צפו: רגעי הטבע היפים בישראל
ישראל אמנם ארץ קטנה, אך מיקומה ופיצולה בין יחידות טופוגרפיות ואקלימיות שונות זיכו אותה בטבע ייחודי וצמחים ובעלי חיים האופייניים לה.
כעת, אחרי שני חורפים גשומים במיוחד, הטבע בשיאו – אך בשל התפרצות הקורונה אנחנו לא יכולים ליהנות ממנו. מהנגב שמהווה חלק מרצועת המדבריות העולמית, דרך החורש הים-תיכוני ועד לאקלים הסובו-אלפיני בחרמון: בחרנו 24 מרגעי הטבע הכי יפים שכל אחד חייב להכיר. חלק שני.
43 צפייה בגלריה
רגעי הטבע היפים בישראל
(צילום: יניב כהן, רשות הטבע והגנים; עינבר שלומית רובין, קק"ל; איילה מוסרי)
כשהעגורים כובשים את אגמון החולה
העגור האפור הפך לסמל של אגמון החולה ולאטרקציה התיירותית הבולטת שלו, אך למעשה מדובר בהפתעה שמתכנני תוכנית השיקום של אדמות הכבול בעמק החולה כלל לא ציפו לה - משום שהעגורים לא היו חלק מהמערכת האקולוגית באזור בעבר.
מאז ומתמיד חלפו העגורים בנדידתם בלילות הסתיו מעל ישראל, אך לא עצרו בה למנוחה. אולם גידולי הבוטנים בעמק החולה שתפסו תאוצה בשנות ה-90, במקביל למיזם שיקום אדמות החולה והצפת חלק מהן מחדש, יצרו עבור העגורים אתר אידיאלי לעצירה וגם לשהייה במשך כל עונת החורף.
"התמונה המוכרת של עשרות אלפי עגורים בעמק החולה, היא תמונה שחוזרת על עצמה מאמצע שנות ה-90.
כ-100 אלף עגורים עוברים דרך ישראל בנדידה דרומה לאפריקה, וכשליש מהם נשארים לעשות את החורף כאן אצלנו", מסביר דן אלון, מנהל מרכז הצפרות הישראלי בחברה להגנת הטבע. "עם בוא האביב, הם עוזבים את עמק החולה וחוזרים לאזורי הקינון שלהם בפינלנד וברוסיה - שם יעבירו את הקיץ, עד שניפגש איתם שוב בסתיו הבא".
כשהכלניות ממלאות את מרחבי צפון הנגב
מרבדי הכלניות האדומות המרשימים שמכסים בחודש פברואר את היערות והמרחבים הפתוחים בצפון הנגב הולידו את פסטיבל "דרום אדום", שמושך בכל שנה מאות אלפי מטיילים אל האזור. הפסטיבל הפך את הכלניות האדומות לפרח כל כך מוכר, עד שיש אפילו מי שמופתעים לשמוע שהן פורחות גם באזורים אחרים – ואפילו בצבעים אחרים.
"הכלניות הן רק התירוץ. הן תמיד היו פה, אנחנו לא המצאנו אותן", אומרת לבנת גינזבורג, מנהלת התיירות של צפון הנגב. "חשבנו איך נוכל להשתמש בזה כדי למנף את העסקים המקומיים, ובעקבות הפסטיבל נפתחו גם עסקים חדשים ונוצרו יוזמות חדשות".
עם זאת, מרבדי הכלניות בצפון הנגב באמת יוצאי דופן בגודלם. יש איזושהי אגדה אורבנית שמספרת על כך שקצין צה"ל חובב בוטניקה פיזר ברחבי האזור כמויות של זרעי כלניות במהלך סיוריו בגבול עזה – אך כמובן שאין לסיפור הזה שום אחיזה במציאות.
למעשה, ייתכן שבעבר, מרבדי כלניות כאלו אפיינו אזורים רבים נוספים בשפלה ובמישור החוף, אך המראות הללו נעלמו בעקבות הפיתוח העירוני המואץ. מעניינת גם העובדה שבעוד שבדרום יש רק כלניות אדומות, ככל שמצפינים הופכות הכלניות הסגולות, הכחולות והלבנות להיות הכלניות השולטות בשטח.
כשהזרימה בנחלי הנגב חזקה מהזרימה בנהר הירדן
ברוב ימות השנה, הנגב, הערבה ומדבר יהודה הם אזורים צחיחים – אך לימים ספורים בחורף, הופכים נחלי האכזב המדבריים והיבשים לערוצים שוצפים עם זרימה שלא הייתה מביישת נהרות באירופה.
