הסיפור מאחורי מבצרי קיפרוס ודוק (דגון)
(צילום ועריכה: רון פלד)
לא, לא מדובר בסדרת נטפליקס חדשה, אלא באימפריה יהודית בת 2,100 שנה שידעה עליות ומורדות ושהשאירה לנו, בין השאר, ארמונות ומבצרים במדבר. ברוכים הבאים לקיפרוס, לדוק (דגון) ולארמונות מפוארים אשר נבנו שוב ושוב ושוב.
בשנת 67 לפני הספירה נפל דבר בתולדות בית חשמונאי. המלכה שלומציון, אלמנתו של המלך החשמונאי הגדול אלכסנדר ינאי, שלו מיוחסת בניית מצודת הסרטבה, נפטרה, וכעת החלו שני הבנים, אריסטובולוס השני ויוחנן הורקנוס השני, להתקוטט ביניהם על המלוכה. לכאורה המלוכה הייתה צריכה להימסר לבכור, הורקנוס השני, אלא שלאריסטובולוס, שהיה מפקד הצבא, היו תוכניות אחרות. הוא צר על הורקנוס בירושלים וכפה עליו "להסתפק" במשרת כוהן גדול. נראה שהורקנוס אכן הסתפק בכך, והם אף חיתנו את שני ילדיהם לאִשרור ההסדר החדש, אלא שבפועל הממלכה החשמונאית הייתה רחוק מלהיות מאוחדת או חזקה.
ואכן, כעבור ארבע שנים התייצב בשערי ירושלים הגנרל הרומי גאיוס פומפיאוס מגנוס, והודיע לעם היושב בציון על "המזרח התיכון החדש". חסל סדר שלטון חשמונאי עצמאי. מעתה הוא כפוף לאימפריה הרומית, וממלכת יהודה הופכת לפרובינקיה יודיאה.
יוחנן הורקנוס, מכוח בכורתו, שב להיות השליט, אך למען הסר ספק הוא לא הוגדר יותר כ"מלך" אלא כ"אתנרך", שליט אזורי בחסות רומית, מעין ממשלת בובות בחסות רומית. על מנת להבהיר למקומיים מיהו השליט החדש, וכדי שחס וחלילה לא יעלו להם רעיונות מרדניים (שלא לומר משיחיים), פומפיאוס ציווה להרוס את מצודות המדבר שבנו החשמונאים פחות ממאה שנה קודם.
ההיסטוריון היווני סְטְרָאבּוֹ ציין שבין השאר פומפיאוס החריב שתי מצודות מעל יריחו: "וְהוּא (פּוֹמְפֵּיוּס) צִוָּה לַהֲרֹס אֶת הַחוֹמוֹת כֻּלָּן וְהִשְׁמִיד, עַד כַּמָּה שֶׁהָיָה בְּכוֹחוֹ, אֶת קִנֵּי הַלִּסְטוּת וְאֶת מִבְצְרֵי הַמַּחְסָנִים שֶׁל הַטִּירָנִים. כִּי הָיוּ שְׁנַיִם כָּאֵלֶּה בַּמַּעֲבָרִים הַמּוֹלִיכִים לִירִיחוֹ, תְּרַכֵּס וְטָאוּרוּס, וְכֵן גַּם אֲלֶכְּסַנְדְּרִיּוֹן וְהוֹרַקַנְיוֹן וּמכְוָור...".
ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו, או בשמו המאוחר יוספוס פלאביוס, אינו מזכיר את תרכס ואת טאורוס, אך הוא כן מתאר שתי מצודות מעל יריחו: האחת בשם דוֹק או דָגוֹן, והשנייה בשם קִיפְּרוֹס. שתיהן עומדות כיום במקומן, נחפרו חלקית והן קצת מוזנחות - אך מצטלמות מצוין. אז יצאנו לצלם.
דּוֹק היא דָּגוֹן
דוק היא כנראה הקדומה מבין המצודות החשמונאיות, ומוזכרת כבר בימי שמעון התרסי, בנו השני של מתתיהו הכוהן, מייסד השושלת החשמונאית. שמעון נחשב למצביא ולמנהיג מדיני מוצלח ביותר. הוא השיג פטור מתשלום מיסים ליוונים-סלווקים, ואף אישור לטבוע מטבעות משלו (אף שלא ניצל זאת).
