מטוסים צריכים לטוס לאט יותר כדי להפחית את הפליטות המזהמות שמאיצות את ההתחממות הגלובלית. זו המסקנה שעולה ממחקר חדש, שגולת הכותרת שלו היא קביעה לפיה הפחתת מהירויות המטוסים ב-15% תוביל לצמצום בצריכת הדלק בשיעור של 7%-5%.
ניתוח חדש שבוצע על ידי חוקרי אוניברסיטת קיימברידג' קבע שורה של יעדים ברי קיימא עבור תעשיית התעופה, במטרה לנסות ולהפחית את השפעתם המזיקה על שינויי האקלים, ולעשות צעד נוסף בדרך למטרת-העל: אפס פליטות עד 2050, מה שנכון לרגע זה נראה בגדר חלום שאינו בר השגה נוכח כמות הפליטות העולמית הגבוהה.
מחברי המחקר מצאו כי ענף התעופה תורם כיום לעלייה בקצב ההתחממות הגלובלית בכ-4%, כאשר 2.5% מתוכם נובעים אך ורק מפליטת פחמן דו-חמצני. הניתוח שערכו החוקרים קבע ארבעה יעדים ריאליים שיש להשיג עד 2030 כדי להפוך את ההבטחה לאפס פליטות בשנת 2050 לברת השגה, לרבות הימנעות מפסי התעבות שנוצרים על ידי מטוסים, שיתופי פעולה טובים יותר בין ממשלות לענף התעופה, יצירת דלק בר-קיימא ושימוש בטכנולוגיות חדשות.
מחברי המחקר הציעו בנוסף "צעד נועז" כדי לנסות ולהפחית את שריפת הדלק על ידי הארכת זמני הטיסה, זאת באמצעות האטת מהירות הטיסה בהשוואה למהירות הנוכחית. לטענתם, הפחתת מהירות הטיסה בכ-15%, עשויה להפחית את כמות הדלק שנשרף ב-7%-5%. ייתכן שצעד כזה יצריך בעתיד תכנון מחודש של מטוסים, שיטוסו במהירויות איטיות יותר כדי שהשינוי הזה יהיה בר השגה. אך כמו לכל דבר, גם כאן יש שני צדדים למטבע, כשהנפגעים העיקריים יהיו הנוסעים, שכן הטיסה שלהם תתארך באופן משמעותי, מה שעלול להשפיע לרעה על תפוקת חברות התעופה ועל נוסעים המוכנים להזמין טיסות ארוכות עוד יותר.
עם זאת, מחברי המחקר מסבירים כי ניתן לקזז את זמן הטיסה על ידי ארגון טוב יותר של נמלי ושדות התעופה, בין היתר באמצעות קיצור זמני המתנה.
בעוד ששינויים מסוג זה ידרשו שינויים כלל-מערכתיים, המהלך עשוי להביא לירידה של עד 50% בשריפת הדלק עד 2050. "אמצעים נועזים" אחרים למטרה זו כוללים בין היתר את בנייתם של מטוסים חדשים ומתקדמים יותר (שיתפסו את מקומם של המטוסים הישנים), והתאמת טווח הטיסה לסוגי המטוסים.
"חברות התעופה לא יכולות לעשות זאת לבד, וגם לא היצרנים או שדות התעופה. זה לא שמישהו לא רוצה, אלא שהמורכבות של המערכת מקשה מאוד על הביצוע"
פרופ' רוב מילר, מנהל מעבדת וויטל באוניברסיטת קיימברידג', אומר שהסיבה לכך שהצעדים הנועזים אינם מיושמים כעת היא משום שהם מצריכים שינוי מערכתי עולמי מעמיק. "חברות התעופה לא יכולות לעשות זאת לבד, וגם לא היצרנים או שדות התעופה", אמר פרופ' מילר ל'טיימס'. "זה לא שמישהו לא רוצה, אלא שהמורכבות של המערכת מקשה מאוד על הביצוע".
לדברי פרופ' מילר, שמתמחה בטכנולוגיה אווירותרמית, תעשיית התעופה ניצבת כעת בפני צומת מרכזי בתולדותיה, בדומה לתעשיית הרכב בסוף שנות ה-2000. "בזמנו, הדיונים התרכזו סביב דלק ביולוגי כתחליף לבנזין ודיזל - עד שטסלה חוללה מהפכה עם כלי הרכב החשמליים. תוכנית החומש שלנו נועדה להאיץ את השינוי בענף בתעופה, בדרך לעמידה ביעדי הפליטות האפסיות עד 2050".
