דווקא עכשיו, כשמזג האוויר מתחמם וחופשת פסח נמצאת מעבר לפינה, איסור הטיסות לחו"ל (או ליתר דיוק, האיום בשבועיים בידוד לכל מי שמעז לטוס ולחזור הנה כדי לספר על זה) צובט בלב יותר מתמיד.
אבל לפני שנאמר נואש ונצלול אל מעמקי ממלכת השאול של נטפליקס, עלינו להישיר מבט אל נופי מולדתנו ולהפנים את מה שמיליוני תיירים בכל בשנה כבר הבינו לפנינו: ישראל היא אתר נופש לוהט שאינו נופל מכמה ממוקדי התיירות הידועים ביותר בעולם!
אם בא לכם להרגיש בחו"ל מבלי להחתים את הדרכון, ארזו את המיטלטלין וצאו לבקר באחד מהאתרים הבאים - מה שבטוח, זמן ההגעה יהיה קצר יותר וגם יחסוך לכם אלפי שקלים של קניות חסרות מעצורים בדיוטי.
בארץ: הגנים הבהאים בחיפה
זהו אחד האתרים המרשימים בארצנו, עם תכנון קפדני וגינון מרהיב שיגרום לכם לשכוח שאתם במזרח התיכון.
כמי שביקרה בשני הגנים, אני יכולה לטעון בלב שלם שיופיים של הגנים הבהאים אינו נופל מזה של גני ורסאי. אמנם הגנים הצרפתיים גדולים יותר, אך ייחודם של הגנים הישראליים נעוץ בבנייה המדורגת של לא פחות מ-19 טרסות המשתרעות לאורך מדרון הר הכרמל - מה שמספק נוף פנורמי ויפהפה של העיר כולה.
ואם לגני ורסאי יש את ההיסטוריה המלכותית, לגנים הבהאים יש את החשיבות הדתית. אגב, שני המקומות הוכרזו כאתרי מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, כך שבאמת אסור להחמיץ ביקור באף אחד מהם – קורונה או לא קורונה.
בארץ: גן לאומי קיסריה
מדובר בשתי ערים עתיקות בעלות צביון רומאי מובהק, עם היסטוריה מרתקת בת אלפי שנים.
פומפיי הוקמה על ידי שבט איכרים במאה השישית לפני הספירה, נחרבה בהתפרצות הר הגעש וזוב ונתגלתה מחדש במאה ה-18. עיר הנמל קיסריה הוקמה על ידי המלך הורדוס בשנים 25-13 לפנה"ס, והיוותה מוקד מרכזי בתקופת השלטון הרומי ובימי מרד בר כוכבא.
בשתי הערים תוכלו למצוא עתיקות רומיות ומבנים קדומים כמו מקדשים, תיאטראות ובתי מרחץ. ואולם, בעוד שבפומפיי יש תחושה מאלפת וקסומה שהזמן עצר מלכת, עתיקות קיסריה משולבות בהרמוניה עם בנייה מודרנית, שפע של מסעדות וטיילת יפהפייה המשקיפה על המים התכולים.
וכמובן, פן נשכח, בתיאטרון הגדול בפומפיי לא תוכלו ליהנות מההופעות המיתולוגיות של שלמה ארצי, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהדנ"א של אמפי קיסריה.
בארץ: הר החרמון
השמועה אומרת שמסלולי הסקי נסגרו בדיוק השבוע, אבל זה לא צריך למנוע מכם לבקר בנקודה הכי אירופית במפה הישראלית.
רגע לפני שהשלג עוזב את החרמון באופן סופי, סעו צפונה ותיהנו מהמראה המרהיב של הפסגות המושלגות, השונה כל-כך מכל אטרקציה "צברית" אחרת.
בגובה של מעל 2,000 מטרים מעל פני הים, תמיד אפשר לסמוך על כך שיהיה קריר – אפילו בחודשי הקיץ. ולפחות כאן לא תצטרכו למשכן את כל רכושכם כדי לצאת לנופש מושלג, כפי שתיאלצו לעשות בסנט מוריץ היקרה להחריד.
