אסף קמר עושה את אילת בחורף
(כתב: אסף קמר, צילום: שחר גולדשטיין, עריכה: אמיר סולומון)
שעת בוקר מוקדמת בנמל התעופה בן גוריון. הסיור העיתונאי לאילת מתחיל ברגל שמאל ועם המון עצבים בגלל איחורים בטיסות, הבלגן וצפיפות בטרמינל 1 בנתב"ג. גם הטיסה בחזרה הייתה מזעזעת, עם איחורים של שלוש שעות. חישוב מתמטי פשוט מראה כי עדיף לנסוע לאילת ברכב, כולל עצירה לשוקו בקיבוץ יוטבתה, ולהגיע ברגוע - והרבה יותר מהר.
התחנה הראשונה בסיור שלנו הייתה ארוחת בוקר מפנקת במיוחד ביינות אילת (הבורסקאי 17 אילת) – בר יין דרומי בעיצוב אמנותי סטייל ניו יורק ועם אוכל משובח. מאיר יצחק הלוי, ראש העיר הוותיק של אילת שכבר רגיל לתלונות של התיירים בעיר על האיחורים בטיסות, אמר כי "בעקבות הסגירה המצערת של שדה דב בתל אביב ושל נמל התעופה של אילת והסרבול שנוצר, אני ממליץ להגיע לאילת ברכב - שלוש וחצי שעות נסיעה ואתם כאן".
במסיבת העיתונאים הקצרה שלאחר הבופה שיתפו אותנו נציגי התיירות בעיר בכוונה להפיק 35 פסטיבלים בינלאומיים ואירועי תרבות בחורף הקרוב באילת. בין הפסטיבלים שיופקו: מוזיקה אלקטרונית, מוזיקה יוונית, צילום תת-ימי, גרפיטי ויין. העיתונאים והבלוגרים שהשתתפו בסיור התלוננו על המחיר הגבוה של חופשה בעיר הדרומית לעומת חופשה בחו"ל, והמארחים טענו להגנתם כי ישראל היא מדינה יקרה מאוד, וכי מטרת הפסטיבלים ואירועי התרבות השונים היא לתת תוכן ומשמעות נוספת לחופשה בעיר.
לאחר שלוש כוסות של מימוזה, שמתברר שזה קוקטייל צהוב על בסיס שמפניה ומיץ תפוזים שמאוד מתאים לבוקר, יצאנו לטיול ג'יפים במדבר. כל מי שביקר באילת בקיץ, וזוכר את הנופים שראה בדרך, זוכר שיש שם מדבר, אבל בגלל שחם מאוד במדבר אין מה לעשות שם בקיץ. לעומת זאת, בחורף האילתי המפנק שבו השמש מחממת בעדינות, ואפשר להתרחץ גם בים, המדבר מתקרר והופך למסביר פנים, ומאפשר הנאה רבה ואטרקציות מופלאות.
מי שהוביל את סיור הג'יפים החורפי בוואדיות הפראיים ובנופי המדבר הקסומים היה דוד צבי, מדריך הטיולים של חברת דזרט אקו טורס, הלבוש במדים ייצוגיים בסגנון הודי, חצי בדואי וללא נעליים. בכל פעם שהוא רצה לשאת דברים או להשתלט על תשומת הלב של הבלוגרים והעיתונאים הנמרצים, שצילמו את נופי המדבר המרהיבים ללא הפסקה, הוא היה תוקע תרועה רמה, כמו בשופר, רק באמצעות צדפה הודית.
"המדבר הוא מקום קסום ובמיוחד בחורף", אמר. "כשאני בא לתל אביב אני בלחץ, יש צפיפות. כאן במדבר אפשר להירגע ולחיות חיי קהילה".
במהלך הסיור המדברי הרכוב ראינו שני יעלים שריגשו את כולם, וסימנים רבים נוספים לחיות בר. המדבר המרהיב שצמוד לאילת, עם הצבעים האדומים העשירים והבוהקים, הוא בעצם חלק בלתי נפרד ממדבר סיני, ובתצפית גבוהה מאחד ההרים ראינו את גבול מצרים, את גדר המערכת, את עמדות השמירה המצריות ואת המכשול החדש והמשוכלל שהוקם כדי להגן על גבול ישראל מדרום.
בעצירה הבאה המדריך שצעד על האבנים החדות יחף הדליק מדורה קטנה וחימם בקומקום שעל האש תה מתוק. על הסאג' הבדואי המסורתי, שהופך כל מדורה קטנה במדבר לטאבון מקצועי, הוא חימם פיתות רגילות מהמכולת. מסתבר שלחלק מהקבוצות שפוקדות את המדבר בחורף יש ענייני כשרות, וזה הפתרון האופטימלי שמאפשר לכולם ליהנות מפיתה חמה וכשרה באמצע המדבר.
