ארתור פרומר, מחלוצי מדריכי הטיולים ומי שמהפכת התיירות בתקציב שווה לכל כיס נזקפת לזכותו, הלך לעולמו בגיל 95 בביתו שבמנהטן.
פרומר, יהודי יליד 1929 מווירג'יניה, הפך לסמל של תרמילאות בזכות מדריך הטיולים המהפכני שלו לזמנו, "אירופה ב-5 דולר ליום", שראה אור ב-1957. הספר הפך במהרה לתנ"ך של התיירים מהמעמד הבינוני, וסלל עבורם את הדרך לטיולים חסכוניים אך מעמיקים ברחבי היבשת. הוא הטיף למלונות צנועים, שימוש בתחבורה ציבורית והיכרות עם המקומיים, ערכים שהפכו לסימן ההיכר של מדריכי "Frommer’s", שהובילו מהפכה של ממש בהרגלי הטיולים של אמריקנים רבים.
פרומר נולד למשפחה יהודית של מהגרים ממזרח אירופה. אביו עבד כחשב במפעל מכנסיים בעיירה ג'פרסון סיטי שבמיזורי, שם, כפי שפרומר עצמו סיפר, חלק מחבריו לכיתה לא יכלו להרשות לעצמם אפילו נעליים. יציאה למסעדה עם המשפחה נחשבה אצלו לפינוק נדיר. כשהיה בן 14 עברה המשפחה לברוקלין, ושם החל פרומר לעבוד כמזכיר משרד במגזין ניוזוויק. על אף הקשיים הכלכליים, המשיך ללימודים באוניברסיטת ניו יורק (NYU) וב-1953 סיים תואר במשפטים מאוניברסיטת ייל היוקרתית.
את הרעיון למדריכי הטיולים הגה בזמן שירותו הצבאי כעורך דין בברלין שלאחר מלחמת העולם השנייה. הוא שם לב שרוב החיילים האמריקנים ששהו באירופה חשבו בטעות שאינם יכולים להרשות לעצמם לטייל. כך נולד המדריך הראשון שלו "מדריך לחיילים אמריקנים באירופה" שפורסם ב-1955
את הרעיון למדריכי הטיולים הגה בזמן שירותו הצבאי כעורך דין בברלין שלאחר מלחמת העולם השנייה. הוא שם לב שרוב החיילים האמריקנים ששהו באירופה חשבו בטעות שאינם יכולים להרשות לעצמם לטייל. כך נולד המדריך הראשון שלו "מדריך לחיילים אמריקנים באירופה" שפורסם ב-1955. שנתיים לאחר מכן, יצא לאור כאמור הספר האייקוני "אירופה ב-5 דולר ליום", שביסס את תפיסת העולם שלו: טיול אינו עוסק בפאר ובהידור, אלא במפגש בלתי אמצעי עם אנשים ותרבויות.
סדרת מדריכי הטיולים של פרומר הפכה עם השנים לאימפריה של ממש עם מכירות של יותר מ-75 מיליון עותקים ברחבי העולם. בשנת 1977 נמכרה הסדרה להוצאת הספרים סיימון ושוסטר, ועברה בין ידיים שונות עד שנרכשה על ידי גוגל בשנת 2012, שהחליטה להפסיק להדפיס את הספרים. פרומר, שהיה אז בן 83, רכש את הזכויות על הסדרה בחזרה והמשיך להוציא עשרות מהדורות חדשות תחת המותג "פרומר מדיה".
מעבר להשפעתו העצומה על תרבות הטיולים העולמית, לפרומר היה קשר מיוחד גם לישראל. אחד ממדריכי הטיולים הראשונים שלו הוקדש למדינה, וגם מדריכים אחרים שלו כללו המלצות על אתרים רבים בארץ. הוא עצמו דגל בחשיפת תיירים לפנים המורכבות והאותנטיות שלה. עבור רבים, מדריכיו היו הדרך הראשונה להכיר את ישראל כיעד טיולים לכל דבר ולא רק כאתר היסטורי או דתי. ספריו יצאו לאור בעברית בהוצאת כנרת ולמרות שלא הפך לשם שגור בארץ כמו מדריך לפיד או שיחור, רבים ראו בו את אבי תופעת "הטיול הגדול של אחרי צבא".
גם המדריך שלו על ישראל נותר נאמן לגישתו – להציע למטיילים חוויות בלתי נשכחות שלא בהכרח מחייבות הוצאה כספית רבה. בין אתרי החובה שלו: כיפת הסלע וההר הבית, הכותל המערבי בערב שבת, העיר העתיקה בירושלים וביפו - עם הגלריות, המסעדות והנוף של הים. הוא התייחס לתל אביב כעיר מלאת חיים, עם ארכיטקטורת הבאוהאוס המרשימה, והציע גם "טיול טבע קסום" סביב הכינרת.
"הימורי האוכל הטובים ביותר בישראל", של פרומר כוללים שיטוט בשוק מחנה יהודה ועצירה במסעדת מחניודה, ולמרות שהן לא ממש ידידותיות תקציבית – שילה והוטל מונטיפיורי בתל אביב, "דקס", החביבה על הזוג נתניהו בטבריה, והלנה בקיסריה.