התופעה המרהיבה, הנקראת שיטפונות בזק, נגרמת כאשר יורד גשם בכמות המספיקה להיספג ולהפוך את אדמת הלס החרסיתית הנפוצה במדבר לאטומה, כך שאינה מאפשרת עוד למי הגשם לחלחל, ומכל עבר מתנקזים המים אל אפיקי הנחלים.
בזכות שיטפונות הבזק, מחזיקים נחלי הנגב בשיאי הזרימה העוצמתית ביותר בישראל. בראש ניצב נחל ניצנה, אשר בשיטפון בינואר 2010 נמדדה בו ספיקה של 1,420 מטר מעוקב לשנייה – יותר ממחצית הספיקה הממוצעת של נהרות הריין והנילוס.
עוד בצמרת נחל צין, שב-2004 נמדדה בו ספיקה של 1,280 מ"ק לשנייה, ונחל פארן, שבנובמבר 1970 נמדדה בו ספיקה של 1,150 מ"ק לשנייה – והוא גם הנחל הרחב ביותר בישראל. לשם השוואה, הספיקה הממוצעת בנהר הירדן העליון היא 16 מ"ק לשנייה.
לשיטפונות תפקיד חשוב בעיצוב הנוף המדברי, והם יוצרים גבי מים שמשמשים את בעלי החיים המדבריים כמקור מי שתייה חשוב. התופעה מושכת בכל יום גשם מאות מטיילים סקרנים המכונים "ציידי שיטפונות" אל המדבר, אך יש לזכור גם כי חוסר זהירות של מטיילים ושל עוברי אורח בזמן שיטפון עלול להוות סכנת חיים.
כשהחלמוניות צובעות את הנוף היבש בצהוב
אומרים שהחצב מבשר את בוא הסתיו, אך חובבי הפריחה האמיתיים יגידו שהוא בעצם מבשר את סוף הקיץ – בעוד שמבשרות הסתיו האמיתיות הן החלמוניות והסתווניות. בניגוד לאחרונות, שנפוצות באזורים רבים, החלמוניות נדירות ופורחות רק בכמה מקומות בודדים.
בחודשים אוקטובר ונובמבר, אחרי הגשמים הראשונים, יוצרים פרחי החלמונית הגדולה כתמי צבע בוהקים בצהוב עז – המנוגדים לנוף היבש המאפיין את סביבתם בעונה זו, ומחממים את ליבם של המטיילים שהתגעגעו לפריחה במשך חודשי הקיץ הארוכים.
מקבצי חלמוניות קיימים, בין היתר, בחרמון, בהר מירון, ברכס בשנית בגולן, בהר תבור, ביער ביריה, ביער להב, ברכס ירוחם וברכס בוקר.
בשנת 2003 התגלה ליד ההרודיון בגוש עציון ריכוז יוצא דופן של חלמוניות, והבוטנאים שהגיעו למקום קבעו כי מדובר באתר פריחת החלמוניות הגדול ביותר בארץ עם כ-200 אלף פרחים שמגיחים מהאדמה.
כשחתולי הים מתקרבים אל החופים
עם תחילת האביב מתמלאים חופי ישראל בחיות הנקראות בטאים – סדרה של דגים שנראים כמו שטיחים מעופפים עם זנב ארוך, המכונים גם "חתולי ים".
כעשרה מינים של בטאים מגיעים לחופים הרדודים של הים התיכון, חלקם לשם רבייה והשרצה.
"השיא מגיע בחודשים מאי ויוני. אז, בכניסה למים, אפילו עם שנורקל, אפשר לספור עשרות בטאים", מספרת עדי ברש, יו"ר עמותת הכרישים בישראל ודוקטורנטית באוניברסיטת חיפה. "לאחר חודש יוני נעלמים רוב הבוגרים מהחופים, אולם בחודשי הקיץ נצפים הרבה פרטים צעירים שהושרצו במהלך האביב".
כשהצבועים הופכים לכוכבי רשת
אולי זו התדמית שיצר הסרט "מלך האריות", אך הצבוע המפוספס היה מוקצה במשך שנים מחמת מיאוס ופחד, והגיע לסף הכחדה מהטבע הישראלי עקב ציד, הרעלות ופגיעות אחרות.
