השחקן מתיו מקונוהיי הוא נוצרי מאמין שנושא תפילה קטנה גם לפני צילום סצנה וגם לפני שהוא עולה למטוס. זה מה שעשה בשבוע שעבר כשעלה עם אשתו, קמילה אלבס הברזילאית, לטיסה של חברת לופטהנזה שהמריאה מאוסטין שבטקסס, שם הם גרים, לגרמניה. זמן קצר אחרי ההמראה, לפני שהמטוס עזב את שטח ארה"ב לאוקיינוס האטלנטי, הוא נקלע למערבולות אדירות. הטייסים הופתעו לגמרי, הם לא ראו את זה בא, וכל המערכות האולטרה משוכללות ומתוחכמות לא הזהירו. המערבולות היו כה אלימות עד שהמטוס, שכבר הגיע לגובה של 11 קילומטר, איבד בתוך שניות יותר מקילומטר. הפאניקה הייתה כמובן עצומה, הכול עף לכל עבר, כולל תכולת המעיים של נוסעים רבים. אחרי שהמערבולת עברה המשיך המטוס לטוס עוד קצת, אבל מצב הנוסעים היה כל כך רע שהוא ביצע נחיתת חירום בוושינגטון הבירה. שבעה נוסעים אושפזו, הזוג מקונוהיי ירד מהמטוס חיוור, וקמילה פירסמה למחרת באינסטגרם קליפ קצרצר ושופע אמוג'ים, גם מבוהלים וגם אסירי תודה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
זה היה המקרה השלישי בחודשים האחרונים שבו מזג האוויר מחוץ למטוס גורם פגיעות פיזיות בדרגות שונות לנוסעים שנמצאים בתוכו. בדצמבר נפצעו 36 בני אדם במהלך סערה בטיסת של חברה מהוואי. בתחילת החודש נהרגה אישה בת 55 שהייתה במטוס עסקים שבו שני אנשי צוות ושלושה נוסעים. המטוס נתקל במערבולת חמורה וביצע נחיתת חירום מחוץ להרטפורד, קונטיקט. הנוסעת, דיינה הייד, ספגה פגיעות פנימיות קשות כשהמטוס השתולל, ובבית החולים נקבע מותה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תאונות מטוסים הנושאים נוסעים או מטען הן עניין נדיר, ואילו מערבולות אוויר גרמו ליותר משליש מתאונות כאלה בין 2009 ל-2018. על פי נתוני מינהל התעופה הפדרלי, 146 נוסעים ואנשי צוות נפצעו קשה כתוצאה ממערבולות בשנים האחרונות, והדיווחים על מקרים כאלה עולים בקצב חד. זו תופעה שמעמיסה על יותר ויותר נוסעים עוד מתח בנוסף לחרדות הרגילות כשעולים למטוס. מומחי תעופה חוששים מהחמרה קבועה של המצב, ורק מגזר אחד לא מופתע ומניע בראש מצד לצד: כמעט כל המדענים בעולם שמזהירים עשרות שנים מההשלכות ההרסניות של תופעת שינויי האקלים.
כבר לפני שלוש שנים פירסם פול וויליאמס, פרופסור למדעי האטמוספרה באוניברסיטת רדינג בבריטניה, מחקר שעקב אחרי נתיב תעופה עמוס מעל צפון האוקיינוס האטלנטי. עלה ממנו כי הדינמיקה האטמוספרית השתנתה באופן משמעותי מאז שנות ה-70 – ההתחממות הגלובלית ושינויי האקלים גורמים ליותר סערות ומערבולות. באמת שאין תחום שלא ייפגע מהקטסטרופה המתרגשת ומתממשת, כולל טיסות לסוף שבוע הכול כלול באי יווני.
לפני ארבע שנים הגיעה הטמפרטורה בפיניקס ל-48 מעלות, מחוץ לטווח החום הגבוה ביותר המותר להפעלת מטוסים. בוטלו אז עשרות טיסות. ממש בשנים הקרובות ימים של 48 מעלות כבר לא יהיו כאלה נדירים, וזה רק חלק מכאב הראש הגדל והולך של עולם התעופה בעידן שינויי האקלים. חום מוגזם מקשה על ההמראה – הכוח שדוחף כלפי מעלה ונוצר על ידי נעילת אוויר סביב הכנפיים כאשר המטוס צובר מהירות על המסלול. קשה יותר להשיג את זה כשהאוויר לוהט, משום שאוויר חם דליל יותר מאוויר קר. הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית הזהיר כבר ב-2016 כי "לטמפרטורות גבוהות יכולות להיות השלכות חמורות על ביצועי ההמראה של מטוסים".
