מסלולי טיול בעקבות החללים
פארק עם נוף מרהיב לגליל העליון, שביל הליכה תלוי בנשר, אנדרטת סלע גדול על רקע נופי הנגב ומסלול עם מגוון אטרקציות ומים זורמים בעמק החולה. חללי צה"ל שנפלו במלחמות ישראל הותירו אחריהם הרבה זיכרונות, ערכים ואהבת הארץ שתורגמו למסלולי טיול. חלקם נמצאים בכתבה שלפניכם
המצפור לזכרו של סא"ל אמיר מי-טל ז"ל בגליל המערבי
אמיר נולד בשנת 1959 בחדרה, בן בכור להוריו. בהיותו בן 14 בחר במסלול לימודים ובאורח חיים צבאי ונרשם לפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה. בתום לימודיו, באוקטובר 1977, גויס לשירות חובה בצה"ל.
את מסלול הטירונות עבר בסיירת גולני, אחר כך סיים קורס מפקדי כיתות וקורס קציני חי"ר. את כל מסלולו הצבאי עשה בגולני, בכל תפקידי הפיקוד: מפקד מחלקה, קצין מבצעים, מפקד פלוגה, חונך מ"פים, סגן מפקד גדוד, מפקד סיירת גולני ומפקד גדוד "ברק".
אמיר נפל בתשעה בדצמבר 1988, בקרב באזור דמור בלבנון. האירוע קרה בזמן פשיטת כוחות צה"ל על יעדי מחבלים, כשהיה מפקד של אחד הכוחות, במהלך מבצע "כחול וחום". הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחדרה. הותיר אחריו הורים, אחות ואח - מיכל ושי.
אביו של אמיר כותב לו
"לפני שלושים שנה בדיוק הסברת לי, איך מרגישים אבות שאינם בוכים וערים בלילות חשוכים. מאז אני שואל את אמיריק שלי לילה, לילה, ומבקש להבין למה. הדבר היחיד שלמדתי ועשיתי במשך כל השנים שחלפו, הוא לבוא לבקר אותך אמיריק בשעות ערביים כשהשמש שוקעת, לפנות למצבה הפשוטה.
"לדמיין תנוחתך בארון הסגור שבתוכו אתה שוכב ולשאול אותך כל פעם מחדש אם נוח לך, ואם המפקד החדש שלך - אלוהים, שומע אותי. הימים חולפים והשנים שנותרו לנו תסתיימנה ואז אבוא אליך אמיריק, ואתה מבוגר שם למעלה כמעט כמוני, ותיק בשמי האל, יושב במעגל הלוחמים".
על הפארק והשביל
פארק אֳדָמית נמצא על רמת אדמית בין נחל נמר מצפון מערב ונחל בצת מדרום. בדרום הפארק הוקם חניון גדול הנקרא "חניונוף" וממנו יש נקודות תצפית על נחל בצת ויישובי הגליל המערבי.
מהחניון יוצא שביל מסומן, "שביל אמיר", על שם סגן אלוף אמיר מי-טל, השביל המסומן מגיע ל"תצפית אמיר", 150 מטרים מעל נחל בצת ומשם למערת קשת. במקום נסלל שביל מונגש, המתאים לנכים בכיסאות גלגלים ומתפתל מהחניון עד למערת קשת. במקום ישנו מידע לזכרו ושלט הסבר על הנוף.
מהתצפית נגלה נוף מדהים. מומלץ להגיע אליה לפני ההגעה למערת קשת. השביל גם הוא יפייפה ויש מעקה לאורך רוב קטעיו הבעייתיים. מהמערה צועדים מזרחה על שפת המצוק, בהתאם לסימון השבילים האדום ומגיעים לאחר כ-200 מטרים למצפור אמיר.
מכאן נפרשים נופי הגליל העליון ממישור החוף ועד גוש הרי מירון. מראש המצוק, המתנשא לגובה 150 מטרים מעל לעמק של נחל בצת, מומלץ להביט מטה אל הנוף המרהיב בתוספת כמויות בלתי מבוקרות של אוויר צח. השביל ממשיך מזרחה על דרגש סלע גדול ומגיע למעבר נוסף בגדר. עוברים בפתח ומטפסים בגרם מדרגות אבן, המוליך בחזרה לרחבת החניה.
