13 צפייה בגלריה
מטוס שנחת בכינרת לצד סירת משוטים קטנה, 1931
(מתוך אתר ספריית הקונגרס האמריקני. המקור: Matson photograph collection)
ב-21 באוקטובר 1931 נחת על מי הכינרת מטוס נוסעים. לא, זאת לא טעות – מטוס נחת באגם הלאומי. זו הייתה הנחיתה הראשונה בקו טיסות שהופעל בזמנו על ידי חברת Imperial Airways, שלימים הפכה להיות בריטיש איירווייז שאנחנו מכירים כיום. במהלך שנות ה-30 הפעילה החברה צי של 42 מטוסים אמפיביים – מטוסים שמסוגלים לנחות על המים ולהמריא מהמים – שטסו למגוון יעדים ומסלולים שונים, החל מאזור מערב אירופה, דרך מזרח אפריקה וארץ ישראל של ימי המנדט הבריטי ועד לבגדאד, לבחריין, להודו ולפקיסטן.
למטוסים היו מגבלות תפעוליות רבות: גובה הטיסה והמהירות שלה אילצו אותם לעשות חניות ביניים רבות בדרך. כך למשל, טיסה מאזור מרסיי שבדרום צרפת לטבריה או לכינרת הייתה יכולה להימשך בין חמישה לשבעה ימים. בדרך המטוסים עשו כמה עצירות ביניים ברחבי אירופה והים התיכון, כולל ביוון, עד שעצרו למנוחה והתרעננות בטבריה, ומשם המשיכו מזרחה - לרוב לכיוון בגדאד. בימי המנדט הבריטי מנחתים רבים היו פזורים בכל רחבי הארץ. חלקם הקטן פעיל עד היום, אך הרוב נסגרו עם הזמן ויצאו משימוש. מטוסים, כולל כאמור מהסוג האמפיבי, שימשו כלי תחבורה ושינוע יעיל באותן השנים.
(נחיתה בכינרת. תיעוד נדיר מ-1931)
13 צפייה בגלריה
אחד המטוסים האמפיביים עוגן בכינרת לפני השקיעה, 1931
(מתוך אתר ספריית הקונגרס האמריקני. נתרם על ידי: American Colony (Jerusalem))
13 צפייה בגלריה
הנוסעת הראשונה שירדה מהטיסה הראשונה לכינרת, אוקטובר 1931
(מתוך אתר ספריית הקונגרס האמריקני. נתרם על ידי: American Colony (Jerusalem))
בחזרה לכינרת. הטיסות האלה פעלו במשך כ-12 שנים, עד שבשנת 1942 התרסק אחד המטוסים הימיים על פני המים בשל מזג אוויר סוער, וזו הייתה העילה לעצירתן של הטיסות הימיות בכינרת. מה שמוכר כיום כמזח הלידו, שממנו יוצאות אוניות לשיט של כיף במי הכינרת, היה פעם המזח שאליו הגיעו הנוסעים מהמטוסים הימיים. ביום שבו בוצעה הטיסה הראשונה הגיעו מאות רבות של תושבי טבריה והסביבה כדי לחזות באירוע ההיסטורי, כפי שמספר לנו חיים חצב, חוקר טבריה שמכיר היטב את ההיסטוריה של האזור.
13 צפייה בגלריה
אנשים רבים הגיעו לראות את הנחיתה הראשונה של המטוס הימי בכינרת, 1931
(מתוך אתר ספריית הקונגרס האמריקני. נתרם על ידי: American Colony (Jerusalem))
אחד האנשים שזכו לטוס במטוסים האלה ולנחות על מי הכינרת הוא יואל שר, בן 88, אשר הגיע לארץ ישראל בשנת 1941 יחד עם משפחתו כשהיה ילד בן שמונה. יואל ברח עם משפחתו מהנאצים, ולימים נהיה דיפלומט ושגריר ישראלי בטוגו, בצ'כוסלובקיה ובאוסטריה, יחד עם שורה של תפקידים בדיפלומטיה הישראלית. הטיסה שנחתה בכינרת הייתה חתימתו של מסע שנמשך כשמונה חודשים מצרפת, דרך ספרד ופורטוגל, במכונית שנהגה בה אימו של שר, משם באונייה פורטוגלית שעשתה את דרכה סביב יבשת אפריקה עד למוזמביק ומשם במסע אווירי שנמשך כ-5,000 מייל, עם 16 תחנות בדרך, שארך חמישה ימים שהסתיימו ב-15 בינואר 1941 עם נחיתתם בכנרת.
"המטוסים מהדגם שהפעילו את הקו היו בעלי ארבעה מנועים, ויכלו לשאת 24 נוסעים ומטען", סיפר שר. "הם טסו לאט ונמוך (300 קמ"ש ואלף רגל), ונחתו בדרך בכל תחנה שהייתה מצויה ליד מקווה מים. הטיסה מלורנסו מרקש בירת מוזמביק (כיום מַפּוּטוֹ) עד לטבריה ארכה על כן חמישה ימים, בממוצע 1,000 מייל ליום, עם 16 תחנות ביניים, ארבע מהן ללינה".
שר הוסיף וסיפר: "לכל אורך הדרך יכולנו לצפות בנופים מקסימים ממעוף הציפור, ולראות עדרי פילים, זברות, ג'ירפות ואנטילופות, שהצל של המטוס גרם להן לרוץ במהירות דומה לשלנו. יכולנו להבחין בפרטי פרטים בבקתות הכפרים שמעליהם חלפנו, כמו גם בנשים העומדות בחצרות וכותשות גרעינים במכתש ועלי. טיסת ספארי מקסימה ועזת רשמים.
