הדיילת שהפכה למנכ"לית חברת תעופה - סיפורה של יעל ברזילי, מנכ"לית יונייטד איירליינס ישראל
(בימוי: אסף קוזין. צילום: שמוליק דודפור, עריכה: אורי סתיו)
כדי להבין איך הגיעה ממשרת דיילות (שהייתה פסגת חלומותיה אז) למנכ"לות, יעל ברזילי - המנכ"לית הנכנסת של יונייטד איירליינס ישראל, חוזרת איתנו אחורה לתקופה שבה להתקבל להיות דיילת בחברת התעופה הלאומית של ישראל דאז, הרגיש עבורה הדבר הכי גדול בעולם, ואיך החברה שהייתה לה בית למשך תקופה ארוכה עד שעברה למתחרה, החברה החדשה מארה"ב, היא גם זו ש"דחפה" אותה לאן שהיא היום.
וגם - היא מספרת עד כמה זה אישיו להיות אישה בעולם שרובו גברי בתחום ניהול חברות תעופה, ועדיין, לעשות מזה אישיו - "זה לשים אותנו במקום שאנחנו לא רוצות להיות בו".
מבט זריז בקורות החיים שלך מלמד שבכלל חלמת בהתחלה על ענף אחר לגמרי.
"רציתי להיות במאית קולנוע. קולנוע זה משהו שתמיד מאוד משך אותי". ברזילי מספרת על עצמה שהייתה "ילדה טובה רמת אביב", והלכה ללמוד תואר ראשון בקולנוע באוניברסיטת תל אביב. "נהניתי מאוד מהלימודים ותמיד לקחתי את תפקיד הבימוי. הייתי רואה את ברגמן והוא היה הרול מודל שלי".
אז כבר בשלב הזה נמשכת לתפקידים ה"גבריים" יותר. למה לא נשארת שם?
"תמיד היו לי חלומות גדולים, אבל תקרת הזכוכית של הקולנוע הישראלי, לא כאישה אלא פשוט כישראלית עצרה אותי. הקולנוע הישראלי היה בחיתולים וזה היה מין חלום באספמיה להצליח בזה. אז הבנתי שלחלום על לעשות את זה ועוד בגדול זה בבחינת טמטום.
"זה לא היה ריאלי ובטח לא לאישה כי הרוב היה גברי גם אז, אבל מצד שני קיבלתי המון פידבק חיובי מהמרצים שלי". ברזילי מנסה להבין מה עשתה בשנות ה-20 המוקדמות לחייה שהצליח להרחיק גברים באופן כזה שהם לא יאיימו עליה או יסתכלו עליה בהחפצה. "כבר אז יצרתי בלא מודע מין מחסום לכל אותם הגברים שפשוט פחדו לגשת אליי".
כיאה לליידי קלאסית, את שאלת הגיל היא מדפדפת בעדינות. "הגיל זה לא משהו שאני מודה בו בפני עצמי אז זה לא אישיו אצלי". ונראה שכבר בשנות העשרה לחייה היא לא ממש התייחסה למספר הזה שנקרא גיל, כאשר התפלחה למשרדי מנהל תחנת אל על בנתב"ג כדי להציב לו עובדה שהיא הולכת לעבוד אצלו.
"בימים ההם להיות דיילת אוויר היה מקביל בערך ללהיות ראש ממשלה, לא פחות. זה היה יוקרתי. המדים יפים, כולם נראים טוב במדים, כל טיסה היא הרפתקה חדשה. כשאת עוברת בקבינה זה קצת כמו להיות על הבמה"
"רציתי לעבוד באל על, מה שלא היה אפשרי כי הייתי נערה לפני גיוס ובזמנו לא קיבלו בכלל עובדים שלא עשו שירות צבאי. אבל כל כך רציתי שהגעתי למשרדים שלהם בבן גוריון ופשוט התפלחתי למשרד של מנהל התחנה ואמרתי לו שאני נורא רוצה לעבוד באל על. הוא לא הבין מה הילדה הבלונדינית הזאת עושה אצלו במשרד אבל אותי זה לא עניין. אני הצבתי עובדה והוא השתכנע", מספרת ברזילי ומוסיפה כי "היום לא היה הייתי מעיזה לעשות את זה".
