סוף החורף, ימים ראשונים של אביב. בתקופה הזו של השנה אנשי הגליל העליון מתרגשים מזרימות הנחלים והמפלים. אנשי הכינרת שמחים מהמפלס שעולה ועולה. אנשי עמק המעיינות נהנים מהגלבוע שהפך להיות ירוק. אנשי עין-גדי דרוכים לנוכח ההצפות וסגירות הכבישים. אנשי הערבה נהנים מצבעוניותה של פריחת הבר הקצרה. את כל אלה פגשתי לאורך כביש 90, ויחד איתם התרגשתי.
מסע של כמעט שבועיים על הכביש הארוך ביותר בישראל (479 ק"מ), ממטולה עד אילת, אני ושלושה ילדים.
טיילתי המון בישראל, אבל בפעם הראשונה הרגשתי כמו תיירת בארצי. יש משהו עוצמתי בידיעה שאתה חוצה את המדינה על כביש אחד בלבד - ועובר את כל סוגי הנוף שקיימים כאן. הכביש חולף בגאיות והעמקים הירוקים של הגליל העליון, ממשיך לעמק בית שאן וחוצה את בקעת הירדן, כשהנופים מתחלפים במהירות מפתיעה. הנה צפון ים המלח, מלא מים בצבע טורקיז, וכעבור שעה מגיעים לערבה התיכונה והפראית. ממשיכים דרומה והנה הרים מדבריים אדומים, ולסיום מפרץ אילת.
לפני שהגענו לנקודה הצפונית ביותר בכביש 90 עצרתי לבקר מכרים ותיקים: פלגי נחל דן וזרימת הבניאס בשאר-ישוב. יש לי תמונות של הילדים במקומות האלה מארבעה טיולים שונים. בתמונה אחת ניב כתינוקת בגיגית על גדת הבניאס. באחרת היא זוחלת על החול. והנה, היום היא כבר רצה וזורקת אבנים כמו אחיה הגדולים. הנחל הוא אותו נחל, רק אנחנו משתנים.
מטולה יפה וירוקה, ובעונה זו של השנה מטעי פירות הקיץ שבכניסה לעיירה פורחים בוורוד חגיגי. ביקרתי במטולה פעמים אחדות, אבל זו הפעם הראשונה שאני מטיילת בה באמת. ביומיים שבהם שהינו במטולה טיילנו ברחוב הראשונים, ביקרנו בשמורת נחל עיון ועשינו את המסלול הארוך (לא מעגלי) שלאורכו ארבעה מפלים עם זרימה יפיפייה ופריחה משגעת. יש איזה קסם באוויר כשמטיילים דווקא באמצע השבוע. המסלולים ריקים יחסית וכולם קצת יותר סבלנים ואדיבים.
בהמלצת המקומיים נסענו גם לראות את מפל סער ברמת הגולן. הזרימה הייתה חזקה מאוד, וקשה להאמין כי יש כאן שנים ללא זרימה כלל.
- לינה: מלון "מטיילים" מומלץ בחום למי שרוצה מקום טוב ללון בו, לאכול ארוחת בוקר טובה ולצאת לטיולים באזור (כתובת: הראשונים 52, מטולה).
- מסעדה מומלצת: חמארה ופיצרייה עיוני. אחלה מקום, בירה מעולה! (הראשונים 21, מטולה)
הדרך ממטולה לכינרת אורכת 50 דקות. לנו זה לקח שבע שעות. כשסיפרתי ליואב, מנהל המלון, שאני ממשיכה לכינרת, הוא התחיל לשפוך את כל מה שיש לנו לעשות בדרך:
"טוב, תקשיבי, את נחל שניר את חייבת לעשות עם הילדים…"
"עשיתי כבר פעמיים..."
"אוקיי. הגשר התלוי של נחל חרמון. חובה!"
"יואב… לא תצליח להפתיע אותי. הייתי שם".
"בחורשת טל היית?"
"נשמה… גרתי שם שבועיים באוהל".
"טוב, תקשיבי. פינת חמד אמיתית שאני שומר לחברים: את נכנסת לקיבוץ דפנה, ממשיכה עוד קצת…".
"יואב! אני משוטטת חופשי בדפנה. מכירה כל זרימה. כולם שם בטוחים שאני חברת קיבוץ".
"טוב, אין עלייך! יאללה, צאו לדרך. יש זרימה יפה בנחל ראש-פינה, אבל בטח כבר היית שם...".
פה הוא תפס אותי. בחיים לא הייתי שם וגם לא שמעתי על המקום.
לפני שהתחלנו בנסיעה דרומה ביקרנו במוזיאון האדם הקדמון במעיין-ברוך. הביקור היה מרתק והוא מתאים לדעתי לילדים מגיל 5. המשכנו לשמורת החולה של רשות הטבע והגנים (לא אגמון החולה), עשינו את המסלול המעגלי המלא שעובר דרך שבילים וגשרים מעל האגמון (כקילומטר וחצי הליכה), ולאחר מכן ביקרנו במיצג המעולה "עופוריה". הכניסה והמיצג הם חינם למנויי מטמון.
