(צילום: ירון שרון, תסריט ועריכה: תמר אברם)
במהלך ביקור מרתק בתערוכת המטוסים הפרטיים השנתית של ג'טסטר (Jetsetter) שהתקיימה בשבוע שעבר בנמל התעופה בן גוריון קיבלתי הצעה מסקרנת במיוחד: טיסה מפנקת במטוס פרטי לקפריסין, ארוחת צהריים אקסקלוסיבית במסעדה יוקרתית - וטיסה בחזרה לישראל באותו היום, ממש כמו בחיים הטובים של אנשי האלפיון העליון. כעיתונאי חוקר כמובן שלא התלבטתי, ומיד קיבלתי את המשימה.
שעה 10:00 בבוקר, אני מחנה את הרכב יד שלישית החבוט שלי בחניון 22 של נמל התעופה בן גוריון ונכנס לטרמינל פתאל VIP המיועד לפינוק יוקרתי ומנקר עיניים של אח"מים, מיליארדרים, פוליטיקאים וסלבס. לכל מי שמדמיין אווירת שדה תעופה חונקת עם תורים ארוכים, לחץ נפשי, אנשי ביטחון עצבניים וכריזות מלחיצות על טיסות שיוצאות ללא נוסעים, מתברר שטיסה בתנאים של VIP היא עולם אחר לחלוטין.
פקיד חייכן וחברותי של טרמינל פתאל מבקש ממני בנימוס את הדרכון ומזמין אותי לשתות קאווה בכוס זכוכית גבוהה על הבר. במרכז הלאונג' המפואר יש שולחן עצום של בופה וארוחת בוקר מצוינת, ממש כמו במלון יוקרה באילת. ירון שרון, צלם ynet המסור, מסתער על גלילוני הסלמון המעוצבים ומזמין לי עוד קאווה. כיוון שאני מודע לחולשותיו, אני מזכיר לו את המשימה שלנו: להגיע רעבים למסעדת יוקרה בקפריסין, שכן כאן נמדדת המקצועיות שלנו, להתמודד עם עומס מקומם של אלכוהול איכותי וקולינריה משובחת, בלי לאבד את ההכרה – ולסיים את הצילומים בשלום.
תוך רבע שעה מהרגע שנכנסנו לטרמינל פתאל VIP אני מקבל את הדרכון בחזרה עם כל הניירת לאחר ביקורת גבולות וביטחון מהירה בלי תור. אנחנו נכנסים לרכב מהודר שמסיע אותנו בסטייל למטוס הפרטי שמחכה רק לנו. שלב העלייה למטוס המנהלים המהודר Gulfstream G650 היה מרגש במיוחד, והזכיר לי סצנה מהסרט על נוכל הטינדר. צמד טייסים מחייכים במדים לבנים בירכו אותי לשלום, וצוות מגובש של דיילות חינניות בירכו אותנו בחמימות והגישו לנו כוסות קאווה ושוקולדים קטנים בטעם אלוהי.
כיוון שאין כרטיסי טיסה ואין מקומות מסומנים, התיישבנו איפה שבא לנו. מדובר בחלל מעוצב ומרווח בצבעים רכים עם כורסאות נוחות וספה, שולחנות עבודה, בר משקאות, מסכי טלוויזיה וחדר נוסף עם מיטה ושירותים פרטיים, ממש כמו בבית מלון יוקרתי. דיילת איטלקייה מציעה לנו עוד שוקולדים ומבקשת שנחזיק את הכוסות ביד ולא נשאיר אותן על השולחן. הסיבה: "ההמראה במטוס Gulfstream G650 היא סופר מהירה ובזווית חדה".
תוך חצי שעה מהרגע שחניתי את הרכב בשדה התעופה אנחנו באוויר. ההמראה המרשימה הייתה בהחלט יוצאת דופן והזכירה, תודות לזווית המטורפת, טיסה בטיל.
