6 צפייה בגלריה
לראשונה בישראייר: טיסה עם צוות נשי בלבד ביום האישה הבינלאומי 2021
(צילום: ערן בארי, באדיבות ישראייר)
איך יודעים שהגיע יום האישה הבינלאומי? מעבר לפרסומות לתכשיטים ומבצעי הטואלטיקה מכל כיוון, טיסות "נשים בלבד" מגיחות לפתע.
חברות תעופה, בארץ ובעולם בכלל, מתגאות בכך שהיום (וכנראה רק היום) תצא טיסה נשית בלבד: הטייסות - קברניטה וקצינה ראשונה - יושבות בקוקפיט, מנהלת השירות והדיילות מקבלות את פני הנוסעים בדלת המטוס. צוות אוויר מלא ללא איוש גברי אחד על הקבינה. בתוך כך, חברת ישראייר הוציאה היום (ב') טיסה שכולה מתופעלת על ידי צוות אוויר נשי בלבד.
מעין בכר, טייסת ארקיע, מספרת על המקצוע מהזווית שלה. 2018
ברור שמדובר ביוזמה טובה שעדיפה על פני מצב או שנים שכלל לא היה אותה, אבל למה לחכות שנה שלמה כדי להפעיל טיסה שכזאת? מהסיבה הפשוטה שאין מספיק טייסות לאייש טיסות כאלה כל העת. והנה ההסבר במספרים:
חמישה אחוזים מכלל הטייסים בעולם הם טייסות ואף פחות מזה קברניטות, רק 1.42 אחוזים. נתון זה נכון לשנת 2020 לפי ארגון הטייסות הבינלאומי. אם תיקחו את כל הטייסות שקיימות באירופה לא תצליחו למלא מטוס בואינג 747 אחד.
אנקדוטה מעניינת היא שבמהלך כתיבת שורות אלה, גם תוכנת WORD לא הכירה את המילה "קברניטות", ומיד סימנה אותה בקו אדום כטעות.
ומה המצב אצלנו בארץ? כמתוך 600 טייסים באל על יש כיום חמש טייסות. בארקיע יש שלוש טייסות מתוך 75 טייסים ובישראייר ישנם 53 טייסים מתוכם שתי טייסות. נתונים אלו נכונים לתקופת טרום משבר הקורונה אך התמונה ברורה.
אז יש שיאמרו שהבעיה מתחילה עוד קודם, מאחר שבארץ מרבית הטייסים מגיעים משירותם הצבאי בחיל האוויר. ושם כידוע, נשים בתא הטייס/ת זה עדיין מצרך נדיר, עם 62 טייסות בלבד שמשרתות היום בסדיר ובמילואים. מספר מגוחך לעומת עשרות אלפי הטייסים שיש ושהיו לאורך היסטוריית צה"ל. ותודה לאליס מילר שהצליחה להכניס את המושג קורס טיס לנשים, אי שם ב-1994 לאחר שעתרה לבג"ץ ועשתה היסטוריה.
אז נכון וברור לכולנו, שהבעיה של נשים שמשרתות כטייסות בצבא קיימת באופן מובהק אבל היא מגיעה משלב מוקדם יותר בחברה שלנו ובכלל. חשוב להבין שהסיבה שאנחנו רואים היום מספרים כל כך זעומים של נשים בתעופה, לעומת מקצועות אחרים שהחלו להראות איזון כבר מזמן, נעוצה בשילוב של אפליה מגדרית והבניה מגדרית שגרמה לנשים לחשוב שהן בכלל לא אמורות לחשוב על זה.
אומנם הטייסת הראשונה אי פעם הופיעה כבר ב-1910, לפני 111 שנים. ונכון, גם במלחמת העולם השנייה היה ניתן לפגוש במספר טייסות נשים אבל זאת משום שפשוט היה מחסור עצום בטייסים ונאלצו להכשיר את מה ואת מי שרק היה אפשר. וכך, בשנות ה-60 וה-70 נשים חזרו להיתקל ברקיע הזכוכית כאשר ניסו להתקבל למקצוע וקיבלו תשובות שליליות מאותם גברים שניהלו את חברות התעופה ובתי הספר לטיס.