בשנים האחרונות, נצפית מגמת התאוששות בקרב אוכלוסיית הצבועים בארץ, כתוצאה מפעילות אקטיבית לשמירה על הטבע, לצד הסברה. עם זאת, מספר הצבועים בישראל נמוך ומוערך בפחות מ-200 פרטים.
התרחבות הערים והיישובים הובילה למפגשים לא צפויים בין צבועים לבין האדם במקומות היישוב. צבועים מתועדים לא פעם על ידי תושבי השכונות החדשות בבאר שבע, אך התעלתה על כולם "רותי" הצבועה ממודיעין - שבראשית מפגשיה עם תושבי העיר גררה תחושות של פחד וחשש, אך עם הזמן והניסיונות הלא מוצלחים להרחיקה - הפכה לסמל ואף לסלבריטי בעלת עמוד פייסבוק משלה.
רותי סייעה להבין את המפגש בין הטבע לאדם, ואף הצליחה להפיג את החששות הקדומים מפני הצבועים. חשוב לציין כי הצבוע ניזון בעיקר מנבלות, ולא מוכר בישראל שום מקרה שבו צבוע מפוספס תקף אדם - ואגב, ב"מלך האריות" אלו בכלל היו צבועים נקודים ולא מפוספסים.
כשאירוסי ההיכל מבשרים את בוא האביב
הרבה סוגי פרחים מבשרים את בוא האביב בישראל, אבל אין ספק שהמיוחדים ביותר שבהם הם האירוסים. לאירוס 16 מינים הגדלים בישראל – ורוב המינים הללו ייחודיים לארץ. מבין האירוסים בישראל, היפים ביותר הם אירוסי ההיכל, שנקראים על שם צורת הפרח הייחודית, ואף זכו להיות סמל החברה להגנת הטבע.
יש כ-30 מינים של אירוסי היכל בעולם, וכולם גדלים רק במזרח התיכון. תשעה מהם גדלים בישראל, ולמעט אחד מהם, כולם אנדמיים ולא קיימים בשום מדינה אחרת.
בין אירוסי ההיכל נמנים אירוס הארגמן שגדל במישור החוף, אירוס הגלבוע, האירוס הנצרתי, אירוס ירוחם, אירוס הנגב, האירוס השחום, אירוס הגולן (שנקרא גם אירוס החרמון) וגם אירוס ווסט הנדיר במיוחד – שהתגלה לפני כ-20 שנה במרומי החרמון על ידי החוקר ומדריך הטיולים מיכה "מייק" לבנה, לאחר שככל הנראה כבר נכחד בדרום לבנון.
אירוס ההיכל האחרון לפרוח בארץ הוא האירוס ההדור, שפורח בכל שנה בדיוק בפסח. בהתאם לשמו, נחשב האירוס ההדור למרהיב שבאירוסי ישראל. האירוס ממין זה התפרסם בשנת 1882 בספרו של הבוטנאי השווייצרי וויליאם בארביי. באותן שנים שוכללה טכנולוגיית הדפסת התמונות הצבעוניות, ותמונת הצבע של הפרח שפרסם בארביי הדהימה את האירופאים – וגננים מהיבשת ביקשו להשיג שתילים שלו "בכל מחיר".
מייק לבנה מציין בספריו כי ברשומות של נמל עכו מופיע ייצוא של אלפי שקים של קני-שורש של אירוס הדור, וכי מסופר כי כפרים שלמים בצפון חדלו מעבודותיהם האחרות ויצאו לחפש ולעקור אירוסים כדי לספק את הביקוש באירופה.
אולם האירוסים פרחו בגינות באירופה שנה-שנתיים ולאחר מכן מתו, והסברה הייתה שהאירוס ההדור נכחד מן העולם. למרבה המזל, המלקטים לא הצליחו לגלות את כל הפרטים של האירוס ההדור – ואוכלוסיות אחדות ומבודדות שלו שרדו במזרח הגליל העליון, בעמק החולה ובשומרון.
כשחופי ים המוות מתכסים בפריחה
בחופיו הצפוניים של ים המלח נראתה השנה פריחה יוצאת דופן באזורים שנחשפו עם ירידת מפלס המים בשנים האחרונות. החופים, בעיקר אלו שבין קיבוץ קליה לבין היישוב אבנת, התכסו במרבדי פריחה חריגים שלא נראו באזור שנים.
