דיווח מנתב"ג לפני טיסת הבכורה של סאן דור לשארם א-שייח
(צילום: אריק מרמור, נויל האריס)
יעד הנופש המצרי שבדרום חצי האי סיני עלה הרבה לכותרות לאחרונה. עם הצהרת ראש הממשלה נפתלי בנט על השקת קו חדש בין נתב"ג לשארם א-שייח. לאחר מכן מכירת הכרטיסים המוקדמת (מדי) של חברות התיירות והתעופה הישראליות שהתבצעה טרם קבלת האישורים הביטחוניים. הביקוש הרב שהיה לקו זה - שגרם לטיסה, שאורכה כ-50 דקות, להגיע למחיר של אלף דולר. לאחר מכן האכזבה שהגיעה עם אישור תשע טיסות שבועיות בלבד במקום עשרות טיסות שתוכננו לצאת מישראל.
ולבסוף, עם פתיחת הקו באופן רשמי ביום ראשון האחרון, לאחר החג הראשון של פסח. אז החלו להטיס שלוש חברות התעופה הישראליות את הישראלים ישירות מנתב"ג.
אך היו מי שניסו להגיע לשארם א-שייח רגע לפני ההסתערות ולהעביר בה את ליל הסדר וחג הפסח. משפחת בלס גריידי רכשה כרטיסי טיסה לעיר המצרית, כשטיסת ההלוך הייתה לפני שהחלו הטיסות הישירות ולכן היא התבצעה עם חברת איג'יפטאייר (Egyptair) דרך קהיר, בקונקשן שהיה אמור להיות זריז בלי לצאת כלל מהשדה, ומשם ישירות לשארם א-שייח.
3 צפייה בגלריה
בני משפחת בלס גריידי בטיסה מישראל. נרגשים ומחויכים בלי לדעת מה מחכה להם בקרוב
(מאיר בלס גריידי)
"סגרנו טיסות שתוכננו ליום חמישי האחרון", סיפר מאיר שהזמין יחד עם בן זוגו אליק את הטיסות באתר קיאק (KAYAK). "הטיסה בהלוך עברה דרך קהיר בגלל שזה היה לפני שנפתחו הטיסות הישירות. ואז את הטיסה חזור תכננו לעשות ישירות משארם א-שייח לתל אביב עם אחת החברות הישראליות". לדברי מאיר, בשום שלב - לא במהלך ההזמנה באתר קיאק ולא בזמן תהליך הצ'ק-אין בארץ, אף אחד לא עדכן או שאל אותם אם יש בידם ויזת תייר למצרים.
המצרים מערימים קשיים על התיירים מישראל
הוצאת ויזה לפני הגעה ליעד היא כידוע הליך חשוב מאוד, שכן בלעדיה אין אפשרות להיכנס למדינה. לכן יש חשיבות לוודא שהנוסע מודע לכך גם בהליך הזמנת הכרטיס מטעם חברת התעופה ו/או באתר שבו נרכשים הכרטיסים. אך יותר מכך, במעמד הצ'ק-אין בשדה התעופה. שם דיילי הקרקע אמורים לבדוק את הנוסעים בעניין זה ולוודא שבידם אשרת הכניסה, מלבד כרטיס הטיסה.
מגורם בענף המעורה בפרטים נמסר ל-ynet כי המקרה ידוע ומצער. "ידוע שישנן לא מעט בעיות מבחינת המצרים בקבלת התיירים מישראל ובכלל. מדובר בחבלי לידה של טיסות מישראל לשארם א-שייח ואנחנו מקווים שמקרה זה יילמד ויגרום לשיפור ההתנהלות בהמשך".
בנוסף, מסתבר שזהו לא המקרה היחיד שבו ישראלים טסו לשארם א-שייח דרך קהיר ללא ידיעה מוקדמת שעליהם להוציא ויזה ונאלצו לשוב על עקבותיהם.
נציין כי גם הליך הוצאת הוויזה המצרית הוא הליך ארוך ומסורבל בפני עצמו. "לרוב לוקח זמן רב לקבל אותו. יש המון ישראלים שממתינים עדיין לקבל אותה", נמסר מאותו גורם. כך שגם אם המשפחה הייתה מנסה להוציא את הוויזה במקום, ככל הנראה לא הייתה מקבלת אותה בזמן הגיוני.
נזכיר גם את הקשיים שהמצרים מערימים בגבול היבשתי בין ישראל למצרים. התיירים שמבקשים לעבור את הגבול דרך מסוף טאבה עם הרכב, לא מורשים להכניס רכבים עם מצלמות, כולל מצלמת הרוורס הפופולרית שנמצאת בלא מעט רכבים ולא ניתן להסירה בקלות, ציוד גלישה וכו'.