חלק מהפתרון העתידי יהיה הקטנת מספרי הנוסעים והפחתת כמות מטענים או דלק כדי להמריא לאותו גובה ביום חם. זה כמובן יגדיל מאוד את העלויות ויחייב להפעיל יותר טיסות. חום בשעות היום הוא הסיבה שבגללה טיסות טרנס-אטלנטיות כבר עכשיו ממריאות בעיקר בלילה, ובקרוב זה יקרה גם בטיסות פנימיות בארה"ב. בין היתר ייצור השינוי הזה בעיות במקומות יותר קטנים שבהם טיסות לילה מוגבלות כדי לאפשר לצוותי הקרקע לנוח.
גם זמן ואורך הטיסה ישתנו, בייחוד בתוך ומסביב לזרם הסילון, כמו במהלך חציית האוקיינוס האטלנטי. מציאות שבה זמן הטיסה מתל-אביב לניו-יורק יהיה שונה באופן משמעותי מהדרך חזרה, היא עניין קרוב. "בגובה שיוט, הפרש הטמפרטורות מצפון לדרום שמניע את זרם הסילון הולך וגדל", אמר פרופ' פול וויליאמס ל"הגרדיאן", "בגלל הרוחות הנובעות מכך, הטיסה מזרחה נעשית מהירה יותר, אבל הטיסה מערבה תהיה איטית יותר. בעתיד יהיה צורך לקחת בחשבון את זמני הטיסה המשתנים, ולהיערך לתסכול של עיכובים ודחיות".
ואחרי כל זה, גם הטיסה עצמה תהיה חווייה רעה יותר ויותר. המחקר של פרופ' וויליאמס העלה כי מאפיין המכונה "גזירת רוח" – המידה שבה מהירויות הרוח משתנות בגבהים שונים, גדלה ב-15 אחוז מאז 1979. "כאשר גזירת הרוח גבוהה, ההבדלים במהירויות הרוח יוצרים הפרעות אטמוספריות בדומה לגלים בנהר, וזה בהחלט מרמז על יותר מערבולת", אמר וויליאמס.
רוחות חזקות יותר יגרמו למערבולת גם כשהשמיים מסביב לטייסים נראים נקיים וצלולים לגמרי. לאלה יהיה הרבה יותר קשה לדעת שהם צריכים להתכונן לעקיפתה. "מערבולת אוויר צלול", נאמר בהודעה של חברת לופטהנזה אחרי נחיתת החירום של טיסה 469, "יכולה להתרחש ללא תופעות מזג אוויר נראות לעין או אזהרה מוקדמת"
הבעיה המטרידה ביותר היא מה שמכונה "מערבולת אוויר צלול", האירוע שקרה לטיסה שבה היו בני הזוג מקונוהיי. הדינמיקה האטמוספרית שמייצרת מערבולות הופכת נפוצה יותר ומתפזרת בטווחים גדולים יותר, כך שמטוסים כבר לא צריכים לטוס דרך ענן או ליד סערה כדי לחוות מערבולת. רוחות חזקות יותר יגרמו למערבולת המתרחשת גם כשהשמיים מסביב לטייסים נראים נקיים וצלולים לגמרי. לאלה יהיה הרבה יותר קשה לדעת שהם צריכים להתכונן לעקיפת המערבולת. "מערבולת אוויר צלול", נאמר בהודעה של חברת לופטהנזה אחרי נחיתת החירום של טיסה 469, "יכולה להתרחש ללא תופעות מזג אוויר נראות לעין או אזהרה מוקדמת".
