"מלונות חמישה כוכבים דה־לוקס? אני לא שם". הזמר, האמן ובעל החוף המפורסם באילת מוש בן־ארי, 51, אולי לא שם - אבל הוא בהחלט שותף ברשת מלונאות חדשה, "מנתור", שהקים יחד עם הקומיקאי אורי גוטליב, 52 (שהוא גם שותפו ב"שאפה בר" ביפו), ואיש ההפקות יאיר אסולין. מדובר ברשת בתי הארחה בדגש על תוכן - סדנאות ופעילויות בנושא גוף ונפש בטבע, לצד הופעות ומוזיקה.
כתבות נוספות למנויים:
ל"מנתור", המכונה כך על שם פרח בעל ריח עז ומתוק, ששבעה זנים שלו צומחים בארץ, יש שותף מכובד: היא תהיה תת־רשת של "סלינה", הרשת הבינלאומית המצליחה למתחמי אירוח, בבעלות זוג הישראלים רפי מוסרי ודניאל רודסבסקי. אחרי הטיול הגדול בדרום אמריקה השניים החליטו להקים הוסטלים משודרגים ל"מטיילים החדשים" - אלו שמחפשים פחות פאר ועיצוב ויותר חיי קהילה, בדגש על חללי עבודה המאפשרים להם לעבוד מכל מקום. שקעי ה־USB ליד המיטות כבשו את המטיילים.
סלינה, כמו WeWork בזמנה, רואה עצמה יותר מרשת אירוח, ושמה דגש על התשתית הטכנולוגית שהיא מעמידה לאורחיה: החל מאינטרנט מהיר וחזק ומדפסות לייזר משוכללות, ועד צמיד עם שבב, שבקרוב יוכלו כל תשלומי האורח להתבצע דרכו, כמו ב"אפל פיי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
מוש: "הקונספט של 'מנתור' זה לקחת בתי הארחה ישנים בקיבוצים ולתת להם צביון 'פתוח'. התוכנית שלנו היא לפתוח שישה סניפים בארץ, כשהדגש הוא על התוכן - היצע גדול של סדנאות ופעילויות המחברות גוף ונפש, כמו יוגה וטאי־צ'י, טיפולים אלטרנטיביים, וגם הופעות מוזיקה. אני אחראי על התוכן, אורי גוטליב הוא האיש שמפגין נוכחות בשטח, לוודא שהכול דופק; ויאיר אסולין - על ההפקות. 'סלינה' מביאה את כל הידע שצברה במלונאות: ניהול, תפעול, שיווק וכו'".
הסניף הראשון של "מנתור" החל לפעול לפני שנה בבית ההארחה הישן של קיבוץ בית אורן. בקרוב ייפתח עוד סניף בהרי ירושלים בקיבוץ מעלה החמישה. הוא ימוקם בבית ההארחה הישן "בית פפרמן", שנבנה בשנות ה־40 כבית ההבראה של עובדי חברת האשלג הארצישראלית בים המלח. הבניין כולל 60 חדרים, ובשנים האחרונות הופעל כחלק ממלון "יערים" שפועל בקיבוץ. כעת יופרד המבנה ויצורף ל"מנתור".
מוש בן־ארי נולד אמנם בעפולה, אבל נדד ברחבי העולם בדגש על הודו, מדבר סהרה וסיני. ב־2015 נכנס כאחד השותפים בחוף באילת, שהפך עם הזמן ל"חוף של מוש", וכולל מאהל גדול עם מרבדים וכריות הפרוסים על החול. "הרומן עם בית אורן התחיל כשאני ולהקת 'שבע' גילינו את המקום ואת הנוף המרהיב של יערות הכרמל מסביב, במהלך חזרות וסדנאות מוזיקה שערכנו במקום. הקיבוץ התעניין אם יש לי עניין להפעיל את המקום, ואמרתי 'כן'. את רפי מוסרי מ'סלינה' אני מכיר מהעבר. באחד הביקורים שלו בארץ הזמנתי אותו לבית אורן, והוא אהב את הקונספט. כך נוצרה השותפות בינינו".
אורי גוטליב, מה הקשר בין סטנד־אפ ומלונאות?
