הכירו את מכתש רמון
(צילום: יובל דקס, רשות הטבע והגנים)
המכתשים, הנראים כקערות עצומות שנפערו ברכסי הנגב, הם תופעת טבע ייחודית – ובכל העולם יש רק שבעה כאלו. חמישה מהם נמצאים בנגב הישראלי, ומכתש רמון הוא המכתש האירוזי הגדול והמרשים ביותר. אורכו כ-40 קילומטרים, והביקור בו מאפשר למטיילים הצצה לקסמיו ולסודותיו של המדבר עם נופים מרהיבים ותופעות גיאולוגיות מרתקות, בעלי חיים מיוחדים, פרחים נדירים ביופיים ואפילו בריכות מים מפתיעות שמרעננות את הנוף היבש.
אל מול העומד על שפת המכתש נפרשים נופיו עוצרי הנשימה - אך מומלץ שלא להסתפק רק בתמונת הנוף הנפלאה, אלא ממש "להיכנס אליה": לרדת אל המכתש, להכיר מקרוב את שביליו ואת אתריו הייחודיים וליהנות מ"החלון" שהוא פותח לעולמות גיאולוגיים קדומים. אז אתם מעוניינים להתפעם מנוף בראשיתי, לצעוד בתוך קניונים עמוקים של נחלי ענק יבשים, לפגוש יעלים ופראים, לגלות שכבות סלע צבעוניות ומאובנים של בעלי חיים נכחדים, להכיר את הפרחים היפים והנדירים שניתן לראות רק כאן או אולי דווקא לצפות בכוכבים הנגלים פה היטב בשמי הלילה? קבלו את המדריך המלא לטיולים במכתש רמון.
מכתש רמון נפער לעומק של כ-350 מטרים במרכזו של רכס רמון – האזור הגבוה ביותר בהר הנגב. הסברה כיום היא שהמכתשים האירוזיים נוצרו בתהליך שנמשך עשרות מיליוני שנים משחיקה של שכבות סלע רכות שהצטברו בימי קדם תחת שכבות סלע קשות יותר. מרכז המכתש היה בעבר ראשו של הר, אך פנים ההר נשחק והפך למכתש. ניתן לראות היטב כי שפתי המכתש עדיין פונות אל ראש ההר - שכבר לא קיים.
עוד לפני שיורדים אל תוך המכתש, מומלץ כמובן לטייל בשולי המצוק שתוחם אותו ולהתרשם מהנוף הייחודי – והמקום המושלם לעשות זאת הוא "טיילת אלברט", אשר נמצאת בשטחה של העיירה מצפה רמון הנושקת לשפת המכתש. הטיילת חופפת לסימון "שביל ישראל" ולאורכה הוסדרו כמה נקודות תצפית מרהיבות.
מומלץ להתחיל את המסלול במצפור נועה הנמצא ברחוב עין סהרונים פינת רחוב מעלה דקלים (ליד מגדל המים) במצפה רמון. המצפור נמצא בראשו של גן ורדימון המדברי הנשען על טרסות בנויות, ונשקפים ממנו חלקים ממצפה רמון, רכס רמון והר גמל – לשם מועדות פנינו.
יורדים במעלה העקלתוני של הגן אל רחוב רחבעם זאבי, חולפים על פני בית ספר השלום ומגיעים לכיכר נוספת. מכאן צועדים שתי דקות, מגיעים למרגלות הר גמל ועולים בגרם מדרגות קצר לתצפית מרהיבה שממנה נראה מכתש רמון כמעט במלוא אורכו. לפני שמתחילים במסע מזרחה מומלץ לצעוד כמה צעדים מערבה – אל מצפור אסף רוז המוקף מעקה ירוק, וממנו נראה הסלע הגדול בהר גמל כמו גמל הכורע על ברכיו.
מכאן צועדים מזרחה בשביל שלמרגלות הר גמל המלווה את שולי המכתש, אשר מסומן בצבעי "שביל ישראל" (לבן, כחול וכתום). הסדקים הגדולים בסלעים שבשולי המכתש, הצמודים לשביל, ממחישים היטב שתהליך הסחיפה וההתרחבות של המכתש לא הסתיים – ולמעשה נמשך במלוא עוזו גם בימינו.
