הפגנת מורי דרך ועובדים נוספים מענף התיירות, השבוע
(צילום: אבי חי)
לא מעט מגזרים סובלים מאז שהקורונה נכנסה לחיינו אי שם בתחילת 2020. אבל בזמן שרבים הצליחו להתאושש או להמציא את עצמם מחדש במסגרת המגבלות, יש ענף אחד שפשוט לא יכול להתרומם בחזרה - ענף התיירות, ובעיקר מורי הדרך שכבר שנתיים מובטלים לחלוטין. גם התקווה הקטנה שהייתה להם ב-1 בנובמבר, כאשר היה נראה שהשמיים נפתחים מחדש, נמוגה לאור כניסתו של זן האומיקרון, ששב לשתק את המגזר שלהם.
אז נכון שיש גם מורי דרך שהרימו את הכפפה ואימצו את מה שהציע להם משרד העבודה - הסבת מקצוע, אבל גם רבים מהם עדיין לא מצליחים להתפרנס מהפתרון הזה. שוחחנו עם מספר מורי דרך מתוסכלים וממורמרים, ולמען האמת אי-אפשר שלא להזדהות עם אובדן הפרנסה שלהם, ובעיקר עם התחושה הקשה של כולם, ללא יוצא מן הכלל, שהם שקופים, לא סופרים אותם ורק השבוע שר האוצר באמירה אומללה קרא להם מפורשות שיחליפו מקצוע.
"הציעו לי להיות פקח בתחבורה הציבורית"
"כבר תקופה ארוכה שאין לי כסף להביא הביתה", מספר וויסאם סלימאן (46), מורה דרך ותיק, דובר ארבע שפות (ערבית, עברית, אנגלית ואיטלקית), שהיה עמוס בלקוחות עד פרוץ הקורונה. "במקור אני מהגליל התחתון, אבל ב-20 השנים האחרונות גר ביפו עם אשתי וארבעת ילדינו. הקריירה נקטעה ברגע שיא. התפרנסתי מעולה, בתחילת 2020, לפני פרוץ הקורונה, הרווחתי 60 אלף שקל בחודשיים. אבל מפרנסה משגשגת הגעתי לאפס פרנסה במקצוע שהולך ומתאדה בעקבות אטימות של מקבלי ההחלטות. הקריבו אותנו כמו זבח למען החייאת שאר הסקטורים במשק שחזרו לפעול כרגיל".
עוד אומר סלימאן: "כמובן שהייתי מוכן לעשות הסבת מקצוע, אלא שלשכת התעסוקה שולחת לי הצעות להיות פקח בתחבורה הציבורית. נו באמת, עם תואר במשפטים ויחסים בינלאומיים והכשרה מלאה כמורה דרך עם ותק יש לי עוד מה לתרום למדינה שלנו. זה מעליב, פשוט מביש. כשהיו צריכים אותי הייתי טוב למשרד התיירות לשמש מדריך סיורים בפרויקט עג'מי למשל. הבדיחה הכי מעליבה זה שרוצים לתת לנו תמריץ של 2,500 שקל כדי שנעשה את ההסבה. אני רוצה לראות את השרים בממשלה מפרנסים משפחה עם סכום כזה".
ז'וזה בודרוגי בקרוב תחגוג 50. היא אם חד-הורית לשתי בנות (13 ו-17) ומתגוררת באור עקיבא. גם היא מורת דרך ותיקה (23 שנה במקצוע). "הגעתי מהונגריה לישראל כנערה בת 19 לביקור ב-1991. סבתא אמרה לי 'לכי ללמוד עברית באולפן תרכשי שפה תחזרי לבודפשט עם עוד שפה'. אז נרשמתי לאולפן ופשוט התאהבתי במדינה ונשארתי. משנת 1997 אני מורת דרך ומאוהבת במקצוע. עד הקורונה לא הרווחתי מיליונים, אבל בהחלט התפרנסתי יפה ומספיק כדי לגדל כאם יחידנית את הילדות שלי. היום המצב קשה מאוד ואני בלי פרנסה כבר שנתיים.
"צימצמנו בהוצאות משמעותית, אבל שכר דירה עדיין יש כל חודש, הבת הגדולה יצאה לעבוד כמלצרית כי אין ברירה. ברגע שסגרו את השמיים חרטו את גורלי ואת גורל הקולגות שלי בענף התיירות הנכנסת. מכיוון שלא היה נראה בכל התקופה הזו שהשמיים נפתחים באופק לתיירות נכנסת אז הלכתי ללמוד קונדיטוריה. כאם יחידנית הסתבר לי שבמבחן ההכנסה של ביטוח לאומי בעצם לא אקבל דמי מזונות אם ארוויח בממוצע לחודש בין 6,000 ל-7,500 שקל ברוטו כשכירה במקצוע החדש. אני לא מבינה למה לא עושים תיירות נכנסת בקפסולה, התיירים ממושמעים מאוד אבל הממשלה אטומה".