"בעיניי זה הרצון לשמח אנשים. גם בבר שבו אני שותף וגם במלונאות זה אותו הסיפור: אנשים באים ליהנות. אני רוצה להתחיל בהופעות סטנד־אפ במלונות, גם שלי וגם של חברים קומיקאים. למוש יש ויז'ן מטורף שהוא דוחף בשתי הידיים החזקות שלו: מקום שהוא מעבר למלון; שמעניק חוויה לא שגרתית. לי ולחברים שלי נמאס מהסטייל המוכר.
"במנתור יש לנו חיבור מיידי לנוף מטורף ולטבע. עכשיו אנחנו פותחים מסעדה ב'מנתור' בית אורן, שיפעילו החבר'ה מבר הכהן ובית תבורי מפרדס חנה. יש גם ביליארד, ואתמול הייתה שם הופעה של גל דה פז לצעירי האזור שאין בו כל כך מקומות בילוי. הפכנו מקור משיכה. אנחנו לקראת סיום שיפוץ של 'מנתור' ירושלים: גם שם מיקום עם נוף ויער, ולמוש יש הפתעות כמו בריכות חמות ביער".
יכול להיות שאתה מגלה עכשיו את הביזנסמן שבך?
גוטליב: "כן, בגיל 51 אני בענייני ביזנס. בא לי להתקדם בחיים. אני גם נכנס כעת לתחום של מיזם טכנולוגי. השותפות שלנו עם 'סלינה' יכולה להיות סוחפת וגדולה. זה ממש תלוי בשאלה האם נצליח להביא את הווייב שלנו לכל מקום, כי אנחנו באמת מביאים את הנשמה שלנו לרשת".
"סלינה", החברה־האם, הוקמה ב־2014 בפנמה. בראיון נדיר בעבר אמר אחד המייסדים, רפי מוסרי, כי הרעיון היה לבנות הוסטלים "באווירה של בית קפה תל־אביבי". כיום הרשת מתרחבת במהירות בעולם ומונה כבר 112 מתחמי אירוח ב־20 מדינות. לפני למעלה משנתיים גייסו בעליה הון בסך 95 מיליון דולר ממשקיעים פרטיים שהתלהבו מהקונספט העדכני, ביניהם אנשי עסקים ישראלים, כמו יזם ההיי־טק גיגי לוי, אדם נוימן מייסד WeWork, איש העסקים היהודי רונלד כהן, ועוד. הגיוס נעשה לפי שווי החברה אז, בסך 200 מיליון דולר.
בעליה של "סלינה", מוסרי ורודסבסקי, השתדרגו קצת מאז ימי הגסטהאוסים העליזים בדרום אמריקה: הם מתגוררים כיום בשכונת נוטינג היל היוקרתית בלונדון, שם הקימו את המטה העולמי של סלינה. בבריטניה עצמה הם מפעילים חמישה אתרים, כולל ברובע קמדן בלונדון, עם מסעדה מצליחה בשם "פאוואר פלאנט" הפתוחה לקהל הרחב.
"סלינה" נכנסה לראשונה לישראל לפני למעלה משנה, בניהולו של יוסי מאוטנר. המטה הישראלי פועל בשכונת מונטיפיורי בתל־אביב, במבנה שהיה בעבר מוסך והוסב למשרדים. הסניף הראשון של הרשת נפתח ממש ערב הקורונה בנווה צדק, במבנה ישן של הטמפלרים. מאז פתחה הרשת גם את הגלמפינג - מתחם אוהלים מפנק, הכולל מתקני לינה ואירוח בסגנון מהודר בתנאים גבוהים - במכתש רמון. במקום פעלה בעבר מחצבת גבס, והם חכרו אותה ל־25 שנה מידי בעליה הבדואי. המתחם במכתש הוקם בשיתוף פעולה עם חברת "גלאם", המתמחה בשירותי גלמפינג וקמפינג, ומכיל 18 אוהלים, שהמפוארים ביניהם כוללים מיזוג אוויר ומיטות ומצעים איכותיים. במקום פועלים גם בר, מסעדה, מתחם הופעות, ועוד.
באוקטובר הקרוב ייפתח בכנרת אתר חדש, "סלינה על הכנרת", בשיתוף פעולה עם חברת "אינדינגב", מפיקת פסטיבל המוזיקה והאמנות בנגב, שתהיה אחראית על התוכן במקום. במקביל מריצה "סלינה" את התת־רשת החדשה "מנתור".