נחל ראש-פינה הוא מבחינתי תגלית השנה. ואורכו של המסלול המלא כארבעה קילומטרים, מראש-פינה לצפת, אבל לא חייבים לעשות הכל. אפשר להתחיל ללכת ואז להסתובב בחזרה. המסלול בעונה הזו מלא מים. מסביב שקדיות פורחות, עצי זית עתיקים וכלניות ססגוניות.
הגענו לכינרת. ביקרתי כאן פעמים רבות, כמובן, ולפני שנתיים אפילו עשינו טיול סובב כינרת. הפעם הגענו כשעדיין קר וגשום, כך שיכולנו לבלות בעיקר בחמי טבריה.
- לינה: אכסניית אנ"א כרי דשא. מיקום מצוין, חוף פרטי ומדשאות נהדרות לילדים. בקשו חדר צמוד קרקע.
קטע הכביש שבין הכינרת לבית שאן הוא מהיפים בישראל. מכל מקום רואים את הגלבוע, והוא תמיר וירוק ומלא כל טוב הארץ. כשסיפרו לי שבסוף האביב הוא יבש וחום לגמרי, התקשיתי לדמיין את ההר היפה הזה בגוון אחר.
התוכנית המקורית הייתה לשהות בעמק המעיינות רק לילה אחד. אבל בגלל הגשמים, שהביאו לסגירת כביש 90, נשארנו שלושה לילות, וטוב שכך.
ביקרנו בגן גורו, המכיל אוכלוסייה גדולה של קנגורואים מתוקים להפליא וידידותיים. יש גם מבוך עם מייצגי דינוזאורים מרשימים, לשמחתם של הילדים. בפארק המעיינות שכרנו קלנועית כדי לנוע בין המעיינות השונים. ניר פלאי, מנכ"ל הלינה הקיבוצית בבית אלפא, לקח אותנו לטיול פרטי בגן היפני שבקיבוץ חפציבה הסמוך.
למחרת עלינו לגלבוע, עשינו תצפית על העמק מכתף שאול, ביקרנו בטורבינות הרוח המרשימות וקפצנו לסחנה, שבעונה הזו ריק כמעט לחלוטין. טמפרטורת המים אחידה כל ימות השנה, 28 מעלות, כך שהם נעימים לרחצה גם כשבחוץ קריר.
ביום האחרון בעמק המעיינות ביקרנו במעיין חרוד הנפלא. באותו יום חגגתי יום הולדת 36 והייתי מוקפת בכל מה שאני צריכה: הילדים היפים שלי, בעלי שהגיע לבלות איתנו את הסופ"ש, טבע מעורר השראה, אהבה ושקט. הרבה שקט.
לינה:
- אירוח כפרי בית־אלפא: מקום מצוין ללון בו. כיף להסתובב ברחבי הקיבוץ שלמרגלות הגלבוע.
- אנ"א בית שאן: אכסניה בסיסית, טובה וזולה עם בריכה בקיץ (מנחם בגין 129, בית־שאן).
- אוליב בגלבוע: מלון בוטיק מפנק ונעים. התארחנו בו ביום ההולדת שלי והיה ממש מוצלח.
- מסעדות מומלצות: חוות התבלינים ומסעדת קימל - שתיהן מסעדות שף מעולות.
נפרדנו מעמק המעיינות והמשכנו דרך בקעת הירדן לכיוון ים המלח. זה השלב בטיול שבו הנוף מתחלף מירוק למדברי צחיח.
כביש 90 חוצה את הבקעה ואנחנו עליו. עוברים את המחסום צבאי דרומה וחולפים על פני עדרי צאן ומטעי תמרים. גדר הגבול עוברת סמוך לכביש ואני מסבירה לילדים שבצד השני זו מדינה אחרת: "יש שם מלך ומלכה וקוראים לממלכה הזו ירדן".
אנחנו חולפים על פני כפרים פלסטינים ויישובים יהודיים. מידי מופיעים שלטי אזהרה אדומים: שטח A של הרשות הפלסטינית, הכניסה לישראלים אסורה. מולנו חולפות מכוניות ישראליות ופלסטיניות. "פה חיים בדו־קיום אמיתי", אומר לי מאהר, המתדלק בתחנת הדלק שבה עצרנו.
עוד חמישה שירים והנה ים המלח, מתחיל ללוות אותנו לאורך הנסיעה.
בעין גדי אנחנו זוכים לקבלת פנים מתוקה של יעלים שבאו לראות את האורחים החדשים. ניב מנסה לתפוס אותם ותום מצליח להאכיל אותם. אחרי טיול קצר ותצפית על ים המלח אנחנו הולכים לנוח מהנסיעה הארוכה.
