כך נראית ברלין בימי אלו. צפו
(צילום ועריכה: שימרי טוריס)
עם תאורה נכונה, גם חורבה תיראה כמו ארמון, אז מה קורה כשארמון זוכה לתאורה מתוחכמת עם תעלולים ווידיאו ארט? פסטיבל האורות של ברלין. המופע המהפנט הזה מתרחש בכל סתיו בבבירת גרמניה למשך עשרה ימים. השנה זהו הפסטיבל ה-17 שמפוזר ב-70 מוקדים ברחבי העיר.
בשעה 20:21 פונקט (ולא דקה אחת לפני) מתרחש הקסם
כמדי שנה, גם הפעם בחרו נושא שסביבו מרוכזות היצירות המוארות. מארגני הפסטיבל הנוכחי בחרו במוטו: “ליצור את המחר", שמכסה את תחומי איכות הסביבה, דיגיטציה וקיימות. מה שמבטיח הרבה חזיונות סביב אנרגיה ירוקה, טבע ובעלי חיים. מוטיבים שמופיעים בפיזור מרשים על פני העיר, ב-70 המוקדים שעליהם מנצחים אמני תאורה מובילים מכל העולם.
בכל מוקד ניתן ליהנות ממופעי אור, וידאו ארט, ומיפוי תאורה, שזו טכניקה שכוללת מספר מקרנים שפועלים בו זמנית כמו פאזל ומפגינה מיומנות בהארת מבנים תוך התחשבות במרקם הארכיטקטוני שלהם. כך נוצרת האשליה שהמבנים צבועים, לכאורה, באופן אחיד כציור תלת מימד.
הפסטיבל, שנחשב לאחד המפורסמים בעולם, הופך את העיר לגלריה ענקית של יצירות מוארות. כאשר ישנו גם היבט חברתי לפסטיבל, במיוחד לאור משבר הקורונה: הוא מאפשר לכל אחד ואחת ליהנות ממנו בחינם. סוג של תמיכה ועידוד לתושבים והמבקרים שחוו השנה תקופה של משבר. מעבר לסולידריות הרעיונית, תושבי השכונות המרוחקים זוכים לראות את משאיות האור הרשמיות מטעם הפסטיבל, כדי שירגישו גם הם שייכים לאירוע, שרוב רובו מתמקד באתרים התיירותיים המובהקים.
אז מה מואר בעיר?
בין האתרים הבולטים שזוכים ל"הארה" אפשר למצוא את שער ברנדנבורג, ארמון שרלוטנבורג, הקונצרטהאוס וכיכר בבל. בזכות המבנים ההיסטוריים הססגוניים שעוטפים את אותה כיכר: האופרה הממלכתית, כנסיית הדוויג הקדושה, הפקולטה למשפטים (לשעבר ספריית האוניברסיטה), הוטל דה-רום היוקרתי וחזית אוניברסיטת הומבלדט שסוגרת מעבר לכביש את ה"קיר הרביעי".
וכך למעשה, נוצר תיאטרון מפואר שהשחקנית הראשית בו היא התאורה. לעומת שאר המבנים שזוכים לתאורה מקובעת, הוטל דה-רום הופך למסך מרכזי של וידאו ארט מהפנט, מעשה כשפים שיצרו שני אמנים בריטים, רוס אשטון וקארן מוניד, שזכו בפסטיבל אשתקד בתחרות אמני וידאו ארט.
27 צפייה בגלריה
כיכר בבל כשבמרכזה קתדרלת הדוויג הקדושה, מימין הוטל דה רום ומשמאל בית האופרה
(צילום: שימרי טוריס)
מה שמדהים, במיוחד עבורינו, שעם כל הכבוד לאמנות החזותית בכיכר, מה שבולט ביתר שאת מול בליל הצבעוניות המוטרף, זו דווקא האנדרטה האלגנטית של מיכה אולמן. המונומנט שמציין את אירוע שריפת הספרים שהתרחשה בכיכר ב-10 במאי 1933.
למי שלא מכיר, מדובר בחלון זכוכית על פני רצפת הכיכר, שבתוכה חלל עמוק ומסביבו 14 מדפי ספרים ריקים - כתזכורת לאירוע המטלטל. כשהאור הלבן, הנקי בוקע באלגנטיות ומסביב יש אוקיינוס של צבעים. באותו רגע מתקבלת תזכורת מאוד טעונה למשמעות ההיסטורית של הכיכר. נוצר מתח בין האור הלבן הקר שמפלח את השפע הצבעוני העולז שמסביב.
כחלק מהאווירה של הפסטיבל, מסתובבות בעיר ריקשות מוארות ואת נהר השפריי מקשטות סירות עם מיצבי אור. הפסטיבל עדיין בעיצומו ואם אתם בסביבה תוכלו לחוות אותו עד יום ראשון בחצות כשיורידו עליו את השאלטר, עד לפסטיבל 2022.
עד אז אפשר פשוט להתרשם מגלריית התמונות. אפילו באור יום. מי יודע, אולי גם אתם תגיעו להארה.
לעוד אירועים, טיולים וסיפורים מעניינים על ברלין - היכנסו לאתר של שימרי טוריס
