קשה להפתיע אותנו. ישראל קטנה ויש תחושה שאנחנו מכירים בה כל פינה ולכן כשהציעו לי לבוא לציפורי, מושב בגליל התחתון שנוסד בשנת 1949, באזור שבו שכנה בתקופה הרומית עיר יהודית משגשגת, לא התלהבתי במיוחד. אבל גיא מלל, יועץ התיירות של המושב התעקש. "אני מבטיח לך שלא תתאכזב, יש פה המון סיפורים מעניינים", הוא אמר ושלח רשימה ארוכה עם לו"ז צבאי. מזל שהוא התעקש. מתברר שלמרות התחושה שכבר ראינו הכל יש מקומות בארץ שעדיין יכולים להפתיע, ושווה לקפוץ לבקר, בטח עכשיו כשהאופציה לברוח לחו"ל חסומה. ועם ציפורי זו הייתה אהבה ממבט ראשון, או יותר נכון מהביס הראשון.
התחלנו במעיין צלול שנובע למרגלות המושב עם קבלת פנים שכללה חלת כוסמין חמה ורכה שבמרכזה צלוחית שמן זית. גיא הכין קפה וצביקה סגל, מורה דרך מקומי, סיפר על רבי יהודה הנשיא, נשיא הסנדרין ועורך המשנה, שנהג לרחוץ במעיין ועל הצלבנים שהובסו פה בקרב מול הכוחות המוסלמים בקרב קרני חיטין המפורסם ב-1187. אנחנו התמקדנו בחלה ופכפוך המים והסיפורים ריחפו באוויר כמו מתוך חלום. תוך כדי חשבתי לעצמי שצריך לסמן את המקום. טוב לדעת שקיים מעיין מקסים שכזה במרחק של 30 מטר מהכביש. בעתיד אמור לקום פה פארק עם טיילת לאורך נחל ציפורי. זה בטח יהיה יפה, אבל ימשוך הרבה יותר אנשים ויהפוך את הכל למסודר הרבה יותר. אני אישית מעדיף את המקומות האלה כשהם טבעיים וצריך לנצל את ההזדמנות ליהנות מזה בצורה הטבעית כל עוד אפשר.
צביקה סיים עם הרקע ההיסטורי, ואנחנו סיימנו עם החלה והקפה והיינו מוכנים לצאת לדרך ליום עמוס אל המושב שהתברר שיש בו לא מעט אנשים מיוחדים, סיפורים ומקומות מפתיעים.
בסוף הביקור הקצר הזה נשארנו עם הרגשה שצריך לבוא שוב. ואם לא הייתם בציפורי - כדאי שתפתחו לעצמכם יומן ותסמנו תאריך לביקור. אפשר לישון פה ואפשר לעשות טיול יום. זה לא רחוק וזה שווה. ולחשוב שכמעט פיספסתי את זה.
ציפי: חוות הגוג'י ברי העברית הראשונה
יצאנו לפגוש את ציפי דקל, החקלאית היחידה שמגדלת גוג'י ברי בישראל. דקל הייתה מורה הרבה שנים ובשנת 1978 חיפשה יחד עם בעלה מקום להתיישב בו ולהתעסק בחקלאות והגיעה לציפורי. הם התחילו בכלל עם חווה לגידול ופיטום אווזים שעבדה מצוין וייצאו כבד אווז לאירופה. אבל ב-2006 המדינה החליטה שהענף צריך להיסגר וביום אחד היא ובעלה נותרו ללא פרנסה.
"כבר הייתי בת 55 וגם בעלי ולא ידענו ממה להתפרנס. ממצב שהעסקנו שבעה פועלים הפכנו לשכירים", היא מספרת. ואז נתקלה ציפי בגוג'י ברי. זה קרה במקרה והיא ניסתה להבין מה זה הפרי המיובש המוזר הזה והבינה שמדובר בסופר פוד שמגיע מיובש מסין ומכיל כמויות של ויטמינים ונוגדי חמצון ברמות גבוהות מאוד ונקרא גם "פרי הנעורים" כי הוא מעכב את ההזדקנות. כשהיא והבן שלה נכנסו לאינטרנט הם מצאו חממה קטנה בהרצליה שהיו בה 200 שתילים למכירה. ציפי ובנה קנו את השתילים והקימו את "חוות הגוג'י" בציפורי, שם אפשר למצוא את הפרי הטרי האורגני שהוא כנראה הפרי המזין ביותר על כדור הארץ. ואם חשבתם שמדובר בפרי סיני, תתפלאו לדעת שמדובר בפרי של שיח האטד שמוזכר כבר בתנך במשל יותם.