השביל עובר על פני גשרון עץ ובהמשך פוגש שביל מסומן ירוק היורד אל תוך המכתש – אך אנו נמשיך שמאלה אל סלע גדול שלידו מתחילה את דרכה טיילת אלברט, המנציחה את זכרו של אלברט כץ, מידידי קק"ל בשווייץ.
מכאן הטיילת סלולה ברובה, ועבודות פיסול מעטרות את הדרך. עם קצת מזל אפשר לצפות בדרך בנשרים מעופפים. אי אפשר להחמיץ את הציפור סלעית שחורת-בטן, המקפצת מסלע לסלע ליד הטיילת ושומרת בקנאות על הנחלה שלה - ורק מטייל חסר מזל במיוחד יחמיץ מפגש עם עדרי יעלים, המטיילים בחוצות מצפה רמון כבעלי הבית ממש. הטיול מסתיים במרכז המבקרים של רשות הטבע והגנים, ומכאן חוזרים רגלית לנקודת ההתחלה.
מטיבי לכת שמעוניינים במסלול אתגרי יותר יכולים להמשיך מערבה מהר גמל בעקבות סימון "שביל ישראל", לעבור את מצפור אסף רוז ואת בית ספר שדה הר הנגב של החברה להגנת הטבע – ולעקוב אחר השביל שיורד לתוך המכתש. השביל מגיע אל נחל רמון – ערוץ הניקוז הראשי של המכתש – ולאחר מכאן עולה בחזרה למעלה.
לפני שהעלייה נעשית תלולה נגיע אל פיצול שבילים. "שביל ישראל" פונה ימינה וממשיך בתוך המכתש, אך אנחנו נמשיך ישר (למעלה) בעקבות השביל המסומן בירוק. עם ההגעה אל שפת המכתש, ניתן לפנות שמאלה ולשוב אל הר גמל ומשם אל נקודת ההתחלה, או ימינה ולהמשיך על "טיילת אלברט" עד למרכז המבקרים.
נקודת תצפית מרהיבה נוספת נמצאת על כביש 40, ממש לפני שהכביש מתחיל להתפתל בירידה אל תוך המכתש. בקיץ שעבר נחנך על שפת המכתש "מצפור ברק ועמיחי" לזכרם של האחים סגן-משנה ברק איטקיס ורב-סרן עמיחי איטקיס – ובמקום הוסדרו חניות בטוחות והוצבו ספסלי ישיבה מול הנוף.
סג"ם ברק איטקיס שירת בחיל הים ונהרג בתאונת נשק בפברואר 1998, בן 20 היה במותו. אחיו, רס"ן עמיחי איטקיס נהרג בנובמבר 2010 בעת שמטוס ה-F-16I ("סופה") שהטיס התרסק במכתש רמון במהלך אימון לילי. בן 28 היה במותו. צורתה של הפרגולה שהוקמה במצפור משלבת כנף מטוס ומפרש ימי להנצחת שני האחים.
ממש לאחר סיומה של הירידה המפותלת של כביש 40 למכתש רמון, שלט ימינה מפנה אל אתר "המנסרה". שביל העפר הנגיש לכל רכב מוביל לאחר כ-600 מטרים אל גבעה המכוסה עמודי אבן חול מותמרת (קוורציט) בצורת מנסרות בעלות ארבע, חמש או שש פאות. ערימת אבני הקוורציט נראית כמו לוחות עץ בנגרייה – ומכאן שמו הלא רשמי של האתר "הנגרייה".
המנסרות ככל הנראה נוצרו לאחר שלבה חדרה ממעמקי הקרקע והגיעה קרוב לשכבות אבן החול ו"אפתה" אותה. עם התקררות הקרקע, נסדקה השכבה האפויה של הקוורציט והתקבלה צורת המנסרות – תהליך דומה לתופעת הסידוק של סלעי בזלת שמוכרת למשל מבריכת המשושים ברמת הגולן.