"כשהתקבלתי להיות דיילת הייתי בפסגת האושר"
לאחר כמה חודשים היא התגייסה לצה"ל, שם שירתה כרל"ש של מפקד יחידת עילית, סודית. עם שחרורה הלכה ללמוד, כאמור, באוניברסיטה ובשנה השנייה כבר הצטרפה חזרה לשורות אל על, הפעם כדיילת אוויר - החלום הגדול.
"בימים ההם להיות דיילת אוויר היה מקביל בערך ללהיות ראש ממשלה, לא פחות. וכשהצלחתי להתקבל הייתי בפסגת האושר. זה היה באמת משהו מאוד מיוחד, זה היה יוקרתי. המדים יפים, כולם נראים טוב במדים, כל טיסה היא הרפתקה חדשה. כשאת עוברת בקבינה זה קצת כמו להיות על הבמה.
"ואז יש חו"ל, ואת כל יום בעיר מהממת אחרת בעולם. את מאוהבת בפריז ואת מתה לנסוע לניו יורק שוב ושוב ואת חווה תרבויות ומפגשים עם אנשים והכל מעניין, יש הרגשה שיש לך סוג של הילה מעל הראש. יש משהו מאוד הרפתקני בזה, משהו שמתחדש כל הזמן, המון אדרנלין".
ולמרות החיים הסוערים מלאי האקשן שחוותה ברזילי כדיילת אוויר, אחרי שש שנים בתפקיד, היא הרגישה שהיא רוצה יותר מזה. וכאן, למעשה, אל על תשחק תפקיד חשוב במהלך חייה ו"תדחוף" אותה לעבר החברה החדשה והמתחרה מארה"ב, ובעתיד גם למנכ"לות.
כשהמילה "לא" לא באמת משפיעה
"אז לא הייתה קביעות לדיילי אל על, היו מפטרים עובדים אחרי 12 חודשים. וכשאני התחלתי לעבוד בדיוק פתחו לראשונה את הקביעות ונתנו אותה למספר דיילים מצומצם כמעין פיילוט. בצורה לא מוסברת אני הייתי אחת מהם.
"אז לצערי או לשמחתי קיבלתי קביעות, וזה היה לייף צ'יינג'ינג עבורי כי אם לא הייתי מקבלת אותה הייתי כנראה מפוטרת מאל על ולא הייתי נשארת בתחום הזה, לא הייתי ממשיכה בעולם התעופה".
ברזילי התגלגלה לקורס בשיווק שאל על פתחה יחד עם אוניברסיטת תל אביב, וגם הפעם היא הוכיחה שהתשובה "לא" ממש לא מעניינת אותה. "שמעתי שנפתח קורס כזה וביררתי עליו פרטים אבל מיד התברר לי שההרשמה לקבוצה, שמיועדת לעשרה אנשים בלבד, כבר נסגרה. אבל לא ויתרתי".
הרי אחרי שהתפרצה למשרדו של מנהל התחנה של אל על והציבה לו עובדה בתעוזה שרק בת עשרה יכולה להעז, מה זה בשביל ברזילי לקבוע לשני ארגונים גדולים כמו אוניברסיטת תל אביב ואל על שאת הקורס הזה הם לא עושים עם עשרה אנשים אלא עם 11. "הצלחתי לשכנע אותם ואיכשהו אני הייתי בסוף הנרשמת מספר 11 בקורס".
מאיפה מגיעה החוצפה הזאת? תכונה שעברה מההורים?
"אני לא זוכרת שראיתי אותם כלוחמים, אפילו להפך. אבל אני כן זוכרת שראיתי אותם עולים חדשים בארץ ואף פעם לא עצרתי לשאול אותם אם הם מרוצים מהמעבר הזה לישראל. ברזילי והוריה נולדו בפולין וכשהייתה פעוטה הם עלו לארץ. "אני גם הייתי בעצם עולה חדשה ותמיד רציתי להיות הכי ישראלית, צברית. בגלל זה למדתי לדבר עברית הכי טוב שאני יכולה, כדי להוריד ממני כל סממן זר".