לאחר ארוחת ערב עשירה ומענגת של דגים ופירות ים במסעדת פאגופאגו הוותיקה והאהובה, הטמפרטורה בחוץ החלה לרדת. במהירות עברנו לבגדי ערב חמים ונסענו כמה דקות לקיבוץ אילות הסמוך, כדי לצפות בעיבוד נועז וחדשני למחזה הטרגי הידוע מאת שייקספיר, "רומיאו ויוליה".
את התיאטרון הכי דרומי בארץ, תיאטרון אלעד לזכרו של רס"ל אלעד דן ז"ל, יליד קיבוץ אילות שנפל במלחמת לבנון השנייה, יזם והקים האח בועז דן בשיתוף עם בת זוגו, השחקנית דנה יצחקי. התיאטרון מורכב בעיקר מבוגרי תיאטרון הבימה והקאמרי שעזבו את העיר הגדולה ועברו לגור בקיבוץ הכי דרומי בישראל, ומי שמנצח על החגיגה התרבותית הוא שי פיטובסקי, לשעבר במאי התיאטרון הידוע של צעירי הבימה.
לכל מי שחושש מהחיבור המוזר והלא טבעי בין עיר התיירות, שמוכרת בין היתר גם בזכות צוותי הבידור הכישרוניים במלונות והמוזיקה הרועמת בבריכות, לבין התרבות הגבוהה כמו תיאטרון רפרטוארי, העיבוד הנועז למחזה הידוע של שייקספיר הוא פתרון מצוין.
למזלנו הטוב, לא מדובר בתיאטרון המסורתי עם אולם, במה והפרדה קשוחה בין הצופים לשחקנים, אלא באירוע משפחתי בסגנון איטלקי הכולל להקת נגנים ושולחנות עמוסים במאפים ויין. לאחר מסיבת התחפושות ההזויה שפתחה את האירוע גילינו בהנאה רבה כי הקהל הוא בעצם חלק מהתפאורה, והשחקנים מופיעים ובאים מכל כיוון אפשרי: עולים על השולחנות, רוקדים איתנו, ולמרות השעה המאוחרת והסוף הטרגי והידוע מראש של המחזה (זהירות ספוילר: רומיאו ויוליה מתאבדים) היינו מרותקים להצגה, ואווירת הקיץ השכונתית של הבריכה באילת הייתה כחלום ליל קיץ רחוק.
למחרת בבוקר התייצבנו עם בגדי ים לסיור מפנק בריף הדולפינים, שנמצא במרחק כמה דקות נסיעה מחוץ לעיר. עבור מי שמכיר את ריף הדולפינים בקיץ, ריף הדולפינים בחורף הוא חוויה שונה לגמרי: לא צפוף, לא חם ולא צריך להילחם על כיסאות וצל. רובם הגדול של המבלים במקום הם תיירים מנומסים ושקטים מחו"ל, שהשמש הנעימה של החורף האילתי עושה להם ולדולפינים הרבה שמח בלב. אווה מבודפשט, שהגיעה עם משפחתה בטיסה ישירה וזולה מאוד לאילת, טוענת כי "אילת בחורף היא חופשה מושלמת. בבית יש עכשיו שלג, וכאן מזג האוויר מאוד נעים, ממש קיץ. חבל שמאוד יקר פה".
בקצה מזח העץ המוביל לרפסודה שבה נערכות הדרכות על אודות הדולפינים פגשנו משפחה עם ילדים מפולין, כולם אדומים מהשמש, לבושים בבגדי ים ומפוצצים בקרם הגנה. הילדים היו מוקסמים מהדולפינים הגדולים והחברותיים, שבאו לבקר את המטפלת שלהם ולקבל ליטופים.
פאבל בן התשע אמר לנו: "כאן באילת זה בכלל לא חורף - זה קיץ. כאן זה לא חורף. ממש לא קר לי בישראל. זאת הפעם ראשונה שאני רואה דולפין במציאות, הם חמודים מאוד".
בניגוד לחודשי הקיץ החמים, בחורף האתר בתפוסה חלקית בלבד ואפשר לשבת בשקט על המזח, להוריד רגליים למים, והדולפינים הסקרנים פשוט באים מרצונם החופשי - ואם הם מסכימים, אפשר ללטף אותם בעדינות כמו בפינת ליטוף. ללטף דולפין, מתברר, זו חוויה חורפית מושלמת.