כדי לא לפגוע באתר הייחודי הוקם "שביל צף" מעץ באורך של כ-250 מטרים המרחף מעל אבני המנסרה הנדירות ומוביל אל ראש הגבעה. משם השביל יורד בחזרה לרחבת החניה. אפשר לסיים כאן את ההליכה ולנסוע כ-700 מטרים דרומה אל התחנה המעניינת הבאה, אבל אפשר גם ללכת אליה ברגל על שביל קצר המסומן בצבע שחור.
השביל מוביל אל אתר "אבן רוח מים", במקום שבו פעלו בעבר מחצבות הקאולין ששוקמו. במקום תצוגה של סלעים צבעוניים המכילים מינרלים שונים שהיו במחצבות וכן מעין "מגרש משחקים" מיוחד לילדים עם כמה ערימות של חול בצבעים שונים. כדאי ואף מומלץ להביא בקבוקי זכוכית קטנים למילוי חול צבעוני. מי השיטפונות יחד עם מי תהום שנחשפו יצרו סמוך לערימות הללו אגם עצום שאף זכה בקרב תושבי מצפה רמון לשם "הים של מצפה".
מול אתר "אבן רוח מים" הוכשרה תצפית הנשרים – שצפתה עד לאחרונה על תחנת האכלה לנשרים של רשות הטבע והגנים, שנועדה לאושש את אוכלוסיית הנשרים בנגב שסבלה קשות מהרעלות. המזון הזמין למקום גם בעלי חיים אחרים כמו זאבים, שועלים וצבועים. עם זאת, פעילות תחנת ההאכלה והתצפית הופסקה בעקבות הצבת 14 עמודי חשמל בתוך המכתש בתחילת השנה – צעד שגרר מחאה וביקורת רבה על הפגיעה בנוף הטבעי והייחודי.
בשנים הראשונות להקמתה, מדינת ישראל לא ראתה במכתש רמון אוצר טבע תיירותי ייחודי – אלא כר פורה להפקה תעשייתית של מחצבים. אולם בזכות פעילות רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע הוכרזו בהדרגה חלקים מהמכתש כשמורת טבע, עד שבתחילת שנות האלפיים פסקה לחלוטין הכרייה במקום. בשטח נותרו בורות ענקיים רבים, נוף פצוע ומרחבים שנדרש לשקם. יחד עם זאת, המחשופים שיצרו המכרות גילו לעין תופעות גיאולוגיות ייחודיות עם עניין רב לציבור.
בשנת 2017 הוכרז שטח המחצבות העצום (1,132 דונם) בצידו המזרחי של המכתש כגן לאומי חדש – "צבעי מכתש רמון". עם ההכרזה הרשמית החל תהליך שיקום ופיתוח מואץ במימון והובלה של הקרן לשיקום מחצבות יחד עם רשות הטבע והגנים ועם המועצה המקומית מצפה רמון ומועצה אזורית רמת נגב - לטובת פיתוח הטיילות והתיירות באזור. במסגרת העבודות, שוקמו מחצבות החד"צ (חרסית דמוית צור) וחרסית השוקולד, וכל מבני המחצבה סולקו מן השטח למעט התנור הענק ששימש לאפיית חרסית קרמית - שעדיין ניצב במקום והפך לאחד מסמלי המכתש.
עבודות הפיתוח כללו בין השאר סלילה והסדרת שבילים אל מוקדי הביקור יחד עם הצללות והקמת פינות תצפית ופינות ישיבה בלב השטח. בתוך כך, נסלל מסלול נסיעה לכל סוגי כלי הרכב באורך כ-7 ק"מ, המהווה את ציר הטיילות המרכזי למזרח מכתש רמון ומוביל לחניון הלילה המבוקש "חאן בארות". הציר הוא מעין מוזיאון גיאולוגי פתוח ולאורכו הוסדרו שבילי אופניים ושבילי הולכי רגל, המשובצים בנקודות תצפית למרחב המכתש – אשר מהן ניתן לצפות באגמים שנוצרו מהצפת מי תהום בבורות החציבה, בנחל רמון, בגבעת געש, במצוק הצפוני ובהר ארדון.