את החלום של האמא הפולנייה, אגב, היא לא קיבלה מאמה שדווקא שמחה מאוד כשבתה הפכה לדיילת אוויר ולא לרופאה או לעורכת דין. החלום הזה קפץ דור וכיום בתה האחת של ברזילי סיימה לימודי משפטים והשנייה לומדת רפואה.
"אמרתי למנכ"ל יונייטד בזמנו - 'עזוב אותי מחברה אמריקנית שאולי תבוא ואולי תלך. את אל על לא עוזבים'"
דמיינת אי פעם שתעברי מהחברה שהייתה לך בית במשך שנים והרגישה כמו גאוות יחידה בזמנו?
"כשיונייטד איירליינס - שהייתה בזמנו קונטיננטל איירליינס, נכנסה לארץ, לא חשבתי עליה. הייתי באל על בעמדת ניהול, במקום טוב ובטוח. לא עלה על דעתי שאני יכולה לעבור לחברה מתחרה. ברגע שאבי פרידמן (המנכ"ל היוצא של יונייטד ישראל) קיבל את המינוי להיות מנכ"ל החברה, הוא הציע לי להיות מספר שתיים שלו ואני נפנפתי אותו. עניתי לו שאני בתפקיד מאוד בכיר. אמרתי לו, 'עזוב אותי מחברה אמריקנית שאולי תבוא ואולי תלך. את אל על לא עוזבים'".
"זה היה להביא את אמריקה לישראל"
יונייטד איירליינס כיום הוא תוצר של מיזוג החברות קונטיננטל איירליינס ויונייטד איירליינס, שנעשה ב-2012. קונטיננטל, שנחשבה לאחת מחברות התעופה החזקות ביותר בארה"ב, נכנסה לישראל באפריל 1999. במיזוג הוסכם להחליף את השם ליונייטד ולהשאיר את הלוגו של קונטיננטל על המטוסים וסמלי החברה.
בחזרה לישראל: אבי פרידמן, שהפך כאמור, למנכ"ל הראשון ו"האגדי", לדברי ברזילי, של שלוחת החברה הראשונה בארץ, נאלץ לקחת איתו מישהו אחר לאחר סירובה של ברזילי, אבל זה לא לקח יותר משנה עד שאותו מספר שתיים פוטר ובפעם השנייה שפרידמן הגיע לברזילי הוא כבר לא היה מוכן לקבל "לא".
"יונייטד הביאה לארץ את המחלקות הראשונות עם המיטות, הגלידה הטרייה שנשפכה כמים, השירות האישי במחלקות היוקרה, הבאנו שפים 'און בורד'. אחר כך הרבה חברות חיקו אותנו כאן"
"אז כבר הבנתי שזו לא חברה בשוליים אלא משהו שהולך וגובר, זה היה במאי 2000 ותראי איפה אנחנו היום". משחזרת ברזילי שסגרה לא מזמן 20 שנה בחברה. "אני מאוהבת בעבודה שלי כבר 20 שנה ולא יורד לי ממנה, כל בוקר קמה בחיוך ומודה לאלוהים שיש לי את זה".
מה החברה עשתה לציבור הישראלי ואיך חודרים לשוק קטן וסגור?
"הבאנו מוצר לארץ שהשוק הישראלי קלט אותו מהר מאוד. מוצר תעופתי חדש שלא נראה כמוהו מבחינת רמת שירות ופינוק ומוצרים נלווים בטיסה. זה היה כמו שהיו מביאים פעם חבילה מאמריקה לישראל - כך היה זה היה עם קונטיננטל בשוק התעופה בארץ.
"יונייטד היא הראשונה שהביאה לארץ את המחלקות הראשונות עם המיטות, הגלידה הטרייה שנשפכה כמים, השירות האישי במחלקות היוקרה, הבאנו שפים 'און בורד', כלומר השפים הכינו את האוכל במטוס עצמו, הייתה חלוקה למנות: ראשונה, עיקרית וקינוח, כמו במסעדה. אחר כך הרבה חברות חיקו אותנו כאן".
