מסעודיה לנתב"ג - החיוכים שאחרי הדרמה
(צילום: רועי עידן )
סיפורם של 128 הנוסעים הישראלים שנפשו בסיישל, ומצאו את עצמם אמש נוחתים נחיתת חירום בעיר הסעודית ג'דה, הזכיר לכולנו עד כמה עולם התעופה עשוי להיות בלתי צפוי וליצור סיטואציות מורכבות.
סעודיה, שרק לפני שנה אישרה לטיסות ישראליות לעבור מעל שטחה, אומנם לא מקיימת יחסים רשמיים עם ישראל, אך ברקע דיווחים על הסכמי נורמליזציה אפשריים רף העוינות בריאד כלפי ישראל נמוך יחסית, ולאורך כל השעות שבהן שהו הישראלים על אדמת סעודיה לא נרשם חשש אמיתי לשלומם. אך מה היה קורה אם המטוס היה נאלץ לנחות בשטחה של איראן?
חברות תעופה זרות, דוגמת אמירייטס או איתיחאד איירווייז הפופולריות בקרב נוסעים ישראלים שטסים למזרח, עוברות מעל שלל מדינות עוינות כגון איראן, פקיסטן ואפגניסטן שנתונה לשלטון הטליבאן. הדרך הכי טובה להימנע מנחיתה במדינות כאלה היא לא לקחת את הסיכון מלכתחילה ולבדוק באתרי מעקב טיסות, כמו פלייטרדאר, מה נתיב הטיסה הטיפוסי ולהחליט אם זה מתאים לכם או לא.
כך או כך, התשובה לשאלה מה היה קורה אם המטוס היה נוחת באיראן היא ברורה וחד-משמעית: לא משנה באיזה מטוס או באיזו מדינה מדובר, הנוסעים מוגנים מתוקף אמנות התעופה שמגדירות את המטוסים כשטח הטריטוריאלי של המדינה שתחתיה הם רשומים. החוק הבינלאומי מאוד ברור בסוגיה הזו ואוסר לעכב נוסעים שלא לצורך או לחקור אותם. בכל העת הנוסעים נמצאים תחת אחריות הקברניט, בין אם הם נשארים בשדה התעופה או מועברים ממנו לבית מלון אם יש צורך להעביר את הלילה.
הישראלים שנחתו בסעודיה בריאיון לאולפן
(צילום: שמוליק דודפור)
נחיתת הנוסעים מסעודיה בנתב"ג
כאשר חברת תעופה מגישה טיסה לאישור, לכל אורך נתיב הטיסה יש בכל נקודה לפחות שדה תעופה אחד שמוגדר שדה משני שאליו ניתן לפנות לנחיתה מכל סיבה שהיא. באזורים בעולם כמו אירופה או ארצות הברית יש שדות תעופה בכל מקום וזאת לא בעיה למצוא מסלול לנחות בו, אבל בטיסות כמו אתמול מסיישל לישראל, כאשר מתעוררת בעיה בדרום הים האדום, הייתה רק אופציה אחת – העיר ג'דה.
נזכיר כי עבור נוסעים רבים ברחבי העולם ישראל היא בעצמה מדינה עוינת, ועלול להיווצר גם מצב שבו אזרחים ממדינות עוינות ימצאו את עצמם נוחתים בנתב"ג בשל תקלה במטוס. עשרות טיסות של חבורת תעופה זרות עוברות בכל יום מעל שמי ישראל ממערב למזרח ולהפך. אם אחת מאותן טיסות תיאלץ לנחות בנתב"ג או ברמון, היחס אל הנוסעים יהיה זהה ליחס שקיבלו הישראלים שנחתו בסעודיה, גם אם מדובר באזרחים מאיראן או מסוריה.
"השמירה על הנוסעים – אינטרס של המדינה 'המארחת'"
הקברניט אלון פרג הסביר בשיחה עם ynet כי "עולם התעופה בנוי באופן שונה מכל הפוליטיקות הרגילות שלנו. מספיק להבין שכולו מתנהל על פי אמנת שיקגו שנחתמה בשלהי מלחמת העולם השנייה, וכל העולם פועל לפיה. התפיסה הזו גובשה בגלל שמדינות העולם מבינות את הצורך לשמור על עורקי תחבורה פתוחים, וכל פגיעה בתחום זה תפגע בכולם.
