אתרי הטבע הסודיים של תל אביב
כאשר הסגר הוא בלתי נמנע, ואלף המטרים המותרים במסגרתו הם כרגע עולם ומלואו, זה בדיוק הזמן להרים עיניים לשמיים, להסיט את המבט התקוע בתוך הנייד ולהתוודע שוב אל השטחים הטבעיים דווקא בתוך שכונות המגורים והערים המפויחות - כלומר מה שקוראים בשפה המקצועית "טבע עירוני". כן, גם בתוך הערים, בין כבישי האספלט, הבניינים הגבוהים ואווירת הבהילות - מסתתר לו הטבע, שהיה כאן לפנינו, ויהיה גם אחרינו. כלומר, אם לא נמשיך לעשות כל שביכולתנו כדי לכופף אותו לטובתנו.
משמח לגלות שמדינת ישראל היא בין המדינות שמקדמות את תחום הטבע העירוני. בחברה להגנת הטבע פועלת יחידת סקרים מיוחדת שבודקת את מידת הטבע שיש בערים בישראל וממפה את הנתונים. אלה מתווספים למסד נתונים לאומי לתשתיות טבע עירוני שיצר המשרד להגנת הסביבה, שמשרתים את מערכות התכנון והניהול העירוניות.
הטבע בערי ישראל מגוון בצורה בלתי רגילה
היום כבר יש יותר מ־50 ערים בישראל שביצעו את הסקר, ובשלוש השנים הקרובות צפויות להשלים אותו עוד מאה ערים ורשויות מקומיות, במטרה לתכנן ולפתח את עתיד העיר באופן מקיים. וכבר ידוע שערים שהתחילו לנהל את שטחן באופן מקיים, מצליחות לצמצם באופן ניכר את הפגיעה במערכות הטבעיות וגם בשירותים שהן מספקות לתושבים.
מי שעומדת בראש היחידה היא יעל זילברשטיין־ברזידה, שאומרת שהערים בישראל מגוונות בצורה בלתי רגילה מבחינת סוגי הטבע הקיימים בהן. "יש ערים עם הרים ועם נחלים, כמו חיפה וירושלים. יש ערים כמו אשדוד וחולון שיש בהן שטחי חול שמהווים בית גידול ליצורים שונים, אבל לצערנו הם בסכנת הכחדה כי בונים עליהם עוד ועוד. יש ערים לאורך מישור החוף מחדרה ודרומה, שיש בהן בריכות טבעיות שמלאות בחורף ומתייבשות בקיץ, וגם מהן לא נותרו רבות", אומרת זילברשטיין־ברזידה.
רשימה ששווה לשמור:
לאן אפשר לצאת בתוך העיר ובקרבתה? מסע בין שטחים עירוניים פתוחים, מדרום לצפון
במקומות שונים לאורך מישור החוף מנסות הרשויות המקומיות לשקם ולשמור את הבריכות הטבעיות. כך למשל בתל־אביב שוקמו או נחפרו מחדש הבריכות שליד מכללת לוינסקי. ויש כמובן את אילת שחובקת שונית אלמוגים יפהפייה.
אוהבים טבע? תחיו בעיר
זילברשטיין־ברזידה גם מסבירה מדוע מי שאוהב טבע חי דווקא בעיר. לדבריה, מי שאוהב את השטחים הפתוחים, לא ילך לגור בצורות התיישבות שמבזבזות את הקרקע ואת השטח הטבעי, אלא ישמור את השטחים לטבע - ויגור באזור עירוני מפותח שמציע "שימושים אינטנסיביים", כלומר שהתעסוקה, המסחר והמגורים מעורבים וקרובים, כך שפחות צריך להזיז את האוטו ולזהם את האוויר. "אזרחי ישראל צריכים לדרוש ממקבלי ההחלטות בערים השונות להקצות יותר שטחים פתוחים לצד הפיתוח העירוני, וכך הערים שלנו יהיו טובות ונעימות - ולא נרצה לעזוב אותן ולהשתלט על השטחים הפתוחים שמחוץ להן", היא ממליצה.