באותה שנה זכה מכתש רמון גם להיות מוכרז באופן רשמי כ"שמורת אור כוכבים" בינלאומית על ידי הארגון האמריקני IDA (International Dark Sky Assosiation). עם קבלת התואר הצטרף המכתש לרשימה של 54 אתרים מ-15 מדינות ברחבי העולם שבהם, במרבית לילות השנה, תנאי הצפייה בכוכבים הם קרובים לאידיאליים. בחאן בארות הוסדר מתחם צפייה בכוכבים עם טלסקופים, ובמקום מתקיימות לעתים פעילויות אסטרונומיה מודרכות.
הכניסה אל ציר צבעי הרמון נמצאת ממזרח לכביש 40, כ-3.5 ק"מ מדרום לאתר המנסרה. קו הפרדה לבן אינו מתיר פנייה שמאלה לבאים מכיוון מצפה רמון – ואלו נדרשים להמשיך עוד כקילומטר עד הפנייה ימינה אל דרך העפר שמובילה אל חניון הגבס, להסתובב בזהירות ולחזור צפונה. בווייז: פארק לאומי צבעי רמון.
חאן בארות, המופעל על ידי רשות הטבע והגנים, מציע לאורחיו מקלחות עם מים חמים, שירותים, ברזיות מים ונקודות חשמל. הלינה במקום בתשלום ומתאפשרת באוהלים פרטיים או באוהלים שניתן לשכור במקום, ואף בחדרים. לפרטים על אפשרויות הלינה והפעילויות בחאן בארות שבלב מכתש רמון ובקצה ציר צבעי הרמון – הקליקו.
בהמשך כביש 40, מיד עם היציאה הדרומית מהמכתש, נמצא אתר מרתק נוסף – "קיר האמוניטים". על מחשוף סלע גיר מתקופת הקרטיקון (לפני 100-90 מיליון שנה) בצידו החיצוני של המכתש טבועים מאות מאובנים של אמוניטים – בעלי חיים ימיים קדומים שהיו בעלי יכולת שחייה, מספר זרועות וקונכיות מפותלות, ונכחדו יחד עם הדינוזאורים. זו גם תזכורת לכך שבימי קדם השתרע במדבר הצחיח הזה ים טתיס.
לאחר היציאה מהקירות הדרומיים של מכתש רמון, בנסיעה דרומה על כביש 40, פונים ימינה על פי השילוט אל שביל מסומן באדום. משאירים את הרכב בחניון וצועדים כ-700 מטרים בעקבות הסימון האדום עד ההגעה לקיר האמוניטים. לאחר מכן חוזרים אל הרכב באותה הדרך. לתשומת ליבכם: חל איסור מוחלט לעקור מאובנים מהקיר.
מכתש רמון נקרא על שם נחל רמון, אשר עובר במרכזו ומנקז את רוב שטחו. שמו של נחל רמון עצמו נגזר מהשם הערבי "ואדי א-רוּמאן" – "נחל הרומאים" – זכר היסטורי לכך שהרומאים עברו באזור זה ב"דרך הבשמים".
עוד הרבה לפני eBay ועלי אקספרס, היה העולם המערבי של העת העתיקה – יוון ורומא – מעוניין במוצרים מהמזרח. "דרך הבשמים" הייתה אחת מדרכי המסחר החשובות והיא התפתלה לאורך כ-2,000 ק"מ מדרום חצי האי ערב עד נמל עזה שלחופי הים התיכון. הדרך קיבלה את שמה בזכות הבשמים – בעיקר מור ולבונה – שהובלו בה על גבי שיירות גמלים. יעד הסחורות: המקדשים באירופה, שם היה צורך להתגבר על הריחות הלא נעימים שנגרמו כתוצאה מהקרבת קורבנות לאלים.
הדרך והאתרים שלאורכה שגשגו בתקופת הממלכה הנבטית, בין המאה ה-3 לפני הספירה ועד למאה ה-2. לאחר מכן סופחה הממלכה הנבטית לאימפריה הרומית – והפעילות ב"דרך הבשמים" הגיעה לשיאה. השיירות הנבטיות המשיכו להוביל את הסחורות, אך הדרך הייתה בשליטת הרומאים – אשר שיפרו אותה והציבו חיילים שאיישו דרך קבע את המצדים, המחנות והערים שלאורכה.
