אתם באמת אוהבים טבע? בטוחים? שלל התמונות שקיבלנו בחודשים האחרונים ממטיילים מוכיחות אחרת.
כי זה מצוין שאתם לוקחים איתכם לטיול שקית זבל כדי לא לזרוק אשפה במסלול. אבל מה אתם חושבים שעשיתם בזה, אם את השקית עצמה אתם בסוף משאירים בשטח?
אף אחד לא יגיע לפנות את זה אחריכם, בטבע אין פינוי אשפה. מה שיקרה זה שבעלי החיים יקרעו את השקיות ויאכלו את הזבל שלכם. זה יכול להרוג אותם.
בשבועות האחרונים נקבע שיא של כל הזמנים בבית החולים לחיות בר של הספארי ורשות הטבע והגנים – עם לא פחות מ-700 חיות בר באשפוז. אחת הסיבות: אנשים "פשטו" על הטבע לאחר הסגר של התפרצות הקורונה, ובדרך פגעו בשוגג בחיות שכבר התרגלו לכך שהן לבד בשטח. עכשיו הן נדרשות להתרגל גם לזבל מסוג חדש – כפפות, מסכות ובקבוקי אלכוג'ל.
כולנו הזדעזענו מהתמונות של היעל שנתקע עם רשת מנגל בפה במצוקי דרגות, וגם מהתמונות של השועל שראשו נתקע בקופסת מיונז שמטיילים השליכו בנחל כמריר הסמוך לערד – והוא נפל לגב מים שבו מצא את מותו. בכוחכם לגרום לכך שלא נראה שוב תמונות כאלה.
וזה כיף לצאת ולהצטלם באמצע מרבדי פריחה, אבל למה לרמוס את כל הפרחים האחרים שבדרך? יש אפילו מי שממש נהנים מהפריחה, שהם חייבים לקטוף כמה מהפרחים ולקחת הביתה.
בחורשת הארבעים בכרמל, למשל, אחד המטיילים חשב שזה יהיה ממש רומנטי לסמן לבת זוגו שביל אל פינת הפיקניק באמצעות כלניות. זה באמת רומנטי. אבל אם כל מטייל יקטוף רק פרח אחד, בשנה הבאה כבר לא יהיה ממה ליהנות ומה לצלם.
זה גם תענוג לטבול באיזה מעיין צלול ורגוע, אבל בחייאת, למה יש מי שחושבים שזה רעיון טוב לשפוך למים בקבוק שלם של סבון ולהפוך אותו לאמבטיית קצף?!
מעיין הוא קודם כול מקור מים טבעי שמזרים מים לנחלים, בית גידול חשוב עבור דו-חיים ומקור שתייה לבעלי חיים אחרים. מעשה כמו שפיכת סבון למים יכול לגרום להרס של בית הגידול הזה ולהרעלה של בעלי החיים שיגיעו לשתות.
יש גם מטיילים שמטפחים מעיינות רחצה ומסיטים את זרימת המים לעבר בריכות מלאכותיות. שיפוץ מעיין קיים ותחזוקתו, מבלי לפגוע במרקם העדין של הטבע, זה מבורך – אבל יש להימנע מטיפוח-יתר שעלול דווקא לפגוע בנחל שאליו זרמו עד אז מי המעיין ללא הפרעה ובבעלי החיים שמתבססים על מי המעיין.
חלק ממשפצי המעיינות אף מכניסים למים כחלק מהשיפוץ דגי זהב. במבט ראשון זה אולי נראה יפה, וזו גם אינדיקציה לכך שהמים נקיים – אבל דגי הזהב אינם בעלי חיים טבעיים לנחלי ישראל, והם עלולים להביא להכחדתם של דגים מקומיים ודו-חיים שהתקיימו עד אז באותו מעיין. בכרמל, למשל, דגי זהב שהוכנסו לחלק מהמעיינות גרמו לפני כמה שנים לפגיעה אנושה באוכלוסיית הסלמנדרות.
וזה אחלה שקניתם ג'יפ או אופנוע שטח במיטב כספכם כדי שתוכלו ליהנות מהפינות הכי יפות ונסתרות של הטבע, אבל כשאתם נוסעים מחוץ לדרך ג'יפים מסומנת אתם יוצרים קוליסים שגורמים לנוף ולטבע נזק בלתי הפיך.
באזורים יבשים כמו הנגב, הערבה ומדבר יהודה – פגיעת הקוליסים היא קריטית. חריצי הגלגלים נותרים בקרקע שנים ואף מעמיקים בעזרת הרוחות והגשמים, ועלולים לשנות לחלוטין את תוואי זרימת מי הגשמים באותו תא שטח ובכך להחריב מערכות אקולוגיות שלמות שמתבססות עליה.
זה ברור שאתם אוהבים את הטבע אם מכל המקומות לישון בהם, בחרתם להעביר את הלילה דווקא באוויר הפתוח במלון של מיליון כוכבים בשמיים. אבל כשאתם ישנים במקומות אסורים ללינה מחוץ לחניוני לילה, כמו למשל מעיינות או גבי מים – אתם מסכנים את בעלי החיים שנוהגים להגיע בכל לילה כדי לשתות, אחרי צום של יום שלם. הם ישמרו מרחק כשירגישו בנוכחותכם, וזה עלול לעלות להם בחייהם.
ואם כבר לינת שטח, הדלקת מדורה היא כמובן חלק בלתי נפרד מהחוויה – אבל גם מדורה בשטח יכולה לגרום נזק לטבע אם לא עושים את זה נכון, גם כשזה במקום שבו מותר להבעיר אש. אם מבעירים משטחי עץ, למשל, כל המסמרים נשארים בשטח לאחר שהאש נכבית ועלולים לפגוע בבעלי החיים וגם במטיילים הבאים שיגיעו למקום.
כדי לשמור על הטבע, יש להקפיד להשתמש במדורה בחומרים טבעיים בלבד, ולהדליק את האש בתוך בור רדוד שאותו ניתן יהיה לכסות בסיום ולהשאיר את המקום ללא כל סימן חיצוני לכך שדלקה שם מדורה.
ומה עם אברהם שכל כך נהנה בטיול בנחל דרגה, עד שהיה חייב להשאיר בסוף המסלול כתובת גרפיטי ענקית עם השם שלו על צלע ההר? והתלמידים שחושבים שזו מסורת להדביק את המסטיק הלעוס על קיר הסלע בנחל ג'ילבון או על גזע העץ בנחל יגור? והנערים שהיו חייבים תמונה מקורית לאינסטגרם ושברו את "העץ הבודד" בים המלח בעת שטיפסו עליו? זו כבר טיפשות, זו בטח לא אהבת טבע.
אם אתם באמת אוהבים טבע, אתם קודם כול צריכים לשמור על הטבע. כדי שיישאר לנו איפה לטייל.