מרין יוג'ין, מנכ"לית החטיבה האירופית של Flexjet, חברת תעופה בינלאומית המציעה בעלות משותפת על צי מטוסים פרטיים פרימיום, נותנת לי הסבר מפורט על המטוס המשוכלל: "Gulfstream G650 הוא מטוס המנהלים הטוב בעולם לטיסות לטווח ארוך. לאילון מאסק יש כזה. הלקוחות שלנו טסים איתו מתל אביב ללוס אנג'לס או לטוקיו בטיסה ישירה - ללא עצירות. מעבר לנוחות של העיצוב הפנימי, הכולל פטנט על חלונות עגולים, לחץ האוויר בתוך המטוס נשאר גבוה, ומאפשר לנוסעים להיות רעננים וללא 'עייפות טיסה' גם בטיסות טראנס-אטלנטיות ארוכות בגובה רב".
הדיילת האיטלקייה מציעה לנו פוטיפורים נוספים ומאזטים צבעוניים. כיוון ששתיית קאווה על הבוקר עושה לי כאב ראש, אני מבקש לשתות וויסקי. צוות הדיילות המסור לא מתבלבל ולא נכנס ללחץ, מתחת לאחד הכיסאות יש מכל אכסון סודי מלא באלכוהול, ומציעים לנו מותגים שמעולם לא הכרתי: "זה וויסקי יקר מאוד - וזה הכי יקר!".
הצלם מציע שנלך על הכי יקר - וכך עשינו.
אני עם כוס וויסקי ביד, יושב על כורסה נוחה במיוחד ועושה סלפי לכל הקנאים. כיוון שיש במטוס Wi-fi מצוין, אני מיד שולח את התמונה ההזויה להוציא את העיניים לכל החברים. הטיסה במטוס פרטי היא ללא ספק חוויה יוצאת דופן ומפנקת במיוחד. כל האווירה המעיקה והצפופה של טיסה מסחרית, ואפילו טיסה במחלקת הביזנס הכי יוקרתית, לא מגיעה לקרסוליים של הנוחות והנהנתנות של אנשי האלפיון העליון. קובי ליאני, דובר ג'טסטר, חברה מובילה ברכישות, מכירות וניהול מטוסים פרטיים בישראל שעומדת מאחורי כנס התעופה העסקית, משתף אותי כי "מטוס Gulfstream G650, שאנחנו טסים בו, עולה כ-80 מיליון דולר, והתחזוקה השנתית עולה כשלושה מיליון דולרים בשנה. בישראל חונים כרגע בשדה התעופה כ-70 מטוסים פרטיים. ללא ספק מגפת הקורונה גרמה לעלייה בביקוש למטוסים פרטיים בכל העולם. מי שהתנסה בטיסה במטוס פרטי, ויכול להרשות לעצמו, יתקשה לחזור לטוס בטיסות מסחריות. שעת טיסה במטוס הזה עולה 15 אלף דולר לצ'ארטר, ובמטוס בבעלות פרטית כעשרת אלפים דולר לשעה".
הטיסה הבינלאומית לקפריסין מאוד קצרה, תוך 45 דקות אנחנו נוחתים, נחיתה מושלמת, בשדה התעופה השומם של פאפוס. אף אחד לא מוחא כפיים, כולם מחזיקים כוסות עם אלכוהול משובח. תוך שעה ורבע מהרגע שהגעתי לשדה התעופה בישראל - אני בחו"ל.
ללא ספק מדובר בחוויה מטורפת ומנקרת עיניים, ולא בגלל הפינוקים הרבים והקולינריה, אלא בגלל המהירות והפשטות של הטיסה הפרטית. אם חס וחלילה היינו על טיסה מסחרית, עם כל תורים והבלגן בשדה התעופה - בטח היינו רק בשלב של סיום הבדיקות הביטחוניות. במטוס הפרטי - אנחנו כבר בארץ אחרת.
הירידה ההזויה במדרגות של מטוס פרטי בנמל תעופה זר הייתה מאוד מרגשת והזכירה לי סצנות מסרטי נרקוס על עושר מופלג ונהנתנות קיצונית. בגלל הנוחות והמהירות של תהליך הטיסה, אין באמת תחושה שאתה בחו"ל, אלא יותר סוג של אטרקציה יוקרתית, לונה פארק למבוגרים.