"דרך הבשמים" ההיסטורית חצתה את מכתש רמון, ובליבו נמצאים שרידיו של מצד סהרונים – מצודה נבטית ששימשה כאכסנייה מבוצרת לטובת השיירות שצעדו בדרך. במקום ניתן לראות גם את שרידי הדרך הרחבה שסללו הרומאים על תוואי הדרך הנבטית המקורית – אשר השתמרו היטב. מיקומו של המצד נבחר בשל קרבתו למעיין עין סהרונים, מקור המים הגדול ביותר במכתש.
באזור עין סהרונים גם מתקיימת אוכלוסייה גדולה של פראים – חמורי בר שנכחדו מנופי הארץ במאה ה-19, אך הושבו בהצלחה לטבע. באביב פורחים בסביבות המעיין יחנוקים – צמחי מדבר טפילים עם עמודי פריחה מרהיבים בגובה של כחצי מטר. יחנוק המלחות שפרחיו ורודים או סגולים צומח לרוב בסמוך לעצי אשל, ויחנוק המדבר שפרחיו צהובים צומח לרוב בסמוך לשיחי מלוח וזוגן.
מחניון היום שהוקם סמוך למצד סהרונים ניתן לצאת לאחד משבילי הטיול הקלאסיים של מכתש רמון – מסלול פרסת נקרות. בשוליו הדרומיים של מכתש רמון עובר נחל נקרות, שאורכו כ-60 קילומטרים והוא נשפך בסופו של דבר לנחל הערבה. מדרום למכתש, ליד שער רמון, מקבל ערוץ הנחל צורה של פרסה – ובין המעוקים הגבוהים והמרשימים מצטברים מי השיטפונות ויוצרים בריכה עמוקה. בשנים גשומות במיוחד בנגב, הופכת הבריכה לאגם של ממש ועומקה יכול להגיע אפילו ל-3 מטרים.
כדי לטייל במסלול יש להגיע דרך ציר צבעי הרמון אל חאן בארות, ומשם לנסוע על פי השילוט אל "חניון יום עין סהרונים" בדרך עפר המתאימה לכל רכב. המסלול המעגלי שמתאים לכל המשפחה מסומן בכחול ועובר לאורך נחל רמון – שהודות למעיין השופע זורם בו בקטע זה פלג מים לאורך רוב חודשי השנה. יש לציין כי הרחצה במעיין אסורה בהחלט.
השביל ממשיך ויוצא החוצה מהמכתש דרך "שער רמון", ומתחבר אל תוך ערוצו העמוק והרחב של נחל נקרות, אשר נהיה בהמשך צר מאוד במקום שבו נמצאת בריכת מי השיטפונות. כ-500 מטר לאחר הבריכה – שכדי לעבור אותה נדרש ללכת במים בעומק של כחצי מטר נכון לזמן כתיבת שורות אלו – מגיעים אל צומת שבילים. כדי לשוב לרכב החונה בחניון עין סהרונים יש לפנות שמאלה וללכת בעקבות הסימון הירוק. במפגש עם דרך הג'יפים המסומנת באדום לאחר כ-700 מטרים פונים שמאלה וממשיכים עוד כ-700 מטרים עד החניה.
מסלול מומלץ נוסף במזרח המכתש הוא נחל ארדון, שמתחתר באבני חול צבעוניות. בקיר הצפוני של הנחל נחשפת שכבות אופקיות של אבנים צבעוניות הכוללות סלעי דולומיט, אבני חול וחרסיות ירוקות-אדמדמות. לתוך השכבות הללו חדרו שבעה דייקים מאגמתיים הנראים ממש כמפלי לבה יבשים.
