התקיפות העצימות בדאחייה של ביירות בחודשי המלחמה האחרונים לא עצרו את פעילות חברת התעופה הלאומית של לבנון מידל איסט איירליינס (Middle East Airlines), מה שגורם לפליאה בקרב הלבנונים וחובבי תעופה בעולם. התמונות של מטוסי החברה על רקע העשן המיתמר מאזורי הדאחייה הסמוכים, מעוררות גאווה גדולה בקרב התושבים המקומיים, הרואים את מטוסי החברה הלאומית ממריאים ונוחתים בין התקיפות הישראליות.
בסיסה של חברת התעופה הלבנונית בנמל התעופה רפיק אל-חרירי. לפי כתבה שפורסמה ברשת "אל-ערביה" הסעודית באוקטובר האחרון, כל חברות התעופה הזרות ביטלו את טיסותיהן לביירות וממנה, כאשר חברת מידל איסט איירליינס נותרה היחידה המקשרת את נמל התעופה בביירות, נמל התעופה היחיד במדינה, לעולם.
ב"ניו יורק טיימס" נכתב כי בעבר מידל איסט איירליינס הייתה כמו כל חברה לאומית אחרת, המתמודדת עם תלונות על עיכובים בטיסות, מחירי כרטיסים ותלונות הקשורות לאוכל המוגש, אך מאז התקיפות הישראליות נגד יעדי חיזבאללה, החברה הועלתה לדרגת גיבורה לאומית. מטוסיה ממריאים ונוחתים במרחק מאות מטרים בלבד מהתקיפות, לעתים זמן קצר אחריהן. דובר חברת התעופה, טייס לשעבר, מסר ל"ניו יורק טיימס": "אנחנו לא הצבא. אנחנו לא גיבורים. אנחנו חברת תעופה מסחרית".
לא פעם דווח בחודשים האחרונים על נזקים באזור שדה התעופה והכביש המוביל אליו. ב-7 בנובמבר דווח ב"אל-ערבי אל-ג'דיד" הקטארי כי נזק קל נגרם לשדה התעופה בביירות ולמסלולי ההמראה שלו בעקבות התקיפות וכי העבירו חלק מהמטוסים מהמסלולים הנמצאים ליד אזור אל-אוזאעי בדאחייה, אזור שהיה נתון באותו היום לתקיפות. שר התחבורה הלבנוני עלי חמיה, דיווח באותו היום כי שדה התעופה פועל כרגיל. ללבנונים חשוב מאד בחודשי המלחמה לשמור ולהציג את הפעילות השוטפת בשדה. מדובר במדינה הסובלת ממשבר כלכלי קשה שרק הולך ומעמיק בעקבות המלחמה ומנסה איכשהו לשמור הקשר עם העולם ותיירות כלשהי.
"אני גאה שאני לבנונית שיכולה לטוס עם חברת תעופה של מדינתי בזמן מלחמה, כשאני יודעת שהם ידאגו לנו. ידעתי גם שהמטוס חוזר עם הצוות תוך שעות לאזור המלחמה"
נוסעת ששוחחה עם סוכנות הידיעות הצרפתית באוקטובר האחרון סיפרה כי טסה עם החברה ביום שבו חוסל מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה. "הייתי על הגשר המוביל לשדה התעופה כשהפיצוצים נשמעו. זו הייתה חוויה נוראית מאוד", אמרה והוסיפה כי הגיעה מבועתת למקום. המטוס שלה לקפריסין המריא בזמן ומחלונו נראו עמודי עשן שעלו מחארת חריכ שבדאחייה והאזור. בראיון היא תארה כמה היא גאה בחברה הלבנונית. "אני גאה שאני לבנונית שיכולה לטוס עם חברת תעופה של מדינתי בזמן מלחמה, כשאני יודעת שהם ידאגו לנו. ידעתי גם שהמטוס חוזר עם הצוות תוך שעות לאזור המלחמה".
זו אינה המלחמה הראשונה בלבנון. שדה התעופה בביירות כבר ידע מלחמות וגם חברת התעופה הלאומית שנוסדה בשנת 1945. ב"ניו יורק טיימס" הזכירו כי מידל איסט איירליינס עברה את המלחמות האזוריות של 1967 ו-1973, כמו גם את מלחמת האזרחים בת ה-15 שנים שהסתיימה ב1990. החברה המשיכה לטוס ב-1982, עם הכניסה הישראלית ללבנון וגם במלחמת לבנון השנייה. היא הפכה למעשה למעין סיפור הצלחה ונשארה רווחית – למרות הקריסה של מדינת לבנון.
עוד נכתב כי לפי מאזן א-סמאכ, ראש איגוד הטייסים הפרטיים בלבנון ויועץ בטיחות בתעופה, מאז תחילת התקיפות הישראליות הוקמה יחידת משבר של החברה ורשות התעופה האזרחית במדינה, שמעריכה כל טיסה ואם יש סיכון ההמראה נדחית או שמודיעים לטייסים הקרובים ללבנון להאט, עד שיהיה בטוח יותר לנחות.
א-סמאכ אמר: "אלה לא נסיבות לטוס או להפעיל שדה תעופה. אי אפשר למצוא שדה תעופה אחר ברחבי העולם הפועל עם תקיפות שפוגעות במרחק 500 מטרים ממנו".
בעיתון נכתב כי ההתמדה של חברת התעופה נתנה ללבנון תחושה שהיא לא מנותקת לגמרי מהעולם. מכרם רבאח, היסטוריון באוניברסיטה האמריקנית בביירות, אמר כי "כל עוד שדה התעופה פתוח, זה אומר שלא נדפקנו לגמרי. יש כאן אלמנט ים תיכוני. אנשים החיים בים התיכון תמיד אוהבים לצאת החוצה, בין אם אלה אבותינו, יורדי הים או בתחבורה מודרנית. אי אפשר לנתק את לבנון מהעולם".