יצאנו לסיור באזור כיכר דיזנגוף המתחדשת
שישיית בתי הבאוהאוס היפהפיים שזוכים סוף-סוף לכבוד הראוי, בתי הקפה והאוכל שמסביב, התצפית ממלון סינמה, והעניין עם הצל. סיור באזור כיכר דיזנגוף רגע לפני שהמזרקה לובשת את השמלה הצבעונית
הדרך הכי טובה להבדיל בין תיירים למקומיים ברחבי ישראל היא לפי היחס שלהם לצל ושמש. בגדול אפשר לומר שישראלים, שחיים תחת השמש הקופחת במרבית ימות השנה, יעדיפו לרבוץ בצל ולא בשמש כל אימת שזה יתאפשר; ולעומתם התיירים, בעיקר אלה שבאים מאירופה הקרה, יתנפלו על כל פיסת שמש שתיקרה בדרכם ולא יעזבו אותה עד שהיא תיעלם או שהשמש תשקע.
מי שמחפש הדגמה ויזואלית מושלמת להבדל הזה מוזמן להגיע לכיכר דיזנגוף החדשה והמשופצת. הכיכר, שמחברת את הרחובות דיזנגוף, ריינס, פינסקר, זמנהוף ובן עמי, עברה שיפוץ מאסיבי ומתיחת פנים כוללת. הקונספט של כיכר מוגבהת שמתחתה נוסעות המכוניות בוטל, ובמקומו חזרה הכיכר לתצורתה המקורית מהשנים 38'־78': מעגל תנועה ענק ומרווח שבמרכזו שטח ציבורי גדול שכולל מדשאות ואבני שיש. האלמנט היחיד ששרד את השיפוץ הוא המזרקה שעיצב יעקב אגם שניצבה במרכז הכיכר המוגבהת, וניצבת גם במרכז הכיכר החדשה.
כיכר דיזנגוף מודל 2018 מושכת לא מעט עוברי אורח שרובצים בה, יושבים על ספסלי העץ שמוצבים לאורכה ועל כיסאות אלומיניום צבעוניים שמפוזרים בשטחה. החלוקה בכל הקשור ליחסים שמש-צל ממש זועקת לעין, וכך היא נראתה נכון לשעות אחה"צ באחד מימי השבוע שעבר: בצידה המוצל של הכיכר (המערבי) ישבו זוג אחיות, שני זוגות של אם ותינוק, חסר בית, זוג אוהבים וישישה עם מטפלת סיעודית, כולם ישראלים (חוץ מהמטפלת).
בצידה השמשי של הכיכר, לעומת זאת, ישבו שתי שוויצריות שקראו ספר, זוג אמריקניות שאכלו סביח, תיירת אפריקאית וזוג פנסיונרים צרפתים שאמנם עלו ארצה לאחרונה אבל מעידים על עצמם כפריזאים בהווייתם וככאלה, הם הוקסמו מהשמש התל אביבית של אמצע נובמבר.
"הכיכר הזו מזכירה לי את צרפת", טוענת הגברת הצרפתייה, "בגלל הבניינים העגולים שמקיפים אותה ותחושת המרחב. אהבתי מאוד שאפשר לקחת את כיסאות המתכת ולשים אותם איפה שבא לך. זה נותן תחושה של חופש". זוג השוויצריות סיפרו, "אנחנו גרות בבאזל ויש שם עכשיו חמש מעלות, אז עבורנו זה פשוט תענוג לשבת פה בשמש. מה שכן, מה תעשו פה בקיץ? לא נראה שיש פה מספיק צל".
התצפית מגג המלון
סוגיית הצל היא אכן אחת מנקודות התורפה הספורות שיש לכיכר דיזנגוף החדשה. הנקודה שמספקת את התצפית הכי טובה על הכיכר היא קומת הגג של מלון סינמה שניצב בצידה המזרחי של הכיכר, בין הרחובות זמנהוף וריינס. מדובר במבנה באוהאוס ישן ויפה שבו פעל "קולנוע אסתר" המיתולוגי שנחנך בשנת 39', פעל במשך כ-50 שנה והקרין קלאסיקות כמו "בן חור", "שלגייה ושבעת הגמדים", "וודסטוק" ו"הארי המזוהם".
