כל מי שביקר בנתב"ג בחודש האחרון יכול היה לחוש בזה – תנועה כזאת של נוסעים טרם נראתה בשדה התעופה המרכזי של ישראל. לאחר שנים קשות בחסות הקורונה, השדה הפך השנה לפעיל ביותר מאז קום המדינה. מספר של של כ-2.8 מיליון בני אדם עברו במהלך החודש בנתב"ג, זינוק של כ-24% לעומת החודש המקביל אשתקד.
החודש הנוכחי שמסתיים היום משלים קיץ עמוס וגודש שבמהלכו עברו בנתב"ג כ-5.3 מיליון נוסעים, וזה עוד לפני חודש ספטמבר רווי החגים. למעשה, בנתב"ג חלפו מראשית השנה כ-15 מיליון נוסעים, כאשר על פי ההערכות עוד עשרה מיליון צפויים לחלוף בו עד תום השנה האזרחית.
היעדים המועדפים על הישראלים באוגוסט היו ברובם יעדים קרובים, כגון טורקיה, יוון וקפריסין, כאשר רבים גם ניצלו את חופשת הקיץ לביקור בארה"ב ובצרפת.
הגודש בשדה מורגש כמובן לא רק בצד של הנוסעים, אלא גם בקרב עובדיו. צוותי הקרקע, התחזוקה ויתר המחלקות מתוחים עד שיא היכולת ואנו ב-ynet קיבלנו הצצה אל מאחורי הקלעים של אחד המקומות העמוסים במדינה. תחילה ביקרנו במגדל המבצעים רמון שוקק החיים, שם פגשנו את אדוה אלאלוף, אם לארבעה בת 44, שהייתה באמצע משמרת במקום שהיא מגדירה בית כבר 18 שנה. "זה הלב הפועם של השדה", הסבירה, "כל מידע על כל דבר מוזרם לכאן ואנחנו אמורים לטפל בו, החל מאירועי חירום ועד לבעיות הכי קטנות כמו עיכוב של טיסה, ובקיץ הזה יש כאלו למכביר".
הלחץ, כך נדמה, מורגש בכל שנייה שחולפת במשמרת, הפקחים מנטרים כל טיסה, מזיזים אותה לפי הסלוטים, והכל בחיוך. "אנחנו מברכים על העבודה, אני מעדיפה ימים עמוסים כאלו שבהם אנחנו עובדים קשה על ימי הקורונה בתקופה שהשדה היה די מנוטרל".
בעוד במגדל המבצעים עמלים על הזזת מטוסים למקומות שונים בשטח התפעולי, למטה בשמש הקופחת עמלים עשרות נטלים על העמסה והורדה של מזוודות אל המטוסים ומהמטוסים. מרסל אלוש (40) עובד פה כבר כמעט 20 שנה ומנהל צוות שלם.
מזיע לאחר שפרק את המטוס התשיעי והאחרון במשמרת הוא אומר לנו: "אנחנו עובדים כמו סרט נע בתקופה הזו, אבל עבור אנשים כמוני שנמצאים פה שנים זה מזכיר חודשים שהכרנו ממזמן. המטרה שלנו היא אחת - להוציא מטוסים בזמן. ברגע שמטוס נוחת תוך דקות אנחנו עליו, מפנים את הכבודה ומעמיסים עליו את זו של הטיסה הבאה. לי, כמו לרבים אחרים, קל יותר לפרוק, כי זה רק הורדת מזוודות. בהטענה אתה גם צריך לסדר את המזוודות וזה לוקח יותר זמן".
בחודש האחרון, עלה שמם של הנוטלים לכותרות כמה פעמים, בשל בעיות שצצו בשדה בפריקה ובהטענה של מטוסים. אלפים חיכו בשתי הזדמנויות שונות במשך שעות כדי לקבל את הכבודה שלהם, ורבים העריכו כי מדובר היה בשביתה איטלקית, זאת על אף הכחשות של מנהלי רשות שדות התעופה והוועד.
מוקדם יותר החודש: עומסים כבדים בנתב"ג
(צילום: נעם תדהר, רפי זיסמן)
אלוש, שלא נכח במשמרות המדוברות, מודע היטב לסוגייה וטוען כי ההמתנה הארוכה נבעה בעיקר מהלחץ על העובדים שחסרים כוח ידיים רב. "זה היה עומס נקודתי, לא יותר מכך", הצהיר. "אף אחד לא עצר את העבודה, ההפך הוא הנכון, בגלל הפיגור שנוצר עבדו פה קשה יותר יש לנו תודעת שירות ואנחנו באמת שמנסים לתת הכל כאן בשטח האווירי תחת השמש הקופחת".
"במצב אידיאלי אנחנו שישה על כל מטוס, אבל לפעמים בגלל העומס אנחנו מתפצלים לשתי קבוצות של שלושה"
מספר מטרים משם עמל רמי לוי, נטל בן 48, בהעמסת מזוודות על טיסת ישראייר שעומדת להמריא. "זו עבודה קשה, אבל היא נותנת סיפוק", הוא אומר, "הנוסעים רוצים לקבל את המזוודות שלהם בזמן כשהם נוחתים, ושהמטוס ימריא בזמן עם כל המזוודות כשהם ממריאים. נכון, שיש כמות נוסעים גדולה, אבל לפי דעתי יש לנו כיום מספיק כוח אדם להתמודד עימה גם במצבי לחץ, כמובן שיש פה ושם עיכובים, אבל אנחנו מנסים לצמצם פערים".
שעה אחת היא לרוב כל מה שניתן להם לעבוד על מטוס מרגע נחיתתו ועד המראתו מחדש בטיסות צ'ארטר שחביבות כל כך על הישראלים. "במצב אידיאלי אנחנו שישה על כל מטוס, אבל לפעמים בגלל העומס אנחנו מתפצלים לשתי קבוצות של שלושה. זה אולי נשמע מעט, אבל אנחנו כל כך מתורגלים וכשנציג של חברה בא בסוף המשמרת ואומר 'תודה', זה מביא לי סיפוק אדיר".