יותר מאוחר, כאשר אנטיוכוס השביעי תבע להשית עליו בחזרה מיסים בטענה שזוהי אדמת בית סלווקוס, השיב לו שמעון בהצהרה ציונית גאה, הרלוונטית עד היום:
"לֹא אֶרֶץ נָכְרִיָּה לָקַחְנוּ, וְלֹא בִּרְכוּשׁ נָכְרִים מָשַּלְנוּ – כִּי אִם בְּנַחֲלַת אֲבוֹתֵינוּ, אֲשֶׁר בִּידֵי אוֹיְבֵינוּ בְּעֵת מִן הָעִתִּים בְּלֹא מִשְׁפָּט נִכְבְּשָׁה. וַאֲנַחְנוּ כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לָנוּ עֵת, הֲשִׁיבוֹנוּ אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתֵינוּ" - ספר חשמונאים א', פרק ט"ו.
אלא שאנטיוכוס היווני לא התכוון לוותר כה מהר על מיסי היהודים. הוא שיחד את חתנו של שמעון, תלמי, כדי שזה יזמינו לסעודה משפחתית-מלכותית במבצר דוק (דגון), אי שם בשנת 134 לפני הספירה, ובמהלך המשתה התנפל עליו - ורצח אותו: "ויקַבֵּל אוֹתָם בֶּן חֲבובוֹ בְּמִרְמָה אֶל הַמִּבְצָר הַנִּקְרָא דּוק אֲשֶׁר בָּנָה, וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה גָּדוֹל ויחַבֵּא שָׁם אֲנָשִׁים: וְכַאֲשֶׁר הִשְׂתַּכֵּר שִׁמְעוֹן וּבָנָיו, קָם תַּלְמֵי וַאֲשֶׁר אִתּוֹ וְיִקְּחוּ אֶת נִשְׁקָם וְיָבוֹאוּ אֶל שִׁמְעוֹן אֶל הַמִּשְׁתֶּה וְיָמִיתוּ אוֹתוֹ, אֶת שְׁנֵי בָּנָיו וַאֲחָדִים מִנְּעָרָיו", ספר חשמונאים א', פרק ט"ז.
יוחנן הורקנוס, בנו היחיד שלא נכח באירוע הקטלני, הומלך וצר על המקום כדי להציל את אימו ואת שני אחיו, אלא שהגיס האכזר הרג אותם וברח לפילדלפיה, היא עמאן של היום.
נראה שהמקום הפך למקולל, שכן הורקנוס לא השתמש במקום יותר, ותחתיו הקים מצודה חדשה בלב מדבר יהודה שאותה קרא על שמו – הורקניה.
לא ברור אם הורדוס השמיש את דוק כפי שעשה לשאר מצודות המדבר של החשמונאים, אך מאות שנים מאוחר יותר דוק עברה "מיתוג מחדש", והפכה למנזר ולמקום קדוש. במאה הרביעית לספירה התיישב על פסגת דוק מייסד הנזירות של מדבר יהודה - חריטון. הוא הקים במקום מנזר בשם "דוקא", שיותר מאוחר זוהה בנצרות עם מקום פיתויו של ישו על ידי השטן. בראשית המאה ה-20 החלה הכנסייה היוונית-אורתודוקסית להקים מתחם כנסייתי חדש על פסגת דוק, אך בנייתו לא הושלמה עד היום. מנגד לאורך הצוק המזרחי של דוק, ממש מתחת לפסגה, קיים מנזר נוסף, פעיל בימינו, שגם הוא מזוהה עם מאבקיו של ישו עם השטן – הקרנטל.
האם בדוק טמונים אוצרות?
עד היום לא נערכו בפסגת דוֹק חפירות, וכנראה גם לא יתקיימו. הדבר מצער, מכיוון שסיכוי טוב שיתגלו שם שרידי מצודת החשמונאים ומי יודע, אולי גם שם אוצרות אדירים. מגילת הנחושת, מגילה מסתורית שמוצגת כיום בירדן, מתארת הטמנת אוצרות אדירים בשישים נקודות הסלקה שונות. בפסקה 32 מתוארת הסלקת מטמון - "בדוֹק, תחנת פנת המשטח המזרחית, חפור אמות שבע, ככ 22".
"פינת המשטח" הוא ביטוי משנאי לגת לייצור יין. ככ 22 פירושו 22 כיכרין (של כסף טהור כמובן), וכיכר היא יחידת משקל של כ-26 קילו בערך. נכון להיום קילו כסף שווה כ-870 דולר. 22 כפול 26 כפול 870 שווה כמעט חצי מיליון דולר. בקטנה.
על אמבט מלכותי ואימו של המלך
גם אם לא ברור אם הורדוס השמיש מחדש את דוק, ברור שהוא יצר ארמון מבוצר ומפואר על קצה צוק נוסף המשקיף על יריחו – קיפרוס. האתר הזה גם ניטר את הציר העתיק העולה מיריחו לירושלים, והורדוס קרא לו על שם אימו שהייתה מבית המלוכה של הנבטים – קיפרוס.