הסלע לזכרו של סא"ל יוסי יפה ז"ל ברמת הנגב
יוסי יפה נולד במושב חרות, לדב ואסתר שהיו מראשוני המתיישבים במושב. יפה למד בבית הספר החקלאי כדורי, התגייס לצה"ל במסגרת הנח"ל ועבר קורס מ"כים.
יפה התנדב לצנחנים והצטרף לפלוגה א' בגדוד 890 - סיירת הצנחנים באותה תקופה. בהמשך עבר קורס קציני חי"ר ועם סיומו שב לסיירת ושימש כמפקד מחלקה. יפה נפצע קשה בפעולה בקלקיליה עם זאת, ב-1957 מונה למפקד סיירת הצנחנים.
יפה גר במשך כל חייו במושב ושילב פעילות ביטחונית-התיישבותית עם עבודה חינוכית ציונית. במשך שנים רבות פעל במסגרת חטיבת בני המושבים, בתחילה כרכז מפעלים ולאחר מכן כמרכז החטיבה.
בתחילת 1977 חזר לשירות קבע בצה"ל כסגן מפקד עוצבת חצי האש. הוא נהרג במהלך אימון ההקמה, כאשר עלה רכבו על מוקש ב-28 בפברואר 1977 באזור ניצנה שבנגב. יפה היה נשוי לרינה ואב לארבעה ילדים.
אשתו רינה מספרת
"יוסי חי במושב והיה חקלאי וגם איש צבא. הוא היה בן אדם אכפתי, שכל הזמן חשב איך לעזור ולהתחשב. הוא עשה הכל תמיד למען האחר, עבד בתנועת המושבים עם נוער כשמדינת ישראל והצבא היו בראש מעייניו. יוסי היה מחנך בכל נשמתו, גם בצבא וגם בתנועה, וחינך את ילדיו ופקודיו לנתינה".
על האנדרטה
במקום שבו נהרג יוסי יפה הוקם סלע לזכרו. הסלע הוקם על ידי חברי הגדוד שבו שירת, הם קיימו ערב לזכרו ועשו את טקס חניכת הסלע. הסלע ממוקם באזור ציר 10. בשל מיקומו, מספק הכביש נקודת מבט שאין שנייה לה על נופי המדבר של מדינת ישראל: מהדיונות והחולות של ניצנה, דרך הר חריף והר שגיא.
הכביש הוא דרך נוף המאפשרת תצפית ייחודית לנופי חצי האי סיני מצידה המערבי והנגב מצידה המזרחי. הכביש סגור רוב הזמן ונפתח רק בחגים ובהתאם להערכת מצב, לכן לא תמיד כולם יכלו להגיע אליו.
בשל כך בחג הסוכות האחרון, כחלק מהמפעל השנתי של תנועת בני המושבים ובשיתוף פעולה עם משפחתו וחברי הגדוד, הגיעו לאזור חמוקי ניצנה, הקימו שם אנדרטה לזכרו וסללו שביל רגלי שנקרא ״דרך יוסי״ למטיילים שמוביל לכיוון סלע יוסי יפה.
בנוסף, מזה 40 שנה תנועת בני המושבים מקיימת מפעל לזכרו בסוכות שמסמל את רוח ההתנדבות של יוסי, הם מתנדבים בארץ, מנקים חופים וחונכים שבילים.
מסלול הליכה לזכרו של סגן אורי בינמו ז"ל בנשר
אורי נולד ב-1984 וגדל בגבעת נשר. בנם הבכור של רוזה ואברהם, אח להילה, נעמה ויובל. הוא נולד אומנם בחג הסוכות אך שמו נבחר בהשראת חג האורים, חנוכה. שם המסמל אומץ, גבורה, תעוזה, מסירות אישית ואור. הוא חונך על אהבת האדם ואהבת הארץ, בלט כחבר אמיתי וכמנהיג טבעי ובמהלך חייו חלם, יזם, פעל, יישם והאמין בדרכו באמונה שלמה.