כשזה נוגע למלונות הוא המליץ בין השאר על היוקרתיים שבהם, כמו וולדרוף אסטוריה, לצד שווים לכל כיס כמו "אברהם הוסטל" וורד הגליל. למי שרוצה לחוות את ישראל כמו מקומי - השיא עצה אחת מרכזית: "שאל שאלות בכל מקום: ישראלים ופלסטינים חיים עם תשוקה. יש להם הרבה מה לומר, ורובם מדברים לפחות קצת אנגלית. שאל שאלות מנומסות. אל תכפה את הדעות שלך - פשוט הקשיבו לתשובות שתקבלו. תשמעו פסיפס של רגשות המשקפים את המסורות העתיקות והמורכבות המודרנית של ישראל".
בנוגע לשאלה איך מתכננים טיול בישראל, פרומר סיכם זאת היטב: "ישראל היא מדינה מסובכת לביקור גם כשהיא במיטבה. זוהי מדינה קטנה מאוד בחלק רגיש מבחינה פוליטית של העולם, ובכל פעם שהמתח הפוליטי שוכך לזמן מה, שערי ההצפה נפתחים והמדינה עמוסה בצבר מטיילים שהמתינו לביקור. מכיוון שישראל כל כך קטנה, חדרי מלון הופכים קשים ביותר למצוא (והמחירים מרקיעים שחקים). ברגע שהמתח עולה, או שמתרחשים פיגועי טרור, התיירות צונחת או נעלמת, ויש לך את כל המדינה לעצמך (נראה שתעריפי המלונות לא יורדים - המלונאים מנסים להפיק את המרב מהתיירים המעטים שהם מסביב - אבל קצת חיפוש יכול להביא מציאות אמיתית)".
"ישראל הופכת לאומה עם תחושת סטייל חיה וטעם לחיים הטובים. בתי מלון יוקרתיים צצו בכל רחבי המדינה, והמבקרים מוצאים מגוון מעניין של מסעדות, הזדמנויות קניות, יקבי בוטיק ומבשלות בירה מתוחכמות"
בפרק המבוא במדריך על ישראל כתב פרומר: "לפני 50 שנה, ישראל עדיין הייתה חברה צנועה ונטולת מותרות – הישראלים חיו עם מעט פינוק, והחיים הסגפניים הללו היו חלק מהאידיאולוגיה הלאומית. היום, החברה הישראלית היא חברה יצירתית להחריד, הכלכלה פורחת, רמת החיים זינקה, והרבה סקרים מדרגים את הכנסה לנפש בישראל בין 20 המדינות המובילות בעולם. ישראל הופכת לאומה עם תחושת סטייל חיה וטעם לחיים הטובים. בתי מלון יוקרתיים צצו בכל רחבי המדינה, והמבקרים מוצאים מגוון מעניין של מסעדות, הזדמנויות קניות, יקבי בוטיק ומבשלות בירה מתוחכמות.
"הרבה מטיילים נמשכים לישראל מסיבות של אמונה, או כדי להתחבר מחדש לשורשיהם היהודיים בארץ אבותיהם. אחרים נמשכים להיסטוריה, פשוטו כמשמעו, ויש כאלה שמוצאים את אושרם תחת השמש הים-תיכונית. ומעל לכל נמצאת הרוח הלוחמנית של הישראלים עצמם, ששילוב של אתיקה, עבודה קשה ויצירתיות מפתיעה לעיתים, הופך את המקום הקטן הזה למרתק. חורבות רומיות, אתרים מקראיים, חופי ים ואוכל טעים – כל אלה גם הם פיתויים שראוי להיענות להם. לכן, אין זה מוגזם בכלל לומר שבניגוד לרוב היעדים בסדר גודל דומה - ישראל תדהים אתכם".
4 צפייה בגלריה
ארתור ופאולינה שאוחזת בספר המיתולוגי "אירופה ב-5 דולר ליום"
(צילום: AP Photo/Peter Morgan)
פרומר לא רק כתב מדריכים: הוא הפך את אהבתו לתיירות לעסק משגשג של מגזינים, טורים עיתונאיים ותוכניות רדיו. לאורך הקריירה שלו נותר נאמן למנטרה: תיירות היא חינוך עצמי, לא רק אטרקציות נחשבות או מלונות מפוארים. אחרי עשורים של טיולים בלתי פוסקים, הוא סיפר כי הספיק לבקר כמעט בכל פינה על פני כדור הארץ.
ומהם פלאי העולם, לשיטתו? מוזיאון מאוריצהאוס בהאג, שאותו כינה "אחד המוזיאונים הגדולים והבלתי מוערכים בעליל"; קהיר, שהיא לדבריו "עיר שממנה הרבה מאוד דברים אחרים הופכים לחסרי חשיבות"; ריו דה ז’ניירו, שתיאר כ"שריד לחיים הנהנתניים שכבר לא קיימים בעולם"; ומעל הכול – מופע תיאטרון "אוף-אוף ברודוויי", שבו "באזורים הכי מכוערים, נוצר היופי הכי טהור, על ידי צעירים שמייצרים לא למען רווח מסחרי, אלא מתוך תשוקה לאמנות".
פרומר הותיר אחריו אישה, בת מנישואיו הראשונים ושתי בנות חורגות שהמשיכו לעבוד במפעל המשפחתי - אבל עבור שאר העולם הוא הותיר אחריו מורשת שממשיכה להניע את גלגלי המזוודות של דורות של מטיילים.