מאז שנת 2001 פועל בבניין "מלון סינמה", שהיה מהסנוניות הראשונות שבישרו על טרנד מלונות הבוטיק שכובש את ת"א בשנים האחרונות. לובי המלון משלב צילומים מהתקופה שבה פעל במקום קולנוע וכרזות של סרטים ישנים לצד מספר מכונות הקרנה ישנות, כשבקומה הרביעית של המבנה ישנה מרפסת רחבה שמשקיפה על הכיכר. התצפית משם מראה בבירור את המבנה של הכיכר החדשה: המזרקה ניצבת במרכז, סביבה טבעת של מרצפות אבן בגווני אפור ולבן, אחר כך מגיעה רצועת מדשאה שבסופה טבעת נוספת של מעקה בטון. בכיכר יש שלוש שורות עצים, שתיים מהן על המדשאות והשלישית על החלק שעשוי אבן.
"אין מה לדאוג לגבי הצל, פארסת היעדר הצל של כיכר הבימה לא תחזור", טוען בנחרצות האדריכל הלל שוקן, לשעבר ראש החוג לאדריכלות באוניברסיטת ת"א. "צריך פשוט לתת זמן לעצים לגדול ואני מבטיח לך שיהיה צל. צריך לזכור ששיפוץ הכיכר זה פרויקט שאמור להחזיק לאיזה 100 שנה קדימה, לא לשנתיים שלוש. אם כבר אז אני מודאג לכיוון ההפוך - שמתישהו יהיה צורך לדלל פה את העצים כי שתלו יותר מדי.
השיפוץ הזה הוא תיקון של עוול היסטורי ממש, מאחר וכיכר דיזנגוף של לפני ההגבהה הייתה דוגמה כמעט בודדת וחד־פעמית בעולם של כיכר פתוחה ומרווחת, כשכל הבניינים סביבה הם בסגנון הבאוהאוס (סגנון אדריכלי שנפוץ בת"א ומתאפיין בבנייה פונקציונלית ולא מצועצעת, מרובת מרפסות, ששמה את צרכי האדם במרכז, ע"מ). עכשיו, כשהיא שוב שטוחה ופתוחה, זה מאוד נעים להתיישב פה ופשוט להסתכל על העוברים ושבים, כולל האנשים שהולכים במדרכות שמקיפות את הכיכר, שבעידן ההגבהה לא יכלת לראות אותם".
אחרי שנה וחצי: הפסל של יעקב אגם חזר לכיכר דיזנגוף
מיכה גרוס, מייסד מרכז הבאוהאוס של תל־אביב שנמצא בדיזנגוף 74, ממש ליד הכיכר, מסכים עם שוקן לגבי הייחוד של כיכר דיזנגוף בהקשר האדריכלי. "זו הנקודה הכי באוהאוסית בת"א", הוא אומר, "ועכשיו, כשהכיכר חזרה להיות שטוחה ולא מוגבהת, נורא קל להסביר את הסגנון האדריכלי הזה לאנשים, כי סביב הכיכר יש שישה בנייני באוהאוס קלאסיים. גם במיאמי, קזבלנקה ואסמרה בירת אריתריאה פזורים בנייני באוהאוס אחדים, אבל כיכר דיזנגוף היא היחידה בעולם שמוקפת בבנייני באוהאוס בלבד".
גרוס מספר שמי שתיכננה את הכיכר והגתה את הרעיון של בניית שישה בנייני בהאוהאוס סביבה, הייתה אדריכלית בשם ג'ניה אוורבוך, שזכתה בסוף שנות ה־30' בתחרות להצעת תוכניות להקמת כיכר על שמה של צינה דיזנגוף, אשתו של ראש העיר הראשון של תל־אביב, מאיר דיזנגוף. ששת הבניינים הם חלק מתוואי סיור בן שעה וחצי שמרכז הבאוהאוס מציע כל יום בין השעות 10:00 ו־16:00. הסיורים מלווים בהדרכה מוקלטת על ידי אוזניות בשבע שפות שונות, ועלותם 80 שקל.
