הצצה לשגרת טייס ישראייר, עומר רונן, בימי קורונה
(צילום: אורי דוידוביץ'. עריכה: גיא פוקס)
עומר רונן, בן 43, עובד כטייס בישראייר זה 15 שנה וטס כבר 25 שנה בסך הכול. רונן, יוצא חיל האוויר שידע לא מעט רגעים לא שגרתיים בחייו, מספר על התקופה המיוחדת - בלשון המעטה - שהוא חווה בששת החודשים האחרונים.
"מבחינתנו - כמו הרבה מגזרים בארץ ובעולם בכלל - כל החיים השתנו והתהפכו לנו. סביב 18 במרץ 2020 עברנו ממאה לאפס באופן די פתאומי", משחזר רונן.
הפעילות של הטייסים בחברה השתנתה מאוד, והפכה יותר לפעילות הטסת מטען. בנוסף, בעקבות המצב החריג, המציאות הכתיבה לטייסי ישראייר לטוס ליעדים שמעולם לא טסו אליהם עם החברה בעבר, כמו הודו, סין וקזחסטן.
עד לתקופת הקורונה, מרבית טיסותיה של ישראייר, מלבד הפנים-ארציות, היו בעיקר ליעדים באירופה, שהרחוק מביניהם היה טנריף ולזנזיבר.
"אחרי שמגיעים ליעדים האלה, יש הרגשת גאווה, אישית וגם על כך שהחברה יודעת לשלב ידיים מלמעלה עד למטה ולעשות את המשימות על הצד הטוב ביותר, ובאופן שמשרת את החברה, את העובדים שלה ואת עם ישראל", מספר רונן ומדגיש במיוחד את פועלו של אורי סירקיס, מנכ"ל ישראייר, על התנהלותו הלא מובנת מאליה, לדבריו, בתקופה שכזאת.
רונן מספר כיצד בשלב הראשון הטיסות בוטלו לחלוטין, והייתה דרישה מצד החברה לקצץ בצוותים ולרדת לכוח אדם מינימלי, לצד קיצוץ בשכר.
"תחילה 60% מהטייסים היו אמורים לצאת לחל"ת אבל בשלב מסוים הוחלט, בצעד שהגיע מהטייסים יחד עם הנהלת החברה, לקצץ בשכר של כולם ב-50% על מנת שלא להגיע למצב של הוצאה לחל"ת.
"זה היה קיצוץ משכורת גדול אבל גם סולידריות, בעיקר כלפי הטייסים עם הוותק הקצר יותר. החלטנו שכולנו באותה סירה, והולכים על אותה נוסחה עבור כולם, למרות שלישראייר זה עלה יותר".
מה שמעניין הוא שלאחר ההחלטה הזאת, דווקא בחודשיים הראשונים למשבר, טייסי החברה טסו הרבה יותר מהרגיל - בין 150 ל-200 אחוזי משרה - בגלל טיסות מטען שלא היו בתכנון הראשוני.
ומה קורה בתקופה האחרונה מבחינת היקף העבודה?
רונן מספר כי עכשיו הם עובדים הרבה פחות - "טסתי היום אחרי שלא טסתי שבוע, דבר שלא קרה בעבר" - אבל הם העדיפו מצב כזה על מצב שבו חלק מהטייסים ייפגעו ויוצאו לחל"ת.
"בחודשיים האחרונים עברנו למצב אחר – מין מלחמת התשה. מצד אחד ציפינו שהשמיים ייפתחו כבר במאי, ומצד שני זה לא קרה ועדיין לא קורה.
"אז בעצם כל מה שקשור כרגע לתעופה ולתיירות בינלאומית בהולד, וגם אנחנו בתוך זה - מחכים כבר לפתיחת השמיים.
"אנחנו טסים היום פחות, אבל כשטסים, אחרי ההמראה הלב מתמלא בשמחה שקשה להסביר.
איך זה לטוס עם הרבה פחות נוסעים, זה משנה בכלל ליושבים בקוקפיט?
"המטוס יכול להכיל 180 נוסעים או ארבעה אנשי צוות - זה לא משנה לי כמה נוסעים נמצאים מאחורה, נוהלי הבטיחות הם אותם נוהלי בטיחות".
רונן מספר כי בכל פעם שמתעוררת משימה לטיסת מטען מורכבת או רחוקה בהרבה מאלו שהחברה רגילה לבצע, טייס מתנדב להוביל את הפרויקט.