היציאה למסלול נחל ארדון היא מחניון רמת סהרונים – שגם כדי להגיע אליו יש לנסוע דרך ציר צבעי הרמון אל חאן בארות, ומשם לנסוע על פי השילוט אל "חניון יום רמת סהרונים" בדרך עפר המתאימה לכל רכב. מהחניה צועדים בשביל המסומן בכחול אשר מטפס אל רמת סהרונים. מצד שמאל כבר ניתן להשקיף על כל התופעות הגיאולוגיות שאליהן נגיע בהמשך וגם על גבעת חרוט השחורה המתנשאת מעל הנחל. עם הירידה מהרמה מגיעים אל דרך ג'יפים רחבה המסומנת בשחור – פונים שמאלה והולכים בעקבות דרך הג'יפים בתוך נחל ארדון.
דרך הג'יפים מובילה בסופו של דבר בחזרה אל החניון, אולם מטיילים חובבי אתגרים יכולים לפנות ימינה בפיצול השבילים שבאמצע הנחל ולהמשיך עם השביל המסומן באדום אל גבעת חרוט, ולטפס אל פסגתה בעקבות השביל המסומן בירוק. לאחר הירידה מהגבעה ממשיכים עם השביל האדום, פונים שמאלה במפגש עם השביל הכחול וממשיכים ישר (בהמשך בעקבות דרך הג'יפים השחורה) חזרה אל החניון.
מטיילים מטיבי לכת יכולים להיעזר במפת סימון שבילים ולתכנן בקלות יחסית מסלול מעגלי ארוך שכולל גם את פרסת נקרות וגם את נחל ארדון וגבעת חרוט.
מעל הפינה הדרום-מערבית של מכתש רמון, לא רחוק מגבול מצרים, מתנשא לגובה 1,037 מטרים מעל פני הים הר רמון – הפסגה הגבוהה ביותר בהר הנגב. בלילות החורף יורדות הטמפרטורות באזור זה לעתים קרובות אל מתחת ל-0, ולעתים אף יורד כאן שלג.
על פסגת ההר נמצא שדה רגמים (טומולים) – גלי אבנים מתקופת הברונזה התיכונה (בין שנת 2000 לפני הספירה לשנת 1550 לפני הספירה) שככל הנראה שימשו לקבורה, ובקרבתם עובר קיר אבן נמוך המכונה "קו K". אורכו של הקיר כ-4.5 קילומטרים והוא ככל הנראה קישר בין היישובים הקדומים בהר רמון לבין היישוב הקדום בהר רומם.
בשל הטופוגרפיה הייחודית של האזור, הנוף מפסגת הר רמון אינו מרשים במיוחד, אך במרחק הליכה קצר לכיוון שפת המכתש נגלה הנוף המרהיב של שבע גבעות הבזלת השחורות שנמצאות בתוכו. הגבעות מכונות "קרני רמון", והגבוהה שבהן היא הר ערוד המתנשא לגובה של 945 מטרים מעל פני הים – גבוה יותר מרוב ההרים סביב המכתש.
כדי להגיע אל רחבת החניה של הר רמון, בנסיעה בכביש 40 ממרכז הארץ לכיוון מצפה רמון, יש לפנות ימינה (מערבה) בצומת הרוחות (בה"ד 1) אל כביש 171. אחרי נסיעה של כ-28 ק"מ פונים שמאלה אל דרך עפר עבירה לכל רכב. מהחניה צועדים בעקבות השביל המסומן באדום אל הפסגה, אשר מסומנת באמצעות אבן גדולה. מהפסגה ממשיכים עם השביל ימינה, חולפים ליד הרגמים ומתחילים במגמת ירידה לכיוון שפת המכתש – שאינה נראית מרחוק, ונראה אותה רק כשממש נגיע אליה. לפני שפת המכתש יש עלייה קצרה אך מעט תלולה – ומיד אחריה נפרש הנוף עוצר הנשימה של קצהו המערבי של מכתש רמון.
מכאן ממשיכים עם השביל שמאלה, לאורך שפת המכתש, עד שמגיעים אל נקודת תצפית נוספת – שמנציחה את זכרם של שבעת האסטרונאוטים חברי צוות המעבורת "קולומביה", בהם האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון ז"ל, שנספו עם התרסקותה בפברואר 2003. מנקודת התצפית חוזרים אחורה כמה מטרים ופונים ימינה אל השביל השחור שחוזר אל פסגת הר רמון ואל החניה. מטיילים מטיבי לכת יכולים לתכנן מסלול מעגלי ארוך שכולל גם את מעלה ערוד.