הטייסים והדיילות מנופפים לנו לשלום, אבל אנחנו לא ממש נפרדים, כי עוד שעתיים אני חוזר בצער למטוס שייקח אותי בחזרה למציאות העגומה בישראל. הרכב המהודר שמחכה לנו מקפיץ אותנו לטרמינל המאובק של פאפוס שנראה נטוש כי אנחנו עדיין לא בעונת התיירות. אין תור בשום מקום ותוך עשר דקות אנחנו עם שירות הלימוזינות המקומי בדרך למסעדה.
בתחילת האביב השדות של קפריסין ירוקים והאוויר מתוק מריחות של פריחה ושקט. הכבישים באי שוממים, ותוך כמה דקות אנחנו חונים בטיילת המפורסמת של פאפוס. הרוח הנעימה של הים ממלאת לי את האף בריח עדין של מלח וחופשה מהסרטים. באופן מפתיע מסעדת ANTASIA מלאה, אבל אין לי מידע קונקרטי אם הסועדים הגיעו במטוס פרטי, כמונו.
כיאה לאנשי מקצוע ובעלי ניסיון עשיר בתחום הצילום והתיעוד של אורח החיים ההדוניסטי של אנשי האלפיון העליון, הצלחנו להגיע למסעדה מבוסמים אבל לא ממש שיכורים, ועם סוג של רעב קלוש שהלך והתגבר ככל שהתחילו להגיע מנות פתיחה מסקרנות ובקבוקים של יין לבן ויין אדום. הזמנו דגים והמבורגרים ענקיים על חשבון הברון והצלם המנוסה ביקש מהמלצר, "שתי כוסות וויסקי בבקשה, הכי יקר שיש!".
החלק הראשון במשימה המורכבת שלנו הושלם, באנו במטוס פרטי מפנק לארוחת צהריים אקסלוסיבית בפאפוס, אבל ההנאה הרבה והנהנתנות המוחלטת הייתה מהולה בעצב קל ורעש דמיוני של שעון מתקתק. בעוד כמה דקות תסתיים הסעודה, המלצרים האדיבים יגישו קינוחים וקפה, ומיד ניסע למטוס ותוך פחות משעה נחזור לחיים האמיתיים בישראל, נתעורר מהחלום המענג למציאות העוינת של מהפכה משפטית, הפגנות ענק ופחד ממשי מפני העתיד.
את הדרך חזרה למטוס העברנו בשתיקה רועמת. מרוב אלכוהול התקשיתי לעלות למטוס. הדיילת האיטלקייה שחיכתה לנו עם כוסות קאווה, הבינה מיד את המצב המורכב וכמו קוראת מחשבות היא הובילה אותי לחדר השינה הפרטי בירכתי המטוס. הורדתי נעליים ושקעתי בתוך המיטה המעוצבת שבלחיצת כפתור יכולה להפוך למיטה זוגית. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שאני ישן במיטה מפנקת בתוך חדר שינה של מטוס פרטי.
במדינת ישראל הרחוקה יש פולמוס תקשורתי וציבורי נרחב על תקצוב מיטות זוגיות בתוך מטוסים ולפתע הבנתי את הסוד הגדול, מי שהתנסה בשינה מתוקה במיטה מפנקת בתוך מטוס פרטי - לעולם לא יוכל לחזור לטוס בישיבה סטנדרטית כאחד האדם. בליבי גמלה ההחלטה הבאה: אם לא אקבל מיטה במטוס - לטיסה הבאה אני לא בא.
רגע לפני שאנחנו נוחתים בישראל, דיילת מעירה אותי עם אספרסו כפול וריחני ומבקשת שאחגור חגורה. מי היה מאמין, תוך ארבע שעות מהרגע שהגעתי לשדה התעופה בן גוריון וטסתי במטוס פרטי לארוחת צהריים בקפריסין - חזרנו ארצה.
אופנת הסילון היוקרתית של אנשי האלפיון העליון היא ללא ספק חוויה ייחודית ומנקרת עיניים, אך היתרון המרכזי של טיסה במטוס פרטי לא קשור בפינוקים, בקולינריה ובמיטה נוחה בתוך המטוס אלא במהירות ובנגישות של הטיסה. עבור מי שהזמן שלו שווה כסף רב ומעוניין לשלב עבודה עם חיי משפחה - טיסה פרטית במטוס מנהלים יוקרתי היא הפתרון המושלם.
הכותב היה אורח של תערוכת Jetsetter וחברת Flexjet.