"ה-15 בינואר 1941, היום שבו נחתנו על מי הכינרת, היה יום שטוף שמש עם שמיים תכולים באמצע החורף. מכיוון שבאנו מן הקיץ הטרופי של חצי הכדור הדרומי, עוד היינו לבושים בבגדים לבנים, נעולים בסנדלים וחבושי כובעי שעם שהיו אז נהוגים במושבות באפריקה. ירדנו מהמטוס לסירה שהובילה אותנו למזח של חוף הלידו. במבט אחורה, אני מניח שנראינו די כחייזרים".
כך הפכה טבריה לתחנת מעבר אזורית
כפי שכבר הבנתם, המטוסים הללו יכלו לטוס לטווחים מוגבלים מאוד והיו פגיעים למזג אוויר בעייתי. לכן, עצירות רבות בדרך היו חיוניות לצורכי תדלוק, למנוחה, להתרעננות ולענייני תחזוקה שוטפת. בתכנון נתיב הטיסה, כפי שגם שר העיד מניסיונו בטיסה שלו, העדיפו לנחות במקווי מים, במיוחד באזורים שנמצאים סמוך לערים ולאזורים מיושבים. כך מצאה טבריה את עצמה באמצעו של נתיב אווירי-ימי המחבר את אירופה ואפריקה למזרח התיכון ובחזרה.
נוסף לצורכי התדלוק והמנוחה, בדרך מצרפת עד למזרח התיכון, עצירה זו הייתה חיונית להעברת דואר, חבילות ולעיתים נוסעים ליעדים חשובים כאן ובאזור. מטוסים שנחתו בכינרת ובחיפה הביאו איתם חבילות, משלוחים ודואר שהועבר מאותם נמלים ימיים-אוויריים לכל האזור. בעצירות הללו הם גם העמיסו דואר שהיה מיועד לאזורי הודו, בגדאד, בחריין, פקיסטן והאזור - שרשרת של אספקה לוגיסטית שנתמכה במטוסים.
13 צפייה בגלריה
צילום נדיר של מטוס במהלך הנחיתה
(מתוך אתר ספריית הקונגרס האמריקני. המקור: Matson photograph collection)
13 צפייה בגלריה
המושבים המהודרים בסירה המעופפת שנחתה בכינרת
(מתוך אתר ספריית הקונגרס האמריקני. המקור: Matson photograph collection)
13 צפייה בגלריה
סוגים שונים של מטוסים נחתו על מי האגם
(מתוך אתר ספריית הקונגרס האמריקני. המקור: Matson photograph collection)
13 צפייה בגלריה
והיו גם מטוסים שנחתו ביבשה. תדלוק בצמח, אוקטובר 1931
(מתוך אתר ספריית הקונגרס האמריקני. נתרם על ידי: American Colony (Jerusalem))
גם כיום קיימים כמובן מטוסים שמסוגלים לנחות על המים ולהמריא מהם, אך הם נפוצים בעיקר באזורים מרובי איים או במקומות שהם בעייתיים לטיסה בשל תנאי השטח או מזג האוויר. בישראל לא תוכלו לראות מטוסים אמפיביים פועלים, למעט במקרים חריגים לצורך כיבוי אש כפי שראינו בזמן השריפה הגדולה בהר הכרמל.
ואולם, יש מי שסבור כי קיים פוטנציאל תיירותי בהפעלת טיסות אלו בתוך הארץ. יוסי פישר, מומחה לתיירות, תעופה ומלונאות, אמר בשיחה עם ynet: "להערכתי יש יעד אחד בלבד בישראל שאליו שווה לבחון הפעלת קו טיסות במטוסים אמפיביים, וזה קו מתל אביב או מהרצליה לאילת. סגירת שדה דב, סגירת נמל התעופה בעיר אילת עצמה והצורך של נוסעים להתנייד לנמל התעופה בן גוריון ברכבים פרטיים או ברכבת, ובתחבורה ציבורית מרמון לעיר אילת, הופכים את האופציה של טיסות מהמרכז לנמל הימי באילת לאטרקטיבי, וייתכן שגם כלכלי עבור מי שטסים לסוף שבוע, או לאילתים שצריכים להגיע ליום עבודה בתל אביב. זו תהיה טיסה יקרה יותר מאשר טיסות ממנחת יבשתי (נתב"ג לרמון), אך הזמן שיחסכו עשוי להיות משמעותי".
לדבריו, "המצב שבו תשתית הכבישים בישראל עמוסה ביותר מחייב את המדינה, אולי בשיתוף יזמים פרטיים, להציע אלטרנטיבות. לדעתי, קו טיסות פנים מהמרכז לנמל אילת הוא הגיוני, ואולי גם מצפון הארץ - מאזור מטרופולין חיפה לאילת".
פישר הזכיר מקומות שונים בעולם שבהם פועלים מטוסים מסוג זה: "מטוסים אמפיביים משרתים את תעשיית התיירות בהרבה מקומות בעולם", אמר. "דוגמה טובה ביותר לכך הם האיים המלדיביים, שבהם כל הקשר בין המלונות לעיר הבירה מאלה נעשה באמצעות מטוסים אמפיביים. כך גם בארה"ב באזורים בפלורידה, במדינות איים כמו הפיליפינים ובאינדונזיה, שם מתקיימת תשתית של קווי תעופה במטוסים אמפיביים לאיים מרוחקים שאליהם לוקח הרבה זמן להגיע במעבורות".