דוגמה יפה מגיעה מטייסת אמריקנית בשם בוני טיבורזי שניסתה להתקבל כטייסת בחברת תעופה מסחרית. "כתבתי לכל חברת תעופה שקיימת", סיפרה בריאיון פודקאסט של ה-BBC. "חברה אחת אפילו הואילה בטובה להשיב לי וכתבה בחזרה: 'לעולם לא נעסיק אישה כטייסת אז בבקשה תפסיקי לכתוב לנו'". אבל כמו מרבית הסיפורים האמריקאיים גם לטיבורזי היה סוף טוב כאשר ב-1973 היא התקבלה לבסוף לשורותיה של אמריקן איירליינס.
בוני טיבורזי, הטייסת הראשונה בחברת תעופה מסחרית מהגדולות בעולם, אמריקן איירליינס (מתוך עמוד הטוויטר NIAF)
גם מבדיקה של צדדים אחרים בעולם התעופה והתיירות – עולה מצב דומה ומעציב לא פחות. מתוך כ-600 בתי מלון בישראל, תמצאו רק 94 מנכ"ליות של מלונות. את מספר המנכ"ליות של חברות נסיעות ותיירות ניתן לספור על יד אחת וגם אז לא תזדקקו לכל האצבעות, מספר מנכ"ליות חברות התעופה בארץ היה מאז ומתמיד – אפס, ואתם יכולים להבין לאן הרוח הא-נשית נושבת גם ביתר התחומים בענף.
המספרים ברורים ומביכים מאוד גם ואולי בעיקר כי אנחנו נמצאים בשנת 2021. ונכון, הם לא שונים בהרבה מכל ענף או מגזר עסקי אחר במדינה, אבל יום האישה הבינלאומי - מונח בעייתי בפני עצמו שצריך להיעלם מהעולם, מהווה מעין תירוץ להתבונן רגע בפערים הבלתי נסבלים שזועקים גבוה לשמיים, גם הרבה יותר מעשרות אלף רגל.
אם אי פעם יתמזל מזלכם (לא באמת) ותגיעו לכנס תיירות בישראל, כנראה שתיאלצו ללחוץ ידיים או - לשלוף מרפקים אל מול מרפקים - של גברים בעיקר, שברובם גם שייכים לאותה שכבת גיל.
6 צפייה בגלריה
הטייסת ההולנדית שמכניסה את עשרות אלפי עוקביה אל חייה בקוקפיט
(צילום: לינדי מריאלה כץ טייסת הולנדית)
ונכון, ניכר שמתחיל לצוץ שינוי בעניין. מדי שנה אפשר לראות יותר ויותר פרצופים של אנשים מעוד סוגים, מגדרים, עדות וגילים, אך עדיין הפער של גברים מול נשים הוא גדול וגס מדי, ללא כל סיבה מוצדקת. ואת הבעיה הזאת צריך וניתן לשנות. אם זה דרך הרצאות אורח בכיתות על ידי נשים בתעשייה, בדגש על טייסות שיכולות להטמיע את החלום להיות טיסת בקרב ילדות, או באמצעות הרשתות החברתיות שיכולות ״להכניס״ את העוקבים הצעירים אל חייהן המסקרנים של הטייסות, וסליחה על הקלישאה אבל השמיים הם הגבול ואולי גם הם לא.
אז בפעם הבאה שעולה בנו תחושת גאווה מלעלות או לשמוע על טיסת "נשים בלבד", בואו נשאף לראות טיסות שבהן מספר הדיילים משתווה למספר הדיילות ומספר הטייסות משתווה למספר הטייסים.
שניכנס למלונות שמספר החדרנים משתווה למספר החדרניות ומספר המנהלות והמנכ"ליות למספר המנכ"לים.
שנוכל להשתזף בטן-גב ליד בריכה שיש בה מספר שווה של מצילות לעומת מצילים ושסביב הלובי יסתובבו קצינות ביטחון במספר השווה לקציני הביטחון במלון.
ולא, זה כבר מזמן לא לגיטימי להעביר בדיחת חנייה ברוורס כשאתם שומעים שמי שמטיסה אתכם היום היא אישה.
הכותבת היא עורכת ערוץ החופש של ynet
