מנסים לחזור לשגרה
(צילום ועריכה: רון פלד)
נגיף הקורונה הגיע לעולמנו פתאום וללא התרעה – ותרבות הפנאי על כל תחומיה, וביניהם ענף התיירות, פשוט נעצרו לחלוטין. אז מה יהיה עכשיו, כשאנו חוזרים אט-אט אל השגרה?
ענף התיירות מורכב מארבע רגליים מוכרות: הראשונה, תת ענף התחבורה הכולל את הטיסות, האוטובוסים, המוניות וכל מה שביניהם. ברגע שהטיסות לישראל נעצרו, התיירות הנכנסת נגדעה. אל תיירות הפנים, הבנויה על העם הנבחר בארץ הקודש, עוד נגיע ומשם נראה לי שתגיע הישועה בעת הזו.
(עמית הובר)
הרגל השנייה בתיירות היא עולם הקולינריה. מסעדות אמורות להיפתח מחדש בימים הקרובים וגם אז טרם ידועה ההיענות. כולנו מצפים כבר לשבת בבתי הקפה ובמסעדות, לגלוש בסלולר ולהעלות תמונות לאינסטוש, אבל הפחד, החשש וחוסר הביטחון מהסכנה הצפויה, האם יהיו לכך השלכות? ימים יגידו.
הרגל השלישית, שגם היא כמו קודמותיה חטפה מכה קשה, היא נושא הלינה. לכולם ברור שהתפוסה "הרגילה" של תיירים מחו"ל, שרובם שוהים במלונות, אינה רלוונטית כעת והצטמצמה לאפס, אך בעלי הצימרים ועסקי לינה כפרית למיניהם בהחלט זוכים להתעניינות. מבדיקה אקראית שעשיתי מול חברים מהתחום, חלקם התקשה למצוא צימר או חדר במספר אזורים. יש ביקוש וזה מצוין. אופטימיות היא שם המשחק, אף על פי שהיא לא נחלת כולם ואנחנו עדיין רחוקים מהמציאות ששררה כאן לפני פרוץ הקורונה, אבל המגמה רק משתפרת.
יצאנו לבדוק כיצד המלונות ייראו בעידן הפוסט קורונה
(גלעד ילון)
הרגל הרביעית היא תחום האטרקציות כולו, ובתוכו גם ענף ההדרכה, או מורי הדרך, אם לדייק. ראוי לפרגן ולומר, שעל פי סקרי משרד התיירות מזה עשרות שנים ידוע כי מורי הדרך בישראל נחשבים למובילים ואיכותיים ביותר (את זה אומרים התיירים עצמם), אך בעת הזו, כשאין תיירים באופק, מורי הדרך הישראלים חסרי תעסוקה לחלוטין.
המציאות לא פשוטה, ואם לשפוט על פי הלוך הרוחות בקרב רבים מחבריי המתפרנסים מתיירות נכנסת, הרי שכולם ללא יוצא מן הכלל מתוסכלים, יושבים וממתינים או מחפשים חלופות. מצב לא קל, מתסכל ומייאש.
מבדיקה נוספת מול מורי דרך העובדים בתיירות פנים, קרי עם ישראלים, עולה כי דווקא ישנה התעוררות של קבוצות ישראלים וההתעניינות בסיורים כבר ניכרת באוויר. רק בשבוע האחרון תיאמו והגיעו אלינו לסיור ברמלה שלוש קבוצות של ישראלים. אחת הקבוצות, הכוללת 50 איש, הגיעה בשני אוטובוסים על מנת לעמוד בדרישות הריחוק החברתי (איזה מושג נוראי). המטיילים עברו בדיקות חום, עטו מסכות והקפידו על מרחק. כמו כן, לפני ולאחר שייט בבריכת הקשתות המשוטים עברו חיטוי.