"בגיל 45 ובלי ניסיון, מי יקבל אותי לעבודה חדשה?
אבינועם נחמד (58), סוכן נסיעות מזה 30 שנה ומירושלים וגם מורה דרך מוסמך 25 שנה, אב לחמישה ילדים וסבא לשבעה נכדים, חווה את המשבר דרך שני כובעיו: "כשאין תיירות נכנסת לא רק שסוכנות הנסיעות שלי, שהיא משרד בוטיק שהתמחה בתחום, נכנס להשבתה, הרי שגם כמורה דרך נעצרה העבודה בצורה טוטאלית ברגע אחד ועד היום. הבנתי שאין ברירה ופניתי ללמוד מקצוע חדש - עיצוב פנים באוניברסיטה הפתוחה במסגרת קרן שתומכת בהסבת מקצוע לאנשים מעל גיל 45. אבל ברור לי שלמרות שאני מתמיד בלימודים, בגיל שלי מי יקבל אותי לעבודה בתחום ועוד בלי ניסיון. אני מתפלל שהשמיים ייפתחו, אבל התפילה עדיין לא מביאה לי פרנסה הביתה".
נחמד מוסיף: "אנחנו מאבדים בכל יום כזה את התיירים שרצו לבוא לארץ ישראל. אני שומע שהם מופנים למדינות במזרח התיכון על ידי ספקיות התיירות בכל מדינה ופשוט מדלגים עלינו כיעד שהיה כל כך פופולרי, בעיקר בדצמבר. מקבלי ההחלטות מקבלים משכורת וכנראה לא מבינים מה זה לעבוד בענף התיירות הנכנסת. זו המדינה שלי ואני מתבייש בה".
משה בנישו (43) ממושב אשתאול, הוא דוגמה מושלמת למורה דרך שהבין את הסיטואציה, ביצע הסבת מקצוע, אבל חווה קשיים רבים גם בדרכו החדשה: "כשהבנתי שהתקופה נטולת העבודה תיארך זמן רב החלטתי לעשות משהו עם עצמי. ראיתי מודעה של ארגון מדריכי הטיולים בחו"ל על פתיחת קורס של שנה. סיימתי את הלימודים, ובמקביל אפשר היה להתחיל לטוס לחו"ל ולארגן טיולים לקבוצות. גם החיסונים הולידו תקווה חדשה לסיום המשבר. כואבים מהמשבר הלא-מסתיים התחלנו להוציא קבוצות קטנות של אמיצים לחו"ל, נזהרנו עם תשלומים לספקים, השתדלנו לדחות תשלומים ככל האפשר כדי שחלילה הממשלה לא תטיל מגבלות נוספות. ראש הממשלה החדש, שהבטיח רבות לפני הבחירות, המליץ לישראלים שלא לטוס לחו"ל ואז קיבלתי את התובנה שיש למקד מאמץ בתיירות פנים בישראל.
"תיירים זרים לא נכנסים, לישראלים לא ממליצים לצאת לחו"ל וכבר השקעתי רבות בהסבה המקצועית. לכן התחלתי להוציא בתוך הארץ חבורות ישראלים לטיולים שונים, בדיוק ברוח החזון של חו"ל בישראל. יחד עם כמה קבוצות ישראלים יצאנו להכיר את השומרון ואת השומרונית, לשוטט ברחובות ירושלים עם ניחוח רוסי, מרוקאי ואתיופי, להכיר טעמים שווקים ותרבויות. כאשר הסתיים מבצע חיסוני הבוסטר האופטימיות חזרה, הכמיהה אולי שגם תיירים מחו"ל יתחילו להיכנס העלתה תקווה שחישוב המסלול מחדש ישתלם גם כלכלית, והנה הפירות יבשילו סוף-סוף. אבל שוב איכזבו אותנו וסגרו את הכניסה לתיירות נכנסת בגלל האומיקרון".