מלבד שטחים פתוחים, עניין משמעותי שמייצר תחושת טבע בעיר הם העצים, שמהווים גן עדן לציפורים. "יש עצי נוי, כמו הסיגלון, הצאלון ואחרים, שהובאו לכאן ממקומות שונים בעולם. כולם יפים וטובים ונותנים יופי של צל, אבל כשמדברים על טבע ארצישראלי, מדברים על מיני עצים מקומיים שמותאמים לאקלים שלנו, צריכים פחות השקיה וטיפול, וגם ימותו פחות", מסבירה זילברשטיין־ברזידה, וממפה לנו את סוגי העצים הארצישראליים לפי אזורים.
הסודות שמעל ומתחת לעצים בארץ
אם אנחנו נמצאים בדרום, למשל בירוחם, ערד או דימונה, נראה עצי שיטה, שיוצרים מין גג צל רחב ושטוח, או שיחים מקומיים שמתאימים למדבר. באזורים הרריים בצפון, כמו חיפה, קריית־שמונה, כרמיאל, אבל גם ירושלים, נפגוש עצי חורש ים תיכוני כמו אלון, אלה וחרוב. בתל־אביב נראה עצי בוסתן כמו זית, תאנה ותמר בפארק החורשות בדרום העיר, שם הם שוחזרו כמחווה לשבעת המינים שבעבר גדלו במקומות רבים בארצנו, שרידי פרדסים באזור שממזרח לנווה שרת, עצים שמותאמים לחולות ולאדמת כורכר, כמו שיקמים, בגן יעקב ליד הבימה ובשדרות העירוניות, שיזף בשכונת כפר שלם, ערבה בירקון, וגם תות עתיק בגינת אמסטרדם.
בהתאם, כל סוג עץ מקומי מביא איתו את מגוון בעלי החיים המתאימים לו - לטאות, שממיות, זיקיות וזוחלים אחרים שמטפסים עליו ומוצאים מקום בחרכים שלו, או חזזיות, שהן פטרייה שמשולבת עם אצה. יש מחילות מתחת לעצים שאם נתכופף לעברן נמצא נברנים ומינים שונים של מכרסמים. וכמובן - ציפורים וציפורי שיר.
אגב עצים, רוצים להיות תושבים למופת בהקשר של טבע עירוני? שימו לב למועד שבו העיריות גוזמות את העצים בשכונה שלכם, ואם אתם מבחינים שהגיזום לא מתבצע עד חודש פברואר, נסו להתריע על כך לעירייה, כיוון שמפברואר מתחילה עונת הקינון, והגיזום יפגע בקיני הציפורים.
ובעניין הציפורים, אם גם אתם, כמוני, לא מחבבים במיוחד בעלי כנף, ומוצאים עצמכם חומקים מעורבים ומיונים שמשתלטים על החלונות, הכיכרות ורחובות הערים, אז המומחים לטבע העירוני לא נושאים בשורות אופטימיות בהקשר הזה. לדבריהם, יש המון מאכילי יונים בערים, הרבה תושבים שזורקים ליונים פירורי לחם ושאריות מזון, ולכן כמות היונים גדלה הרבה מעבר למה שאפשר לצפות, והעניין גם מפריע למינים אחרים של ציפורים לשגשג.
ומה עם המפגע ושמו עורב? "העורבים הם סימפטום של אותה האכלה בדיוק, כלומר של הסביבה שהאדם יוצר ומעצב על ידי ההתנהלות היומיומית שלו", אומר עמיר בלבן, שמנהל את תחום הטבע העירוני בחברה להגנת הטבע.