יש כאלה שמזמינים ממנה ישירות והיא משווקת להם את הפרי הטרי בעונת הקטיף, שמתחילה בסוף מאי. למטיילים היא מציעה להגיע לחווה, לסייר במקום, להכין שתילים, לקטוף את הגוג'י ברי בחווה (בעונת הקטיף) ולאכול ארטיק גוג'י ברי קפוא ובריא. אם תתעקשו היא גם תראה לכם את קופסת הגוג׳י ברי הראשונה שקנתה וממנה התחיל הכל.
חוות הגוג'י. טל' 053-2379622. עלות הביקור: 30 שקלים
פרץ: המֵכָּה של צמחי המרפא
לא רחוק מכאן נמצאת על־עלים, אחד המקומות המופלאים שפועלים בציפורי. מדובר בחווה לגידול צמחי מרפא והכנה של חומרי גלם מצמחים לפארמה, קוסמטיקה, תבלינים וחליטות. מי שהקים את החווה הזו הוא פרץ גן, סוג של אוטוריטה מקומית שאליו עולים לרגל מטפלים מכל הארץ כדי להשיג צמחים לטיפולים. בחווה מגדלים כ-250 מינים של צמחים שונים ומייבאים עוד 400 אחרים.
"התחלתי עם צמח אחד - בן חרצית", הוא מספר. ״זה צמח ממערב אירופה, שם הוא גדל בר. בשנות ה-80 הגיע לארץ חוקר צמחי מרפא ועבד בחברה שעבדתי בה כאגרונום, והם רצו לגוון את המוצרים והתחילו עם הצמח הזה שהיה לו שימוש עממי למניעה של מיגרנות. הוא מפחית את העוצמה ואת התדירות של המיגרנות. השאלתי את המשק שלי למטרה הזו ומצאנו שריכוז החומר הפעיל בצמחים שגדלו אצלנו הוא פי ארבעה ממה שהיה מקובל בבריטניה. ומפה זה כבר סימן את הדרך, ואפילו חברת טבע נכנסה לזה. לאורך השנים הצמח הזה ירד מחשיבותו אבל אני התחלתי לגדל והיום הגידול העיקרי שלי זה כורכום, שאנחנו מוכרים בכל מיני צורות״. גן גם מספק טיפ: רוצים שהכורכום ייספג טוב יותר בגוף? קחו אותו עם פלפל שחור.
גן הוא איש שיחה מרתק עם ידע מדהים על מאות סוגי צמחים. הוא לא אוהב לדבר על זה אבל בשטח החווה יש גם מתקן סודי שבו הוא מייבש את הצמחים. בגלל החשש שהסודות שלו ידלפו, למתקן הזה זוכים לקבל הצצה רק מעטים. זכינו.
אורחים שבאים לציפורי, יכולים לתאם סיור או הרצאות (בתשלום) וללמוד קצת על צמחים שמחזקים את המערכת החיסונית ואפשר להשיג במקום.
על-עלים. א'-ו'. סיור בתיאום. טל' 04-6464848.
מיכה ואיילה: בית ספר לשמן זית
מיכה נוי-מאיר (75) התיישב עם אשתו רחל בציפורי ב-1980 ועבד בחקלאות בתחום הזרעים. הוא שתל כמה עצי זית ועם הילדים הוא היה מסיק את הזיתים, לוקח לבית בד ומייצר שמן זית לתצרוכת עצמית. כשהילדים גדלו וחיפשו מה לעשות הם החליטו לחזור לאהבה הישנה - הזיתים. הם חכרו שטחים באזור עם אלפי עצי זית, מתוכם 2,500 עצים עתיקים בני יותר מ-1,000 שנה והחלו לטפל בהם ולמסוק אותם. תוך כדי התהליך הם הבינו שהמקום שבו התהליך מועד לפורענות הוא בית הבד, שם הטיפול הוא לא תמיד כמו שהם היו רוצים, והם החליטו להקים בית בד משלהם ולהפיק את השמן לבד. וכך, ההקפדה על כל פרט הביאה לכך שהשם האיכותי של שמן הזית שהם מפיקים עבר מפה לאוזן.
