כמשפחה מחוסנת שאוהבת לצלול החלטנו לרדת דרומה לחופשה באילת עם עצירה ללילה בים המלח. כבר בשלב החיפוש אחרי שני חדרים פנויים לחמישה מבוגרים נתקלנו בקשיים והבנו שהביקושים בתקופה הזאת נמצאים בשיא שמזכיר את הימים שלפני הקורונה. החדרים הרגילים אזלו ואחרי שעות של חיפוש מצאנו במזל שתי סוויטות במלון הרודס ים המלח והרודס פאלאס באילת.
יצאנו לדרך. ים המלח, כאמור, היה התחנה הראשונה. נכנסנו לקניון שהיה מלא בישראלים שסחבו שקיות שופינג מכל טוב. הצטיידנו בשקיות של מלח ובוץ איכותי והמשכנו אל המלון. המאבטח אישר לנו להיכנס רק לאחר שבדק ביסודיות את התו הירוק, ולאחר מכן התרשמנו מההקפדה על שמירת המרחק בתור לצ'ק אין. כולם במלון עטו מסכות והצוות לא היסס להעיר למי שהוריד את המסכה אל מתחת לאף.
ידענו שכולם כנראה עברו את אותן בדיקות ולכן הרגשנו ביטחון והיינו בראש שקט. היה מוזר לשוב ולנפוש לצד הרבה אנשים אחרים לאחר שנה שבה בילינו זמן רב בקפסולה של המשפחה הגרעינית.
המלון היה מלא, בקושי הצלחנו למצוא כיסא לרבוץ עליו בבריכה, שלא לדבר על חניה בקניון או באחד מהחופים.
חדר האוכל פעל בסבבים ובהנהלה ניסו למנוע התקהלויות עד כמה שניתן. בכניסה הוצבה כמובן עמדה לחיטוי ידיים ואטרקציה נוספת בדמות מכונה אוטומטית שעוטה לאורחים כפפות על הידיים, פריט חובה בדרך לבופה. כדי להגיש לעצמכם אתם מחויבים לעטות כפפה. על אף העומס שהורגש בתורים, האורחים הקפידו על ההנחיות.
איריס מפעילה את מכונת הכפפות
במלון שבו נפשנו יש בריכה מקורה עם מים מים המלח, יתרון גדול כשבחוץ קריר. גם כאן נתקלנו בהקפדה מלאה על כמות האנשים ששוהים במתחם. בסוף כל שעה עגולה מוציאים את כולם לחצי שעה שבה אף אחד לא מורשה להיכנס למים. כמובן שבילינו גם בחוף האמיתי והתמרחנו בבוץ.
מים המלח המשכנו לאילת ובדרך עצרנו בקיבוץ לוטן לארוחה קלה בפודטראק שבאקו כייף. על הפרק: מרק גספצ'ו טבעוני מצונן בגביע לחם ותה מורינגה שמגדלים כאן בקיבוץ. להיט.
המשכנו בדרכנו דרומה ורגע לפני חבל איילות, עצרנו בקיבוץ קטורה, שם טעמנו מהבירות המיוחדות של מבשלת קטורה. מייצרים שם לא פחות מ-15 טעמים, וחלק מהבירות אף זכו במדליות בתחרויות בינלאומיות.
ניל חורגין, שעלה לישראל ממרלינד שבארצות הברית, הגיע לכאן כדי להפריח את השממה עם בירות מיוחדות כמו למשל "קול מג'הול" שעשויה מתמרים שגדלים במטעי הקיבוץ. אל תפספסו גם את עוגת הגבינה של ברברה במרכז המבקרים. מרכז המבקרים פתוח בימים א' עד ה' מ-8:00 בבוקר עד 14:00 בצהריים. ביום שישי פתוח מ-8:00 עד 15:00.
הגענו לאילת בשעת צהריים. נכנסנו אל העיר בלי צורך להיבדק במחסום כפי שהיה בתקופה שבה אילת הוגדרה אי תיירותי ירוק. נכנסנו למרכז הקניות ביג ולרגע חשבנו שכל עם ישראל ירד דרומה. החניון היה מלא, וכך גם לאחר מכן בקנייון אייס מול. אחר כך נתקלנו בניסיון מאתגר למצוא שולחן לחמישה בשישי בערב באחת מהמסעדות בעיר. כשלנו.
טיפ חשוב: שריינו לכם מקום עוד מהבית למסעדה שפועלות לפי תו ירוק. מותר להושיב רק ב-75 אחוזים מהשולחנות בתוך המסעדה ולכן יש פחות מקומות.
הצלחנו למצוא שולחן לשבת בצהריים ב"מחבוא של אדי". זה היה השולחן האחרון. "זה מטורף", אמר לי אשלי השף והבעלים של המסעדה, "מאפס לאלף, חודשים היינו סגורים ומה-9 במרץ כשפתחנו המקום מפוצץ בלקוחות. לא מעט כבר שריינו שולחן לחול המועד פסח. עם זאת, זה משימה לא פשוטה לפתוח שוב את המסעדה, מי שבחל"ת לא רוצה לחזור, מעדיפים את דמי האבטלה עד יוני".
יש כמובן גם עובדים רבים ששמחו לחזור. אחת מהם היא ירדנה אלגרבלי מסניף SACK'S בטיילת. "העיר חזרה להיות עמוסה בלקוחות אחרי חודשים שהכל כאן היה מת. הארכנו את שכות החזרה עד 23:00 ותענוג לשרת לקוחות עד לשעה הזאת אנחנו מקפידים על לא יותר מארבעה לקוחות בחנות ועל עטיית מסכות.
סבטלנה, שעובדת בספא בהרודס ויטאליס, הוסיפה: "אני טוחנת הזמנות, אחרי חל"ת של תקופה ארוכה מאוד. כולנו בצוות העובדים במרץ מבוקר עד מאוחר בערב מתוך חשש שחלילה אחרי הבחירות יסגרו אותנו שוב. יש לנו עדיין פחד מכל השנה האחרונה, הלוואי שהמצב יישאר ככה".
בשורה התחתונה, אילת שהייתה עד לפני שבועיים וקצת עיר רפאים הפכה בן רגע לעיר נופש עמוסה בישראלים. בתי המלון בתפוסה כמעט מלאה, החנויות עמוסות בקונים והטיילת צפופה במשפחות עם ילדים.
זה לא זול. סוויטה בהרודס ים המלח עולה בין 1,758 ל-2,062 שקלים ללילה. ליל בהרודס פאלאס עולה החל מ-1,080 שקלים לחדור זוגי דלאקס על בסיס לינה וארוחת בוקר. לילה בסוויטת קלאב קאסל עולה 1,688 שקלים על בסיס לינה וארוחת בוקר. ילדים מגיל 12 משלמים כמו מבוגר. ויש כמובן גם הוצאות נוספות במהלך החופשה. מבחינתי לפחות זה היה שווה, ולו רק כדי להרגיש שוב שאפשר לחזור לנפוש, לפחות בארץ.