מתחילים את הבוקר בנחל דוד היפה. אני סוחבת את ניב על מנשא רוב הדרך בעוד תום ולני רצים בשביל הפתלתל, משכשכים רגליים במים ומשפריצים זה על זה. מי היה מאמין שיש כל כך הרבה מים במדבר?
- לינה: שהינו בבית ספר שדה עין־גדי של החברה להגנת הטבע, אך הוא אינו מומלץ. המחיר גבוה ביחס לתמורה, המבנים ישנים והחדרים לא מתוחזקים ברמה מספיק טובה.
תושבי הערבה הם אנשים מיוחדים ובעלי חזון. מדהים לראות כיצד הקימו חקלאות משגשגת בתנאים כמעט בלתי אפשריים. קילומטרים של חממות מלאות כל טוב. באחת מגדלים פלפלים ובאחרת מלונים, באחת עגבניות והשכנה לה עמוסה מלפפונים. מיכה רז, ממקימי היישוב, לקח אותנו לסיבוב על טרקטור בין החממות וקטף עבורנו פלפלים מתוקים ועגבניות טעימות. ביקרנו גם בשדה פרחים משגע שהוא מגדל בלב הערבה, וקיבלנו פקעות ובצלים לגינה שלנו. מומלץ לבקר גם במרכז ויידור, שמספק הצצה לחיי החקלאות בערבה.
- לינה: יערת הדבש בחצבה - בקתות עץ מקסימות עם מדשאה ענקית מלאה בעצים ושופעת צל. מומלץ בחום!
עוד מידע על האזור - ב.
בדרך מחצבה דרומה ביקרנו במכוורת פורת בעין-יהב ולמדנו על תהליך הפקת הדבש. ביקרנו גם במשק "מלוא הטנא" וקטפנו ירקות אורגניים להמשך המסע. בפארק ספיר הסמוך יש אגם מלאכותי עם ברווזים - מקום מושלם לפיקניק בדרך לאילת.
ממשיכים לחוות האנטילופות. הילדים נהנים מגן שעשועים מדברי ומיוחד ואני מוקסמת מהמקום היפה.
למחרת בוקר טיילנו בחווה: נסענו במסלול הספארי, צפינו בבעלי החיים וקיבלנו הסברים על סוגי האנטילופות השונים.
- לינה: חוות האנטילופות. חדרים נהדרים עם מקלחת מצוינת ומרחבים לילדים. מומלץ.
- מסעדה מומלצת: חאן גמלייה. אוכל מעולה, מחירים סבירים, נקי ונעים.
להבדיל משאר יישובי הערבה התיכונה, צוקים אינו יישוב חקלאי. המושב הוקם על ידי גרעין של בעלי מקצועות חופשיים - אנשי היי־טק לצד אמנים ורואי חשבון.
ידעתי מראש שנגיע לצוקים אחרי עשרה ימי טיול ושאצטרך לאגור כוחות מחודשים, לכן שכרתי לנו חדר מפנק עם בריכה מחוממת ונוף למדבר. בחוץ מתריעים על שיטפון מתקרב - ואנחנו צוללים במים החמים צמוד לחדר.
- לינה: סוויטות "זמן ערבה". אירוח מפנק במיוחד וארוחת בוקר משובחת. שימו לב: בדרך כלל הם מקבלים זוגות בלבד או זוגות עם שני ילדים לכל היותר.
קיבוץ לוטן שבחבל איילות מקדיש תשומת לב רבה לקיימות ולאקולוגיה. התארחנו בכפר האקולוגי, בתוך כיפת בוץ שמתאימה לארבעה אנשים. הכפר חביב מאוד, מתאים במיוחד למי שלא נרתע מאבק ויכול לחיות עם שירותים מחוץ לחדר ומקלחת משותפת.
למחרת המשכנו לכיוון אילת. בדרך ביקרנו בחי בר הסמוך ליטבתה ובפארק תמנע, המשתרע על פני עשרות אלפי דונמים. מומלץ להקדיש לפארק לפחות שעתיים וחצי.
אחרי 12 יום בדרכים הגענו לאילת, שם פגשנו את טל בעלי והשלמנו פערים. שהינו במלון אסטרל וילג', כפר אירוח שכל חדריו צמודי קרקע. החדרים נקיים, ארוחת הבוקר עשירה וטעימה והשירות מפתיע לטובה. גם המיקום מצוין, קרוב מאוד לטיילת (רח' קאמן 4, אילת).
כאן מסתיים המסע. הצלחנו לראות את ישראל היפה מצידה המזרחי, מצפון עד דרום, להשתומם מהנוף שמתחלף כל כמה עשרות קילומטר, ולגלות דבר או שניים על עצם היותי ישראלית שאוהבת את ארצה.
