני האדם. בתוך כל הירוק הזה ניצבה לה שורת מבנים גדולים ומתפוררים. סוקולוב, שביקר באתר בעבר, הוביל אותנו במהירות לכיוון המטבח וחדר האוכל הגדול, שבאורח פלא הצליחו לשרוד למרות שנזנחו לפני שנים רבות.
על קירות המבנה הנטוש נותרה גם כתובת פרהיסטורית שנכתבה בצבע אדום, המחלקת את המטבחים והחדרים השונים לחלבי ובשרי. הרצפה, מלאה בשכבה עבה ומגובשת של לשלשת יונים יבשה והחדרים הנוספים במתחם הפכו לבתי שימוש מאולתרים, המשמשים כיום הומלסים שמוצאים מחסה במקום.
השהות בחדר האוכל לא נעימה, בלשון המעטה, וסוקולוב מוביל אותנו במהירות לאורך המבנה החוצה, לאוויר הצח ואל שדה גדול ורחב.
המדרכות - שחיברו בעבר בין המבנים השונים - לא שרדו את נטישת בני האדם, ונראה כי הצמחייה הפראית, ההזנחה וכוחות הטבע הכבירים - השתלטו עליהן והעלימו אותן לחלוטין מהנוף. סוקולוב קופץ לתוך השיחים הירוקים, וכובש ברגליו שביל עיזים צר. "לא לדאוג", הוא מנסה להרגיע אותנו. "אנחנו בדרך לבריכה".
מאחורי חורשה נדירה ביופייה של עצי שקמה עתיקים, נמצאת הבריכה הנטושה: ללא ספק מדובר בבריכה הנטושה היפה והמרגשת ביותר שצילמנו עד כה, במסגרת סדרת הכתבות על מקומות נטושים בישראל.
מי הגשמים הרבים שירדו השנה, מלאו את אזור המים העמוקים, וצמחיית המים העשירה - הכוללת צמחי קנה מרשרשים ברוח - הצליחו להכות בה שורשים וליצור מראה הזוי ומתעתע; בריכת השחייה - בעלת הקרמיקה לבנה, מסלולי השחייה הכחולים וציורי הגרפיטי הצבעוניים המעטרים את הקירות -הפכה לאתר טבע נדיר ביופיו, שהפך לבית מפנק לציפורי שיר ולאלפי ראשנים רעבים.
ללא ספק, מדובר באתר מושלם לפיקניק רומנטי ומקום מצוין שמאפשר להעיף מבט על הנוף הקסום ולהרהר בדבר כוחו של הטבע אל מול חולשתו של האדם. וזה גם המקום לבקש מכל מי שהתארח באתר, באותם ימים רחוקים ונוסטלגיים בהם בית ההבראה עוד פעל - לשלוח לנו תמונות באמצעות המייל האדום.
כיתובים בערבית ודגל פלסטין
אנחנו ממשיכים בתנועה איטית בתוך השדות הירוקים, מפלסים את דרכינו בין שבילים ומעברים בתוך שיחי החלמית הגבוהים והקוצים. סוקולוב נראה מעט חסר שקט: הוא מזהה עקבות של הומלסים, מעיף מבטים עצבניים לכל עבר ומנסה לוודא שלא עוקבים אחרינו. בנוסף לכל זה, באתר ישנם בורות רבים המהווים סכנת נפילה.
אנחנו מתקדמים דרך אחד החלונות לתוך מבנה דו קומתי, שחדריו הצנועים שימשו את פקידי ההסתדרות ובני משפחותיהם בעבר.
החדר הראשון היה ריק, אבל בחדר השני אנחנו נתקלים בסימנים רבים להומלסים שהפכו את המבנה הנטוש לביתם: מיטות ועליהן מצעים, ארוניות עם בגדים, מראה גדולה שתלויה על הקיר, מברשת שיניים חדשה ועוד עשרות פריטים אישיים שמייצרים תחושה מטרידה במיוחד של חדירה לפרטיות, סטרס ורצון אדיר לברוח מהמקום.
