עַל שְׂפַת יַם כִּנֶּרֶת, אַרְמוֹן רַב-תִּפְאֶרֶת? השיר ההוא של יעקב פיכמן אומנם נכתב על המלון הראשון בטבריה שהוקם אי שם ב-1912, אבל מרושם ראשוני נראה כי גם המלון החדש בעיר יכול לענות על אותם סופרלטיבים בשיר - מבנה מרשים וגדול על שפת ים כינרת. אך מה קורה כשנכנסים פנימה ומתארחים בו ללילה?
אל מלון סופיה שבטבריה הגעתי בעונה החמה באמצע חודש יולי, אחרי שהבנתי שלבירת בולגריה כבר לא אגיע הקיץ. בעליו מגדירים אותו גם כ"מלון יוקרה על שפת ים כינרת", וככזה, הם מבטיחים שכמעט כל חדריו מספקים נוף ישיר אל ימת הכינרת. וכך השהות שלי מתחילה כשימה של ישראל משמש לי לנוף מחדרי הקט במלון הטברייני, ובמקביל כל לחצי היום-יום אט אט נעלמים להם. יש לנו כינרת נהדרת, חשבתי. אבל עד כמה החדר שלי באמת קרוב לשפת הים? והאם הוא עונה על הצרכים של רווקה בת 29? בזה עוסק סיפורנו.
מהמרפסות בחדר כמעט ואפשר להריח את חול הים, לחשוב שאת רגע מלגעת במים הנעימים. יותר מעשור שלא ביקרתי בטבריה, ועלה בי החשק לטרוף את כל מה שיש לה להציע, בסביבת המלון לפחות. אלא שארמון רב תפארת, לא ממש מצאתי כאן. עם זאת, מהתרשמות ראשונה, ניכר שזה עשוי להיות מלון כייפי למשפחות, שנמצא מעל הממוצע בחוויית האירוח של בתי המלון בישראל.
הנוף משגע, החדרים מרווחים ומוארים, שנותנים הרגשה של אירופה בקיץ, כששלושה חלונות גדולים מקיפים את הסוויטה שלי בקומה הרביעית מתוך השבע של המלון, וחוץ מהניסיונות החוזרים והנשנים שלי לתפוס את הקבלה ביום השהות הראשון שלי, נפתחה חוויית החופשה שלי ברגל ימין. תוסיפו לזה את העובדה הנהדרת שהמלון מורכב ממבנה לשימור ומשוחזר מהתקופה העות'מאנית, משהו שלי – כנופשת חובבת היסטוריה – היה מרגש לדעת.
בקומה מינוס 1 תמצאו בריכה גדולה שנותנת אשליה של קו מים אחיד עם הכינרת, ולמרות שהיא גדולה יחסית, היא מלאה בילדים שלא נותנים מרחב לשחייה או רביצה במים. מלון למשפחות כבר אמרנו? אלא שמבדיקה קצרה ניכר שאין לילדים מה לעשות במלון יותר מדי, חוץ מלהשתולל בבריכה. מה שמצמצם משמעותית את האפשרויות של הורים למצוא תעסוקה לילדים, בזמן שהם חיכו לחופשה הזאת כדי לנוח. כדי לעמעם את רעשי הרקע, חיפשתי מלצר שייקח הזמנה מהמזנון, אחרי שהבנתי שאין בנמצא, הבאתי לי מוחיטו והחוויה המעט רגועה שלי הושלמה.
להורים שהחליטו כן לקחת את הילדים, אם אתם מחפשים רגע להירגע מהאנרגיה הבלתי נגמרת שלהם או של הסובבים אתכם, קומה מעל הבריכה תמצאו גן עדן שייקח אתכם אחורה לתקופה העות'מאנית. ספא מפנק מעוטר בסממנים היסטוריים: החל מחגורות הבטון הגלויות שמרפרנסות לשלטון הטורקי ועד למוזיקה העתיקה שמלווה את המקום.
בזכות פאטן, בחורה צעירה ומקצועית, זכיתי לעיסוי מפנק שהחזיר אותי לתקופה בה גרתי בתאילנד. שם לפספס מסאז' זה כמו לא לאכול ארוחת צהריים, אז הייתי מציעה לא לפספס. ולמי שעוד מחפש דרך להרגיע את הגוף שלו, יש במלון גם טעימות יינות ישראליים בשילוב הדרכה מגניבה שתיתן לכם ערך מוסף על היקבים שיש לישראל להציע. רק אל תשכחו שהילדים בבריכה.
Seven, seven אמרה מוניקה בחברים, ואכן עליתי לקומה השביעית במלון שמקיף עצמו כינרת, כדי להגיע לקטרזיס הנופי שהבטיחו לי בטבריה. אחרי כמה לגימות ממרטיני הגזר שמנסים פה במלון, שהתגלה כניסיון לא רע בכלל, הנוף בהחלט היה עוצר נשימה, והרי הגולן נראו לי פתאום הכי קרוב לשלום אזורי. באווירה הפסטורלית הכרנו את האחים סרוגו, בעלי המלון. בשיחות החולין דיברו על אתגרי הקורונה. המלונאים לא בונים הקיץ על תיירים ובעיקר מתפללים שהתחלואה לא תעלה ושהישראלים יגיעו בהמוניהם, כמו שהם יודעים ואוהבים. אלא שבשביל זה, צריך להציע להם מחירים אטרקטיביים. אף ישראלי שאני מכירה לא אוהב לצאת פרייאר, בטח אחרי שוויתר על החופשה באילת כדי להגיע לטבריה.