יוסי מאוטנר, מנכ"ל "סלינה ישראל": "'מנתור' תתמחה בקטגוריה שלא מטופלת מספיק: סדנאות וריטריטים ("ריטריט" בלועזית – פרישה. הכוונה למדיטציה במקום שקט ומרוחק, שאליו פורשים במודע מתלאות היום־יום - נ.ז) שנהיו פופולריים עוד יותר בתקופת הקורונה. ב'מנתור' נציע בטבע מפגשים של נפש וגוף. הרשת מיועדת לאוכלוסייה יותר בוגרת, שמחפשת שילוב של תוכן וחופשה".
מוש, התארחת פעם במתחם של "סלינה" בעולם?
מוש: "לא, אבל הוצאתי דרכון פורטוגלי, ואני מתכוון לנסוע בקרוב לפורטוגל ולשהות באתר של 'סלינה' בפורטו".
הכניסה של 'סלינה" לאירופה החלה בפורטוגל, בין השאר בשל הזדמנויות הנדל"ן הזולות שבה ביחס לאירופה, ובזכות העובדה שהיא אטרקטיבית גם לגולשי גלים. כיום ל"סלינה" שמונה אתרים שונים בשלוש ערים בפורטוגל: בפורטו, בסרה ובליסבון.
אז אתה בדרך להפוך לאיל מלונאות?
מוש: "אני לא מתיימר. עולם האירוח לא זר לי, אבל מלונאות פחות. זה התחום ש'סלינה' חזקה בו. אני רואה את תפקידי יותר בהגשמת חלומות וביצירת חוויה לאורח. למקומות האלה אני מתחבר מצורך אישי".
מאוטנר: "לקורונה היו היבטים חיובים מבחינתנו. זה האיץ את האופן שבו הציבור מסתכל על מלונאות. העולם השתנה: הוא לא מתלהב יותר מקוביות על קומות עם 200 חדרים, גם אם זה על שפת הים. כל הפילוסופיה של לצופף אנשים יחד קיבלה מכה בקורונה. אנשים מחפשים יותר טבע, יותר מרחב, יותר תוכן. לכן נכנסנו לתחום הגלמפינג ולפיתוח מנתור. בבית אורן סופי השבוע כבר מלאים.
"אנחנו אף פעם לא היינו קונבנציונליים. היינו בין הראשונים להבין שאין קשר בין המקום לבין העבודה: ב'סלינה' אפשר לצאת לגלישה בבוקר, ואחר־הצהריים לעבוד מהמתחם. 'סלינה' היא לא חברה שמפתחת ובונה בתי מלון; אנחנו במובן מסוים חברת קוסמטיקה - מאתרים מבנה עם סיפור, ומסיבים אותו ל'סלינה' תוך 90 יום. אנחנו רואים את עצמנו כחברת תוכן, ולכן לא הבלוקים הם העיקר.
"אחרי הקורונה יש המון הזדמנויות לרכישת מלונות קיימים. אנחנו מוצפים בפניות לנכסים מדהימים ונמצאים בקצב מואץ של הקמת סלינות בעולם. בניו־אורלינס לקחנו מבנה; במקסיקו לקחנו ריזורט כושל על הים; באי היווני פארוס לקחנו אתר נופש ישן, שתוך 60 יום יהיה 'סלינה'. תני לי חדר עם קירות מקולפים וקרניזים של פעם, ואנחנו נעשה בו קסמים".
"הסיפור שלנו", ממשיך מאוטנר, "זה לא המזרן ושמיכת הפוך בחדר, אלא ההופעות, הפילאטיס חינם, האוכל המקומי, החיבור לאנשים. אין לנו פקידי קבלה עם תג על החזה. אצלנו איש הקבלה משתכר איתך בלילה. אנחנו לא רוצים דיסטנס מהאורחים. בסקר שביעות רצון של האורחים השאלה הכי חשובה שלנו היא 'האם רכשת חבר במהלך הביקור?', כי אנחנו מודדים הצלחה בהנגשת סביבה שמחברת בין אנשים. אנחנו יוצאים כעת בתוכנית מנוי בתשלום, שתאפשר לחברי קהילת סלינה לעבור חופשי בין סלינות בעולם, ותעניק להם חינם את כל מוצרי סלינה באתר: חדר ישיבות, שיעורי וֶולְנֶס, הופעות, ועוד".