אורי אהב את החיים. הוא אהב את חברתו, את חבריו, מסיבות, טיולים, מכוניות, אופנועים, סוסים, וחייו היו מלאים באתגרים וריגושים. בהתלהבותו ובנחישותו הרבה, כל הסובבים - בני המשפחה, חבריו, חייליו ואפילו זרים - נמשכו להשתתף במימוש האתגרים שהציב לעצמו ובכך זכו לגלות את היכולות האישיות שלהם.
אורי התגייס בשנת 2002 ושירת כלוחם בחטיבת "כפיר". בהמשך עשה אורי קורס חובשים וגם היה מפקד כיתה. למרות שפיקד על בני המחזור שלו, הצליח אורי לרקום מערכת יחסים ייחודית עם חייליו וזאת בלי לוותר על דרישותיו המקצועיות ועל כללי המשמעת. לאחר כשלושה חודשים נשלח לקורס קצינים ובסיומו מונה למפקד מחלקה בפלוגה המבצעית. בסוף חודש נובמבר 2005 החל את שירותו בצבא הקבע.
יום האסון
בבוקר ה-29 בדצמבר 2005 התקבל מידע מודיעיני על מחבל מתאבד הנמצא בדרכו לבצע פיגוע בישראל. המחבל הגיע מאזור טול כרם, כנראה עם מונית פלסטינית. ברגע קבלת ההתרעה נפרסו כוחות הגדוד בנקודות רלוונטיות על מנת לארוב למחבלים ולתפוס אותם לפני שיגיעו לעורף ישראל.
סגן אורי בינמו, יחד עם שלושה מחייליו הציבו מחסום יזום ביציאה הדרומית מהעיר טול כרם על מנת למנוע את מעבר המחבל. בבדיקה קפדנית שנעשתה ברכבים התעורר חשד במונית בה נסעו שני פלסטינים. אורי הרחיק את חייליו וביקש מהם לתפוס מחסה. הוא דרש מנוסעי המונית החשודים לצאת ולחשוף את מעילם, תוך ששמר על מרחק ודריכות מבצעית.
בזמן הבדיקה, החשוד הפעיל מטען נפץ רב עוצמה הגרם לפיצוץ עז. כתוצאה מהפיצוץ סגן אורי בינמו ז״ל נהרג במקום ושני לוחמים מהכוח של אורי נפגעו מהרסיסים. במעשיו גילה אורי קור רוח, וקיבל צל"ש על גילוי אומץ לב, יוזמה, מתן דוגמה אישית ומנהיגות. במעשיו מנע אסון כבד והציל חיי אדם רבים, "נס חנוכה".
על המסלול
בשנת 2009 נחנך בפארק נשר מסלול הליכה, הנקרא "דרך אורי", לזכרו של סגן אורי בינמו ז״ל. בכניסה לפארק הוקם אתר הנצחה לזכרו ופסל חנוכייה כסמל להנצחתו של אורי אשר נפל בנר החמישי של חנוכה והציל רבים כמו "נס חנוכה".
משפחתו של אורי מספרת: "קני החנוכייה מתארים אבני דרך משמעותיות בחייו ואת הערכים שלפיהם חי וממשיכים להוות מקור השראה. השמש ממחישה את קומתו של אורי כאדם וכמנהיג שהעניק אור בחייו ובמותו. החנוכייה בצורתה - ממחישה את הזיקה בין ההנצחה להמשכיות החיים".
"דרך אורי" ממשיכה במסלול הליכה המשלב משימות הסוואה ותצפית, יורדת אל מורד נחל קטיע, עוברת ליד שתי מערות קדומות ומגיעה לגשרים התלויים.
בכניסה לפארק ניתן לצפות אל עבר ביתו של אורי ואל מרחבי הטבע שבהם גדל ונהג לטייל.
"סימן הזיקית הוא סמל ייחודי אשר עיצב אורי למחלקתו. הזיקית תלווה אתכם לאורך מסלול חווייתי לגשרים. אורי בדרכו הסוחפת ממשיך להאיר על כולנו", מסכמת המשפחה.