המומחים מסכימים. "מזג אוויר קשה מגביר את הסיכויים למערבולת, ובשל שינויי האקלים תקריות מסוג זה רק ימשיכו לגדול", אמר טיילור גרלנד, דובר איגוד הדיילים, ל-CBS. "העובדה שהתקיים שירות הגשת ארוחות במטוס הזה גורמת לי להאמין שלא הייתה להם שום אזהרה מוקדמת", הוסיף מומחה בטיחות התחבורה רוברט סמוולט.
"מערבולות אוויר צלול", אמר פרופ' וויליאמס ל-NPR, "הן בלתי נראות לחלוטין לעין בלתי מזוינת, לרדאר, ללוויינים. המידע היחיד שיש לנו על המערבולת הזו הוא כאשר מטוס עובר דרכה. זה הופך את המערבולת הזו למסוכנת ביותר מכיוון שהיא מפתיעה את כולם ולא משאירה זמן לאמצעי בטיחות שעשויים למנוע פציעות".
המחקר של פרופ' וויליאמס צופה שעד שנת 2050 ייתקלו טייסים במערבולות אוויר צלול בדרגת חומרה כפולה מהיום. המחשבה על כך שהטייס לא יודע מתי תבוא המערבולת באמת מפחידה מאוד, ולא במקרה מנדנדים הדיילים לנוסעים בשנים האחרונות להישאר חגורים לכל אורך הטיסה, גם אם שלט חגורות הבטיחות כבוי.
אפקט נוסף של שינויי האקלים יהיה גידול משמעותי בכמות ועוצמת סופות הרעמים, מה שיאלץ טייסים לטוס עוד יותר גבוה. זה עלול להגביר באופן דרמטי את הסיכון למה שהוא כבר עכשיו אחד הפחדים הגדולים ביותר של טייסים: קרח בגובה רב. חדירת חלקיקי קרח זעירים הייתה הסיבה ליותר מ-150 תקלות מנוע בשנים האחרונות. המקרה המפורסם ביותר הוא טיסת אייר פראנס מריו-דה-ז'נרו לפריז, שהתרסקה ב-2009 וכל 228 האנשים עליה נהרגו. הסיבה להתרסקות: הטייס האוטומטי התנתק אחרי שגבישי קרח השביתו את חיישני המהירות שלו.
חלק מהבעיות היקרות ביותר שייצרו שינויי האקלים עבור חברות התעופה יהיו בכלל על הקרקע. ראשית, מסלולים רבים בעולם בנויים במקומות שפשוט לא יחזיקו מעמד. בצפון קנדה, למשל, יש נמלי תעופה ישנים שנבנו למעשה על קרח, אבל עכשיו הקרח נמס. בעיה שכיחה עוד יותר היא ההצפות בשדות תעופה רבים הבנויים על קרקע נמוכה ליד האוקיינוס.
הסופה סנדי, שפגעה ב-2012 בניו-יורק, הביאה איתה את כל האזהרות על שינויי האקלים גם לשדות התעופה. גל בגובה 3.5 מטרים הציף את מסלולי ההמראה של נמל התעופה לה גוארדיה וסגר אותו לשלושה ימים. מדינת ניו-יורק השקיעה 28 מיליון דולר בהתקנת מחסומי שיטפונות חדשים במקום.
אחרי סנדי ביצע הממשל הפדרלי הערכה מקיפה ומצא לפחות 13 שדות תעופה גדולים בארה"ב שנמצאו בסיכון דומה, מהונולולו ועד מיאמי. מחוץ לארה"ב יש מדינות שכבר לוקחות מזמן את האיום הזה ברצינות הראויה. כך למשל נמל התעופה צ'אנגי בסינגפור, אחד העמוסים בעולם, בנה את טרמינל הנוסעים החדש שלו בגובה של 5.5 מטרים מעל פני הים, והונג-קונג בנתה חומה סביב מסלול המראה חדש.
יום אחרי טיסת הבלהות שלהם עלו מקונוהיי ואלבס לטיסה אחרת בתקווה להגיע סוף-סוף לגרמניה. מיד כשהתיישבו, העלתה קמילה סטורי חדש לאינסטגרם. "זה המזל שלי", כתבה, "אחרי כל מה שעברנו, בדיוק עלינו לטיסה החלופית והטייס אומר שצפויות לנו 45 דקות של מערבולות ביציאה מוושינגטון. תאחלו לנו בהצלחה".