אסף קמר מרחף בכינרת
(כתב: אסף קמר, צילום: נדב אבס, צילום רחפן: עדי דגני, עורך: איתי פולק)
מי לא חולם בימי הקיץ החמים והלחים של אוגוסט על ריחוף אינסופי וחרישי בגובה של מטר מעל המים במהירות שיא מטורפת עם רוח שמלטפת את הפנים ואדרנלין טהור שממלא את הגוף? מתברר שחלומות מתגשמים - קוראים לזה "גלשן פוייל חשמלי" ויצאנו לכינרת לנסות אותו.
שעת בוקר מוקדמת בחוף מעגן בדרום האגם הלאומי, עדי דגני, גולש הקייט הוותיק ונציג חברת Elevation יבואנית גלשני ה-Fliteboard, מוריד מהגגון של הרכב הפרטי שלו את גוף הגלשן. בחוף אנחנו מחברים לו את חרב הפוייל המהפכנית, שבניגוד לחרבות הקלאסיות של גלשנים היא מזכירה את האות האנגלית T.
דגני, מדריך לגלישה בגלשן פוייל חשמלי, מסביר על הטכנולוגיה החדשנית: "הגלישה בגלשני פוייל בכלל, וחשמליים בפרט, מאוד מפותחת בעולם. הכנף גורמת לך להיות קל משקל על המים - ואתה מרחף". כיוון שיש לי רקע בגלישה, דגני מלא ביטחון ומבטיח לי שתוך כמה דקות אלמד את השיטה. "מדובר בכלי מאוד קל לשימוש ואין שום סיבה שלא תצליח", הוא מעודד אותי.
לאחר הסבר קצר על המנוע החשמלי ועל השלט האלחוטי, דרכו ניתן לקבוע את המהירות של הכלי (עד 52 ק"מ), מתברר שאני מוכן. מה שהוסיף ללחץ הנפשי היה ערימות של ציוד צילום מקצועי שכולל שני רחפנים, שתי מצלמות גו פרו, מצלמת וידאו, שתי חצובות ומצלמת ריפלרס עם עדשה מקצועית של צלם פפראצי.
הצלם הנלהב שלנו והכמות ההיסטרית של העדשות והמצלמות השונות הבהירה לי שאין מקום לטעויות, וכל התרסקות מביכה שלי תצולם בשלל זוויות למען ההיסטוריה והתיעוד העיתונאי. מה שהוסיף לסטרס ולפחד מפני כישלון היה תצוגת התכלית הקצרה והמדהימה של דגני עם כלבת הזאב השובבה שלו - טסים ביחד על הגלשן מעל המים במהירות שיא ובהנאה גלויה כאילו שמדובר בדבר הכי קל בעולם.
קרם הגנה עמיד למים, חליפת הצלה, קסדה, קושרים את השלט האלחוטי ליד ימין עם ליש קטן - ואני מוכן להיכנס למים ולהגשים חלום. לפני שמתחילים צריך קצת להתרחק מהחוף עם הגלשן למקום שבו המים מספיק עמוקים לחרב הפוייל הענקית שגובהה כמטר.
בחודש אוגוסט המים המדהימים של הכינרת חמים ומלטפים. אני נשכב על הגלשן, מחזיק ביד את אחת את החרטום וביד השנייה אני מציב את השלט על נקודה מסויימת באסטרודק (השטיח המחוספס עליו עומדים בגלישה- א"ק) שמפעילה את המנוע. לחיצה קלה על ההדק - הילוך ראשון - ואני מתחיל להתקדם במים בסגנון גלישת בוגי, עובר את מבוך קני הסוף לכיוון המים העמוקים והפתוחים.
בהתאם לתדריך הקצר של דגני, בהילוך השלישי אני עובר לעמידת ברכיים ובהילוך החמישי אני כבר עומד על האסטרודק ביציבות ושט עם הגלשן. זו חוויה נעימה ללא ספק, אבל לא לשם כך התכנסנו. מעלי הרחפן מזמזם, מהחוף המצלמות מציצות, על הקסדה יש מצלמה קטנה נגד מים שהתחילה כבר לרוץ - ואין ברירה אלא לעבור להילוך שישי - ולהתחיל לרחף.
המהירות מתגברת, הקצף עולה ורעש המים המתחככים בגוף הגלשן גובר. פתאום נהיה שקט כמעט מוחלט, אני קולט שחרב הפוייל התחילה לפעול והיא מעלה את הגלשן החשמלי מטר מעל לפני המים ואני טס במהירות מטורפת, הרוח מלטפת את הפנים, אני מחפש את הרחפן לוודא שהצליחו לצלם אותי - מצליח כמו גדול על הפעם הראשונה ומיד מתרסק בהתחרטמות מטורפת לתוך הכינרת.
לאחר עוד כמה ניסיונות כושלים אני חוזר לדגני לשיעור קצר שבו הוא דורש ממני לשכוח את כל מה שאני יודע ומכיר על גלישה ולנסות להתייצב בקצה האסטרודק - על החרטום של הגלשן.
הפעם זה מצליח ובענק, הילוך שלישי ברכיים, הילוך חמישי על הרגליים, מתארגן בזהירות עם שתי הרגליים על החרטום של הגלשן, הילוך שישי הפוייל מתחיל לעבוד - הגלשן מתחיל להתרומם מהמים ובמקביל אני מחפש את הנקודה הקסומה והשברירית שמעניקה את שיווי המשקל המיוחל, אני מוצא אותה בקלות - ומתחיל לטוס.
מדובר בתחושה חדשה ושונה לחלוטין מכל מה שהכרתי בעולם הספורט הימי, המהירות מטורפת, 35 קשר בהילוך שביעי ויש לכלי הזה 20 הילוכים. השקט הכמעט מוחלט במהלך הגלישה הוא חוויה מאוד מיוחדת וממכרת, אפשר להסתכל על הנוף, לחשוב מחשבות, לשמוע ציפורים מצייצות ואם מסתכלים בזהירות למטה אפשר לראות במרחק של מטר את הגלים הקטנים של הכינרת - אין קצף ואין חיכוך - פשוט תענוג עילאי.
אני טס במהירות שיא באמצע הכינרת, הרוח הנעימה מייבשת את הבגדים ואני מתחיל ללמוד את מגבלות הכלי ומבצע בעדינות קצת פניות. פתאום אני שומע זמזום מעצבן מעל הראש, אני רואה את הרחפן ואני נזכר שבעצם באנו לצלם כתבה. אני מחליט לנופף לשלום למצלמה ולעשות קצת הצגות של אלוף וזאת הייתה טעות חמורה - פתאום אני עף באוויר לגובה, הגלשן מתהפך עלי, אני חוטף בומבה מטורפת ומתרסק במים כמו צנחן מסכן - ללא מצנח.
בגלל האדרנלין אני לא מרגיש בכאבים וחוזר עצמאית עם הגלשן לחוף, לקול צהלת הצלם ודגני המאושרים שטוענים שהצליחו לצלם את, "ההתרסקות המפוארת של העשור - התרסקות המאה!".
לסיכום, גלשן פוייל חשמלי הוא חווית אקסטרים מטורפת וקיצונית של ריחוף מעל המים במהירות שיא. הלימוד מהיר וקל יחסית והנפילות מאוד כואבות ולפעמים גם מסוכנות. מומלץ בעיקר לגולשות וגולשים הרפתקנים וחובבי ספורט אתגרי שרוצים להרגיש את הדבר הבא בעולם הספורט הימי העתידני.