קיפרוס כן זכתה לחפירה מסודרת, גם אם חפוזה, במהלך 1974. הארכיאולוגים אהוד נצר ז"ל ועמנואל דמתי חשפו במקום ארמון בעל שני מפלסים. במפלס התחתון השתמר יפה אזור בית המרחץ. הוא כלל ריצוף נדיר ואיכותי המכונה "אופוס סקטילה", ואמבט מאבן צבעונית נדירה במשקל טונה וחצי. כיום, לאחר שחזור, האמבט נמצא במוזיאון ישראל. קיפרוס קיבלה את מימיה מאמות מים שניזונו ממעיינות ואדי קלט, המזוהה עם נחל כרית המקראי. רק קטעים ספורים שרדו מאמות אלו, אך בוואדי קלט זורמת עד היום אמת מים ציורית מהתקופה העות'מאנית, המובילה גם היא מים לכיוון יריחו.
המצודות ובושם האפרסמון
הן קיפרוס והן דוק חלשו על נאות המדבר של יריחו, והן לחשמונאים והן להורדוס היה בהן אינטרס כלכלי חשוב ביותר – הפקת אפרסמון. השמן המבושם הזה, שהיה שווה את משקלו בזהב, היה מבוקש ביותר באימפריה הרומית - גם לצרכים רפואיים, גם בקרב הנשים וגם לצרכים פולחניים - וניתן היה לגדל אותו רק בתנאים אקלימיים מסוימים שהתקיימו בעין גדי, ובעיקר ביריחו.
הרווחים הגדולים מהפקת האפרסמון הם כנראה המניע המרכזי להקמת מצודות ניטור, אבל לא היחיד. הן החשמונאים והן הורדוס בנו ארמונות פאר בתוך נווה המדבר עצמו. מתחם זה, המכונה בערבית "תולול אבו-אלעלאיק", גם הוא נחשף על ידי אהוד נצר, בעיקר בשנות ה-80 של המאה שעברה. בחפירות נחשפו עדויות לפאר רב, ובמיוחד בימי הורדוס. נראה שהורקנוס בנה את הארמון הראשון במתחם, והוא הורחב בארבעה שלבים בידי יורשיו החשמונאים. היה זה הורדוס הגדול אשר הוסיף עוד שלושה ארמונות שלמים לידם, כולל אגף אירוח מפואר הבנוי כולו ב"אוֹפּוּס קְוַודרטוּם", שהיא שיטה שבה מניחים אבני גזית מלבניות לאורך ולרוחב לסירוגין (ראש פתין) כדי ליצור מבנה יציב. ארמון חמישה כוכבים הכול כלול זה כאן.
באופן מצער, כיום האתר לא מתוחזק היטב, וצריך דמיון רב כדי להבין את עוצמת הפאר שהייתה במתחמים הללו, אבל עדיין המתחם מרשים בגודלו ובעושרו.
איך מגיעים: כיום כל האתרים שבכתבה נמצאים בתחומי הרשות הפלסטינית, או שההגעה אליהם היא דרך הרשות הפלסטינית. מסיבה זו ההגעה אליהם מחייבת תיאום עם צה"ל.
"חדש שמננו כקדם"
בושם האפרסמון הופק גם בתקופה הביזנטית, אבל גידולו הופסק אחרי הכיבוש המוסלמי, ויותר מאוחר אפילו הזהות הבוטנית שלו אבדה. המחקר המודרני מציע לזהות אותו עם שיח שמקורו מחצי האי ערב וממזרח אפריקה בשם "קומיפורה גילאדנזיס". הן בקיבוץ עין-גדי והן מדרום ליריחו נעשים כיום ניסיונות מוצלחים לגדל מחדש את האפרסמון ולהפיק ממנו שמן. יזם בשם גיא ארליך, ירושלמי במקור, מפיק כבר למעלה מעשור שמן ממטע שיחי האפרסמון שנטע ליד קיבוץ אלמוג. בשנים הראשונות הריח לא היה מאוד מיוחד, אך כיום הריח היוצא מהשיח מפתיע, עשיר ומרענן מאוד.
יתרה מזאת, גיא גילה שרקיחת שמן אפרסמון יחד עם שמן לבונה ושמן זית יוצרת תמהיל עם ערך רפואי רלוונטי מאוד – הוא מקל על הנשימה - ובעידן הקורונה חולים דיווחו שבליעת השמן שלו הקלה מאוד על נשימתם, ומאז לא מפסיקים לעלות אליו לרגל אנשים הרוצים לקנות מהשמן המופלא הזה, ולהודות לגיא. שמא הוא צריך לשקול, כמו החשמונאים והורדוס, להקים מצודה כדי לנטר את מטעי האפרסמון שלו?