האטרקציה הבאה בריף הדולפינים הייתה השיט בגונדולה. באופן מפתיע לא מדובר בספינה הוונציאנית המפורסמת אלא בסירה קטנה שקרקעיתה עשויה זכוכית, ודרכה ניתן לצפות בדגים הצבעוניים ובאלמוגים כמו בצלילת השנורקל המסורתית - אך בלי להירטב.
הקברניט החביב של הגונדולה יודע את השמות של כל הדגים המיוחדים שראינו מתחת למים. לחלק מהם, אותם דגים קבועים שתמיד מצטרפים להפלגות, הוא קורא בשמות אישיים כמו יואש דג הזהרון החביב.
לאחר סט צילומי סלפי קיצוני ופרוע עם הקרקעית השקופה של הסירה והצבע הכחול המדהים שיוצא ממנה, העיתונאים והבלוגרים האנרגטיים נרגעו מעט, ועברנו למתחם טיפולי הגוף והבריכות החמות של הדולפין ריף, שהכניסה אליו היא מגיל 18 ומעלה.
לאחר עיסוי מעולה באוויר הפתוח, שתי כוסות של יין לבן ועמדה ציבורית ומעוצבת לסחיטת מיץ תפוזים טרי חשבנו שהגענו לשיא של הסיור העיתונאי, אבל מתברר שטעינו בגדול. מתחת לרחבת העץ שעליה ישבנו מסתתרות בריכות מים טיפוליות שונות בעיצוב טרופי, והמים חמים ונעימים כמו בכוס תה. בתוך הבריכות חיכו לנו הידרותרפיסטיות חינניות לטיפול וואטסו מפנק ומרגיע במיוחד, שבסופו החליטו העיתונאים הדעתנים ברוב קולות שזהו שיא השיאים של הטיול.
לאחר ארוחת הצהריים הטובה והמגוונת במסעדה של ריף הדולפינים, פתחנו שולחן עם כמה קוקטיילים מקומיים. העייפות הכבדה מהים ומכל הבלגן השתלטה עלינו וכולם רצו ללכת לישון, אבל בתאגיד התיירות של אילת אוהבים לסחוט את הלימון עד סופו, ומהר מאוד מצאנו את עצמנו בטיול רגלי באמצע המדבר.
הבריזה הנעימה של אחר הצהריים וההכנות של השמש לשקיעה הפכו את המדבר המאיים לאתר נופש מושלם. הצעדה הרגלית באמצע המדבר היא חלק מפרויקט חדש ומסקרן של תאגיד התיירות אילת, שמציע למטייל העצמאי בעיר מסלולי תוכן חדשניים עם פינות חמד סודיות ולא מוכרות, שנמצאות מחוץ ללובי, לבריכת המלון ולטיילת. מסלולי הטיול החדשים לוקחים את המטיילים הנועזים לחוויית שנרקול בחופים לא מוכרים, טרקים מפתיעים בשבילי המדבר ובעיר וכמובן גם סיורים קולינריים שונים שהיו ידועים לתושבי העיר בלבד.
המדריכה שלנו בצעדה המדברית הייתה יעל לרנר, היועצת לפיתוח התיירות בעיר ומי שיצרה את המסלולים החדשים והמרעננים לתיירים בחורף במסגרת פרויקט Discover Eilat. "אני חדשה בעיר", סיפרה לרנר, "כל המסלולים החדשים שאנחנו מציעים נכתבו בעזרת הידע הרב והניסיון העשיר של האילתים, התושבים הקבועים של האזור, שיודעים בדיוק איפה כדאי לאכול, איפה שווה לטייל ואיפה מומלץ לשנרקל".
השקיעה במדבר היא ללא ספק חוויה רוחנית: הצבעים האדומים והכהים של הרי המדבר של אילת בוהקים באור מלטף, מפרץ אילת האהוב מנצנץ באור כחול עמוק, והאופק מתמלא בצבעים עזים של טבע פראי ושלווה אמיתית. הסיור העיתונאי המפנק להכרת תיירות החורף של אילת עומד להסתיים, וכולם נשבעים שמעכשיו מבקרים באילת רק בחורף.
משרד התיירות, תאגיד התיירות אילת, עיריית אילת והתאחדות המלונות בעיר, שיזמו את הסיור המסקרן לכבוד ההשקה הרשמית של פתיחת עונת תיירות החורף המפנקת באילת Winter Sun Festival, והשקת 35 פסטיבלים בינלאומיים ואירועי תרבות מגוונים בעיר הדרומית, הבטיחו לנו שמש נעימה והמון אטרקציות חדשות ומרעננות שלא ניתן ליהנות מהן בחודשי הקיץ החמים. בראייה לאחור, כל ההבטחות הקסומות של המארגנים התגשמו, והיה עצוב לסיים את החופשה החורפית.
הכותב היה אורח של תאגיד התיירות אילת.