"מדינה שלא תציית לנהוג בעולם תמצא את עצמה מבודדת מבחינה אווירית, כמו שקורה במידה רבה לרוסיה בימים אלו. כך גם בנושאי ביטחון הנוסעים המוצאים את עצמם בנחיתה לא מתוכננת במדינה עוינת או כזו שלא הוגדרה כמדינה שמותר לנחות בה. ככלל, סביר להניח שנוסעים בטיסה שכזו יישארו בשטח שדה התעופה ולא ייכנסו רשמית למדינה, עד המשך מסעם המתוכנן. אנחנו רואים ממקרים שאירעו בעבר שנוסעים שהגיעו באופן לא מתוכנן ליעד שכזה טופלו באופן הוגן והמשיכו בדרכם. זה אינטרס כולל של המדינות ה'מארחות' נחיתה שכזו שלא לפגוע בנוסעים, בגלל הדגש העולמי שניתן לבטיחות הנוסעים בתעופה.
"כקברניט, יצא לי בעבר לטוס לאורך ים סוף בדרכי לדרום אפריקה והמזרח, בתקופה שבה לא היו לנו אישורים לטוס מעל סעודיה. היה לי ברור שאם אצטרך לנחות בסעודיה, או במדינה אחרת בדרך, כדי להציל נוסע חולה או בשל תקלת מטוס, אקבל סיוע ככל שאדרש ואוכל גם לצאת עם המטוס והנוסעים ולהמשיך בדרכנו".
הישראלי שנחת באיראן
לפני כשלוש שנים שוחחנו עם בני מדבדייב, ד"ר לגיאופיזיקה שעלה במאי 2007 על טיסת טורקיש איירליינס מאיסטנבול למומביי ונחת בטהרן בעקבות תקלת מנוע במטוס. "הודיעו בכריזה שאנחנו הולכים לנחות בטהרן בעקבות תקלה", שחזר מדבדייב בשיחה עם ynet. "לקח כמה שניות לשים את החגורה ואז עיכלתי שאמרו טהרן. התחלתי לצעוד לכיוון הקוקפיט, אבל צוות הדיילים ניסה לעצור אותי. אמרתי לצוות, 'תראו יש בעיה, יש לי בעיה עם הלאום', אבל הם אמרו לי לחזור מיד לשבת ושהם ידברו איתי אחרי שננחת.
"מיד אחרי הנחיתה הגיעו אוטובוסים למטוס כדי לפנות את כולם בחזרה לטרמינל וניסיתי להיכנס שוב לקוקפיט. אחת הדיילות הטורקיות אמרה לי לשבת בשורה הראשונה במטוס ולהמתין. כעבור כמה דקות עלו למטוס שני אנשי ביטחון איראנים ושאלו: 'מי זה הישראלי?' היא הצביעה עליי, והם אמרו לי להתלוות אליהם. כישראלי זאת הייתה סיטואציה מאוד לא נעימה".
מדבדייב הועלה לאוטובוס שהסיע אותו לבדו לטרמינל ואחרי המתנה של שש שעות הוצע לו על ידי נציגי חברת התעופה לנסוע לבית מלון במרכז הרפובליקה האיסלאמית עד לטיסה הבאה. מדבדייב סירב. "לא הסכמתי שיחתמו לי חתימה איראנית בדרכון הישראלי שלי, מחוץ לשדה התעופה אני כבר ממש בתוך איראן", אמר מדבדייב. "כל הנוסעים האחרים במטוס הועברו לבית מלון ואני נאלצתי להמתין 16 שעות בשדה התעופה עד לטיסה הבאה".
בהמשך המריא המטוס, ובתוכו מדבדייב, להודו, אולם כעבור שעה המטוס שב על עקבותיו וביצע שוב נחיתת חירום בטהרן בעקבות תקלה במנוע השני. "כבר לא ידעתי מה לעשות", סיפר. "הפעם השנייה הייתה קלה יותר ואפילו חלק מאנשי הביטחון נראו מוכרים. בערך שש שעות אחרי הנחיתה קראו לנו לעלות למטוס מחדש. אנשי הביטחון האיראנים הביאו לי עט מתנה לגייט, ואמרתי להם שאני מקווה שיהיה בעתיד שלום והם יוכלו לבקר בירושלים. נתתי לאחד מאנשי הביטחון חצי חיבוק והוא נתן לי גם חצי חיבוק, וככה הסתיימה החוויה שלי על אדמת טהרן. זו באמת חוויה לכל החיים".