בריש לקיש מייצרים שמן זית אורגני איכותי בבית הבד הקטן שממוקם בבית חווה יפהפה שבנוי מלבני בוץ וקש. מי שמובילה את העסק היא איילה, הבת שהפכה לאחת המומחיות הגדולות בתחום ושופטת בתחרויות בכל אירופה. ״כ-70 אחוז משמן הזית בארץ הוא מהול, מזויף או באיכות נמוכה ממה שרשום על התווית", היא טוענת, בעיקר כי אף אחד לא באמת בודק.
איילה מעבירה בבית הבד הקטן קורסים וסדנאות לטעימת שמן זית ובמקום אפשר גם לקנות את השמנים שהם מפיקים.
ריש לקיש, סיורים והרצאות. טל' 04-6465021 052-8454663.
ויקי: סלסה ביקב
ויקי גורשטיין הייתה מהנדסת תוכנה שיצאה עם בעלה לשליחות בצ'ילה ושם חיפשה מה לעשות עם עצמה. בזמן החופשי שלה היא הכירה כמה חברות מקומיות שלימדו אותה את סודות הבישול הדרום אמריקאי, התלהבה מהטעמים ופתחה בלוג על אוכל לטיני. כשחזרה לארץ המשיכה גורשטיין עם האהבה לאוכל הלטיני והתחילה להעביר סדנאות בישול בביתה. לאחרונה היא יצרה שיתוף פעולה עם יקב ציפורי, שממוקם ביישוב והיא מקיימת שם סדנאות שמלוות בהרבה יין. טעמנו כמה מנות שוויקי הכינה, כמו סלט קינואה, פירואני ואמפנדס, והיה טעים מאוד. אם אתם לנים בציפורי ומחפשים סלסילת אוכל לקחת איתכם, ויקי תשמח להכין לכם אחת כזו.
טעמים מקצה העולם. סדנאות עד 10 איש, כ-300 שקלים לאדם. טל' 052-6966286.
מיטש: אירוח באווירה אחרת
כפר ציפורי הוא אחד המקומות הנחמדים עבור מי שמחליט ללון במושב. מדובר במשק ענק שהקים מיטש פילצר, שהגיע לישראל מניו יורק, ובו ארבעה צימרים ועוד מבנה אבן גדול שהוא העתק של מצודת ציפורי, ומתאים לאירוח של כמה משפחות. בחצר יש בריכת שחייה אקולוגית ייחודית שמימיה מטוהרים על ידי צמחים, ללא כלור. אחד הדברים המעניינים במקום הוא קברו של רבי יהושע בר לוי, אמוראי מהמאה ה-3 לספירה, שמיטש גילה במקרה במהלך השיפוצים.
רשות העתיקות רצו להוציא את הקבר ולשים אותו במוזיאון אבל מיטש לא הסכים לוותר. כי ״לא בכל יום מוצאים בחצר הבית קבר של אמוראי מהמאה השלישית שהיה ידוע בתקופתו וכתב את הפרק האחרון של פרקי אבות״. אחרי מאבקים הוא הצליח להוריד אותם מהרעיון והבטיח לפתח את המקום לטובת מי שרוצה לבקר.
כפר ציפורי, לינה כפרית (החל מ-450 שקלים לזוג ללילה). טל' 053-782-9568.
גל: יקב ואירוח שביליסטים
לא רחוק מכפר ציפורי, על גבעה סמוכה, נמצא אחד המקומות היפים באזור, הכרם ששתל גל יונה. בראש הגבעה מתחת לעץ אלון ענק יש מבנה אבן קטן ובתוכו שולחן עם מפה לבנה, כוסות יין, כירה קטנה לבישול וכיור עם מים זורמים. את המבנה הזה הקים גל בשטח הכרם שהוא מטפח למען התרמילאים שעושים את שביל ישראל ומחפשים מקום לישון בדרך. מלאכי השביל קוראים לאלה שמארחים את המטיילים והוא אכן אחד מהם.