מצידו השני של כביש 171, במורדות הר רומם, נמצא אזור המכונה "בורות לוץ" - מקבץ של 17 בורות מים הפזורים על פני שטח של 2 קמ"ר. מדובר בשריד להתיישבות חקלאית עתיקה שהתקיימה במקום ככל הנראה בתקופה הכנענית, ונותרו ממנה בשטח גורן עתיקה, טרסות ומאגורה (בור מים חצוב במדרון, הכולל מדרגות חצובות המובילות לתוכו). החקלאים הקדומים בחרו להתיישב דווקא כאן, משום שמדובר באזור גבוה יחסית, אשר זוכה ליותר גשמים מאשר אזורי הנגב האחרים.
בסופן של עונות חורף יחסית גשומות מופיעים סביב הבורות משטחים ירוקים מפתיעים עם פריחה מגוונת וצבעונית. בין הפרחים הרבים שפורחים כאן, נמצאים גם שניים מאוד מיוחדים ונדירים – הצבעוני הססגוני ואירוס טוביה.
הצבעוני הססגוני הוא מין נדיר במיוחד של הצבעוני המוכר, שצבעו לבן-ורוד וצבע לועו צהוב עז. הר הנגב הוא מהמקומות היחידים בעולם שבהם גדל הצבעוני ממין זה. אירוס טוביה, שצבעו תכול, צומח רק בהר הנגב, בהרי אילת ובהרי אדום – והוא נקרא על שם הבוטנאי טוביה קושניר שגילה אותו לראשונה ב-1946. שנתיים לאחר מכן, בינואר 1948, נהרג קושניר בעת שהשתתף בשיירת הל"ה.
עוד בולטים לאורך המסלול פרחי השמשון ההדור – שנפוצים כאן בצבעי ורוד, בורדו ולבן – ובהתאם לשמם, הם נפתחים רק כאשר השמש מפציעה מבין העננים. בנוסף, פורחים במקום צבעוני המדבר עם הפרחים האדומים, עיריוני צהוב, כלניות (ה"דרום אדום" הכי דרומי שיש) ופרחי מדבר רבים נוספים. את רוב הפרחים ניתן לראות בעונה גם בהר רמון, אם כי בכמות מעטה. לתשומת לבכם: היקף הפריחה משתנה משנה לשנה, ומומלץ לבדוק מה המצב העדכני בשטח לפני היציאה לטיול.
בשמורה כמה מסלולי טיול מסומנים: השביל האדום, הנקרא "סובב בורות לוץ", הוא המסלול הקצר, והוא עובר לצד בורות המים הקדומים ובין ריכוזי הפריחה המשמעותיים. השביל הירוק מוביל אל פסגת ראש אלות – "הפירמידה" שבולטת בשטח, ומפסגתה נשקף נוף מהפנט של כל אזור הר הנגב.
בין הבורות לאורך המסלול האדום בולט הבור המרכזי – בריכת מים שקוטרה כ-17 מטרים ועומקה כ-4 מטרים – ובשנים גשומות היא נראית כמו נווה מדבר אמיתי. יש לציין כי הכניסה למים בכל הבורות אסורה בהחלט, ויש להתקרב אליהם בזהירות משום שאינם מגודרים.
כדי להגיע נוסעים כ-30 ק"מ בכביש 171 מערבה מצומת הרוחות (בה"ד 1) עד השלט שמפנה ימינה אל דרך עפר שמובילה לחניון הלילה בורות לוץ. במקום חניה מסודרת, שילוט עם הסבר על מסלולי הטיול, שירותים מתוחזקים ומים. למעוניינים – הלינה במקום אינה בתשלום ואפשרית באוהלים פרטיים בלבד, אין אפשרות לשכור אוהל.