בארץ: מצדה בזריחה
שתיהן נחשבות לאתרי מורשת עולמיים, שתיהן נבנו על ידי מעמד המלוכה ולשתיהן היסטוריה מלחמתית עקובה מדם.
החומה הגדולה של סין נועדה להגן על האימפריה הסינית מפני האויבים שארבו לה סביב, ואילו מצדה מספרת את סיפור המרד היהודי הגדול והשאיפה חסרת הפשרות לחירות.
מצד אחד עומד הנוף הירוק האינסופי המשתקף מהחומה הסינית, ומצד שני ישנו הנוף העוצמתי של מדבר יהודה. שני האתרים שונים זה מזה בתפאורה, אבל יש ביניהם לא מעט נקודות דמיון.
כמי שביקרה הן בחומה הסינית והן במצדה, מדובר בחוויות שנצרבות חזק בזיכרון (בעיקר כיווץ השרירים שחוויתי לאחר הטיפוס בשביל הנחש). בואו נודה בזה, כנראה רובנו לא נטוס לסין בתקופה הקרובה, אבל אין שום סיבה לוותר על יופייה של מצדה לעת זריחה.
בארץ: פריחת עץ הדובדבן ברמת הגולן
כנראה הצפייה בסאקורה היפנית המרהיבה תיאלץ להידחות לשנה הבאה, אבל בינתיים אפשר ליהנות מפריחה יפהפייה ומרשימה לא פחות ממש במחוזות ארצנו.
התופעה הייחודית הזו נמשכת זמן קצר בלבד, לרוב בחודשים מרץ-אפריל, ולכן זה זמן נהדר לנצל את המומנטום ולקבל הצצה ליפן הקטנה.
בעוד שהסאקורה היפנית היא ורודה יותר, בשל העובדה שמרבית העצים ביפן הם עקרים ונועדו לנוי בלבד, בארץ הפריחה היא לבנה כמעט לגמרי בשל פוריותם של העצים. והיתרון הגדול הוא שתמיד אפשר לחזור בקיץ לקטיף של דובדבנים בשלים ומתוקים.
בארץ: שמורת חוף האלמוגים באילת
קו טאו הפכה למוקד עלייה לרגל לכל מי שרוצים להתנסות ברזי הצלילה בזמן שהם מטיילים בתאילנד, וקשה להתחרות במראה הפסטורלי של האי ובעיקר בנוף של מצולותיו. ואולם, גם שונית האלמוגים באילת היא אתר צלילה פופולרי במזרח התיכון, ואף מוקד עניין אקדמי בקרב אוניברסיטאות בארץ ובעולם.
זוהי שונית האלמוגים הצפונית בפלנטה, והתנאים הייחודיים של מפרץ אילת, שמשפיעים בין היתר על מליחות המים והטמפרטורה שלהם, מביאים לקיום של מגוון רחב של בעלי חיים ימיים ונדירים. וכמובן שאצלנו גם אפשר לשחות עם הדולפינים, במרחק חמש דקות נסיעה מהשמורה.
בכל מקרה, לא משנה אם תהיו בקו טאו או באילת, כשתפקחו את העיניים מתחת למים - כך או כך תרגישו בעולם אחר.
בארץ: המכתשים בנגב
אם בנוף מדברי ומעורר יראה עסקינן, אין צורך להרחיק לכת. נכון, האמריקאים תמיד עושים את זה בגדול, ואורכו הכולל של הגרנד קניון (מעל 400 קילומטרים) הוא פי כמה וכמה יותר מצירופם של כל המכתשים בנגב גם יחד, אבל האמינו לי שגם במכתש רמון תרגישו כיצד כל הדאגות שלכם מתגמדות אל מול פלאי המדבר.
מה גם, בעוד שרק בארה"ב לבדה ישנם עשרות קניונים, בעולם כולו קיימים רק שבעה מכתשים אירוזיים הנמצאים כולם בישראל ובסיני – חמישה מהם בנגב. גם יראה אלוהית, גם תופעת טבע וגם נוף מדברי הורס בנשימה עצורה אחת. מה עוד אפשר לבקש?
ואם אתם מצליחים להסביר מה ההבדל בין מכתש לקניון בלי להציץ בוויקיפדיה, יצאתם מלכים.
אז איפה אתם בוחרים לנפוש?