לרגעים נראה שברזילי מצליחה ממש להתענג ולהריח את ריח המחלקה הראשונה אחרי שאפו במטבח הקטן עוגיות לשעת הקפה והתה. "זה היה ממש כמו בחצרות אנגליות. המטוס היה אפוף בריח של אפיית עוגיות טריות, זה היה ריח מדהים". אם תהיתם, מדובר היה בעוגיות שוקולד צ'יפס.
"הרגשתי כאילו באתי מהבנק ולא מחברת תעופה"
המעבר מחברת תעופה אחת לשנייה נשמע על פניו מהלך טבעי וקל יחסית, אבל ברזילי הופתעה עד כמה השינוי היה עצום. "זה היה קושי שלא יכולתי לדמיין. אני חשבתי שאני באה מחברת תעופה ושאני כבר מכירה הכול כולל הכול. היו לי קשרים מאוד טובים בשוק הישראלי – הכרתי את כולם והכירו אותי, אלו דברים שהופכים אותך לאשת מכירות טובה יותר, וזה היה לטובתי. אבל כל השאר היה וואו. זה היה קשה. זה הרגיש לי כאילו באתי מהבנק ולא מחברת תעופה".
"ביונייטד את לא יכולה להראות סממן של כעס. לא תשימי סימן קריאה בסוף משפט. הכל נעים ומנומס"
ברזילי מספרת בעיקר על התנגשויות של תרבויות, על עיגול פינות ועל הקשרים בין חברות ואנשים בארץ שלא עזרו לה ולעיתים אף הכשילו אותה בתפקידה החדש ביונייטד.
"השפה ביונייטד מאוד בהירה ורהוטה, את לא תגיבי או תגידי אם מישהו עצבן איתך. את לא יכולה להראות סממן של כעס ולא תשימי סימן קריאה בסוף משפט. הכול מאוד נעים ומנומס".
מעבר למרחק התרבותי וההרגלים השונים, ברזילי מספרת על הקושי האישי עבורה שקיים לעיתים עד היום, בעניין השפה. עניין שלאורך שנים שיחק תפקיד מרכזי אצלה. "עבורי השפה העברית הייתה כל כך חשובה לי ושלטתי בה היטב עוד מילדות כשרציתי להישמע צברית ולא כמו עולה מפולין. וכך רציתי גם לדבר אנגלית, ברמה שמנהלים גדולים מדברים וזה הדיר שינה מעיניי. כל הזמן יש לי הרגשה – אם הייתם מכירים אותי באמת בעברית".
"חושבים שהקהל הישראלי לא פשוט"
למרות קשיי השפה והפערים בין הישראליות והאמריקאיות, נראה שברזילי למדה איך לקפץ בין שני העולמות השונים, בין המנטליות המרובעת לזאת המעוגלת. "אני כל הזמן מעלה על נס את הישראליות שלי ושלנו ומראה להם במה אנחנו שונים לטובה מהמרובעות שלהם ומהשמירה שלהם על הפינות, שכל הזמן חשוב להם שיישארו חדות, וכמה לפעמים חשוב לעגל את הפינה ולעדן אותה.
"מה שמובן מאליו בחברות תעופה ישראליות, לא מובן מאליו לצוות של יונייטד. לא שמסתובבים כל הטיסה, לא התובענות וה'מגיע לי'. אלו דברים שהאמריקאים פחות מורגלים בהם"
"אני מראה להם כמה לחוצפה שלנו יש צדדים חיוביים וגם לתעוזה ועד כמה אלו ממנפים את החברה. אני נלחמת על להעביר את זה כל יום, דקה דקה. ואנחנו עושים את זה לשני הכיוונים – גם מראים לישראלים את החיובית באמריקה וגם לאמריקאים את הפלוסים של הישראלים".
מה האמריקאים חושבים על הנוסעים הישראלים?
