הדיילת שחושפת את הסודות מהטיסה | הטיקטוקרים
(צילום: ירון שרון)
הכירו את שרי בכמאיר-ארזי, דיילת עם 22 שנות ותק שבשמונה השנים האחרונות משמשת מנהלת שירות ובטיחות בטיסה בחברת אל על. בשנתיים האחרונות, כשהזמן בטיסה מאפשר לה, שרי יוצרת סרטוני טיקטוק שבהם היא חולקת עם 42.5 אלף עוקביה רגעים מהחיים כדיילת אוויר. "אני רוצה להראות שהחיים שלנו כדיילים הם יותר מ'היי, תראו הגעתי לניו יורק, איזה כיף לי", אמרה בשיחה עם ynet. "אני רוצה להראות מי אנחנו מעבר לזה, ומה אנחנו עושים בעבודה מעבר ללהגיש קפה ותה".
בערוץ הטיקטוק שלה "הַדַּיֶּלֶת" שרי חושפת אינטראקציות בין אנשי הצוות, ולוקחת את הגולשים אל תוך תאי המנוחה הנסתרים ופינות נוספות פחות מוכרות במטוס.
את מגלה הרבה סודות מהמטוס לצופים שלך?
"יש הרבה יותר סודות שאני לא מגלה. בנושאי ביטחון אני לא מדברת בכלל. לא אדבר על שכר או על יחסי עבודה. אלה דברים מאוד אישיים, שקשורים להגנה על החברה ועל אנשים שאני עובדת איתם".
שרי הגיעה למקצוע הדיילות במקרה, ולמעשה לא טסה כלל עד גיל 18. אחרי הצבא החלה ללמוד, ורק בשלב מאוחר יותר בער בה הרצון לטייל בעולם, והיא החליטה לשלב את העבודה כדיילת במקביל ללימודים.
כמובן ששרי פרסמה סרטון על צילום הכתבה הזאת
"ברגע שאני יוצאת מהבית ושמה על עצמי מדים ועקבים ומתאפרת - אני מישהי אחרת", סיפרה. "אני נכנסת לתוך איזו סצנה בחיים של מישהי שחיה בסרט. אנחנו מטיילים בכל העולם ונמצאים במלונות מצוינים.
"בתור ילדה בת 20, כשהתחלתי, למדתי להיות עצמאית מהר מאוד, חברותית, מתקשרת עם אנשים בצורה מהירה ויעילה. בהתחלה היה סוג של הלם. יש קסם באורח חיים שבו את שבוע בבנגקוק, ואז בלוס אנג'לס. יש בזה קסם, ואני מרגישה בת מזל".
בתחילת דרכה בטיקטוק שרי הייתה מתכננת את הסרטונים, אך כיום היא מפרסמת חומרים בצורה יותר ספונטנית. "אני רואה סיטואציה וזורמת איתה", סיפרה. "אני עולה לטיסה ורואה צעיף של דיילת מקופל בצורה מסוימת, ואז אני עושה מזה טיקטוק. לא הכול מתוכנן. הרבה פעמים אני פשוט מרימה את המצלמה ומקשקשת, מספרת מה שבא לי באותו הרגע.
"בעבר תכננתי. הייתי רושמת לעצמי ולומדת סאונדים ורוצה לראות איזה טיקטוקים אני רוצה לעשות. לפעמים אני רואה טיקטוק שאומרת, 'יואו! זה יהיה מגניב במטוס', אבל מאז שכמות העבודה עלתה בטיסות, ואני עוד המנהלת של הצוות והטיסה, אין לי כל כך הרבה זמן. טיסה היא דבר מאוד אינטנסיבי, ומהרגע שאתה בתדרוך ועד לנחיתה אתה בדופק גבוה, אז אין הרבה מקום לעשות את זה. גם הבנתי שאנשים מאוד אוהבים כשאני מדברת בסרטונים, יותר מאשר ריקודים.
"פחות מעניין לראות אישה בת 45 רוקדת, יותר מעניין לשמוע אותי מספרת, מראה צוותים, אז זה הכיוון החדש שאימצתי לאחרונה. גיליתי שהטיקטוק זו פלטפורמה שאתה לא חייב להיות בה מאה אחוז, להיפך. זה מאוד מתאים לי כי אני לא פרפקט".
שרי נכנסה לעולם הטיקטוק בזמן שהייתה ברילוקיישן עם המשפחה מטעם העבודה של בעלה. "הבת שלי הכניסה אותי לעולם הזה", סיפרה. "כשהתחילה הקורונה היה לנו קטע שהיינו כולנו רצים קצת, ובסיום כל ריצה עשינו טיקטוק ביחד".
את סרטון הטיקטוק הראשון בנושא תעופה צילמה בהונג קונג בזמן הקורונה: "כשהגעתי לשם ופתאום ראיתי את השדה העצום, שהייתי רגילה לראות מלא באנשים, שומם מאדם, זה היה נראה לי מחזה דיסטופי. כולם בסגרים, אין כניסה לאף אחד לשום מקום, ואני מטיילת לי בעולם בטיסות מטען במקומות שאף אחד לא רואה. התחלתי לעשות סרטונים על איך זה לטייל בעולם בתקופה הזאת".
כדיילת שהובילה מטענים באותה תקופה, שרי הרגישה שליחות עיתונאית של ממש להוציא החוצה את הדברים שהיא רואה: "הגעתי לניו יורק, הייתי בבידוד, ועשיתי סרטון טיקטוק מצחיק כזה של החלפת בגדים, וזה סִקרן אנשים לראות חיים של דיילים בתקופה הזאת".
מאז שרי צילמה עשרות סרטונים, בהם סרטוני טיקטוק "קלאסיים" יותר עם מנגינות וריקודים. בנוסף, היא מקפידה לנהל שיח תמידי בינה לבין העוקבים שלה, עונה לשאלות שלהם על עולם התעופה, מסייעת לנוסעים עם חרדות טיסה ובעיקר משתפת בחוויות מהטיסות, כשלא פעם אנשי צוות מצטרפים לסרטונים.
מהו הדבר הכי הזוי שקרה לך בטיסה?
"בגובה 30 אלף רגל נוסע החליט שאנחנו לא זזים, והכול זה קונספירציה. הראיתי לו במפה שאנחנו כן זזים, הסברנו לו וחשבתי שהוא מתבדח איתי. יכול להיות שזאת הייתה תופעת לוואי של חרדה, אני לא שופטת אף אחד. גם קרה שברק פגע במטוס, אבל זה עבר בשלום ולא נגרם נזק".