"ליוו אותנו ממקום למקום כאילו אנחנו מגורשים"
"נחתנו בקהיר כשאין לנו מושג שחסרה לנו ויזה, בעיקר משום שידענו שאנחנו ישר ממשיכים לטיסת המשך מבלי לצאת מהשדה, אפילו לא יצאנו מהטרמינל שבו נחתנו. וכך אנחנו מגיעים לעשות את הקונקשן לשארם ובדלפקים שלפני המעבר לטיסת ההמשך, בודקים אותנו אומרים שאין לנו ויזה להיכנס למצרים".
נציין כי הוצאת הוויזה למצרים לא תקפה לכל אזור במדינה. כמו למשל לחצי האי סיני - אליו אין דרישה שכזו ובשטחו נמצאת גם העיר שארם א-שייח. עם זאת, ליעדים אחרים במדינה בהם קהיר הבירה - יש להוציא ויזה מראש.
"ברגע שהבינו שאין לנו את הוויזות ביקשו מאיתנו להמתין בצד. אחרי כמה שעות של המתנה ביקשנו לדעת מה קורה ונאמר לנו שאנחנו לא יכולים להיכנס למצרים ושכרגע אין טיסות חזרה לישראל. וכך מצאנו את עצמנו רק אנחנו ועוד כ-200 נוסעים, רובם מאפריקה שככל הנראה היו גם הם בלי ויזות, תקועים בשדה בשל אי מציאת טיסה חזרה, כל אחד למדינה שלו.
"מיותר לציין את הרגשות והחששות שהיו לנו באותו רגע, בעיקר כשמדובר בזוג גברים ועוד עם שתי ילדות קטנות דוברות עברית בלבד. כל אלו לא הוסיפו לתחושת הביטחון שלנו", מתאר מאיר.
מאיר מספר על שעות ארוכות וקשות מאוד בשדה התעופה בקהיר. "היה מאוד קר באזור ששמו אותנו ולא נתנו לנו לזוז ממנו. לבנות, שהיו לבושות בהתאם לחופשה קיצית, זה לא היה פשוט. לא היו לנו מזון ושתייה מספיקים וההרגשה הייתה בעיקר של זלזול. אף אחד לא בא לדבר איתנו ולהסביר מה קורה במשך שעות. רק ליוו אותנו ממקום למקום כאילו אנחנו מגורשים".
"רק כעבור מספר שעות נציג חברת התעופה הגיע לדבר איתנו והסביר שהם חושבים שאנחנו רוצים לצאת לקהיר. ענינו להם שזה כלל לא המצב אבל זה לא שינה כלום. הוא השיב שעלינו לחזור לישראל ורק משם לטוס ישירות לשארם א-שייח". וכך לבקשתם המתנו עוד מספר שעות עד שהם ימצאו לנו טיסה חזרה לארץ. כשהם אמרו שאין טיסות של החברה ב-48 שעות הקרובות הבנו שעלינו לקחת את המצב לידיים שלנו. חיפשנו טיסות בעצמנו והטיסה הכי קרובה שמצאנו לארץ הייתה יום למחרת בצהריים דרך ירדן, בעלות של 400 דולר לנוסע".
וכך יצא שבני המשפחה הגיעו לשדה התעופה של קהיר ביום חמישי בשמונה בערב ויצאו ממנו רק למחרת ביום שישי באחת בצהריים. "כשכל הזמן הזה אנו זרוקים שם על איזה ספסל ללא אוכל ושתייה, עם ילדות קטנות ובן זוגי שחולה בסוכרת במצב לא טוב, מה שאומר שהוא חייב להיצמד לתפריט מסוים וההרגשה הכללית מאוד לא נעימה", מתאר מאיר.
גם הדרכונים נלקחו מארבעת בני המשפחה ולא הוחזרו להם עד רגע העלייה לטיסה חזרה לישראל יום למחרת. כעבור קצת יותר מ-24 שעות מאז שעזבו את ישראל חזרו בני המשפחה לנתב"ג עם תחושות קשות.
המשפחה לא ויתרה על החופשה, מלבד אחד
"כשחזרנו לארץ ביום שישי, ישר הלכנו לישון כי היינו מאוד עייפים אבל יום למחרת חיפשנו טיסות חדשות לשארם וישר ראינו את הטיסות הישירות ב-200 דולר לכרטיס. החלטנו שבגלל שכבר יש לנו מלון מוזמן שם וגם הטיסות חזרה מוזמנות, ובשל הסיבה שלא רצינו להשאיר לילדות את הטעם המר מהחוויה שעברו, נזמין מחדש את הטיסות הלוך", מספר מאיר שהפעם כבר לא הצטרף לחופשה, בשל אילוצי מקום עבודתו.
"כך שעבורי החופשה הלכה לגמרי ולמעשה שילמתי אלף דולר (600 דולר על הכרטיס הראשון ועוד 400 דולר לטיסת חזור) בשביל להיות לילה בשדה התעופה של קהיר. זה סיפור שהיה יכול להימנע בקלות וחשוב לי שאנשים אחרים לא ייקלעו למצב הזה שנקלענו אליו".
בחברת התעופה איג'יפטאייר בחרו שלא להגיב למקרה.
