6 צפייה בגלריה
צליינים נוחתים בשדה התעופה בשנות ה-60
(צילום מתוך הארכיון המשפחתי של ד"ר מוחמד אל-כותוב)
כמעט 100 שנים לאחר ההמראה הראשונה ו-21 שנים לאחר שנחת בו המטוס האחרון – שדה התעופה שפעל בירושלים זוכה לתערוכה שמבקשת להוסיף פרטים חדשים על סיפורו.
נתחיל עם תקציר היסטורי: שדה התעופה נפתח ב-1924 והיה השדה הראשון של המנדט הבריטי בישראל. תור הזהב שלו היה בין השנים 1967-1948 כאשר נשלט בידי ממלכת ירדן. לאחר מלחמת ששת הימים עבר לשליטה ישראלית ושמו שונה ל”נמל התעופה ירושלים". הוא נסגר לצמיתות בשנת 2000 לאחר שבמהלך האינתיפאדה השנייה מחבלים ירו על המטוסים.
ד"ר אלדד ברין, גיאוגרף החוקר סוגיות הקשורות בירושלים בעידן המודרני, גילה עניין רב בפעילות השדה בשנים שבהן היה בשליטה ירדנית ולפני כמה חודשים פרסם מאמר בנושא. "בין השנים 1967-1948 ראתה ירושלים המזרחית, הירדנית, הרבה יותר מבקרים וצליינים מאשר ירושלים המערבית, כלומר הישראלית", סיפר בשיחה עם ynet. "הם הגיעו אליה בעיקר דרך האוויר. שדה התעופה העירוני, שהירדנים קראו לו בפשטות 'שדה התעופה ירושלים' ('מטאר אל-קודס') היה למעשה שער הכניסה העיקרי לממלכת ירדן כולה, לא רק לגדה המערבית ולירושלים".
6 צפייה בגלריה
דיילות וטייס של חברת אייר ג'ורדן, בשנות ה-50
(צילום מתוך הארכיון המשפחתי של ד"ר מוחמד אל-כותוב)
כתבה מ-2019 על שדה התעופה
(צילום: משה מזרחי)
עד לאחרונה נהוג היה לחשוב שהשדה הירושלמי היה לשדה בינלאומי רק בעקבות ביקורו ההיסטורי של האפיפיור פאולוס השישי בעיר בינואר 1964. מחקרו של ד"ר ברין מראה כיצד החל השדה לשמש לטיסות מחוץ לשטח ירדן כבר בשלהי שנות ה-40. מאות אלפי תיירים וצליינים עברו דרך השדה הקטן, וכן מספר לא מבוטל של ראשי מדינות וידוענים ערביים ומערביים. הם הגיעו אליו במטוסיהם הפרטיים או באחת מ-17 חברות התעופה שטסו אליו עם השנים, רובן ככולן חברות ערביות.
"היקף הפעילות של השדה הפתיע אותי מאד", אמר מספר ד"ר ברין שציין כי בשיא פעילותו בשנות ה-60 יצאו מהשדה יותר מ-20 טיסות שבועיות לביירות ולקהיר, זאת בנוסף על טיסות לדמשק ולבגדד וכן לשורה של ערים במפרץ הפרסי, אירן, סעודיה ואף לאירופה.
הרעיון לקיום תערוכה נולד לאחר שאנה כהן-קוהלר, רכזת פרויקטים בקרן פרידריך נאומן לקידום החרויות (FNF), שמעה הרצאה של ד"ר ברין על ירושלים הירדנית. "יום-יום אני נוסעת לשם (למשרדי הקרן במזרח ירושלים)", סיפרה, "ואף פעם לא נחשפתי לדברים ויזואליים מהתקופה ההיא, שהיא בבחינת היסטוריה לא רחוקה, וגם לא ידעתי כלום על הרוח שהייתה קיימת בה". בהרצאה הזכיר ד"ר ברין את שדה התעופה, ולאחריה פנתה אליו כהן-קוהלר עם רעיון להפקת תערוכת צילומים בנושא. ד"ר ברין נעתר בשמחה.
רוב התמונות המוצגות בתערוכה הוחזקו באוספים פרטיים כדוגמת זה של משפחת אל-כותוב מבית חנינא שבצפון ירושלים. אב המשפחה היה ממקימיה של אחת מחברות התעופה החשובות שפעלו מתוך השדה הירושלמי. שיתוף הפעולה מצדו של בן המשפחה, הד"ר מוחמד אל-כותוב, לא היה מובן מאליו. "היו הסתייגות מהצד הפלסטיני לגבי התערוכה מסיבות אישיות ופוליטיות", סיפר ד"ר ברין שמעביר הרצאות בנושא. "אנחנו מבינים זאת וזה מצער אותנו, אבל כן היו מספר דמויות פלסטיניות שששו לסייע, וזה עודד אותנו מאוד".
נטליה קופליאנסקאיה, אוצרת התערוכה, אמרה כי "צילום הוא מדיום ייחודי המשלב בין אמנות דוקומנטרית ואמנות חזותית. כל הצילומים בתערוכה הם בשחור-לבן. החלק ההיסטורי עוסק באמנות הדיוקנאות, אל מול אולם הכניסה לשדה התעופה - הגעה או עזיבה, עדות יפהפייה לתקופות העבר. במסגרת התערוכה החלטתי להחמיא לתמונות הנוסטלגיות של 'תור הזהב" ולהנגיד אותן עם תמונות העכשוויות של הצלם אריק שרגא, המעניקות קשר רגשי חזק מאוד למחשבה על שדה התעופה הנטוש. כמו כן, שמנו את התמונות של לוחות הזמנים של חברות התעופה, וזו דוגמה יפה לעיצוב מיוחד".
התערוכה מוצגת במכון ע"ש ו.פ. אולברייט למחקר ארכיאולוגי, רחוב צלאח א-דין 26, ירושלים, עד 28 בנובמבר, למעט יום אחד ב-9 בנובמבר שבו תהיה סגורה.
