אם מישהו היה אומר לפני חצי שנה שאת החודשים האחרונים שלנו בז'נבה נבלה תחת משטר חירום ושלטון צבאי, כנראה שהייתי מניחה שהוא שאף לריאות את כל מלאי הוויד בבתי המרקחת בשוויץ.
שוויץ הניטרלית והאו"מטימטיבית, שסירבה עד לפני כשבוע לתקוף או להתגונן בפני נגיף הקורונה המתפשט ונהגה בו בנימוס מאופק, תוך שמירה על חוקים ליברליים כמו צנעת הפרט, חופש התנועה וכבוד המניות - הפכה מהר מאד למסיבת הדבקה המונית.
כל אלה, בשיתוף עם אלפי האיטלקים החוצים את הגבול אליה מדי יום לצורכי עבודה או, לחלופין, נמלטים אליה כדי לקבל טיפול רפואי, פלוס הכחשה מוחלטת של החורים בגבינה ובגבולות עם שכנותיה - הובילו אותה להעפלה לפסגת טבלת אולימפיאדת הקורונה הבינלאומית, עם מדליית ארד במספר הנדבקים ביחס לגודל האוכלוסייה (ובבקשה אל תתפסו אותי במילה, כי הטבלה דינמית).
כשנבואות הזעם התממשו - וקופסאות השימורים נפתחו
בתור מישהי שחיה בבית עם אדם שמאמין במספרים הרבה יותר ממה שהוא מאמין באנשים, מרגע התפרצות המגיפה בווהאן זכיתי לשלל גרפים אפוקליפטיים שחישבו את קצב ההתפשטות האקספוננציאלית של המגיפה (ספוילר: בלי בידוד זה נראה רע מאד!) וכבר חודשיים אנחנו מחכים שיגיע הרגע לפתוח את פחית הסרדינים ברוטב אסונות ופרמזן ששמרנו לרגעים כאלה.
5 צפייה בגלריה
כשהתחזיות התממשו - קופסאות השימורים הפכו למזון העיקרי של בני המשפחה
(צילום: הילי ברוק בלום)
בשבועות האחרונים הוכתרתי בשלל תארים לא מחמיאים, כגון: "היסטרית", חרדתית", "מלחיצה", "אובססיבית", שכולם אגב נכונים, ואפילו קיבלתי כרטיס צהוב בקבוצות הווטסאפ שבהן קצת נמאס מהחפירות והאזהרות שלי, רק שהפעם, כפי שמסתמן כעת, לא מדובר ב"זאב זאב"; נבואות הזעם של מדען הבית מתממשות ממש כמו בחישובים שעשה ביום הראשון להתפרצות המחלה, ועושה רושם שנצטרך ליישם את כל מה שלמדנו מהמעקב בפייסבוק אחר "יומן הקורונה" של עופר מסין.
שוויץ הפסטורלית, מוכת השלום והנינוחה, התגלתה עבורי כמלכודת מולטי לשונית, המאלצת אותי להזריק את מנת החדשות שלי לווריד מדובבת מגרמנית, לאיטלקית, לצרפתית, לגוגל טרנסלייטית, או להמתין לתרגום סימולטני של חברות הווטסאפ המקומיות שאספתי לי ממגוון קנטונים, כדי שיגלו לי מה אמרה שרת ההגנה של המדינה בנאום לאומה (כן, ראיתם נכון, יש לנו כאן שרת ביטחון!)
וזה, עוד מבלי להזכיר את ההפתעה שציפתה לנו, כשהנציגה במוקד הרפואי המוצף בפניות של היפוכונדרים אנונימיים, ענתה לנו אחרי 32 דקות המתנה על הקו ברומאנש. כן, רומאנש – השפה הלאומית הרביעית של שוויץ, כי כל העמדות בשאר השפות היו תפוסות. הלו הלגה, תני לנו לפחות למות באנגלית. זה המינימום שאנחנו מבקשים.
אז נכון להיום, אנחנו כבר שבוע בבידוד מרצון, בגלל וירוסים "וואנאביז" שתקפו אותנו והחלטנו שלא להעבירם בתפוצת נאט"ו, אוכלים לנו שימורים ואחד לשני את הראש.
המצב: "אקסטרה אורדינר"
במסיבת העיתונאים שנערכה אתמול (ב', 16 במרץ) בשוויץ, הודיעו בצרפתית שהמצב "אקסטרה אורדינר"! (ותאמינו לי שבגרמנית זה נשמע יותר כמו "קאפוט"). למעלה מ-2,300 חולים מאומתים באוכלוסייה של 8.5 מיליון איש (בדיקות הקורונה נערכות כאן רק לאוכלוסיה מגיל 65 ומעלה או לכאלה עם מחלות רקע).
אחרי שאננות ממושכת ובחירה להכיל את הווירוס ולא לכפות בידוד על אנשים שחזרו מאיטליה, או לשתף את הציבור בממצאי החקירה האפידמיולוגית, כפי שעושים בארץ, ואחרי שהחלו לצוץ יוזמות שונות של הורים לסגור את בתי הספר שהפכו לצלחות פטרי ענקיות - שוויץ התעשתה והתעטשה לעצמה למרפק.
וכך, החל מחצות הליל (17 במרץ) הוחלט כי שוויץ עוברת למצב חירום דרגה 4. משמעות הדבר: הכל סגור מלבד הסופרים, בתי המרקחת, הבנקים, הדואר, תחנות הדלק, תחנות הרכבת והמשרדים הציבוריים החיוניים. העובדים, נשארים בבית במשכורת מלאה. הוחלט על תגבור בגבולות, והמעבר יותר רק לצורכי עבודה ומשלוחים דרך הכבישים.
הצבא מגויס עם 8,000 חיילים שיהיו אחראים על אספקת תרופות ואוכל וטיפול במשימות לוגיסטיות, ארבע מחלקות רפואה עם 3,000 חיילים בכוננות שלא נראתה מאז מלחמת העולם השנייה, עם אופציה לגיוס מילואים והכשרת חיילים נוספים במידת הצורך.
המשטרה אחראית על הביטחון, הגנה על שגרירויות, גבולות ונמלי תעופה, החלטות המועצה הפדרלית חלות על כל הקנטונים והמעברים בין הקנטונים מוגבלים.
שוויץ, שוויץ...מה נסגר איתך? ההיית או חלמתי חלום? כמה עצוב שדווקא עכשיו, כשסוף סוף בא האביב עם הפריחות המשגעות, נגזר עלינו להסתגר בבתים ולצפות בפריחת הקורונה.
כולי תקווה שהסגר יבלום את ההדבקה וישפר את המצב, מבלי שנצטרך לבדוק האם חבילות הסיוע ההומניטרי כוללות טובלרון, והלוואי ועוד ייצא לנו לטייל בכמה מקומות יפים בסביבה, לפני שחוזרים הביתה לישראל בקיץ הקרוב.
הילי ברוק בלום היא קופירייטרית, בעלת הבלוג brook-it ומנהלת קבוצת הפייסבוק חו"ל עם שיק. הילי עשתה רילוקיישן לשלוש שנים בז'נבה בעקבות עבודתו של בעלה, ד"ר כפיר בלום, במאיץ החלקיקים ב-CERN.