לנה דרובצ'בסקי (38), אמא ל-3 ילדים, כשהקטנה בת 4 חודשים בלבד, היא ממובילות מאבק חזית התיירות הנכנסת, מתוקף תפקידה כסגנית יו"ר עמותת מורשת דרך, שמייצגת את מורי הדרך. היא השתתפה לאחרונה בהפגנת הענף בנתב"ג לאור המצב: "מה בסך הכול אנחנו דורשים מהממשלה? תמיכה לחצי שנה לכל הענף. אין ברירה, מרגע הפתיחה צריך לאפשר לענף לעבוד ברצף אחרת זה עבודה בעיניים. אי־אפשר לעשות איפה ואיפה, אין תיירות בלי מסעדות ואטרקציות ומלונות. לא רק סוכנים ומורי דרך צריך לשמר. אנשים צריכים כסף לחשבון מיד, לשכר דירה, למזון, לחינוך לילדים, לטיפול רגשי אחרי משבר כה עמוק. חודשים שאנחנו מתחננים לקבל עדויות ממשרד הבריאות שאכן אין מנוס מסגירה, ואין כאלו. אני לא ישנה בלילות. בין הנקה להנקה קוראת מחקרים, כותבת מכתבים לשרים, מחפשת פתרונות יצירתיים.
"מנסים להציג את מורי הדרך כמי שמבקשים לחיות על חשבון משלם המסים? זה מופרך. שילמנו הון במסים, ועכשיו אנחנו מתחננים לדמי קיום. ומה עונים לנו? אין מנגנון לשלם. כמו שידעו לתמוך בנו עד יולי - שיפתחו את הכיס. ולו רק על חשבון מה שעשו לנו עם העונה הזו. עובדים בענף בילו שבועות וחודשים בתיאום מול לקוחות ומעסיקים לקראת הכריסמס, ובהינף יד פשוט סגרו אותנו. אלפי שקלים שהיו יכולים להציל משפחות לפני קריסה הלכו לפח. התיירות לא מתה עדיין, מה שהורג אותה אלו החלטות ממשלה פזיזות וחסרות אחריות. וזה עולה לאנשים בבריאות ובפרנסה. אני למשל צריכה לשים את התינוקת שלי במסגרת יחד האחים שלה, מאיפה אשלם? ומה יעשו מבוגרים בני 55 ומעל 65? להם הרי תוכנית הסבת המקצוע לא רלוונטית. החסכונות שלהם כבר חוסלו".
גיל ועקנין, יו"ר איגוד המעסיקים בעלי שליטה: "ענף התיירות מפרנס המון מעגלי עבודה. התיירות הישראלית ב-2019 הייתה שווה לכ-2.6% מהתוצר המקומי הגולמי, סכום של 30.8 מיליארד שקל, והעסיק עד פרוץ המשבר כ-140 אלף עובדים. סגירת השמיים, שמתרחשת לנגד עינינו, פוגעת לא רק בתיירות הנכנסת אלא גם בשלל סוכנויות הנסיעות ומדריכי הטיולים המאורגנים שפשוט לא יודעים מתי יוכלו ולהוציא את הטיול הבא. חלקם הגדול הם אנשים מבוגרים ששינוי מקצוע לא יהיה מהיר ופשוט, צריך לזכור שבסופו של דבר חוזרים לשגרה. כשהענף ישוב לשגרה ויחסרו לו העובדים האלו, הוא יפסיד הכנסות רבות. עדיף לשלם מעט עכשיו מלהפסיד סכומי עתק בעתיד. צריך לקבוע מנגנון פיצוי עם לוח זמנים מדורג. עד אז חובת המדינה לסייע להם לשרוד את התקופה הקשה הזו. הם שילמו מסים רבים למדינה ועבדו כחוק, זה הזמן לדאוג להם".
ארי מלניק, דובר עמותת מורשת דרך, מסכם: "מה שעוד יותר מאכזב להבין אחרי שיחה שניהלתי ביום רביעי עם פקידי משרד האוצר היא שלדאבוני לא רק שאין באופק פיצויים למורי דרך על חודשי העבודה האבודים שלהם גרמה הממשלה, אלא שגם לצד תוכנית עלובה של הדרכה בגנים לאומיים, שתכניס 2,000 שקלים לאדם מקסימום, מתכוונים להציע הכשרות מקצועיות עם מלגת קיום של 2,500 שקלים לחודש. מה שבפועל לא רלוונטי לאיש, לא למבוגרים ולא לבעלי משפחות עם ילדים שצריכים לאכול. יש כאן אטימות לב, רשעות, חוסר הבנה של המציאות. אני זועם על הממשלה הרעה הזאת שזורקת אנשים לפח כאילו הם סרח עודף. וזה שראש הממשלה בנט לא מתערב מראה שהשינוי היחיד שהוא מביא זה הרג התיירות והרעבה של כל אנשי הענף".