לשמחתנו, הטלפון מצלצל במשרד כל הזמן ומשפחות שואלות אם פתוח. כאן נמצא המקום לאופטימיות – אנשים משוועים לצאת ולטייל, בין אם בטבע, ובין אם באתרי תיירות כאלה ואחרים בכל הארץ.
אם אקח לדוגמה את רמלה, מספיק להסתכל על השוק העירוני שנפתח לאחרונה מחדש, כמו שאר השווקים בארץ. השוק די מלא. אולי קצת פחות מלפני הקורונה, אבל כל העסקים פתוחים ואנשים מסתובבים וקונים. אני, שהמשרד שלי במוזיאון רמלה צמוד לשוק, רואה מדי יום את התנועה הערה והחניון המתמלא. השוק כמטאפורה לתיירות – אם השוק מראה תנועה גדלה מידי יום, כך גם אתרי התיירות שלנו. כך גם בשאר הארץ, אני מניח ומקווה.
"מרגע שהשוק נפתח ויישמנו את הוראות משרד הבריאות", אמר לי ראש עיריית רמלה מיכאל וידל, "הוריתי גם להתחיל לפתוח בשלבים את אתרי התיירות בעיר ותנועת המבקרים החלה להתעורר. אני מזמין את הציבור בישראל לרמלה, עיר רב תרבותית עם שלל אתרים. צאו לטייל בארץ".
בעוד שלפני כעשור ניתן היה להגיד שסטטיסטית 80% מהתיירים מטיילים בקבוצות ורק כ-20% כבודדים (משפחות), הרי שבעידן של טכנולוגיה מתקדמת והזמנות אינטרנטיות המספרים התהפכו. לכאורה כהסתגלות לקורונה אפשר לומר שזה טוב, אבל קבוצה שמעוניינת להגיע לאתר תיירות במציאות הקורונה נתקלת בסרבול ובבעיות בשל ההגבלות, ואכן, אצלנו, לדוגמה, באתר בריכת הקשתות ברמלה יש יותר התעניינות בקרב אנשים פרטיים ומשפחות מאשר בקרב קבוצות.
השבוע פגשתי במקרה את נעמה ספיר, בעלת המיזם התיירותי I LOVE BASH המפעיל בבאר שבע (בעיקר בעיר העתיקה) סיורים שעוסקים בתהליכי ההתחדשות בעיר, תוך מפגש עם אמנים, יזמים, סוחרים ואנשי קולינריה.
"בשנת 2019 קיימנו 600 סיורים בעיר ואז הגיעה הקורונה", סיפרה. "ביום שישי האחרון, בשיתוף עם עיריית באר שבע ומינהלת העיר העתיקה, הצענו סיורים ללא תשלום לקהל הרחב. המשתתפים הביאו קבלה על קנייה בסכום של לפחות 20 שקלים מעסק מקומי, וכך יכלו להצטרף לסיור ללא עלות. רעיון מבורך. היה ביקוש מטורף ונאלצנו לסגור את ההרשמה לפני הסיור. סך הכל הגיעו 90 משתתפים שסייעו להניע מחדש את גלגלי הכלכלה בעיר העתיקה. בפועל כל אחד השאיר הרבה יותר מ-20 שקלים בעיר העתיקה וזו הייתה חגיגה גדולה. אנו נערכים לסיורים מפתיעים גם השבוע (כמובן תלוי במזג האוויר). הטלפון שלנו קיבל מבול של הזמנות לסיורים דומים".
אם זה עובד בבאר שבע וזה גם מתחיל לעבוד אצלנו ברמלה, אני מניח ומסיק שזה גם בשאר אזורי הארץ. ד"ר שחר שילה, מנהל תיירות הר הנגב, משתף כי לאחר חודשיים של דממה, הטלפונים חזרו לצלצל ללא הפסקה. אתרי התיירות הכפרית והאטרקציות ברחבי הר הנגב פועלים במרחב בטוח תחת הנחיות "התו הסגול" ומציעים מגוון של חוויות בחיק הטבע, לצד אתרי אירוח מבודדים וכפריים. התיירנים מדווחים על תפוסות מלאות בחג השבועות ועל ביקושים יפים הנמשכים גם לאחר החג.