איליה דווקא נראה רגוע, כמו גשש בדואי, הוא בודק את גובה האבק, מצמיד את אוזן לסדקים שבקיר ומודיע לנו בדרמטיות חגיגית: "נכון לרגע זה, הדיירים לא נמצאים במבנה הנטוש".
מבעד לחלון נשקף נוף מרהיב של שדות ירוקים, בניינים מתפוררים ואפשר לראות גם את הים. סוקולוב, אדם בעל יכולות שכנוע גבוהות למדי, מאתר בקומה השנייה של אחד מהבניינים הסמוכים, חלון שאלמונים סגרו באמצעות פלטות עץ ומודיע לנו בלי למצמץ כי "אטימת חלון יחיד בקומה, זה סימן מובהק של דיירים - בואו נלך לשם לבדוק!"
התנועה האיטית לכיוון החדר עם החלון הסגור, הופכת לסיוט - כל רעש או תנועה קטנה של ענף ברוח מקפיצה אותנו, ובראש מתחילים לרוץ תרחישים מפחידים וקיצוניים, הכוללים את נטישת הצלם ובריחה מהירה – ואפילו אפליקציות הזויות של קרב מגע.
מחוץ למבנה המתפורר עם החלון הסגור - אנחנו מוצאים באופן מפתיע בקבוק מים מינרליים עם כיתובים בערבית ודגל פלסטין. מציאת המותג הפלסטיני בסמוך למבנה הנטוש, שסוקולוב דורש שניכנס אליו, מייצרת לחץ מאסיבי על הסינוסים וזרמים בעמוד השדרה.
אנחנו עולים בהיסוס ובאיטיות זהירה לקומה השנייה של המבנה המתפורר, מישהו טאטא כאן את הרצפה ובחדרים השונים יש שאריות מזון. סמוך למטרה, סוקולוב גדול הגוף מסמן לנו לעצור, ובניגוד לתרגולת הלוחמה בשטח בנוי - הוא פותח בזהירות ובאטיות את הדלת ומולנו ניצבת מיטה נקייה באופן יחסי, עם מזרן חדש וסדינים, שקיות עם בגדים נקיים, כלי רחצה, באנג לעישון סמים והריח החריף של ה"נייס גיא" (סם פיצוציות מסוכן - א.ק.) ממלא את החלל וחונק את האוויר.
סוקולוב הסקרן וחסר הפחד מרחרח את מברשת השיניים, בודק אם נשאר מעט חום גוף במיטה ומזהיר אותנו: "לפני זמן קצר היה כאן מישהו". מותגי המזון הפלסטיני וריח ה"נייס גיא" החריף עושים את שלהם, ואנחנו מחליטים להסתלק מהמקום במהירות האפשרית.
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה:
"המקום מוכר לרשויות האכיפה כמקום נטוש, אשר מרכז אליו בלילות מספר קטן של הומלסים. במקום לא נמצאים שבח"ים והוא מפוקח ומבוקר על ידי משטרת ישראל, והיא תמשיך לפקח על הנעשה במבנה בתדירות גבוהה כפי שעשתה עד כה".
מעיריית אשקלון נמסר בתגובה:
"האתר נמכר לחברת בנייה פרטית".
אזהרה: הסיור בבית ההבראה הנטוש "מרגוע לעובד" באשקלון, הוא מסוכן מאוד. מדובר באזור דמדומים ללא חוק, והביטחון האישי של הנמצאים בו לא מובטח. באתר פזורים בורות רבים, וחלק מהמבנים נמצאים בסכנת התמוטטות. בשטח קיימים סימנים לפעילות של הומלסים ושבח"ים, וכאמור אין בפרסום הכתבה המלצה לציבור לבקר באתר הנטוש.