הסיפור שלו מעניין. יונה הוא ירושלמי שהתחתן עם נערה מהגליל וכך הגיע לעמק יזרעאל. הם יצאו לפני כמה שנים לגרמניה ללימודים ושם נתקל לראשונה יונה בכרמים לאורך גדות הריין שמתפרשים עד האופק. הוא החליט שזה מעניין אותו והתחיל ללמוד ולהתמחות בשני יקבים אורגניים ועבד בכרמים ובמרתפי היין. אז הוא הבין שזה מה שהוא רוצה לעשות גם כשיחזור לישראל. הוא נרשם ללימודי מינהל עסקים בפרנקפורט, כתב תוכנית עסקית להקמת היקב שלו וננעל על ציפורי: מיקום נגיש למרכז, אוריינטציה אקולוגית, יישוב ירוק, למרגלות תל עם היסטוריה מפוארת.
כשחזר לישראל הצליח לגייס לפרוייקט 100 אלף שקל במימון המונים ושתל את כרם ברוך, הכרם הראשון בארץ שהוקם במימון המונים, לזכרו של סבא שלו. בכרם זנים של שיראז ושאנין בלאן והוא מנסה לחדש גם זנים שגידלו בציפורי בתקופות הקדומות שלה. הבציר הראשון צפוי באוגוסט 2022. עד אז הוא מפתח חלקות נוספות ומאפשר לשבילאים להתארח בבקתה הקסומה שבראש הגבעה, שם הוא מספק להם חשמל לטעינה, מים, מטבחון ופינת אוכל, עמדה למדורה ופויקה בין הכרמים, ובעיקר טבע, בריזה, שקט ונוף ירוק ירוק ומרגיע. תרמילאי שביל ישראל, שביל ישו (Jesus Trail) מוזמנים פשוט לבוא.
כרם יונה, גל יונה. 050-6679711.
ג'ייסון: החלוצים של סנטה אנה
הנזיר ג'ייסון חורקרה הגיע מצ׳ילה לציפורי לפני חמש שנים. יחד עם נזיר נוסף הוא חי בכנסייה הביזנטית העתיקה "סנטה אנה", שממנה נשקף נוף נפלא של כל העמק. הכנסייה הוקמה במאה השנייה במקום שעל פי המסורת הנוצרית התגוררו בו חנה (אנה) ויהויכין, הסבתא והסבא של ישו. חברים מהכנסייה של ג׳ייסון הגיעו לציפורי ב-2002 וראו את המקום שהיה נטוש והחליטו להגיע לכאן לשפץ אותו ולשמור עליו.
12 צפייה בגלריה
הנזיר ג'ייסון חורקרה (בתמונה): "היינו צריכים להביא אבנים בידיים, ולשפץ את הגן בחוץ ואת החצר ויש לנו עוד הרבה עבודה"
(צילום: אסי חיים)
הכל היה עזוב והרוס ושני הנזירים הראשונים שהגיעו עבדו במשך תשעה חודשים רק כדי להוציא את כל העשבים והקוצים כדי לפתוח את המקום. בגלל שהכנסייה הייתה נטושה כל כך הרבה שנים היא ירדה ממפת הביקור של הצליינים שמגיעים לישראל ורק בשנים האחרונות מתחילים להגיע יותר מבקרים ולהכיר את המקום החשוב הזה מחדש. "בגלל שאנחנו פה רק שני נזירים זו עבודה קשה ואיטית. בחמש השנים האחרונות, מאז שאני כאן, שיפצנו את הכניסה למקום ואת הרחבה הפנימית. היינו צריכים להביא אבנים בידיים, ולשפץ את הגן בחוץ ואת החצר ויש לנו עוד הרבה עבודה", אומר ג׳ייסון.
היום חצר הכנסייה מטופחת, יש בוסתן קטן עם ספסלים שמקבל את פני הבאים ואפילו חנות קטנה שבה הם מוכרים ריבות ושמן זית שהם מייצרים כדי לעזור לממן את החיים במקום.