מסלול ההליכה לזכרו של רב סרן צפריר בר אור ז"ל בעמק החולה
צפריר גדל והתחנך בעכו, התגייס לחטיבת גולני פלוגת העורב. פיקד על מחלקה בגדוד 12 והיה מפקד פלוגה בגדוד בזמן מלחמת לבנון השנייה. צפריר התקדם ופיקד על פלוגת העורב בה גדל, במהלך התפקיד הוביל את היחידה בפעילויות מבצעיות מורכבות ובמבצע "עופרת יצוקה".
על תפקידו זה קיבל הצטיינות מהרמטכ"ל. לאחר סיום תפקידו כמפקד העורב, במהלך לימודי התואר הראשון בבינתחומי, צפריר פגש את סיון, התאהב בה ונשא אותה לאישה.
סיון רעייתו מספרת עליו
"הקסם הייחודי של צפריר ניבט מעיניו הטובות, היה בו שילוב נדיר של צניעות ועוצמה, אהבת אדם שאפשרה לו לגעת בלב האנשים. צפריר הכיר את החיילים היטב, את השאיפות והחששות שלהם ושם דגש על החיבור לאנשים.
"היה לצפריר סגנון פיקוד ייחודי ששילב רגישות ואהבת אדם יחד עם ערכים ומקצועיות חסרת פשרות, מה שהביא את אנשיו ללכת אחריו בלב שלם גם למשימות המורכבות ביותר. סימן ההיכר של צפריר היה החיוך שלו, גם במצבים מתוחים ומורכבים ידע להשרות ביטחון ואופטימיות עם חיוך מאיר".
לאחר לימודיו, החל את תפקידו כסגן מפקד גדוד הסיור של חטיבת גולני. במהלך השנה הראשונה בתפקיד נולדה בתו הבכורה, ליאן, לה היה צפריר אב מסור ואוהב מאוד. בהמשך סיון נכנסה להריון והיא וצפריר ציפו לבן.
במהלך שירותו כסגן מפקד הגדס"ר, היחידה לקחה חלק בפעילויות מורכבות בגבול הצפון, בעזה ובמבצע "עמוד ענן". כחודש לפני שצפריר היה מיועד להתחיל קורס פיקוד ומטה כהכנה לתפקיד מג"ד, פרץ מבצע "צוק איתן". במהלך הלחימה הקשה צפריר נהרג מאש האויב.
צפריר היה בן 32 בנפלו. הוא הותיר אחריו הורים, שרונה ואריה, את אחותו הבכורה דנה, רעייתו סיון שהייתה בחודש השישי להריונה עם בנם הראל, ביתו ליאן שהייתה בת שנה וחודש כשנפל בקרב, ושורה ארוכה של חברים, אחים לנשק, מפקדים וחיילים הנושאים אותו בלבם.
על המסלול לזכרו "עין דיבשה"
אהבת הארץ הייתה בנפשו של צפריר, עוד כנער היה מדרבן את כל החבר'ה בשבתות ובחופשים כדי לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה. בשבתות שהיה סוגר, היה מסייר בגזרה ומטייל בה, כשיצא הביתה היה רותם את ליאן למנשא ומראה לה, עוד מימיה הראשונים, את הארץ.
כשחברי הילדות שלו מעלים זיכרונות, תמיד מזכירים הם כיצד צפריר היה "בועט אותם מהמיטה", בשבת מוקדם בבוקר, כדי להצטרף אליו לעוד טיול בארץ. לאחר נפלו, החליטו חבריו שהדרך הטובה ביותר להנציח אדם שאהבת הארץ הייתה בנפשו היא להקדיש לזכרו פיסה קסומה ממנה.
חבריו עבדו במרץ ופתחו את מסלול "עין דיבשה" שנמצא ליד קיבוץ גונן במזרח עמק החולה. זהו מסלול עם מים זורמים, ברובו מוצל, עם בריכות שכשוך, ספסלים ותחנת קמח משוחזרת. המסלול מתאים גם למשפחות עם ילדים קטנים. המועצה האזורית גליל עליון חיבקה את היוזמה ואפשרה לחברים לפתוח את המסלול ולהקדיש אותו לזכר צפריר.
לפנייה לכתב/ת 