איפה שותים פה?
השיפוץ של הכיכר גרר, באופן טבעי, גם אינפלציה בכמות בתי הקפה והמסעדות סביבה. למרות שסביר שרוב הישראלים יבחרו את בית הקפה שבו ישתו בהתאם למיקום השמש והשאלה איפה יש צל, "מסלול" בחר בכל זאת לספק מדריך קצר לנווט ביניהם. הנה הם לפי כיוון השעון: "קפה נחת" נמצא בפינת דיזנגוף וריינס ומציע שולחנות רבים בחוץ שצופים לכיכר. הוא מתאפיין בקפה משובח וקהל רב עם לפטופ ובשירות שעשוי להרגיז אנשים שמגיעים מחוץ לעיר.
מעברו השני של ריינס ניצב "הבירגארדן", פאב שמתמחה בסוגי בירות ובאוכל מטוגן, מחזיק סניף גם במתחם שרונה ואינו מתאים למי שחייב משענת לגבו בעת השתייה; בפינה של זמנהוף והכיכר עומדת "טנדורי" ההודית הוותיקה; כמה חנויות ליד טנדורי נפתח לאחרונה קפה מאפייה קטן וסימפטי בשם "בוטי", שנראה כבעל הסיכויים הגבוהים ביותר להציע צל במשך רוב היום מאחר שמחוצה לו ישנם כמה עצים גדולים מאוד; על רחוב פינסקר, כ-20 מטר מהכיכר, ישנו את קפה "ג'קיל אנד הייד" החמוד והשכונתי; ואילו ברחבה שמחוץ לקולנוע "חן" בפינת בן עמי ודיזנגוף אפשר למצוא את "6 במאי", בר מסעדה כיפי, עם מחירים מפתיעים לטובה ולצידו מסעדה איטלקית. הפיצוצייה הקרובה ביותר לכיכר, למי שאוחז בילד צווחן שמסרב לשתוק עד שלא יקבל ארטיק רמזור, היא מעט דרומה, בפינת דיזנגוף ובר-כוכבא.
מאפיין נוסף של הכיכר בתקופתה המוגבהת היה אווירה מעט מרתיעה באזורי הספסלים שסביב המזרקה, בעיקר בשעות הערב. לא פעם היו שם חבורות שיכורים, נערים קולניים ומאכילי יונים שגרמו לכיכר להיראות מלוכלכת והרתיעו אנשים מלעבור שם. א', חסר בית שמבלה שעות רבות מדי יום על ספסלי העץ של הכיכר המשופצת באכילת גפילטע פיש משימורים ובצל חי, מספר: "השיפוץ נהדר, הם עשו עבודה יפה מאוד. בגלל שהשיפוצים לקחו הרבה זמן אז זה הבריח מפה את חבורת הפאנקיסטים שנהגה לרבוץ פה בלילות, שזה טוב מאוד כי הם היו נודניקים ואלימים ובכלל לא הבינו שפאנקיסט אמיתי לא אמור להיות אלים בכלל. שורה תחתונה יותר שקט ונעים פה עכשיו, אני מבסוט".
תגובת עיריית תל אביב: "במסגרת פרויקט כיכר דיזנגוף, שעלותו היא כ-70 מיליון שקל, נטעו כ-80 עצים חדשים ברחבי הכיכר. העצים שנבחרו הם עצים אופייניים לעיר כמו ברושים, צאלונים מיש ותות, שאפשר לראות גם בשדרות. הם צומחים מהר באופן יחסי ונוחים לתחזוקה וככל שיגדלו יעניקו צל. הפרויקט נמצא כעת בשלב הסופי - השלמת הפסל "מים ואש". גווניו נתונים להחלטתו של האמן יעקב אגב, וכשיסתיים תהליך היצירה תזמין העירייה את הציבור לחנוכה הרשמית של הכיכר".
לפנייה לכתב/ת 