שטיחי הפריחה הורכבו מפרגים וממיני פרחי בר טיפוסיים לאזור כמו פשתנית ססגונית, רכפה, חומעה ואהרונסוניית פקטורי. אבנר רינות מהחברה להגנת הטבע הסביר כי מדובר ב"מראה נדיר ומיוחד" שהתאפשר בעקבות הגשמים הרבים שירדו באזור.
"השנה ים המלח הוא לא 'ים המוות'", הוסיף. אחרי הפרסום ב-ynet, נהרו למקום מטיילים רבים כדי לצפות במרבדי הפריחה.
כשהיעלים לא עוזבים את התצפית למכתש
היעל הנובי הוא בעל חיים שרירי ומוצק, המותאם לתנאי המדבר וחי בישראל באזורי סלעים תלולים בנגב, בהרי אילת ובמדבר יהודה.
הוא מצוי בסכנת הכחדה עקב ציד מופרז ופגיעה בבתי הגידול שלו, אך לפחות בישראל הצליחו המאמצים לשיקום אוכלוסייתו – מה שהביא את רשות הטבע והגנים להציב את היעל כסמלה.
במצפה רמון, מסתובבים היעלים בחוצות העיר כאילו היו בעלי הבית ממש. אחד העדרים אף תפס את אחת מנקודות התצפית לאורך הטיילת שעל שפת מכתש רמון והחל לשהות שם כדרך קבע – מה שהפך את המקום לאטרקציה תיירותית של ממש.
עם זאת, מטיילים רבים מאכילים את היעלים – ולמרות הכוונות הטובות שלהם, מדובר בפעולה אסורה שעלולה לגרום להם נזק של ממש ולהביא למותם.
כשהר בנגב נראה כמו ייבוא מכוכב אחר
גושי הסלע העגולים שזכו לשם "בולבוסים" (גם שמם הספרותי של תפוחי האדמה), הם אינם תופעה ייחודית לישראל – אך כאן הם בין הדוממים הבודדים שהוגדרו כערכי טבע מוגנים.
מדובר בסלעים שנוצרו לפני מיליוני שנים בקרקעית ים תטיס, שכיסה אז את ארץ ישראל, ובמרכזם שריד אורגני (כמו שלד של דג) שסביבו התרכז מינרל קלציט בצורה מעגלית, והתקשה.
ניתן לפגוש בולבוסים בודדים במקומות רבים בנגב ובערבה, אך שדה בולבוסים עצום ומרשים שנראה כאילו יובא מעולם אחר, נמצא דווקא דרום-מזרחית להר צין. שטחו של השדה מתפרש על פני מאות דונמים, והבולבוסים מונחים בו בצפיפות של עד 15 סלעים למטר רבוע.
כשהחוברה רוקדת בחורף
אחד העופות המרתקים בטבע הישראלי הוא החוברה המדברית, אך היא נמצאת בסכנת הכחדה חמורה וההערכה היא שבישראל נותרו כ-500 חוברות בלבד. החוברה מקננת בנגב ובערבה ונודדת למרחקים קצרים יחסית – בעיקר ברגל.
אחד הדברים המיוחדים אצל החוברה הוא ריקוד הזכר, שבחורף משתלט על טריטוריה ושומר עליה בקנאות מול זכרים אחרים, עד שהוא שמרגיש שם בטוח.
"באותה תקופה הוא רוקד מדי בוקר למשך כמה שעות, בסשן שמורכב מריצה, דילוגים, קיפול הצוואר וסימור נוצות החזה - במטרה למשוך נקבות", מסביר מידד גורן, צפר בכיר בחברה להגנת הטבע.
כששלכת אדומה מקשטת את עין חמד
ישראל זה לא אירופה, והעצים הנשירים הם לא העצים הנפוצים ביותר בה. ובכל זאת, ניתן למצוא כאן כמה מקומות שבהם העצים נצבעים בסתיו בצבעים משגעים של אדום וצהוב.
אחד מאתרי השלכת היפים ביותר הוא הגן הלאומי עין חמד, בדרך לירושלים, אשר מגיע שיא תפארתו בימי הסתיו.
בגן, אשר שוכן לאורך קטע מנחל כסלון, מצוי מקבץ גדול של עצי דולב מזרחי – בני דודים של עץ המייפל הקנדי, שהעלה שלו מככב במרכז הדגל של קנדה. עצי הדולב משליכים בסתיו את עליהם במרבדים של אדום, צהוב וכתום.