"אני לא יודעת להגיד לך מה בדיוק חושבים ביונייטד אבל אני בטוחה שחושבים שהקהל הישראלי הוא קהל לא פשוט. מה שמובן מאליו בחברות תעופה אחרות, בחברות תעופה ישראליות, לא מובן מאליו לצוות של יונייטד, לא הקולניות, לא זה שמסתובבים כל הטיסה, לא התובענות, לא ה'מגיע לי', אלו דברים שהאמריקאים פחות מורגלים בהם או לפחות פחות מצפים שיבואו לידי ביטוי".
"זה לא צריך להיות אישיו שאישה מגיעה לעמדה מסוימת"
למה לדעתך לא שומעים על יותר מנכ"ליות של חברות תעופה, בארץ ובעולם בכלל?
"אין אף מדינה באירופה ובאפריקה או בדרום אמריקה שבה עומדת בראש חברת תעופה אישה. מלבד מבארה"ב ובאוסטרליה ועכשיו גם בישראל. זו בעצם המדינה היחידה באזור שלנו שיש אישה בראש המטה הזה".
נושא המגדר, שמצד אחד לא היווה מעולם אישיו או מכשול עבור ברזילי, מצליח לעורר בה מצד שני, רגשות טעונים. "זה שעדיין מדברים על הנושא הזה של כך וכך נשים קיבלו תפקיד כזה - כאל חגיגה, זה כבר שם אותנו במקום שאנחנו לא רצות להיות בו.
"אני חושבת שזה צריך להיות בשגרה ולא משהו שמצריך לחגוג אותו. כמו למשל שיש תשע שרות בממשלה שלנו, גם אם זו פעם ראשונה. זה לא צריך להיות אישיו שאישה מגיעה לעמדה מסוימת".
עם זאת, היא מודה שבמגזר שלה רוב המנהלים, בטח באזור אירופה, אפריקה ואסיה – רובם גברים. "ביונייטד מנסים לשנות את זה בכל הכוח. אומנם הרוב עדיין גברי בצמרת אבל מתחילים לראות יותר ויותר נשים בתפקידים בכירים. יש עניין בחברה הזאת לקדם את הוורסטיליות, לא רק עבור נשים אגב, רואים את זה כמעין צוואה ומי שעומדת בראש הפרויקט הזה היא אישה, לא לבנה, יפהפייה מבפנים ומבחוץ".
"בגלל שאני נדירה במגדר ובתפקיד שלי זה רק עניין של להוכיח כמה שיותר מהר שאני יכולה לעשות את זה"
ואכן, שבעה אחוזים גם מהקברניטים בחברה הם נשים, וזהו גם הנתון הגבוה ביותר בענף התעופה.
"שמישהו ינסה להתעסק איתי"
יש מחשבות בסגנון של – אם הייתי גבר אז דברים היו מתנהלים שונה?
"הדבר היחיד הוא שהחברה היא עדיין גברית ברובה ובגלל שאני נדירה במגדר שלי, בתפקיד שלי, אז זה רק עניין של להוכיח כמה שיותר מהר שאני יכולה לעשות את זה. להוכיח לכל אותם בוסים אמריקאיים ובריטיים מה זה מינוי של נשים וש-YES WE CAN, כי זה עדיין לא מובן מאליו".
איך את מצפה שאותם גברים יתייחסו אלייך?
"אני מצפה מכל מי שעומד מולי להתייחס בטבעיות למעמד שלי ולתפקיד שלי. עם זאת, אני לא מוותרת על הנשיות שלי ואני בהחלט מאוד שמחה למחוות של ג'נטלמניות. גם חיזור קל ופלרטוט קל לא יתקלו אצלי בשום תלונה. אני מכילה את זה יפה מאוד. ודרך אגב, שמישהו ינסה להתעסק איתי", אומרת ברזילי וצוחקת, לאחר רגעים ארוכים בשיחה של רצינות גדולה מצידה.
את מרגישה שפספסת חלקים בהורות כדי להיות מנכ"לית?
