קהילת הגולשים בישראל אבלה על מותו של משה ירום (מוסה), בונה הגלשנים האגדי, שהלך בשבוע שעבר לעולמו והוא בן 77. מוסה היה מדור החלוצים של הגלישה בישראל ובזכות האהבה שלו לים ולכל הילדים שתמיד הקיפו אותו הוא הפך לחלק מהמיתולוגיה של הגולשים בישראל, ואפילו להקת משינה הזכירה אותו באחד משיריה.
פרי ירום, בנו, סיפר ל-ynet על אביו. "אבא נולד בשכונת נווה צדק בתל אביב בשנת 1946 והיה תל אביבי מושבע כל ימי חייו. בגיל עשר הוא התחיל להסתובב בחוף הים ולהזדנב אחרי המצילים. מגיל צעיר הוא תמיד אהב להתעסק עם הידיים, בגיל 13 הוא בנה לבד חסקה על הגג בבית הוריו. לא היה לו איך להוריד את החסקה מהגג ובאמצעות מערכת מורכבת של חבלים וגלגלות והוא בנה מנוף ותמרן והצליח להביא את החסקה לים".
"בשנות ה-50 הוא נחשף כילד לגלשנים הראשונים שהגיעו לארץ ומשם זה היה סיפור אהבה. הוא היה איש ים וגולש אמיתי ובגיל 17 הפך למציל בחוף פירשמן ובחוף הצוק. בשנות ה-70, במחסן של סוכת המציל בחוף הצוק, שאז קראו לו חוף הקאנטרי, הוא התחיל לייצר את הגלשנים הראשונים שלו והמצילים היו משכירים אותם לפי שעה. הוא מיספר אותם מאחד עד עשר וכל השוכרים מהרצליה, רמת השרון ותל אביב היו חוזרים בכל פעם ומבקשים את אותו גלשן שאהבו במיוחד ואת העיצוב המסוים לפי המספר, וככה זה התחיל.
"אגב, לפני כמה שנים קיבלנו טלפון לחנות, מישהו מצא את גלשן מספר 10 המקורי שבור וזרוק בפח. הגולש שמצא אותו הביא אותו לחנות לתיקון, אמרתי לו שיבחר כל גלשן אחר שיש בחנות בכל מחיר - כי גלשן 10 המקורי לא יוצא מכאן, ותליתי אותו למזכרת על הקיר".
פרי הבן הוסיף וסיפר: "בשנת 1975 אבא נסע לקליפורניה ללמוד את רזי המקצוע ולהביא את החומרים הכי טובים. הוא הכיר את כל האנשים בתעשיית הגלישה ובתחילת שנות ה-80 הוא פתח את המפעל הגלשנים הראשון שלו ליד השגרירות האמריקנית בת"א ומשם העסק עבר להרצליה. אני עובד עם אבא מגיל צעיר ולחנות ולמפעל קוראים Ultra Wave אבל אף אחד לא קורא לה ככה, כולם תמיד אומרים 'החנות של מוסה, הגלשן של מוסה'".
כילד שגדל בהרצליה בתחילת שנות ה-80, המושג "גלשן של מוסה" היה סמל מוחשי להגשמת חלום וחריצות, וכל החברים שחלמו לגלוש כמו בסרטים היו עובדים מבוקר עד לילה בחלוקת עיתונים ובניקוי חדרי מדרגות כדי להשיג את הסכום הדרוש לקניית הגלשן הראשון אצל מוסה האגדי שהיה נחמד וסופר מקצועי והיו לו סיפורים מופלאים על הגלים הגדולים של קליפורניה.
"אבא שלי היה חלוץ, ממעצבי הגלשנים ראשונים בישראל", הוסיף פרי. "באותה תקופה לא היו הרבה אפשרויות לקנות כאן גלשנים בצורה מסחרית. אני עבדתי בחנות מגיל צעיר, מאז שאני מחזיק מטאטא אני שם ובתור ילד הייתי משתומם מכל האנשים שהיו באים ואומרים על אבא שלי שהוא אגדה. אני חושב שהקסם שלו לא היה באיכות הגלשנים שייצר, אלא בזכות האישיות שלו והיחס והכבוד שהיה נותן לכל הילדים. הוא היה יכול לדבר בגובה העיניים עם ילד בן 10 שנכנס בפעם הראשונה לחנות עם בדיחות קטנות וחיוכים, וגם עם מבוגר שרק רוצה להתחיל לגלוש בפעם הראשונה. חשבתי שאני מכיר את אבא שלי ולא הייתי מוכן למבול הסיפורים החוויות והזיכרונות שקיבלנו מאז ההודעה על לכתו, לא האמנו עד כמה הוא נגע בכל כך הרבה לבבות בצורה אותנטית".
עבור ילדי שנות ה-70 וה-80, הדור הצעיר של הגולשים דאז, מוסה היה דמות אב. המוזיקאי והגולש הוותיק שלומי ברכה, חבר להקת משינה, נזכר בנוסטלגיה המתקתקה של ימי הגלישה הראשונים שלו.
שלומי ברכה: "באחד השירים שלנו 'הסיפור שלא נגמר' מהאלבום 'רומנטיקה עתידנית' יובל הכניס שורה לשיר - 'עזבתי את בית ספר בגלל חוסר התאמה, ובים הייתי גבר אצל מוסה בסוכה'. המשפחה ביקשה ממני לבצע את השיר בהלוויה ולמוסה לא אומרים לא, למוסה נותנים כבוד"
"הסיפור שלי עם מוסה התחיל כשהיה מציל בחוף הצוק", סיפר בשיחה עם ynet, "הוא היה בעל הבית של חבורת גולשים צעירים שיובל בנאי (סולן להקת משינה - א"ק) היה חלק ממנה וכולם היו בה תחת חסותו. הוא היה אחלה בן אדם, מהגברים של פעם - מילה זה מילה. ואני והוא ישר התיידדנו, תמיד הוא קיבל אותי יפה והיה לי בלב משהו אליו.
(השיר שבו מוזכר מוסה)
"מוסה היה חלוץ דרך בתחום הגלישה בארץ. אם היית צריך תיקון של גלשן או לקנות גלשן היית חייב לעבור דרכו. הוא היה אדם עם המון עוצמה וכוח, איש גדול וחזק פיזית. מוסה היה סוג של גורו לגולשים. אני זוכר שבסוף המשמרת שלו בים, הוא היה שם לגולשים פינק פלויד ולד זפלין ברמקולים של סוכת המציל והיינו שומעים במים Wish You Were Here אלו היו ימים. מאז עברו הרבה שנים ובאחד השירים שלנו 'הסיפור שלא נגמר' מהאלבום 'רומנטיקה עתידנית' יובל הכניס שורה לשיר - 'עזבתי את בית ספר בגלל חוסר התאמה, ובים הייתי גבר אצל מוסה בסוכה'. המשפחה ביקשה ממני לבצע את השיר בהלוויה ולמוסה לא אומרים לא, למוסה נותנים כבוד".
מוסא השאיר אחריו שלושה ילדים תשעה נכדים ואלפי גלשנים. יהי זכרו ברוך.