כנסיית סנטה אנה, ג'ייסון 054-2268705 (עונה לסירוגין).
עדי וטל: מחלבת צאן אל
טל אליס הגיע לישראל יחד עם אשתו עדי מטקסס בגיל 20 ואחרי שעבר בין עשרות מחלבות בעולם ולמד להכין גבינות, הקים בציפורי ב-1985 משק שבו הוא מגדל עיזים. את המחלבה הם פתחו ב-1997 ומאז כל בני המשפחה, הילדים והנכדים חיים ועובדים במקום. מחלבת צאן אל היא מחלבה קטנה שמוכרת ישירות ללקוחות כך שאת הגבינות המצוינות שלה אפשר לקנות במקום או בשוק האיכרים בנמל תל אביב. הם מתמחים בייצור של גבינות צאן בשיטות מסורתיות ויש גבינות שהם מוסיפים להן עשבי תיבול, פלפל חריף, פטריות ותבלינים.
מחלבת צאן אל, ,050-872-9682 כדאי לתאם מראש.
עפרה ועמוס: יקב ציפורי
עמוס גווירצמן, מהנדס שעבד בחברת היי טק 35 שנה, עזב לפני ארבע שנים והחליט להתמסר לאהבה ישנה ולהקים יקב בוטיק קטן בחצר. הוא נטע כרם במשק שלו ושיפץ יחד עם אישתו עפרה חורבה ערבית עתיקה שהפכה למרכז מבקרים יפהפה. בבית האבן עם חלונות הטורקיז והחצר הקרירה שמחופה בגפנים הם מארחים, מספרים על היין שהם מייצרים, מאפשרים לטעום וגם מגישים תפריט של קישים, עוגות, גבינות וקפה. בתוך המבנה העתיק תוכלו למצוא גם תערוכות מתחלפות של אמנים, בשביל הרוח.
ביקב ציפורי מייצר עמוס כמה סוגי יין אדום: שירז, פטיט סירה ומרסלן, ושני יינות לבנים: שָנין בלאן, וגוורצְטרָמינֶר.
זה מקום קטן ואינטימי והם לא מחפשים קבוצות ואוטובוסים אלא תיירות איטית, הם מחפשים את הקשר עם האנשים. ״אני לא רוצה לגדול. אני פנסיונר ומעבר ל-3,000 בקבוקים בשנה צריך להפוך לבית חרושת ולהשקיע הרבה יותר כסף ואתה מאבד את הקשר עם היין. אני מעדיף להמשיך ולייצר מעט ולמכור את היין שאני מכין פה במקום״, הוא אומר.
ובאמת בגלל שהיקב בחצר, עמוס ועפרה רוצים ליהנות ממנו ולא להשתעבד אליו, הם פותחים את מרכז המבקרים בעיקר בסופי שבוע. ובכל מקרה כדאי לתאם מראש.
יקב ציפורי, עמוס: 053-9622455, עפרה: 054-6883994.
מאירה: החצר האחורית, גראז' סייל
ברפת ישנה וענקית ששייכת למשפחה הקימה מאירה צור, מהנדסת תעשייה וניהול במקצועה מתחם מופלא של אוצרות מהעבר. בגדים, צעצועים, ספרים, כלי אוכל, בישול וקרמיקה מתחילת המאה הקודמת ורהיטי וינטג׳. בקיצור, מקום שהוא חגיגה אמיתית לחובבי הז'אנר.
מאירה, שמובילה את נושא התיירות בציפורי, עזבה אחרי 20 שנה את תפקידה כמהנדסת וחיפשה מה לעשות. היא לקחה את הרפת הנטושה, סידרה, ניקתה ויצרה את "החצר האחורית" הקסומה שלה. "החלום שלי היה לעשות משהו עם נתינה לעולם", היא מספרת. מאירה מחזירה 25% ממחיר המכירה למי שמביא לה את הפריטים ואם הם לא נמכרים הם עוברים לתרומה. היא תורמת 10% מההכנסות לעמותת נעלה מנוף הגליל שמסייעת למשפחות רווחה מהעיר השכנה.
החצר האחורית, פתוח בכל סופ"ש. מאירה צור - 050-6890998.