"אני תמיד צוחקת ואומרת שהבנות שלי יצאו כל כך מוצלחות מפני שלא הייתי שם כדי להפריע להן. ובכל זאת כן תמיד היייתי שם, גם כשלא הייתי פיזית, גם כשעבדתי שעות ארוכות, גם כשלא הגעתי לכל ההצגות ולהסעות לחוגים. תמיד הייתי מעורבת בכול והן תמיד ידעו שאפשר לסמוך עליי".
"נחזור לטוס יותר מהר ממה שחושבים"
מה האתגר הכי גדול שלך כרגע?
"האתגר הכי גדול זה לחזור לישראל של 2019. כשדיברנו רק על עוד כמה טיסות להוסיף בקו לישראל ועל אילו עוד יעדים להכניס. האתגר הוא לחזור לטיסות שיהיו מלאות כמו שהיו".
איך נטוס בעוד שנתיים או חמש מהיום?
"אנחנו בפירוש נחזור למה שהיה ואפילו יותר מהר ממה שאנשים חושבים. אנשים הבינו במגזר התיירותי וגם בעסקי שזה יחזור ובענק. זה כמו מישהו שהוא מורעב. כך שאם ב-2020 היה דיבור שיהיה שינוי בתעופה, הוא נדם. היום כבר מבינים שתהיה חזרה מלאה לטיסות כפי שהיו. לא מדברים כעת על כמה, אלא על מתי".
"לא ניישר קו למחירים נמוכים"
בקיץ האחרון ראינו לראשונה שמחירים מנתב"ג לניו יורק יכולים להגיע ל-650 דולר בטיסה ישירה ולא רק דרך חברות לואו-קוסט, למה זה לא קורה יותר?
"כשחברת אמריקן איירליינס נכנסה לישראל השנה, היא שינתה את המשחק לעיתו כי זו שנת חדירה לשוק, וזה מה שעושים כשחודרים לשוק חדש. אני לא חושבת שהמחירים האלו יישארו, אבל אמריקן זה לא יונייטד ולא ניישר קו למחירים נמוכים, במיוחד כי יש לנו מה להציע.
"מצד שני, אין ספק שכשאנחנו בתקופת מגפה, שפוגעת בעיקר בתחום הזה, אז יש הורדת מחירים לתקופות מוגבלות, אבל זו לא אינדיקציה לכלום. יש קצת פחות ביקוש ובהתאם לכך דברים קורים".
מגפת הקורונה הפסיקה את המהלך של יונייטד ב-2019, עם פתיחת הקו החדש שלה מנתב"ג לוושינגטון, אותו היא צופה להחזיר עוד השנה. בנוסף,
החברה רוצה לטוס ליוסטון, יעד שיהיה האב (בסיס אם) עבור ישראלים בדרך לדרום אמריקה.
ליונייטד, שנמצאת בארץ מזה 22 שנה, יש כיום שתי טיסות יומיות מתל אביב לניו יורק/ניוארק , טיסה יומית מתל אביב לסן פרנסיסקו, שלוש טיסות שבועיות ישירות לשיקגו ובקרוב תשוב כאמור, לטוס שלוש פעמים בשבוע בקו תל אביב ונמל הבית שלה, בשדה התעופה הבינלאומי וושינגטון דאלס.
בנוסף, יונייטד הזמינה, באופן חסר תקדים בתחום התעופה, 270 מטוסים שהוזמנו בבת אחת. 200 מטוסי בואינג 737 - מדגם ה-MAX המחודש ו-70 מטוסי איירבוס. "עד 2024 נקבל 500 מטוסים חדשים. אנחנו רוצים לייצר צי חדש לגמרי שלא יהיו בו מטוס אחד ישן", מספרת ברזילי בגאוות היחידה החדשה-ישנה שלה.
ומה האתגר הפרטי שלך?
כמו שאמרו לי בזמנו בגן של בתי הבכורה, שעבורה לא מספיק להיות עורכת דין או רופאה, אמרו לי: 'דנה צריכה להיות ראש ממשלה', אז אולי. אולי היא ירשה את זה ממני".