יותר מ-4,000 שקלים לסופ"ש
במלון 119 חדרים מרווחים יחסית וחדשניים בנראות שלהם, כל זה בתוך מבנה עתיק יומין שמשאיר אותך בחוויה מתעתעת בין ההווה לעבר. המחירים לחודש אוגוסט, החודש החם של הקיץ, נעים בין 1,750 שקלים לזוג ללילה באמצע שבוע ועד ל-2,100 שקלים ללילה בסוף שבוע, כשניתן לעשות הזמנה של מינימום שני לילות. המחירים כוללים גם ארוחת בוקר, שאת הפירוט עליה תקראו ממש בהמשך. אם תרצו נוף מלא לכינרת, אז תצטרכו להיפרד מעוד 300 שקלים לסיווטת "ג'וניור נוף כינרת", שיש למלון להציע.
"ניסינו להביא את תל אביב לטבריה", אמר סרוגו, והדגיש כיצד יש לבטא את שם המלון – סופיה במלרע. ניכר על פניו שיש סיפור מיוחד מאחורי בחירת השם. ההיסטוריה של טבריה שזורה בכל פינה במלון הזה – המיקום, הזמן. סופיה הייתה נערה צעירה שנולדה בדמשק, בת למשפחה ציונית אדוקה. אותה הנערה הייתה נוסעת לאגם טבריה רבות, בערך כ-50 ק"מ, כדי ליהנות מהיופי ומהסימבוליות שלו עבורה. החלום שלה היה לגור בישראל, אלא שבעקבות רדיפות יהודים בדמשק, היא נאלצה להפליג לארגנטינה, שם התחתנה עם יצחק והקימה משפחה. שנים לאחר מכן, כשהייתה כבר בת 70, היא הודיעה שהיא חוזרת לישראל כדי לסגור מעגל עם האגם האהוב עליה, כאן בישראל.
סופיה היא סבתם של האחים סרוגו, וכשראול סרוגו, יו"ר התאחדות הקבלנים בישראל ואיש עסקים מזה שנים, מדבר עליה, הוא מתרגש ואף דומע. לאחר מכן סיפר על ההיסטוריה במקום וכיצד המעגל המשפחתי נסגר. "אנשים מחפשים סיפור", הוא משתף, "מקום שישאיר בהם חוויות עם חותם". התרגשתי מהסיפור, אבל לא רציתי לחזור לבריכה. צרחות הילדים חזרו אליי במחשבות. כאילו שמע את רחשי ליבי, סיפר סרוגו על אפליקציה חדשה ומגניבה שעתידה להיות מוצעת לאורחי המלון בחודשים הקרובים, באמצעותה תוכלו לעשות סיור רגלי בעיר טבריה, ולהכיר פינות רבות בה.
150 מיליון שקלים האחים סרוגו השקיעו במלון היפה והטכנולוגי, שמשלב בין החדש לישן. את האורות בחדר אפשר לכוון עם לוח מגע בהתאם למצב הרוח שלכם – לילה, יום או אווירה רומנטית, מספר בהתלהבות סרוגו. מה שאכן הלהיב אותי, אך גם גרם לי לתהות עד כמה זה פרקטי ובטיחותי בתקופת הקורונה. עוד מתפארים המשקיעים בכמה המלון קרוב לכינרת. אליה תוכלו להגיע אגב, דרך ירידה באבני דרך אותנטיות, ממש עד קו החוף. אין גישה למי שאינו יכול לרדת ולעלות במדרגות. זוג מבוגרים שעברו שם ויתר על התענוג, מהפחד ליפול.
והאוכל, איך אפשר שלא להזכיר את אחד מעמודי התווך של הנופש הישראלי. ארוחת הערב הייתה עשירה, חדר האוכל היה נקי וניכר כי השף התחשב באורחי המלון שלא אוכלים בשר בתשעת הימים והציע מגוון רחב של דגים – מבושלים ונאים. שילוב של אוכל אותנטי, עם נגיעות שוות של מנות ומאכלים מהמזרח הרחוק, ותוסיפו לזה את הקינוחים. אל תבואו עם ג'ינס, שלא תצטרכו לפתוח כפתור. שבעה ומרוצה חזרתי לקומה השביעית של המלון, לצליליו של נגן הסקסופון. אצלי בראש כבר אחרי חצות, אבל בשעון רק תשע וחצי. ממש קרחנה בטבריה.
עם הרף הגבוה של ארוחת הערב, חזרתי אל חדר האוכל בבוקר עם חשק עז לקפה ומאפה. עמדת הקפה הייתה נקייה והציעה מגוון של תחליפי חלב כגון סויה ושקדים, המאפים גם הם היו אכילים ועמדת החביתות הייתה מאוישת ומסודרת. התור לא היה ארוך, מה שאפשר לנו ליהנות מחביתות טעימות וחמות, והירקות הטריים "סגרו לי את הבסטה". ירקות טריים בארוחת בוקר: אירופה אאוט – ישראל אין.
סיכום האירוע: אתן משפחות שרוצות לנפוש? קחו בחשבון שהאטרקציה הגדולה של המלון היא הבריכה. אתם צעירים שחוגגים את החופש? רביצה קטנה במים אולי תעשה את העבודה, אבל תצטרכו להשקיע מכספכם לאקסטרות שיש למלון או לצאת לראות מה יש לטבריה להציע לכם. מה שבטוח, נופש ישראלי שהוא לא באילת או תל אביב הוא שינוי מרענן. בטח אם אתם מאלה שמחפשים גם סיפור או נופך היסטורי.
הכותבת הייתה אורחת של מלון סופיה