המילים האלה נכתבות מלב תל אביב. מהלב של הלב של הלב. בעונות קיץ טובות היינו מכנים את השכונה שלנו "הריביירה", ומתרגלים למבטאים זרים ברחוב, בעיקרם צרפתים, חלקם אמריקאים. בשנתיים האחרונות שומעים פה בעיקר עברית – וקולות של חפירות מעבודות הרכבת הקלה. להגיד שאני מתגעגעת? וואלה לא.
רגע לפני שאתם מתנפלים ואומרים שהתל אביבים האלה בכיינים, ושלא הייתי חייבת לבחור לגור באמצע של האמצע, ושאחזור לפתח תקווה – אתם צודקים, אבל אני לא לבד. אתמול בבוקר יצאתם מהבית, כמה זמן עבר עד שהגעתם לעבודה? שבע שנות אור פחות או יותר. וזה כבר לא משנה אם אתם גרים בהוד השרון, חיפה או אשדוד, אתם תקועים עמוק בפקקים. איך לעזאזל אנחנו אמורים להכניס לתור המכוניות האינסופי הזה עוד עשרות אלפי תיירים?
כולנו רוצים להסביר פנינו לתייר, אבל מדינת ישראל צריכה להסביר פניה לתושב לפני שהיא ממהרת לשלוח חיוכים החוצה. במובן הזה עצירת התיירות הנכנסת שהתחילה בעצלתיים בגלל זן האומיקרון היא לא המכה הכי קשה שפקדה אותנו מאז פרוץ הקורונה. בואו נדבר רגע במספרים – ב-2019, שהייתה שנת שיא, ביקרו בישראל 4.6 מיליון תיירים. בחודש יולי של אותה שנה היו פה 323 אלף תיירים. בחודש יולי הנוכחי עמד המספר על 50 אלף.
צר לי על הקושי שאליו נקלעו מדריכי טיולים שהם על פי רוב אנשים נחמדים ואוהבי ארץ ישראל, אבל הם חלק קטן מהתמונה הכוללת. מה עם המלונות? והמסעדות? והאטרקציות? ספרו לי כמה עלתה לכם החופשה האחרונה באילת, וכמה צפוף היה, ובתמורה אמשיך לטעון שאין צורך בעוד תיירים במדינה הקטנה שלנו.
חשבנו שהמחסור בתיירים יוזיל את המחירים, יהפוך את החופשות בארץ לדבר נגיש, יאפשר לנו להכיר מחדש את המקומות שנמצאים לנו מתחת לאף. המציאות חזירית הרבה יותר. איפה שאפשר לייקר מייקרים, איפה שאפשר לדפוק את הישראלים דופקים. ואם המחירים והרווחים נשארים אותו דבר, למה שנשאף לגלי תיירים שיציפו את הרחובות? לפי המספרים, נראה שתעשיית התיירות יכולה לגמרי להתפרנס מתיירות פנים. כל עוד היציאות לחו"ל מוגבלות, לעובדי התיירות אין מה לדאוג. יש להם ממי לגבות 1,500 שקל ללילה במלון מינימלי שבכל מדינה אחרת היה עולה 100 דולר לכל היותר.
במדינות אחרות תנועת האנטי-תיירות כבר קיימת. באמסטרדם מנסים לדחוק אותם החוצה, וגם במדינות אחרות באירופה. ואלה עוד ערים שבנויות לתיירים הרבה יותר מאשר הערים שלנו, שבנויות בעיקר לתושבים שלהן, ואפילו זה לא ממש. אנחנו לא ניו יורק או לונדון, ואין לנו את המרחב של הרי היער השחור. אנחנו המון אנשים שצפוף, מחניק ויקר להם.
אבל הטיעון העיקרי שבשבילו אני מרימה את דגל ה"אל-תחזירו-תיירים" הוא כי חבל על התיירים. ובואו כן ניקח את תל אביב כדוגמה, פשוט כי היא העיר הכי טובה בארץ, ויש אומרים שהיחידה. להביט בה מעיניים של תייר זה דבר קסום במיוחד. החופש, הביטחון, האוכל והים – אין כמוה בעולם. אבל במצבה כיום, צריך לסגור את השערים שלה, ולאפשר כניסה רק לבעלי דרכון ישראלי. אנחנו לא עומדים במחירי השכירות, ולא בכותרות על העיר הכי יקרה בעולם. להכניס עוד דירות איירבנב רק יבריח מפה עוד ועוד אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם לשלם 7,000 שקל על דירת יחיד. ולהתכווץ בתוך בורות ענק או לשתות קפה בין טרקטורים זו חוויה שממש לא שווה את היוקר של העיר הזו. לא בשביל התושבים, ובמיוחד לא בשביל תיירים.
אם בתוך הבית שלי היו שוברים קירות, מוציאים את השולחן, ומרסקים את הרצפה, הייתי מבקשת מהאורחים שלי לחכות קצת עד שישבו איתי לארוחת ערב. זה המצב של ישראל מבחינת תשתיות ויכולת להכיל תיירים. היא שבורה, מרוסקת, וצריכה להרפות מהחלום של מיליוני תיירים שיגיעו מחו"ל בשנה.
