גליה מספרת לאולפן ynet על המאבק שלה
(צילום: אבי חי)
"תוקף הצו של בית המשפט להסרת הגדר פג, ולאחר חודש הייתי כבר מיואשת, אבל בוקר אחד גליתי שהזיזו את הגדר פנימה. לא צרחתי כי יש שם עדיין כלבי שמירה שנובחים, אבל נכנסתי למים החמימים שזורמים מהמעיין לכנרת, שכשכתי לי וראיתי זריחה והייתי מבסוטית. הרגשתי שמחה ואושר בלב, שמשהו קורה, משהו זז, שיש תמורה למאבק".
הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית הרחיקה בתחילת השבוע את גדרות התיל שהציבה לאורך החוף הפרטי שלה במערב הכנרת. הגדרות, שחסמו בניגוד לחוק את המעבר הרגלי סביב הכנרת ואת הגישה למעיינות רקת שנמצאים בשטח הכנסייה, הוסרו כחודש לאחר פקיעתו של צו בית המשפט שניתן בנושא במסגרת מאבק ציבורי עיקש לשחרור חוף מעיינות רקת החמים והנגשתם לכלל הציבור.
מי שהובילה את המאבק הציבורי להנגשת מעיינות רקת והחוף הסמוך היא גליה יקים הרוש, פעילה חברתית, חובבת שחיה וזריחות ובעלת מספרת כלבים ידועה בטבריה. בסוף הקיץ האחרון גליה לקחה אותנו באמצעות גלשן סאפ לסיור מסקרן אל מאחורי הגדרות של הכנסייה הרוסית, אל מעיינות רקת המפורסמים. מדובר באחד המקומות הקסומים בישראל, חוף פראי ושקט ועשיר בצמחייה וציפורי מים.
אסף קמר מתלווה לגליה בחודש אוקטובר
(כתב: אסף קמר, צילום: אורי דוידוביץ, עריכה: איתי פולק)
המקום היפה הזה עומד במרכזו של קונפליקט מורכב ורגיש, גם ברמה הפוליטית והמדינית, בין זכות הקניין של הכנסייה הרוסית שמחזיקה בבעלות על השטח, לבין הגבלת זכותם החוקית של אזרחי ישראל להקיף את הכנרת בהליכה ולהתרחץ במעיינות החמים. מאחורי הקלעים רבים ניסו להפחיד את הרוש במטרה לעצור את המאבק לשחרור המעיינות. כמובן שהיא גם לא זכתה לשום סיוע.
"פניתי לכל מיני גופים ורשויות שונות וכל מה שקשור לטבע במדינה, אבל אף אחד לא הרים את הכפפה", סיפרה. "בקשר לרוסים, אמרו לי לא להתעסק איתם - כל המוסדות פחדו מהם. הגוף היחיד ששמע אותי היה היחידה האחראית על הפיקוח בצפון של משרד האוצר".
הרוש, שהעידה בבית המשפט כנציגת הציבור, לא מרוצה מהפשרה שנכפתה עליה וטוענת שתמשיך להילחם למען הציבור עד שישוחררו כל מעיינות רקת. "במשפט הגיעו לפשרה שהגדר תזוז וצריך לאפשר מעבר להולכי רגל בחוף", הסבירה, "אבל זה לא מספק כי יש עדיין מעיינות חמים שנמצאים בשטח הכנסייה ואנחנו נמשיך לפעול עד שתהיה גישה מלאה לציבור. אני לא נגד הכנסייה הרוסית, אני רק רוצה את המעבר סביב הכינרת שמגיע לנו ואת הזכות לשכשך בה ובמעיינות רקת החמים. בחורף, כשהכינרת קפואה, המים שיוצאים מהמעיינות ממש נעימים".
גליה בזריחה בחוף אחרי שהגדר הוזזה
(צילום: גליה יקים הרוש)
הרוש סיפרה לנו על המניעים שהובילו למאבק: "אני אוהבת את הכינרת, אני שוחה בה כל יום וגם חוקרת את החופים, גיליתי שרובם מגודרים וחסומים, חלקם באופן לא חוקי. אני זוכרת שפעם כשהילדים שלי היו קטנים לא היו גדרות סביב הכנרת, והשביל עבר דרך שטח המעיינות. היה כיף לילדים - והם זוכרים את זה עד היום".
למתבונן מהצד יהיה קשה להבין מדוע הרוש נלחמה להנגיש לציבור חוף פראי מבודד ומושלם שבו היא בדרך כלל המתרחצת היחידה, גן עדן עלי אדמות שעלול להפוך בקרוב לשטח שהציבור ילכלך עם אשפה וזבל. "הייתה לי התלבטות", סיפרה, "מצד אחד לי יש לי את החוף הזה ואני נכנסת אליו, גם אם יש גדר או אין גדר, ומצד שני - עכשיו כשזה נפתח לציבור וכולם יבואו לכאן עם לכלוך. ועדיין, למען הדור של העתיד - אי אפשר לקחת את החופים שלנו. כשיבוא עם ישראל אנחנו נחנך אותו לניקיון ולשמירה על ערכי הטבע. בכל מקרה אני אהיה שם לנקות את החוף בכל בוקר".