"אם זה היה פרויקט הבאת ציוד מסין או פרויקט הטסת דוקטורנטים להודו או פרויקט הפיכת תא נוסעים לתא מטען - בכל פעם קם טייס אחר שהוביל אותו.
"אלו פרוייקטים שאנחנו הטייסים עושים בהתנדבות ממש, דרך קבוצות וואטסאפ. זה אופי מאוד שונה מאשר מה שהיה בעבר. פה אנחנו צריכים לטוס עם ציוד שלא כל כך מותאם ליעד מרוחק, בדרך כלל עם עצירת ביניים אחת או שתיים, אז זה מאוד מורכב ושונה לחלוטין".
"למשל בסין מדובר באזורים מאוד גבוהים, אז זה אומר לארגן תא מטען עם בקבוקי חמצן.
"להודו זה טיסה מעל מים - שעד אז לא הייתה לישראייר היכולת הזאת. אז מתאמנים בבריכה בארץ, משנים את המטוסים וטסים להודו".
10 צפייה בגלריה
מסלול הטיסה של מטוס ישראייר להודו עם עצירת ביניים באדיס אבבה, אתיופיה
(צילום: Flightradar24)
לדבריו, הטייסים מאוד שותפים ומובילים את המהלכים האלו, הן בניהול והן בתפעול האירועים, שהם לא רגילים בחברה.
"פתאום את רואה טייסים מעמיסים ארגזים בידיים, ואחרי 24 שעות טסים לסין. יש התגייסות טוטאלית של כל החברה, אחרת שום דבר מכל זה לא היה קורה. אנחנו ממציאים את עצמנו פעם בשבוע בערך".
זה נשמע דווקא מרגש יותר.
"חד-משמעית זה מרגש. למשל לראות את הזריחה מעל שנגחאי - זה מפתיע לא משנה כמה מתכוננים לזה. פתאום אתה שם, ועוד בתפקידים שפחות הורגלת אליהם כטייס כמו כל תפקידי המשא, ההעמסות בידיים וההתעסקות בבלת"מים (בלתי מתוכנן)".
רונן נזכר בסיפור יוצא דופן שחווה בסין, שבו הוא ויתר צוות הטיסה נכנסו ל"מלון בידוד" לאחר שנחתו בשנגחאי - ללא מפתח לחדר או אפשרות לצאת ממנו.
"אנחנו מגיעים למלון בסין שאף אחד מהצוות בו לא מבין אנגלית. מכניסים אותנו דרך כניסת עובדים - על כל המשתמע מכך - ולא דרך הקבלה, ופתאום אנחנו נכנסים ישירות לקומה החמישית ומגלים מלון מפואר ברמת חמישה כוכבים. לא משהו שיכולת לנחש בכניסה האחורית שדרכה הכניסו אותנו.
"לאחר מכן מגיעים לחדר בלי מפתח ובלי כלום, ורק אחרי שנכנסתי לחדר אני מבין שאין מפתח בכלל. אני פונה לעובדת במלון שאיכשהו מסבירה לי שאין מפתח. כשאני שואל מה אם אני רוצה לצאת מהחדר, היא עונה לי שאין לצאת - 'אם אתה יוצא מהחדר, הדלת ננעלת'".
בסוף עוד תתגעגע לתקופה הזאת.
"אני לא חושב. זו תקופה עם המון חוסר ודאות. ממצב שאני יודע בדיוק מה קורה איתי מבחינת לו"ז קדימה למצב של חוסר ודאות מוחלט ומבעיה לפתרון, וחוזר חלילה. יש המון שינויים והסתגלויות שצריך לעשות בזמן קצר".
בסופו של דבר פחות מלהיב להטיס מטענים מאשר אנשים, לא?
"אין לי שום בעיה לטוס טיסת מטען. אני לא רואה בזה טיסה שהיא נחותה יותר. הרי חלק מהטיסות האלו מגיע מהצורך לשבור את המצור האווירי על מדינת ישראל, שאנחנו שותפים לו.
"אם זה יבוא ויצוא של דברים, הטסת ציוד רפואי או הבאת עולים לארץ - כל אלו טיסות ערכיות וחשובות שאני רוצה לעשות על הצד הטוב ביותר. אפילו טיסות של ארונות קבורה של אנשים שרצו להיקבר בארץ הקודש - זו גם משימה חשובה מבחינתי".
