על אף שהחופים של תל אביב ושל עזה ניצבים מול אותם גלים של הים התיכון, למעשה הם קיימים בשני עולמות נפרדים. בתל אביב נשים רבות לובשות בגד ים ביקיני והגברים לבושים בגופיות ובמכנסיים קצרים. רבים מגיעים אל החוף עם בקבוקי בירה קרים, כלבים רודפים אחרי צלחות מעופפות וגולשים צועדים על החול עם הגלשנים שלהם. במבט ראשון זה נראה כמו סן דייגו או מרסיי, מטרופולין עשיר ליד הים שבו אפשר להתעלם בנחת מהבעיות והקטסטרופות השונות של המזרח התיכון.
עזה, במרחק של 70 קילומטרים בלבד, היא מובלעת פלסטינית צפופה ומנותקת שמצויה בהסגר מאז שחמאס תפס את השלטון בשנת 2007. חוף הים הוא אחד מהשטחים הפתוחים היחידים שבהם משפחות יכולות לנשום, במציאות העזתית זהו שטח נדיר ללא גדרות או מגדלי שמירה.
הצלם עודד בלילטי, כמו רוב הישראלים, לא היה בעזה מאז שישראל נסוגה משם במסגרת תוכנית ההתנתקות ב-2005. חאליל חאמרה, כמו רוב הפלסטינים מעזה, לא היה מעולם בתל אביב. שני הצלמים זוכי הפוליצר מסקרים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני עבור סוכנות הידיעות AP כבר שני עשורים, אך פגשו זה את זה רק פעם אחת בתערוכת צילום שנערכה באירופה בשנת 2003.
במסגרת העבודה על הפרויקט הם שוחחו זה עם זה בזום. במשך חודשים הם צילמו ושלחו זה לזה את הצילומים, מנסים למצוא תמונות שמתקשרות זו לזו. לאחר שסיקרו ארבעה סבבי לחימה ברצועת עזה, כל אחד מהצד שלו, הם ניסו ללכוד מציאות משותפת.
"באותו יום שבו עמדתי עם הרגליים בתוך במי הים של תל אביב, חאליל עמד עם רגליו במים של חוף עזה, אלה אותם המים", אמר בלילטי שסיפר כי העבודה על הפרויקט גרמה לו להרגיש כאילו הוא רואה את עזה דרך עיניו של חאליל. חאמרה התרגש במיוחד משני צילומים כמעט זהים מתל אביב ומעזה, בכל אחד מהם נראים שלושה צעירים בשנות ה-20 של חייהם שוכבים על החוף".
בחורים בגיל הזה בישראל משרתים בדרך כלל בצבא. מנגד, עזתים צעירים רבים בגיל הזה בעזה מסכנים את חייהם בהפגנות אלימות לאורך גדר הגבול. "אבל החבר'ה האלה", אמר חאמרה, "הם נחו, הם שחו, הם עשו כיף".