בגזרה הירושלמית פניתי לשתי מורות דרך המתמקדות בעיר הקודש. הראשונה היא אסתר סעד הוותיקה המתפרנסת מקהל ישראלי בלבד שסיפרה כי כבר חזרה להדריך קבוצות בירושלים והביקוש כבר החל לפני כשבוע. השנייה, נורית הרץ, סיפרה כי מיד עם פרסום ההקלות הראשונות התחילו להגיע פניות. "אנשים רוצים לצאת, רוצים לטייל", אמרה לי. "אני מארחת בגינתי בשטח פתוח ובקבוצות קטנות, ולפחות כרגע זו נראית אלטרנטיבה מצוינת לסיורים או למסעדות צפופים בעיר".
ומה עם אתרי מורשת? לשם כך הרמתי טלפון לעמרי שלמון, מנכ"ל המועצה לשימור אתרים. "אנו שמחים שאתרי המורשת חזרו לפעולה בשבועות האחרונים", אמר לי שלמון, "הקהל מתחיל להגיע, ואנו רואים משפחות והתחלה של קבוצות קטנות. להערכתנו לקראת החג תהיה עלייה משמעותית, שכן רוב האתרים מציעים פעילות המשלבת מרחב פתוח והקפדה על הנהלים".
"מתעסקים רק בביטולים"
ומה המצב במשרדי הנסיעות? גם פה בדקתי מול מספר חברים בתחום והמצב אצל חלקם נע בין אופטימיות זהירה והתעניינות של מטיילים לבין ייאוש מוחלט. מירי יוסף, בעלת חברה לשיווק ופיתוח אתרי תיירות שעובדת בעיקר מול סוכני נסיעות בתחום תיירות הפנים והתיירות הנכנסת, נשמעה פחות אופטימית לגבי התחום שלה: "טרום הקורונה היו לי חמישה עובדים, ונכון להיום עדיין לא חזרנו לעבוד והם בחל"ת. אני לא מדברת על עצמי שלתפארת מדינת ישראל אינני זכאית לדמי אבטלה כבעלת שליטה בעסק.
"סוכני הנסיעות לא פתחו ברובם עדיין את המשרדים, רוב בתי מלון יפתחו את שעריהם רק בתחילת חודש יולי, כפי שמסתמן, סוכנים רבים בתחום התיירות הנכנסת מתעסקים רק בביטולים לחצי השני של 2020 ובהזמנות שיצאו לפועל החל ממרץ 2021. כרגע אין הכנסות, לדעתי נחזור לפעילות רק בתחילת ספטמבר. לצערי אני ממשיכה לשלם את ההוצאות הקבועות הקשורות באחזקת המשרד – ארנונה, רואה חשבון וכו', פה אין חל"ת".
אין ספק שנפח העבודה בתיירות הוא לא כמו בימי טרום קורונה. נכון שזה תהליך, נכון שיש מי שנפגע קשות ויש מי שייקח להם זמן רב יותר מאחרים להתאושש, אבל דברים זזים. אנשים מחפשים נורמליות, וכשאנשים פונים לתחום הפנאי, זה אומר שאנחנו בדרך.
אני מודה, לנו באתרי תיירות מוסדיים השייכים לגופים מוניציפליים קשה קצת פחות מלתיירנים פרטיים ועסקים עצמאיים. את זה אי אפשר להכחיש. כל שכתבתי הוא מההתרחשויות שחוויתי באתרי התיירות ברמלה והאינטראקציה עם מטיילים וקולגות. אני אופטימי, זכותי ואולי אפילו חובתי.
הכותב הוא מנהל מחלקת התיירות והמוזיאון העירוני ברמלה ודבריו הינם דעה אישית המבוססת על התרחשויות החודש האחרון בשטח. לאתר התיירות של רמלה – הקליקו.