מחניון הלילה ניתן לצאת למסלול האדום (הקצר), שחוזר בסיומו אל החניה, או לצאת למסלול הירוק (הארוך), אשר מצטלב עם המסלול האדום לאחר הירידה מראש אלות. לחילופין, ניתן להתחיל קודם את המסלול האדום, וממנו לצאת למסלול הירוק, לעלות אל ראש אלות, ולהמשיך דרך נחל אלות עד החזרה לחניה. משום שאזור ראש אלות הוא שטח אש פעיל, ניתן לטייל במסלול הירוק רק בסופי שבוע או לאחר תיאום עם פיקוד דרום בטלפון 08-9902927/6. להסבר מפורט על המסלולים בשמורת בורות לוץ – הקליקו.
מטיילים מטיבי לכת שרוצים לחוות את כל הפינות היפות של המכתש ולא לוותר על אף אחת מהן בוודאי ישמחו לדעת שלפני חמש שנים סומן מסלול "סובב מכתש רמון" לאורך 130 קילומטרים. המסלול המעגלי מתחיל ומסתיים בעיירה מצפה רמון, ומחולק לשמונה מקטעים שמתאימים כל אחד להליכה של יום שלם. כל מקטע מסתיים בחניון לילה שמאפשר לינה.
הצעידה בשביל "סובב מכתש רמון", המסומן בשטח לכל אורכו בצבע סגול, מאפשרת למטיילים לבקר באתרים רבים נוספים שבדרך כלל לא מגיעים אליהם בטיולים חד-יומיים - כמו בור חמת, נחל ניצנה, הר עידו, גב עודד, והמשכה הצפוני של "דרך הבשמים" היוצא מהמכתש דרך מצד מחמל – שרידיה של מצודה נוספת שהוקמה על תוואי דרך המסחר העתיקה.
הטיול במסלול לא כרוך בתשלום, אולם לאורך הדרך אין מקומות להצטייד במזון, ורק בשלושה מבין שבעת החניונים לאורכו יש ברז למילוי מים. המעוניינים לסחוב עימם פחות ציוד במהלך הצעידה יכולים ליצור קשר עם חברות לוגיסטיקה בשטח ממצפה רמון אשר ישמחו לסייע בארגון משלוחי מים, מזון וציוד לכל אחד מהחניונים.
לשביל הופקה מפה ייחודית ויצא גם ספר המשמש כמדריך להליכה בו. לפרטים נוספים על מקטעי השביל והזמנת המפה או הספר – הקליקו. ניתן לרכוש את מפת השביל גם במרכז המבקרים של רשות הטבע והגנים במצפה רמון.
- רוב המסלולים במכתש רמון חשופים לשמש כמעט לכל אורכם, ולכן הטיולים במסלולי ההליכה הארוכים מומלצים בעיקר בין החודשים אוקטובר למאי. בחודשי הקיץ, מומלץ להימנע מטיולים ארוכים ברגל בשעות הצהריים. חובה לצאת לטיול עם 3 ליטרים של מים לפחות לאדם, גם בחורף.
- יש לתכנן את הטיולים הרגליים כך שיתחילו בשעות הבוקר המוקדמות ויסתיימו לפני שעות החשכה. השהייה בשטח בשעות החשכה מחוץ לחניוני לילה מוסדרים אסורה ועלולה להיות מסוכנת, וגם מפריעה לבעלי החיים.
- רבים ממסלולי השמורה מאופיינים במצוקים ומורדות תלולים. מטעמי בטיחות אין להתקרב למצוקים ואין לנסות לרדת בהם. כמו כן, אין לסטות מהשבילים המסומנים.
- אין להיכנס לאפיקי נחלים ואין לחצותם בימים שבהם מזג האוויר מעונן, ובפרט בימים שבהם קיימת אזהרת שיטפונות. זו סכנת חיים!
- חשוב להקפיד לשמור על הטבע בשמורה – על החי, על הצומח וגם על הדומם – כדי שנוכל להמשיך ולהנות ממנו. נא לא להאכיל חיות בר משום סוג (גם לא יעלים שנראה שמבקשים אוכל), לא לקטוף פרחים, לא לחרוט על סלעים, לא לפגוע בעתיקות ולא לאסוף מאובנים.
- אין במסלולים פחי אשפה. הצטיידו מראש בשקית כדי לזרוק בה את הזבל, וקחו אותה איתכם. לא משאירים אשפה בשטח!