זהירות, פולשים
לשמירת הטבע העירוני יש משמעות נוספת. אולי לא ידעתם, אבל מתברר שאנחנו חיים ב"עידן ההכחדה". הכוונה ל־200 השנים האחרונות, שבהן יש הכחדה מואצת של יצורים על פני כדור הארץ בגלל פעילות אנושית מוגברת ומתגברת. בעבר כבר היו אירועי הכחדה המוניים, אבל הם היו תולדה של מטחי מטאוריטים ששינו את פני כדור הארץ והכחידו בעלי חיים גדולים כמו הדינוזאורים. הפעם זה מעשה ידינו.
"אם במקום להשאיר את השטחים פתוחים, אנחנו מגדלים באדמת הנגב המערבי תפוחי אדמה, אז זנים של ציפורי המדבר כמו חוברה - שהיא ציפור מדבר ייחודית שחיה בנגב - לא מוצאות מקום לקנן ולחיות ולכן הן נכחדות", מסביר בלבן. כך גם כשאנחנו לוקחים שטח טבעי וחוצים אותו לשניים לטובת סלילת כביש או כשאנחנו מקימים קווי מתח גבוה.
"לתשתיות העירוניות שמשתלטות על השטחים הפתוחים יש השפעה על הסביבה, בדרך כלל שלילית, ואם היא חיובית, פירוש הדבר שהיא עוזרת לבעלי חיים ממינים 'מתפרצים' או פולשים להשתלט על שטח המחיה", אומר בלבן. זה אומר יונים, עורבים, חולדות, תוכים, מיינות, "וגם חיות בית מתפרצות כמו חתולים או כלבים".
מה רע בחתולים או בכלבים?
"כשהם גדלים בבית זה נהדר, אבל אם הם משתוללים ברחובות או בטבע, זה מפגע אקולוגי".
ואפשר להוסיף גם את התנים וחזירי הבר. זילברשטיין־ברזידה: "אם ניקח למשל את פארק הירקון בתל־אביב, שהוא אחד ממוקדי הטבע העירוני הבולטים בארץ. בימים כתיקונם הוא מהווה מוקד משיכה מטורף עבור תנים, שבאים לחפש את הזבל של החוגגים והממנגלים בפארק. אבל לאחרונה עקב מגפת הקורונה, יש הרבה פחות מנגלים בפארק, והתנים, שלא מוצאים את מבוקשם, זולגים ומתפרצים לתוך הערים כדי לחפש שאריות מזון. באופן דומה חזירי הבר שמגיעים לתוך חיפה, הופכים פחים ועושים שמות בשטחי הגינון העירוני, עניין שיכול להיות גם מסוכן".
לדברי בלבן וזילברשטיין־ברזידה, מאותה סיבה עדיף לא להאכיל חתולים ברחוב – אלא רק במקום שמוסדר על ידי הרשות המקומית, תוך מניעת גישה של חיות בר כגון קיפודים, תנים, עורבים וכו' אל האוכל. בערים שונות יש ניסיונות להציב מתקנים להאכלת חתולים, שיתאימו לחתול אבל לא לקיפודים ולא לציפורים. יש כאלה בתל־אביב, בירושלים ובחיפה. לדברי בלבן וזילברשטיין־ברזידה, מה שחשוב זה לא לשים את האוכל על הקרקע אלא בהגבהה מסוימת וכך לפחות הקיפודים לא יכולים להגיע אליו ולא נפגעים ממנו. מה גם שכמות החתולים הגדולה פוגעת במגוון הביולוגי כי הם אוכלים ציפורים ולטאות.
גם בעולם הצמחים יש מינים מתפרצים ומשתלטים, כמו למשל השיטה המכחילה, "צמח שמפיץ את עצמו בקלות, אבל כמו כל מין פולש ולא מקומי, הוא תופס את המקום למינים המקומיים שלנו".
ומה הסכנה בכל זה?
"יכול לבוא יום שבו אם לא נדאג לטבע שלנו ולא ננהל אותו, נראה סביבנו רק את המינים הפולשניים האגרסיביים".
